חנות הטבק
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
חנות הטבק
הוספה למועדפים

חנות הטבק

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    • תרגום: יורם מלצר
    • הוצאה: רימונים
    • תאריך הוצאה: 2009
    • קטגוריה: שירה
    • מספר עמודים: 133 עמ' מודפסים

    פרננדו אנטוניו נוגיירה פסואה (בפורטוגזית: Fernando António Nogueira de Seabra Pessoa‏; 13 ביוני 1888 - 30 בנובמבר 1935), סופר ומשורר, נחשב לגדול המשוררים המודרניים של פורטוגל.

    ב-1935 ראה אור ספר שיריו הראשון של פסואה בשפה הפורטוגלית, "מסר". נוסף לכך, הוא פרסם ארבעה כרכים של שירה אנגלית וכמה מאות שירים וקטעי פרוזה בכתבי עת ספרותיים. פועלו הספרותי של פסואה קנה לו הערכה בקרב החוגים הספרותיים בפורטוגל עוד בימי חייו, אולם רק לאחר שהלך לעולמו התבררה מידת גדולתו וחשיבותו. לאחר מותו התגלו בביתו למעלה מ-25 אלף דפים כתובים בכתב ידו, שכללו קטעי שירה, הגות, מחזות, טקסטים מיסטיים ורומנים. מפעל התרגום וההוצאה לאור של כתביו טרם הושלם.
    פסואה חיבר את כתביו תחת מספר רב של שמות עט, 70 לכל הפחות. אולם בניגוד לשמות עט רגילים, אלה ששימשו את פסואה היו דמויות מפותחות, בעלות ביוגרפיה, אישיות וסגנון כתיבה משל עצמן. חלקן אף קיימו ביניהן מערכות יחסים מורכבות וביקרו זו את יצירתה של זו. דמויות אלה, שהיו כולן פרי-רוחו של פסואה עצמו, כונו בפיו הטרונימים. שלושת ההטרונימים המרכזיים של פסואה היו אלברטו קאיירו, ריקארדו רייש ואָלְוַורוּ דה קמפוש.

    תקציר

    פרננדו פסואה, מגדולי הסופרים והמשוררים במאה העשרים, גדול משוררי פורטוגל ומי שהוגדר כ"גלקסיה של משוררים", קנה לעצמו קהל מעריצים גדול בקרב קוראים העברית. באנתולוגיה המוגשת כאן, מזמין יורם מלצר את הקוראים לקריאה בשירה ובפרוזה של פסואה. החל ב"חנות הטבק", דרך שירים אישיים של פסואה מתקופות שונות, שירים של שלושת ההטרונימים המרכזיים וגם יצירת פרוזה בתרגום ראשון לעברית, "חינוך הסטואיקן, של הברון דה טייבה.

    פרק ראשון

    ערפל


    לֹא מֶלֶךְ וְלֹא חֹק, לֹא שָׁלוֹם וְלֹא מִלְחָמָה,
    מַגְדִּירִים בִּבְהִירוּת וּבְדִיּוּק
    אֶת אֶרֶץ הַזֹּהַר הֶעָמוּם,
    אֶת פּוֹרְטוּגָל הַנֶּעֱצֶבֶת -
    בֹּהַק לְלֹא אוֹר אוֹ בְּעִירָה,
    כָּזֶה הַכָּלוּא בְּאוֹר־הַתַּעְתּוּעִים.
    אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה רְצוֹנוֹ.
    אִישׁ אֵינוֹ מַכִּיר הַנְּשָׁמָה שֶׁבּוֹ.
    וְגַם לֹא מָה רַע וּמָה טוֹב.
    (אֵיזוֹ כְּמִיהָה רְחוֹקָה בּוֹכָה פֹּה קָרוֹב?)
    הַכֹּל לֹא־בָּרוּר וְנִדְחָק אֶל הַסּוֹף.
    הַכֹּל פָּזוּר, דָּבָר אֵינוֹ שָׁלֵם.
    הוֹ פּוֹרְטוּגָל, הַיּוֹם אַתְּ עֲרָפֶל...
    הִגִּיעָה הַשָּׁעָה!

    פרננדו אנטוניו נוגיירה פסואה (בפורטוגזית: Fernando António Nogueira de Seabra Pessoa‏; 13 ביוני 1888 - 30 בנובמבר 1935), סופר ומשורר, נחשב לגדול המשוררים המודרניים של פורטוגל.

    ב-1935 ראה אור ספר שיריו הראשון של פסואה בשפה הפורטוגלית, "מסר". נוסף לכך, הוא פרסם ארבעה כרכים של שירה אנגלית וכמה מאות שירים וקטעי פרוזה בכתבי עת ספרותיים. פועלו הספרותי של פסואה קנה לו הערכה בקרב החוגים הספרותיים בפורטוגל עוד בימי חייו, אולם רק לאחר שהלך לעולמו התבררה מידת גדולתו וחשיבותו. לאחר מותו התגלו בביתו למעלה מ-25 אלף דפים כתובים בכתב ידו, שכללו קטעי שירה, הגות, מחזות, טקסטים מיסטיים ורומנים. מפעל התרגום וההוצאה לאור של כתביו טרם הושלם.
    פסואה חיבר את כתביו תחת מספר רב של שמות עט, 70 לכל הפחות. אולם בניגוד לשמות עט רגילים, אלה ששימשו את פסואה היו דמויות מפותחות, בעלות ביוגרפיה, אישיות וסגנון כתיבה משל עצמן. חלקן אף קיימו ביניהן מערכות יחסים מורכבות וביקרו זו את יצירתה של זו. דמויות אלה, שהיו כולן פרי-רוחו של פסואה עצמו, כונו בפיו הטרונימים. שלושת ההטרונימים המרכזיים של פסואה היו אלברטו קאיירו, ריקארדו רייש ואָלְוַורוּ דה קמפוש.

    עוד על הספר

    • תרגום: יורם מלצר
    • הוצאה: רימונים
    • תאריך הוצאה: 2009
    • קטגוריה: שירה
    • מספר עמודים: 133 עמ' מודפסים
    חנות הטבק פרננדו פסואה

    ערפל


    לֹא מֶלֶךְ וְלֹא חֹק, לֹא שָׁלוֹם וְלֹא מִלְחָמָה,
    מַגְדִּירִים בִּבְהִירוּת וּבְדִיּוּק
    אֶת אֶרֶץ הַזֹּהַר הֶעָמוּם,
    אֶת פּוֹרְטוּגָל הַנֶּעֱצֶבֶת -
    בֹּהַק לְלֹא אוֹר אוֹ בְּעִירָה,
    כָּזֶה הַכָּלוּא בְּאוֹר־הַתַּעְתּוּעִים.
    אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה רְצוֹנוֹ.
    אִישׁ אֵינוֹ מַכִּיר הַנְּשָׁמָה שֶׁבּוֹ.
    וְגַם לֹא מָה רַע וּמָה טוֹב.
    (אֵיזוֹ כְּמִיהָה רְחוֹקָה בּוֹכָה פֹּה קָרוֹב?)
    הַכֹּל לֹא־בָּרוּר וְנִדְחָק אֶל הַסּוֹף.
    הַכֹּל פָּזוּר, דָּבָר אֵינוֹ שָׁלֵם.
    הוֹ פּוֹרְטוּגָל, הַיּוֹם אַתְּ עֲרָפֶל...
    הִגִּיעָה הַשָּׁעָה!