נֶל קֵלֶר והחלון
נל הביט בדלת החומה שעוצבה ביד אמן. הדמויות והצורות שגולפו בעץ לא היו מוכרות לו. היו שם דמויות שמעולם לא ראה. הוא הושיט את ידו וניסה לפתוח את הדלת, אך לא הצליח. פתאום נזכר, ולכן חיפש על המשקוף הימני, בין החריתות של מערכת השמש והכוכבים. שם הוא היה, הכפתור. נל לחץ עליו כשהוא עוצם את עיניו ולוחש: ״אֶתנוֹס.״
הדלת נפתחה. נל נדהם מהמראה שנגלה לעיניו. מולו ריחפה מעל הרצפה מֵעֵין הילה סגלגלה. האור היה רך ומלטף, זוהֵר וקסום וריתק את כל מי שהתבונן בו. זה היה החלון השלישי. יצֶר הרפתקנות הפיח בו אומץ. הוא ידע שכשיעבור את החלון השלישי, בני האדם יוכלו לראותו, והוא לא יוכל לחזור שוב לארצו.
מראה הוריו, הפוכרים את ידיהם בתדהמה כלא מאמינים, וחבריו שלא גיבו אותו, גרמו לו לומר בקול: ״הם אשמים בכול, איך הם היו יכולים לחשוד בי? בחיים לא הייתי עושה דבר כזה לנָמי.״ רעד קל עבר בו כשהבין שאינו יודע איך יוכל להתמודד לבדו עם העולם שבחוץ.
נל נכנס לחלון השלישי בהתרגשות. הוא הרגיש שהוא נשאב לתוך המעבר על-ידי האור, והרגשה זו גרמה לו להרגיש קל יותר מהאוויר. הוא לא ראה דבר, רק חש שהוא זז במהירות. הוא עצם את עיניו וחיכה שהכול ייגמר.
***
צלצול נשמע מהעֵבֶר השני. היה זה צלצול שלא נשמע כמותו, שהחריד את הדֶלְנָאִים משלוותם. הם רצו בהמוניהם המומים ולא מאמינים.
״זה הצלצול מהכיפה העגולה,״ נשמעו פה ושם קריאות. דלנאים בני כל הגילים רצו במהירות לכיוון הכיפה העגולה, שבה נמצא החלון השלישי ושמפניו הוזהרו כל הזמן. הייתכן שמישהו עבר דרך החלון השלישי?
בכניסה לכיפה העגולה עמדו שני דלנאים חסונים ולא אִפשרו לאיש להתקרב לדלת. תָר, אחד השומרים, הדף את הקהל הגדול שגדל מרגע לרגע.
״תבינו, אני לא יכול לתת לאף אחד להתקרב.״
״אז תאמר לנו מה קרה,״ צעק מישהו מהקהל.
״הצופן התגלה,״ השיב תר.
כעת דיברו כולם בעת ובעונה אחת, אך תר היסה אותם בצעקה.
״נל קלר עבר דרך החלון השלישי. יש בידִי מכתב המיועד לראש הכפר שעליו חתום נל. אתן אותו למֵנֶר ברגע שיגיע.״ כשדיבר נראָה ראש הכפר אץ בצעדים נמרצים בעודו זועף וממטיר פקודות לכל עבר. סביבו עמדו חבורת דלנאים, הכְּבוּדה של מסדר העץ.
