הוא חזר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הוא חזר
מכר
מאות
עותקים
הוא חזר
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

הוא חזר

4.2 כוכבים (5 דירוגים)

עוד על הספר

טימור ורמש, בן לאב הונגרי ולאם גרמניה – שניהם עם שורשים יהודיים – הוא עיתונאי וסופר צללים גרמני. ב-2012 פרסם את "הוא חזר", ספר הפרוזה הראשון שפרסם תחת שמו, שזינק עד מהרה לראש רשימת רבי המכר ומכר למעלה מ-2.5 מיליון עותקים. 

תקציר

השנה היא 2011. היטלר מתעורר משינה ארוכה ולא מוסברת ומוצא את עצמו בגרמניה חדשה ושונה מאוד מזאת שעזב בשלהי מלחמת העולם השנייה.
זוהי נקודת הפתיחה לסאטירה מטורפת, ובה היטלר הופך לקומיקאי מצליח,כוכב YouTube ומנחה בתוכנית טלוויזיה.
בעוד הגרמנים שסבורים שהרטוריקה הגזענית והמוטרפת שלו היא בדיחה, היטלר מצידו סבור כי הוא מצוי במסע לכיבושה המחודש של גרמניה.
הסאטירה המטורפת של טימור ורמש, שיצאה לאור ב-2012, היא התופעה הספרותית המדוברת ביותר בגרמניה בשנים האחרונות. הספר שתורגם ל-42 שפות ברחבי העולם ונמכר בלמעלה מ-2.3 מיליון עותקים, זכה לשבחי המבקרים ברחבי העולם כפצצת צחוק שערורייתית.
"ורמש יצר קומדיית טעויות גאונית הצוחק או על היטלר וחוסר הבנתו את המציאות המודרנית או על העולם המודרני שלא מצליח לקחת אותו ברצינות… תקראו את הספר הזה", הניו יורק טיימס
 
"סאטירה ברמה הגבוהה ביותר.. הויכוח האם תקין לצחוק בסאטירה חסרת הפשרות על היטלר עדיין לא הוכרע… אך דבר אחד כבר ברור, אל מול ספר כזה, קשה שלא להחזיק את הבטן", ניוזוויק
 
"שערורייתי ומענג", הגרדיאן

פרק ראשון

התעוררות בגרמניה
 
העם היה זה שהפתיע אותי יותר מכל.
עשיתי כל מה שיכול אדם לעשות כדי להחריב את האפשרות להמשך הקיום על האדמה הזו, האדמה שטומאה בידי האויב. גשרים, תחנות כוח, כבישים, תחנות רכבת — את כל אלו ציוויתי להשמיד. ובינתיים הספקתי גם לבדוק מתי הוצאה הפקודה — זה היה במרץ, ואני חושב שהבהרתי את עצמי בצורה הברורה ביותר. הוריתי לחסל את כל שירותי האספקה — מערכות לאספקת מים, מערכות הטלפון, אמצעי ייצור, מפעלים, בתי מלאכה, משקים חקלאיים, כל הנכסים החומריים, הכל, וכשאמרתי הכל התכוונתי בדיוק לזה: להכל! במקרים כאלה חייבים להקפיד ולדייק, בפקודה מסוג זה אסור להשאיר מקום לספק. הרי ידוע לכל כי החייל הפשוט, שמשרת בחזית ומן הסתם לא רואה את התמונה החורגת מהגזרה שלו, ואין לו הבנה של ההקשרים האסטרטגיים והטקטיים, יכול לבוא ולומר: "כן, האם אני חייב באמת לשרוף גם את ה... ה..., נגיד, דוכן העיתונים הזה כאן? האם אסור שהוא ייפול בידי האויב? האם זה כל־כך נורא אם הדוכן ייפול לידי האויב?" ברור שזה נורא! גם האויב קורא עיתונים! הוא סוחר בהם, הוא יפנה את הדוכן נגדנו, הוא יפנה נגדנו את כל מה שהוא ימצא! צריך להרוס את הכל, ואני חוזר ומדגיש זאת, את כל הנכסים החומריים. לא רק בתים, גם דלתות. וידיות. ואז גם את הברגים. ולא רק את הגדולים. את הברגים יש להוציא ואז לעקם אותם ללא חמלה. ואת הדלת יש לטחון לנסורת. ואז לשרוף אותה. ואם לא נעשה זאת, האויב ייכנס ויצא בלי טיפת רחמים דרך הדלת הזו בכל פעם שיתחשק לו. אבל עם ידית מקולקלת וברגים מעוקמים בכל מקום וערמה של אפר — אז אני מאחל לאדון צ'רצ'יל הרבה הצלחה בעניין הזה! בכל מקרה ההכרח הזה הוא התוצאה האלימה של מלחמות, זה היה ברור לי לחלוטין מאז ומתמיד. לכן לא ייתכן שהייתי מנסח את הפקודה באופן אחר מזה שנתתי, גם אם הרקע לפקודה היה שונה.
בשלב הראשון, בכל מקרה.
כבר אי אפשר היה להכחיש שהעם הגרמני יצא בסופו של דבר מן המאבק האפי עם האנגלי, עם הבולשביזם ועם האימפריאליזם כשידו על התחתונה, ובזאת, אם לומר את הדברים בשפה פשוטה, ויתר על המשך קיומו, אפילו ברמה הפרימיטיבית ביותר של ציידים-לקטים. בכך הוא גם איבד כל זכות למערכות מים, גשרים ורחובות. וגם ידיות של דלתות. לכן נתתי את הפקודה, וגם קצת מטעמי יסודיות, כי מן הסתם עשיתי בזמנו פה ושם כמה סיבובים מסביב למשרדי קנצלר הרייך ולא היה טעם להכחיש: האמריקני והאנגלי עם המבצרים המעופפים שלהם עשו עבורנו חלק גדול מהעבודה בנוגע לפקודה שלי. באופן טבעי, לא פיקחתי בתקופה שלאחר מכן על כל פרט ופרט בביצוע הפקודה. כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם היה לי הרבה מה לעשות — להפוך את המצב מול האמריקאים במערב, להגן מפני הרוסים במזרח, המשך פיתוח עיר הבירה העולמית גרמאניה וכן הלאה, אבל למיטב הערכתי הוורמאכט כבר היה חייב להסתדר עם ידיות הדלתות שנשארו. ובמובן זה העם הזה כבר לא היה אמור להמשיך להתקיים.
אבל, כפי שאני רואה כעת, הוא עוד כאן.
העניין הזה לא לגמרי מובן לי.
מצד שני: הרי גם אני עוד כאן, וגם זה לגמרי לא מובן.

טימור ורמש, בן לאב הונגרי ולאם גרמניה – שניהם עם שורשים יהודיים – הוא עיתונאי וסופר צללים גרמני. ב-2012 פרסם את "הוא חזר", ספר הפרוזה הראשון שפרסם תחת שמו, שזינק עד מהרה לראש רשימת רבי המכר ומכר למעלה מ-2.5 מיליון עותקים. 

סקירות וביקורות

אורח לא רצוי 'הוא ‭ ,'רזח‬הרומן שמשיב את היטלר לחיים ולגרמניה של ימינו, הוא יותר גימיק מאשר סאטירה בדרך נס, היטלר קם לתחייה בגרמניה העכשווית. כשהוא רואה בעלי כלבים אוספים את צואת כלביהם בשקיות, הוא בטוח שהם משוגעים חריגים. מהטלוויזיה, שפיתוח מוקדם שלה הוא דווקא הכיר, הוא די מתרשם - כלומר מתפעל מהפו... אריק גלסנר 7 לילות 26/02/2016 לקריאת הסקירה המלאה> 7 לילות עוד להיטלר רענן שקד ביקורת העורך 17/04/2016 לקריאת הסקירה המלאה> לצחוק על היטלר בלי בושה: "הוא חזר" מספק סאטירה פרועה ולא מתנצלת, דוד רוזנטל וואלה! 01/03/2016 לקריאת הסקירה המלאה> "היטלר הוא הסלבריטאי הגדול ביותר" יותם שווימר Ynet 22/02/2016 לקריאת הסקירה המלאה> כשהרייך השלישי קם לתחייה: לחיות ב-2015 דרך הראש של היטלר דב גיל-הר‏ וואלה! 26/11/2015 לקריאת הסקירה המלאה> ונניח שאדולף היטלר היה מתעורר בברלין של ימינו דורון חלוץ הארץ 21/11/2013 לקריאת הסקירה המלאה>

עוד על הספר

סקירות וביקורות

אורח לא רצוי 'הוא ‭ ,'רזח‬הרומן שמשיב את היטלר לחיים ולגרמניה של ימינו, הוא יותר גימיק מאשר סאטירה בדרך נס, היטלר קם לתחייה בגרמניה העכשווית. כשהוא רואה בעלי כלבים אוספים את צואת כלביהם בשקיות, הוא בטוח שהם משוגעים חריגים. מהטלוויזיה, שפיתוח מוקדם שלה הוא דווקא הכיר, הוא די מתרשם - כלומר מתפעל מהפו... אריק גלסנר 7 לילות 26/02/2016 לקריאת הסקירה המלאה> 7 לילות עוד להיטלר רענן שקד ביקורת העורך 17/04/2016 לקריאת הסקירה המלאה> לצחוק על היטלר בלי בושה: "הוא חזר" מספק סאטירה פרועה ולא מתנצלת, דוד רוזנטל וואלה! 01/03/2016 לקריאת הסקירה המלאה> "היטלר הוא הסלבריטאי הגדול ביותר" יותם שווימר Ynet 22/02/2016 לקריאת הסקירה המלאה> כשהרייך השלישי קם לתחייה: לחיות ב-2015 דרך הראש של היטלר דב גיל-הר‏ וואלה! 26/11/2015 לקריאת הסקירה המלאה> ונניח שאדולף היטלר היה מתעורר בברלין של ימינו דורון חלוץ הארץ 21/11/2013 לקריאת הסקירה המלאה>
הוא חזר טימור ורמש
התעוררות בגרמניה
 
העם היה זה שהפתיע אותי יותר מכל.
עשיתי כל מה שיכול אדם לעשות כדי להחריב את האפשרות להמשך הקיום על האדמה הזו, האדמה שטומאה בידי האויב. גשרים, תחנות כוח, כבישים, תחנות רכבת — את כל אלו ציוויתי להשמיד. ובינתיים הספקתי גם לבדוק מתי הוצאה הפקודה — זה היה במרץ, ואני חושב שהבהרתי את עצמי בצורה הברורה ביותר. הוריתי לחסל את כל שירותי האספקה — מערכות לאספקת מים, מערכות הטלפון, אמצעי ייצור, מפעלים, בתי מלאכה, משקים חקלאיים, כל הנכסים החומריים, הכל, וכשאמרתי הכל התכוונתי בדיוק לזה: להכל! במקרים כאלה חייבים להקפיד ולדייק, בפקודה מסוג זה אסור להשאיר מקום לספק. הרי ידוע לכל כי החייל הפשוט, שמשרת בחזית ומן הסתם לא רואה את התמונה החורגת מהגזרה שלו, ואין לו הבנה של ההקשרים האסטרטגיים והטקטיים, יכול לבוא ולומר: "כן, האם אני חייב באמת לשרוף גם את ה... ה..., נגיד, דוכן העיתונים הזה כאן? האם אסור שהוא ייפול בידי האויב? האם זה כל־כך נורא אם הדוכן ייפול לידי האויב?" ברור שזה נורא! גם האויב קורא עיתונים! הוא סוחר בהם, הוא יפנה את הדוכן נגדנו, הוא יפנה נגדנו את כל מה שהוא ימצא! צריך להרוס את הכל, ואני חוזר ומדגיש זאת, את כל הנכסים החומריים. לא רק בתים, גם דלתות. וידיות. ואז גם את הברגים. ולא רק את הגדולים. את הברגים יש להוציא ואז לעקם אותם ללא חמלה. ואת הדלת יש לטחון לנסורת. ואז לשרוף אותה. ואם לא נעשה זאת, האויב ייכנס ויצא בלי טיפת רחמים דרך הדלת הזו בכל פעם שיתחשק לו. אבל עם ידית מקולקלת וברגים מעוקמים בכל מקום וערמה של אפר — אז אני מאחל לאדון צ'רצ'יל הרבה הצלחה בעניין הזה! בכל מקרה ההכרח הזה הוא התוצאה האלימה של מלחמות, זה היה ברור לי לחלוטין מאז ומתמיד. לכן לא ייתכן שהייתי מנסח את הפקודה באופן אחר מזה שנתתי, גם אם הרקע לפקודה היה שונה.
בשלב הראשון, בכל מקרה.
כבר אי אפשר היה להכחיש שהעם הגרמני יצא בסופו של דבר מן המאבק האפי עם האנגלי, עם הבולשביזם ועם האימפריאליזם כשידו על התחתונה, ובזאת, אם לומר את הדברים בשפה פשוטה, ויתר על המשך קיומו, אפילו ברמה הפרימיטיבית ביותר של ציידים-לקטים. בכך הוא גם איבד כל זכות למערכות מים, גשרים ורחובות. וגם ידיות של דלתות. לכן נתתי את הפקודה, וגם קצת מטעמי יסודיות, כי מן הסתם עשיתי בזמנו פה ושם כמה סיבובים מסביב למשרדי קנצלר הרייך ולא היה טעם להכחיש: האמריקני והאנגלי עם המבצרים המעופפים שלהם עשו עבורנו חלק גדול מהעבודה בנוגע לפקודה שלי. באופן טבעי, לא פיקחתי בתקופה שלאחר מכן על כל פרט ופרט בביצוע הפקודה. כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם היה לי הרבה מה לעשות — להפוך את המצב מול האמריקאים במערב, להגן מפני הרוסים במזרח, המשך פיתוח עיר הבירה העולמית גרמאניה וכן הלאה, אבל למיטב הערכתי הוורמאכט כבר היה חייב להסתדר עם ידיות הדלתות שנשארו. ובמובן זה העם הזה כבר לא היה אמור להמשיך להתקיים.
אבל, כפי שאני רואה כעת, הוא עוד כאן.
העניין הזה לא לגמרי מובן לי.
מצד שני: הרי גם אני עוד כאן, וגם זה לגמרי לא מובן.