11-67 עצות שסבא לא נותן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
11-67 עצות שסבא לא נותן
הוספה למועדפים

11-67 עצות שסבא לא נותן

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

יוסי ביילין

יוסף (יוסי) ביילין (נולד ב-12 ביוני 1948) הוא פוליטיקאי ישראלי ממחנה השמאל. את רוב דרכו הפוליטית עשה במפלגת העבודה, כבן טיפוחיו של שמעון פרס. היה יושב ראש מפלגת מרצ-יחד. לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים היה לאיש עסקים.

תקציר

הצטרפי לקהילת בני האדם המשקרים שקרים לבנים; אל תיקחי על עצמך
את החרדות של הורייך; היזהרי מניצחון מוחץ מדי; השאירי את רומיאו ויוליה
לתיאטרון השייקספירי; המעיטי בהשתתפות מאולצת בשמחות פומביות של
אחרים; הישמרי מהפסימיסטים החכמים; האמיני שמי שאמר כי הכלב הוא
ידידו הטוב של האדם היה איש נואש; השתייכי לַמיעוט כדי להציע שינוי,
ולַרוב – כדי לבצעו; נתקי את מכונת ההחייאה המדומה של הנישואים; העדיפי
עבודה מעניינת ומהנה על פני עבודה מכניסה; התפייסי רק כשהתפייסותך
שלמה; הניחי שעירום הוא תלבושת אחידה...
אלה הן רק חלק מהעצות המפתיעות והלא-שגרתיות שמייעץ סבא
יוסי ביילין לנכדתו, ומוגשות באריזת מתנה לכל אחד מימי ההולדת הצפויים
לה לאורך חייה.
 
זה לא שבאמת אפשר לכתוב מדריך לחיים. בטח לא לנכדתך הבכורה,
שבאחת-עשרה שנותיה פיתחה תבונה ורגישות שאפשר רק להתקנא בהן.
שהרי כל אחד מאתנו רוצה להאמין שסבכי דרכים ופקקי תנועה שנקלעו
אליהם אחרים לפניו – לא יהיו מנת חלקו. וממילא עד שלא יחוש את הפקקים
על בשרו – לא יועילו כל השיעורים שינסו אחרים ללמדו מניסיונם. אבל
יוסי ביילין, איש רב פעלים בפוליטיקה הישראלית, שֹר וח”כ לשעבר המזוהה
יותר מכל עם הסכמי אוסלו שאותם יזם, גיבש וקידם, לוקח על עצמו
את הסיכון והאתגר של סבא פרטי ודואג )לארבעה נכדים, משני בניו(.
במדריך העצות-לחיים שכתב לנכדתו, אבל ממש לא רק עבורה, נשזרים סיפורי
ילדותו ובגרותו, השקפת עולמו – המוּכּרת יותר והמוּכּרת פחות – והדלפוֹת
מחוויית “ההצגה הראשונה” שחווה בעצמו.

פרק ראשון

עצה 1 ליומולדת 11: 
שאלי שאלות
 
בית הספר הוא אחת המסגרות הראשונות בחיים ויש לו חשיבות גבוהה, בין השאר מפני שהוא מכניס אותך להקשר תרבותי־היסטורי רחב שקוראים לו עולם. בדרכים פורמליות, ממסגרות ומאחידות, הוא מקנה מיומנויות ופותח אופקים שמאפשרים לך להפוך לאזרחית העולם. לימודי ההיסטוריה, השפות, הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה, המתמטיקה, הספרות והגיאוגרפיה מעניקים לך את היכולות להתבגר כאדם שמסוגל לתקשר עם אנשים זרים ולמצוא איתם מכנים משותפים. רק בבית הספר מלמדים על הרִיק של טוריצ'לי ועל כוח הכבידה ועל שירת דבורה ועל תרבות ילדי הפרחים ועל האבקת הפרחים ועל מלחמות נפוליאון ועל הסוואנה באפריקה ועל שברים עשרוניים ועל הטיות הפועל. בית הספר גם נותן לך כלים ומיומנויות להתמודדות עם העולם שאת צומחת אליו. בלי הידע הכללי שאת רוכשת ועוד תרכשי שם, וללא כלֵי ההתמודדות שאת מקבלת במסגרתו, קרוב לוודאי שהיית מרגישה מנותקת מהעולם, לא שותפה בו, מחוץ למשחק.
 
מדי פעם צצים ספרים, מאמרים או כתבות על אנשים מוצלחים ומצליחים שבילדותם היו תלמידים גרועים. חלקם נוהגים להתגאות בציונים הנמוכים שקיבלו בבית הספר. אני לא בטוח שהם לא החמיצו משהו בכך שלא למדו בזמן, גם אם הגיעו רחוק בהישגים מסוג אחר. הם פסחו על דברים שנראו להם חסרי חשיבות, ואולי התפתחו להיות מנתחי מוח מעולים או מנכ"לים של חברות עשירות, אבל נדמה לי שהחור בהשכלה שנפער בשנות בית הספר שלהם לא יתוקן לעולם.
 
בית הספר פותח אשנבים, דלתות, כיוונים. הוא מעניק הזדמנויות לבחון ולממש את המתנות שנולדנו איתן – הכישורים הטבעיים שלנו – לשייף אותן ולאמץ לעצמנו תכונות, שיטות ומידע שיסייעו לנו להמשיך ללמוד דברים קטנים כגדולים בהמשך חיינו. בארבע שנות הלימודים האחרונות שלי בבית הספר היסודי, היה יוסף וינוקור המחנך שלנו. הוא היה בוגר מחזור ב' של הגימנסיה "הרצליה", והסיפורים שלו על תל אביב הקטנה נותרו איתי כל חיי. לא היו אלה סתם סיפורים צבעוניים, אלא תיאורים תוססים ואותנטיים של תקופת עיצוב החיים בארץ; סיפורים חיים על ראשית ימי המנדט, על המחתרות, על גדוד מְגִנֵּי השפה. קראתי מאז לא מעט ספרים על התקופה ההיא, אך סיפוריו של וינוקור עדיין מלווים אותי ומסבירים לי לא מעט ממה שקרה כאן אחר כך. הוא לא היה פדגוג גדול. יכול להיות שהיה מתוסכל על כי כל ימיו הוא מלמד דרדקים, למרות היותו מהנדס כימי. הוא היה לועג לתלמידים הגרועים ואף מכה בסרגל. היום זה לא היה עובר, אבל לפני שישים שנה ההורים לא היו מעורבים במה שקורה בכיתה, ולא העזו להרים קול. היינו תלמידיו האחרונים לפני פרישתו לגמלאות, והוא היה חסר סבלנות אל רובנו, אבל עד היום אני מצליח לקשר הרבה ממקורות הידע שלי אל השיעורים של וינוקור.
 
אני מאמין שגם המיומנות של אדם להיכנס לנעלי האחר, ולרגע אחד להזדהות עם מניעיו, רצונותיו ורגשותיו, גם אם מדובר בדעות הפוכות לחלוטין וגם אם מדובר באויבים מרים – מושחזת במסגרת הלימודים בבית הספר ואין כמותה כדי לקדם יחסים בכל הגזרות ומכל המינים והסוגים בעולם הבוגר.
ומה אציע לך כדי שתמצי את רכישת המיומנויות והידע שהמסגרת הזו מסוגלת לתת? בעיקר: אף פעם לא לוותר על הבנת הנלמד. לא לחשוב לרגע שאת מבינה פחות מאחרים, שכולם בכיתה הבינו ואת היא המטומטמת היחידה שלא הבינה דבר, ולא להתבייש בקושי בהבנה ולצאת מהשיעור בלי שהכל הובן לך עד הסוף. שאלי שאלות ובקשי הבהרות וחידודים ככל שיידרש. בדרך כלל, אם אינך מבינה משהו – סימן שהמורה לא הסביר כראוי. אל תעשי למורים חיים קלים, אל תתני להם הנחות, אל תהנהני בראשך עם כל הכיתה כשהם ישובו וישאלו אם הבנתם. אינך עושה טובה לאף מורה אם את מטעה ואומרת שהבנת. והרי גם למורים חשוב לדעת אם ההסבר שלהם לא היה טוב דיו.
ואם המורה אינו מספק אותך בתשובותיו – שאלי תלמידים אחרים בכיתה שנראה לך שהבינו. אם גם מהם לא יצאת מסופקת – אל תהססי להיעזר במורה פרטי כדי לקבל את התשובות שאת זקוקה להן. לא הביישן למד, וודאי לא מי שמתחזה כמבין כדי לזכות בנקודות בעוד למעשה הוא לא הבין דבר. להפך: שאלות יכולות רק לחדד ולהבהיר וללמד טוב יותר.
וגם אם הבנת הכל, לפעמים יש סוג אחר של שאלות שטוב לשאלן. אלה הן שאלות של הטלת ספק. לא הכל צריך לקבל כמובן מאליו, כתורה מהר סיני, ופקפוק בתשובה, שאינה פתרון אבסולוטי במדע מדויק, יכול אף הוא להצעיד קדימה. לא לשווא תורת הדיאלקטיקה, המושתתת על הטלת ספק שמציבה אנטיתזה לתזה, נחשבה על ידי פילוסופים מובילים לבוראת, למפתחת, למתקדמת לעבר יישוב קונפליקטים ולקראת פתרונות.
חשיבה עצמאית היא מפתח נוסף לחיים שאפשר להשחיז במסגרת הלימוד בבית הספר. אם הפרק הנוכחי, בכל נושא נלמד, כבר מובן לך – אל תחכי לשיעור הפורמלי הבא, אלא נסי ללמוד את הפרק הבא בכוחות עצמך. הרווח יהיה כפול: כשהמורה ישאל דבר הקשור בחומר שטרם נלמד בכיתה, את תמיד תהיי שם, ובנוסף – תדעי מראש מה לשאול את המורה כדי לקבל הבהרות ותשובות שיסייעו לך להבין את מה שטרם הבנת בכוחות עצמך.
 
אני יודע, יכול להיות שחברייך לכיתה יכנו אותך חנונית או חרשנית. ייתכן שילעגו לך על שהפכת לחביבת המורה. אבל האמיני לי, יש כינויים גרועים מאלה והאשמות נוראות בהרבה. ובסופו של דבר, מאחר שבזמן שהם ישלימו את קריאת החומר לקראת השיעור הקרוב את כבר תהיי בשיעור הבא – הם אלה שיבקשו את עזרתך ולא להפך.
אל תחששי מהשקעת יתר: אם תנהלי את זמנך באופן נכון (ועוד אשוב לזה), אין כל סיבה שתקדישי זמן רב מדי ללימודים ולשיעורי בית. הפיתויים האחרים ממילא ישאבו אותך גם אליהם, וכשידך על הדופק תוכלי להקצות די זמן איכות גם לחברים ולתחביבים, שגם אותם, אגב, אפשר לרכוש ולטפח במסגרת בית הספר. הנה לך יתרון נוסף של המוסד הפורמלי, הממסגר, המעמיס, המעצבן, המעשיר והמפעים הזה, שקשה להאמין שישרוד במתכונתו הנוכחית בְעידן של שיחות ועידה אינטרנטיות בשלט־רחוק.

יוסי ביילין

יוסף (יוסי) ביילין (נולד ב-12 ביוני 1948) הוא פוליטיקאי ישראלי ממחנה השמאל. את רוב דרכו הפוליטית עשה במפלגת העבודה, כבן טיפוחיו של שמעון פרס. היה יושב ראש מפלגת מרצ-יחד. לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים היה לאיש עסקים.

עוד על הספר

11-67 עצות שסבא לא נותן יוסי ביילין
עצה 1 ליומולדת 11: 
שאלי שאלות
 
בית הספר הוא אחת המסגרות הראשונות בחיים ויש לו חשיבות גבוהה, בין השאר מפני שהוא מכניס אותך להקשר תרבותי־היסטורי רחב שקוראים לו עולם. בדרכים פורמליות, ממסגרות ומאחידות, הוא מקנה מיומנויות ופותח אופקים שמאפשרים לך להפוך לאזרחית העולם. לימודי ההיסטוריה, השפות, הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה, המתמטיקה, הספרות והגיאוגרפיה מעניקים לך את היכולות להתבגר כאדם שמסוגל לתקשר עם אנשים זרים ולמצוא איתם מכנים משותפים. רק בבית הספר מלמדים על הרִיק של טוריצ'לי ועל כוח הכבידה ועל שירת דבורה ועל תרבות ילדי הפרחים ועל האבקת הפרחים ועל מלחמות נפוליאון ועל הסוואנה באפריקה ועל שברים עשרוניים ועל הטיות הפועל. בית הספר גם נותן לך כלים ומיומנויות להתמודדות עם העולם שאת צומחת אליו. בלי הידע הכללי שאת רוכשת ועוד תרכשי שם, וללא כלֵי ההתמודדות שאת מקבלת במסגרתו, קרוב לוודאי שהיית מרגישה מנותקת מהעולם, לא שותפה בו, מחוץ למשחק.
 
מדי פעם צצים ספרים, מאמרים או כתבות על אנשים מוצלחים ומצליחים שבילדותם היו תלמידים גרועים. חלקם נוהגים להתגאות בציונים הנמוכים שקיבלו בבית הספר. אני לא בטוח שהם לא החמיצו משהו בכך שלא למדו בזמן, גם אם הגיעו רחוק בהישגים מסוג אחר. הם פסחו על דברים שנראו להם חסרי חשיבות, ואולי התפתחו להיות מנתחי מוח מעולים או מנכ"לים של חברות עשירות, אבל נדמה לי שהחור בהשכלה שנפער בשנות בית הספר שלהם לא יתוקן לעולם.
 
בית הספר פותח אשנבים, דלתות, כיוונים. הוא מעניק הזדמנויות לבחון ולממש את המתנות שנולדנו איתן – הכישורים הטבעיים שלנו – לשייף אותן ולאמץ לעצמנו תכונות, שיטות ומידע שיסייעו לנו להמשיך ללמוד דברים קטנים כגדולים בהמשך חיינו. בארבע שנות הלימודים האחרונות שלי בבית הספר היסודי, היה יוסף וינוקור המחנך שלנו. הוא היה בוגר מחזור ב' של הגימנסיה "הרצליה", והסיפורים שלו על תל אביב הקטנה נותרו איתי כל חיי. לא היו אלה סתם סיפורים צבעוניים, אלא תיאורים תוססים ואותנטיים של תקופת עיצוב החיים בארץ; סיפורים חיים על ראשית ימי המנדט, על המחתרות, על גדוד מְגִנֵּי השפה. קראתי מאז לא מעט ספרים על התקופה ההיא, אך סיפוריו של וינוקור עדיין מלווים אותי ומסבירים לי לא מעט ממה שקרה כאן אחר כך. הוא לא היה פדגוג גדול. יכול להיות שהיה מתוסכל על כי כל ימיו הוא מלמד דרדקים, למרות היותו מהנדס כימי. הוא היה לועג לתלמידים הגרועים ואף מכה בסרגל. היום זה לא היה עובר, אבל לפני שישים שנה ההורים לא היו מעורבים במה שקורה בכיתה, ולא העזו להרים קול. היינו תלמידיו האחרונים לפני פרישתו לגמלאות, והוא היה חסר סבלנות אל רובנו, אבל עד היום אני מצליח לקשר הרבה ממקורות הידע שלי אל השיעורים של וינוקור.
 
אני מאמין שגם המיומנות של אדם להיכנס לנעלי האחר, ולרגע אחד להזדהות עם מניעיו, רצונותיו ורגשותיו, גם אם מדובר בדעות הפוכות לחלוטין וגם אם מדובר באויבים מרים – מושחזת במסגרת הלימודים בבית הספר ואין כמותה כדי לקדם יחסים בכל הגזרות ומכל המינים והסוגים בעולם הבוגר.
ומה אציע לך כדי שתמצי את רכישת המיומנויות והידע שהמסגרת הזו מסוגלת לתת? בעיקר: אף פעם לא לוותר על הבנת הנלמד. לא לחשוב לרגע שאת מבינה פחות מאחרים, שכולם בכיתה הבינו ואת היא המטומטמת היחידה שלא הבינה דבר, ולא להתבייש בקושי בהבנה ולצאת מהשיעור בלי שהכל הובן לך עד הסוף. שאלי שאלות ובקשי הבהרות וחידודים ככל שיידרש. בדרך כלל, אם אינך מבינה משהו – סימן שהמורה לא הסביר כראוי. אל תעשי למורים חיים קלים, אל תתני להם הנחות, אל תהנהני בראשך עם כל הכיתה כשהם ישובו וישאלו אם הבנתם. אינך עושה טובה לאף מורה אם את מטעה ואומרת שהבנת. והרי גם למורים חשוב לדעת אם ההסבר שלהם לא היה טוב דיו.
ואם המורה אינו מספק אותך בתשובותיו – שאלי תלמידים אחרים בכיתה שנראה לך שהבינו. אם גם מהם לא יצאת מסופקת – אל תהססי להיעזר במורה פרטי כדי לקבל את התשובות שאת זקוקה להן. לא הביישן למד, וודאי לא מי שמתחזה כמבין כדי לזכות בנקודות בעוד למעשה הוא לא הבין דבר. להפך: שאלות יכולות רק לחדד ולהבהיר וללמד טוב יותר.
וגם אם הבנת הכל, לפעמים יש סוג אחר של שאלות שטוב לשאלן. אלה הן שאלות של הטלת ספק. לא הכל צריך לקבל כמובן מאליו, כתורה מהר סיני, ופקפוק בתשובה, שאינה פתרון אבסולוטי במדע מדויק, יכול אף הוא להצעיד קדימה. לא לשווא תורת הדיאלקטיקה, המושתתת על הטלת ספק שמציבה אנטיתזה לתזה, נחשבה על ידי פילוסופים מובילים לבוראת, למפתחת, למתקדמת לעבר יישוב קונפליקטים ולקראת פתרונות.
חשיבה עצמאית היא מפתח נוסף לחיים שאפשר להשחיז במסגרת הלימוד בבית הספר. אם הפרק הנוכחי, בכל נושא נלמד, כבר מובן לך – אל תחכי לשיעור הפורמלי הבא, אלא נסי ללמוד את הפרק הבא בכוחות עצמך. הרווח יהיה כפול: כשהמורה ישאל דבר הקשור בחומר שטרם נלמד בכיתה, את תמיד תהיי שם, ובנוסף – תדעי מראש מה לשאול את המורה כדי לקבל הבהרות ותשובות שיסייעו לך להבין את מה שטרם הבנת בכוחות עצמך.
 
אני יודע, יכול להיות שחברייך לכיתה יכנו אותך חנונית או חרשנית. ייתכן שילעגו לך על שהפכת לחביבת המורה. אבל האמיני לי, יש כינויים גרועים מאלה והאשמות נוראות בהרבה. ובסופו של דבר, מאחר שבזמן שהם ישלימו את קריאת החומר לקראת השיעור הקרוב את כבר תהיי בשיעור הבא – הם אלה שיבקשו את עזרתך ולא להפך.
אל תחששי מהשקעת יתר: אם תנהלי את זמנך באופן נכון (ועוד אשוב לזה), אין כל סיבה שתקדישי זמן רב מדי ללימודים ולשיעורי בית. הפיתויים האחרים ממילא ישאבו אותך גם אליהם, וכשידך על הדופק תוכלי להקצות די זמן איכות גם לחברים ולתחביבים, שגם אותם, אגב, אפשר לרכוש ולטפח במסגרת בית הספר. הנה לך יתרון נוסף של המוסד הפורמלי, הממסגר, המעמיס, המעצבן, המעשיר והמפעים הזה, שקשה להאמין שישרוד במתכונתו הנוכחית בְעידן של שיחות ועידה אינטרנטיות בשלט־רחוק.