אם לא תרצו - זו תישאר אגדה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אם לא תרצו - זו תישאר אגדה
הוספה למועדפים

אם לא תרצו - זו תישאר אגדה

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

חזה באנטישמיות הרצחנית של אירופה, עלה לישראל בספינת מעפילים, שירת שלושים ושלוש שנים בצה"ל, וכיהן עשרים וחמש שנים כראש עיריית ראשון לציון וקרוב לשלוש שנים כיו"ר הוועדה הקרואה של העיר לוד. בכל השנים הארוכות הללו מאיר ניצן הצטיין בעיקר בעשייה מבורכת, אבל הפעם הוא מבקש שתקשיבו לו. הפעם הוא מבקש לשנות את פניה של המדינה – לפני שיהיה מאוחר מדי.

תקציר

גם כאשר מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של השבר המוסרי הגדול ביותר בתולדותיה, מאיר ניצן מסרב להרים ידיים. ראש עיריית ראשון לציון המיתולוגי בוחן את ההיסטוריה הקרובה והרחוקה וביד בוטחת דורש לכונן חוקה למדינת ישראל. הוא משרטט אותה בקווים ברורים ומציב גבולות נוקשים לאנשי השררה.
בחזונו רואה מאיר ניצן מדינה שאינה כופה את הדת על אזרחיה – אך יונקת חכמה מנביאיה, אזרחים שמשרתים את המדינה נאמנה, חוקים ברורים שאינם מותירים מקום לספקות, ערכים של צדק ומוסר שמנחים את קובעי המדיניות, ומדינה הנלחמת על זכויות אזרחיה ללא פשרות. מנבחרי הציבור הוא דורש שינהגו בשקיפות ובנאמנות מוחלטת לתפקידם.
 
לשיטתו של ניצן, חוקת מדינת ישראל צריכה להישען על יסודות איתנים: התנ"ך ונביאיו, מגילת העצמאות ואבותיה המייסדים של מדינת ישראל, מגילת זכויות האדם של האו"ם והפילוסופים המערביים. בספר מתערבבים יחדיו מיכה המורשתי, גד הנביא, יהודה הנשיא, בנימין זאב הרצל, זאב ז'בוטינסקי, דוד בן-גוריון, מנחם בגין, יצחק רבין, שמעון פרס, האמיר פייסל, ג'ורג' סאנטיאנה, ג'ון לוק, אלכסיס דה טוקוויל, ברוך שפינוזה ואפלטון. מכולם יחדיו שואב מאיר ניצן את השראתו ומנסה להציב את מדינת ישראל בשורה הראשונה של העמים הנאורים ושוחרי התבונה והשלום.   
מאיר ניצן חזה באנטישמיות הרצחנית של אירופה, עלה לישראל בספינת מעפילים, שירת שלושים ושלוש שנים בצה"ל, וכיהן עשרים וחמש שנים כראש עיריית ראשון לציון וקרוב לשלוש שנים כיו"ר הוועדה הקרואה של העיר לוד. בכל השנים הארוכות הללו מאיר ניצן הצטיין בעיקר בעשייה מבורכת, אבל הפעם הוא מבקש שתקשיבו לו. הפעם הוא מבקש לשנות את פניה של המדינה – לפני שיהיה מאוחר מדי. 

פרק ראשון

אנו חיים בסביבה מוסרית מזוהמת
 
אנו חיים בסביבה מוסרית מזוהמת. הארץ הזאת היא לי עבר, הווה ועתיד. זאת הארץ היחידה שאני מרגיש, כיהודי, שאני שייך לה והיא שייכת לי. זאת ארצי, זאת מולדתי. אני כותב מנשר זה מתוך אהבה רבה לארצי ודאגה עמוקה לעתידה של מדינת ישראל. האיום העיקרי על קיומה של מדינת ישראל הוא באובדן הערכים ובמוסר הירוד של מנהיגיה, שליטיה, ובבחירתנו החוזרת בהם למרות השחיתות שפשתה בכל רובדי השלטון.
גם אנו, אזרחי המדינה, נושאים באחריות לזיהום המוסרי של מנהיגינו. דבריי בעניין זה מושפעים מנאום שנשא נשיא צ'כוסלובקיה, הסופר ואצלב האוול, ברדיו פראג ב-1 בינואר 1990.1 כותרת נאומו הייתה ״אנו חיים בסביבה מוסרית מזוהמת״.
1 ״נאומים ששינו את העולם״, ספרם של רוזלינד הורטון וסלי סימונס, עורך המהדורה העברית: אורן נהרי, הוצאת מטר, עמ' 223.
נאומו הִכה בתדהמה את המאזינים בכך שטען כי בני אדם צריכים לקבל אחריות חלקית להשחתת המשטר בארצם. גם אנו, ובעיקר הצעירים, הנושאים בנטל קיום המדינה והמתקשים לכלכל חייהם בכבוד, צריכים לקבל אחריות לזיהום המוסרי במדינתנו ולפעול לשינוי הנורמות המוסריות הירודות שחדרו למערכת הפוליטית הישראלית. אנו חיים בסביבה מוסרית מזוהמת!
ארבע תופעות עיקריות מאפיינות את הזיהום המוסרי במדינתנו:
1. השחיתות פשתה בכל רובדי השלטון הישראלי לרבות נשיא המדינה, ראש הממשלה, חברי הכנסת, השופטים, הרמטכ״ל, ראשי הרשויות המקומיות, רבנים וראשי ישיבות, פרקליטים, ניצבים במשטרה וראשי מוסדות פיננסיים.
2. היעדר בושה: שרים וחברי כנסת שסרחו ונדונו לעונשי מאסר וקלון שבים לתפקד בכנסת ובממשלה תוך כדי קבלת גיבוי ממפלגות החפצות להרכיב את הממשלה.
3. קיטוב חברתי, המקבל ביטוי בפלגנות בין עדות, דתות וזרמים דתיים ופוליטיים, יחד עם גידול מתמיד בשיעור העניים.
4. שליטה על עם אחר: קרוב ליובל שנים אנו שולטים בפלסטינים ביהודה ובשומרון. מאז רצח רבין, בשנת 1995, לא עשתה מדינת ישראל צעד ממשי לסיום מצב הכיבוש, הפוגע בייעודה כמדינה יהודית, מוסרית ואנושית.
הפוליטיקאים שלנו הגיעו לעמדתם לאחר בחירות דמוקרטיות, כלומר אנחנו בחרנו בהם, ואנחנו מעדיפים להתעלם מהפגם המוסרי שדבק בהם. זוהי גם אשמתנו. אנו מנסים להשקיט את מצפוננו בכך שהעמדתם לדין מוכיחה שהם אינם מעל החוק, אך אין די בכך.
אני נוטל גם על עצמי חלק מהאחריות ומעז לזעוק: די! עלינו להבריא מהחולי המוסרי. אף על פי שאני פונה ישירות לכל חברי הכנסת ולאנשי ציבור נעלים כנשיאי המדינה, שופטי בית המשפט ואנשי תקשורת ידועים, אינני מאמין שהם יצליחו לחולל את השינוי המוסרי הדרוש.
אני מודע להתקפות ולגילויי האיבה שאני צפוי להם מצִדם של פוליטיקאים ושל מלחכי הפנכה המשרתים אותם. בגילי המתקדם אינני חושש מדבר שיקרה לי, איני דואג לעצמי, אני מודאג מעתידה של המדינה. אני חושש שעתידה לוט בערפל ושאם לא נשנה את רמת המוסר הפוליטי והציבורי עלולה המדינה להיכחד.
דבריי מופנים אל הצעירים הסולדים מהמוסר הלקוי שדבק בחלק מהפוליטיקאים שלנו. אני פונה אל הצעירים הדורשים צדק חברתי, משום שהם אלה המסוגלים לדרוש ולהביא לשינוי מוסרי. ייתכן שיימצאו גם אנשי שלטון, ובהם נשיאי המדינה בעבר ובהווה, שיעודדו את השינוי המיוחל, אך עיקר הנטל של השינוי מוטל על הדור הצעיר. עלינו לפעול בכמה דרכים לשינוי הנורמות המוסריות הקלוקלות שהשתרשו בחיינו הפוליטיים והציבוריים:
1. שינוי חוק הבחירות, שיביא להידוק הקשר בין הנבחר לבוחריו וימנע קשר בין הון לשלטון.
2. חקיקת חוקה נאורה שהובטחה במגילת העצמאות.
3. מתן חופש אמונה ודת לכל אדם. כנסת ישראל לא תעסוק בחקיקה דתית או באכיפה דתית; לא כפייה דתית ולא כפירה בדת — איש באמונתו יחיה!
4. שוויון זכויות וחובות של כל אזרחי מדינת ישראל ללא הבדל לאום, גזע ומין, כפי שבא לידי ביטוי במגילת העצמאות.
אחד ממדליקי המשואות ביום העצמאות הארבעים ותשעה של מדינת ישראל נתן כבר ביטוי להשקפתי במנשר זה. זהו עמנואל כהן, נינו של הרב אשר מיכאל כהן, רבה של העיר בזל וממשתתפי הקונגרס הציוני הראשון, ונכדו של השר משה שפירא, מחותמי מגילת העצמאות. אלה הם חלק מדבריו: ״לכבוד ליכודם של כל הפלגים והזרמים, הרוחניים והמעשיים, הדתיים והסוציאליסטיים, הליברלים והרוויזיוניסטים, למעשה ציוני משותף... ולתפארת מדינת ישראל.״2
2 ״ארץ מולדת״, עורך: פרופ' מיכאל בר-זוהר, הוצאת משרד הביטחון, תשנ״ז, עמ' 12.
לדבריו של עמנואל כהן אני מבקש להוסיף קטע תנ״כי שדוד בן-גוריון ראה בו את חזונה של היהדות: ״וכי יגור אתך גֵּר בארצכם לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגֵּר הגָּר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים...״ (ויקרא יט לג-לד).
הגיעה העת לעשות מעשה למען שינוי של ממש במוסר המערכת הפוליטית והשלטונית במדינת ישראל, ואם נדחה את הדבר אנו עלולים לאחר את המועד.
אם תשאלוני מה חזוני, אשיב בקצרה: קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית, ממלכתית ודמוקרטית שישרור בה צדק חברתי; מדינה שיצומצם בה הפער בין רובדי האוכלוסייה השונים וכל אזרחיה כולם יהיו שווים בזכותם לחיים, לחירות ולאי-כפייה; לכל פרט במדינה תהיה הזכות לאושר, ונוסף על כך, מנהיגיה יהוו מופת בענוותם, בצנעת דרכם, ביושרם ובכמיהתם לשלום.
כל אזרח צריך לראות את עצמו מחויב לפעול להבראתנו המוסרית.
איך עושים זאת?
עיינו במנשר זה. יחד נוכל!

חזה באנטישמיות הרצחנית של אירופה, עלה לישראל בספינת מעפילים, שירת שלושים ושלוש שנים בצה"ל, וכיהן עשרים וחמש שנים כראש עיריית ראשון לציון וקרוב לשלוש שנים כיו"ר הוועדה הקרואה של העיר לוד. בכל השנים הארוכות הללו מאיר ניצן הצטיין בעיקר בעשייה מבורכת, אבל הפעם הוא מבקש שתקשיבו לו. הפעם הוא מבקש לשנות את פניה של המדינה – לפני שיהיה מאוחר מדי.

עוד על הספר

אם לא תרצו - זו תישאר אגדה מאיר ניצן
אנו חיים בסביבה מוסרית מזוהמת
 
אנו חיים בסביבה מוסרית מזוהמת. הארץ הזאת היא לי עבר, הווה ועתיד. זאת הארץ היחידה שאני מרגיש, כיהודי, שאני שייך לה והיא שייכת לי. זאת ארצי, זאת מולדתי. אני כותב מנשר זה מתוך אהבה רבה לארצי ודאגה עמוקה לעתידה של מדינת ישראל. האיום העיקרי על קיומה של מדינת ישראל הוא באובדן הערכים ובמוסר הירוד של מנהיגיה, שליטיה, ובבחירתנו החוזרת בהם למרות השחיתות שפשתה בכל רובדי השלטון.
גם אנו, אזרחי המדינה, נושאים באחריות לזיהום המוסרי של מנהיגינו. דבריי בעניין זה מושפעים מנאום שנשא נשיא צ'כוסלובקיה, הסופר ואצלב האוול, ברדיו פראג ב-1 בינואר 1990.1 כותרת נאומו הייתה ״אנו חיים בסביבה מוסרית מזוהמת״.
1 ״נאומים ששינו את העולם״, ספרם של רוזלינד הורטון וסלי סימונס, עורך המהדורה העברית: אורן נהרי, הוצאת מטר, עמ' 223.
נאומו הִכה בתדהמה את המאזינים בכך שטען כי בני אדם צריכים לקבל אחריות חלקית להשחתת המשטר בארצם. גם אנו, ובעיקר הצעירים, הנושאים בנטל קיום המדינה והמתקשים לכלכל חייהם בכבוד, צריכים לקבל אחריות לזיהום המוסרי במדינתנו ולפעול לשינוי הנורמות המוסריות הירודות שחדרו למערכת הפוליטית הישראלית. אנו חיים בסביבה מוסרית מזוהמת!
ארבע תופעות עיקריות מאפיינות את הזיהום המוסרי במדינתנו:
1. השחיתות פשתה בכל רובדי השלטון הישראלי לרבות נשיא המדינה, ראש הממשלה, חברי הכנסת, השופטים, הרמטכ״ל, ראשי הרשויות המקומיות, רבנים וראשי ישיבות, פרקליטים, ניצבים במשטרה וראשי מוסדות פיננסיים.
2. היעדר בושה: שרים וחברי כנסת שסרחו ונדונו לעונשי מאסר וקלון שבים לתפקד בכנסת ובממשלה תוך כדי קבלת גיבוי ממפלגות החפצות להרכיב את הממשלה.
3. קיטוב חברתי, המקבל ביטוי בפלגנות בין עדות, דתות וזרמים דתיים ופוליטיים, יחד עם גידול מתמיד בשיעור העניים.
4. שליטה על עם אחר: קרוב ליובל שנים אנו שולטים בפלסטינים ביהודה ובשומרון. מאז רצח רבין, בשנת 1995, לא עשתה מדינת ישראל צעד ממשי לסיום מצב הכיבוש, הפוגע בייעודה כמדינה יהודית, מוסרית ואנושית.
הפוליטיקאים שלנו הגיעו לעמדתם לאחר בחירות דמוקרטיות, כלומר אנחנו בחרנו בהם, ואנחנו מעדיפים להתעלם מהפגם המוסרי שדבק בהם. זוהי גם אשמתנו. אנו מנסים להשקיט את מצפוננו בכך שהעמדתם לדין מוכיחה שהם אינם מעל החוק, אך אין די בכך.
אני נוטל גם על עצמי חלק מהאחריות ומעז לזעוק: די! עלינו להבריא מהחולי המוסרי. אף על פי שאני פונה ישירות לכל חברי הכנסת ולאנשי ציבור נעלים כנשיאי המדינה, שופטי בית המשפט ואנשי תקשורת ידועים, אינני מאמין שהם יצליחו לחולל את השינוי המוסרי הדרוש.
אני מודע להתקפות ולגילויי האיבה שאני צפוי להם מצִדם של פוליטיקאים ושל מלחכי הפנכה המשרתים אותם. בגילי המתקדם אינני חושש מדבר שיקרה לי, איני דואג לעצמי, אני מודאג מעתידה של המדינה. אני חושש שעתידה לוט בערפל ושאם לא נשנה את רמת המוסר הפוליטי והציבורי עלולה המדינה להיכחד.
דבריי מופנים אל הצעירים הסולדים מהמוסר הלקוי שדבק בחלק מהפוליטיקאים שלנו. אני פונה אל הצעירים הדורשים צדק חברתי, משום שהם אלה המסוגלים לדרוש ולהביא לשינוי מוסרי. ייתכן שיימצאו גם אנשי שלטון, ובהם נשיאי המדינה בעבר ובהווה, שיעודדו את השינוי המיוחל, אך עיקר הנטל של השינוי מוטל על הדור הצעיר. עלינו לפעול בכמה דרכים לשינוי הנורמות המוסריות הקלוקלות שהשתרשו בחיינו הפוליטיים והציבוריים:
1. שינוי חוק הבחירות, שיביא להידוק הקשר בין הנבחר לבוחריו וימנע קשר בין הון לשלטון.
2. חקיקת חוקה נאורה שהובטחה במגילת העצמאות.
3. מתן חופש אמונה ודת לכל אדם. כנסת ישראל לא תעסוק בחקיקה דתית או באכיפה דתית; לא כפייה דתית ולא כפירה בדת — איש באמונתו יחיה!
4. שוויון זכויות וחובות של כל אזרחי מדינת ישראל ללא הבדל לאום, גזע ומין, כפי שבא לידי ביטוי במגילת העצמאות.
אחד ממדליקי המשואות ביום העצמאות הארבעים ותשעה של מדינת ישראל נתן כבר ביטוי להשקפתי במנשר זה. זהו עמנואל כהן, נינו של הרב אשר מיכאל כהן, רבה של העיר בזל וממשתתפי הקונגרס הציוני הראשון, ונכדו של השר משה שפירא, מחותמי מגילת העצמאות. אלה הם חלק מדבריו: ״לכבוד ליכודם של כל הפלגים והזרמים, הרוחניים והמעשיים, הדתיים והסוציאליסטיים, הליברלים והרוויזיוניסטים, למעשה ציוני משותף... ולתפארת מדינת ישראל.״2
2 ״ארץ מולדת״, עורך: פרופ' מיכאל בר-זוהר, הוצאת משרד הביטחון, תשנ״ז, עמ' 12.
לדבריו של עמנואל כהן אני מבקש להוסיף קטע תנ״כי שדוד בן-גוריון ראה בו את חזונה של היהדות: ״וכי יגור אתך גֵּר בארצכם לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגֵּר הגָּר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים...״ (ויקרא יט לג-לד).
הגיעה העת לעשות מעשה למען שינוי של ממש במוסר המערכת הפוליטית והשלטונית במדינת ישראל, ואם נדחה את הדבר אנו עלולים לאחר את המועד.
אם תשאלוני מה חזוני, אשיב בקצרה: קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית, ממלכתית ודמוקרטית שישרור בה צדק חברתי; מדינה שיצומצם בה הפער בין רובדי האוכלוסייה השונים וכל אזרחיה כולם יהיו שווים בזכותם לחיים, לחירות ולאי-כפייה; לכל פרט במדינה תהיה הזכות לאושר, ונוסף על כך, מנהיגיה יהוו מופת בענוותם, בצנעת דרכם, ביושרם ובכמיהתם לשלום.
כל אזרח צריך לראות את עצמו מחויב לפעול להבראתנו המוסרית.
איך עושים זאת?
עיינו במנשר זה. יחד נוכל!