התפשטות הבודהיזם בטיבט
לפני שהבודהיזם הובא מהודו לטיבט, הדת שנפוצה בארצנו היתה אמונת הבון. מקורה של דת זו בארץ שכנה הנקראת שאנג-שונג, ועד לאחרונה עדיין היו בטיבט מרכזים בהם עסקו מאמיני הבן בלימוד ומדיטציה מעמיקים. בתחילה, אני מאמין, בון לא היתה דת מוצלחת במיוחד, אך כאשר החל הבודהיזם לפרוח בטיבט, ניתנה גם לבון אפשרות להעשיר את הפילוסופיה הדתית והמעיינות ההגותיים שלה.
המלך הטיבטי לוטו ריניין-טזהן היה הראשון שהביא את הבודהיזם לטיבט, לפני למעלה מאלף שנה. הבודהיזם התפשט בהתמדה, ובמרוצת הזמן הרבה חכמים הודיים ידועי שם באו לטיבט ותירגמו כתבי סוטרה וטנטרה עם פרשנויותיהם.
תהליך זה סבל עיכוב בן מספר שנים, במהלך שלטונו של המלך הלא דתי לאנג-דארמה במאה העשירית לספירה; אולם צללים זמניים אלה נגוזו במהרה, והבודהיזם חי ופרץ כמקודם בחלקיה המזרחיים והמערביים של טיבט. עד מהרה שבו מלומדים הודים וטיבטיים לעסוק בתרגום כתבי דת, וחכמים הודים מכובדים הגיעו שוב לארצנו למטרה זו. אך כיוון שטיבט החלה אז להעמיד מלומדים מצוינים משל עצמה, התמעט בהדרגה מספר המלומדים שהגיעו לטיבט מהודו ונפרל.
כך, במה שניתן לראות כתקופה המאוחרת של הבודהיזם הטיבט, התפתחה דתנו בנפרד מן האסכולה המאוחרת של הבודהיזם ההודי אבל היא נותרה מבוססת בדיוק על תורתו של בודהה. במהותה היא מעולם לא סבלה משיוניים או תוספות מידיהם של לאמות טיבטיים. פרשנויותיהם מסווגות בבירור כפרשנויות, והם מאמתים את עבודותיהם על ידי הפניות מתמידות אל המשנות העיקריות של בודהה והחכמים ההודים.
מטעמים אלה איני רואה סיבה להחשיב את הבודהיזם הטיבטי כנפרד מן הבודהיזם המקורי שלומד בהודו, או לכנותו "לאמאיזם", כפי שעשו כמה. אמנם נכון כי עקב תנאים מקומיים נתהוו הבדלים בעניינים שוליים, למשל השפעת האקלים של עיצובן של הגלימות אותן לובשים המאמינים, אולם אני מאמין כי לימוד מעמיק של השפה הטיבטית ושל כתבים טיבטיים הוא כעת חיוני להבנת כל תורתו של בודהה, סוטרות וטנטרות יחדיו.
הבודהיזם, כפי שראינו, לא הובא לטיבט כולו באחת; כתבים הוצגו על ידי מלומדים שונים בתקופות שונות. במשך התקופה ההיא היו בהודו מוסדות בודהיסטיים חשובים, כגון האוניברסיטאות נאלאנדה וויקראמאסילה, שאף כי נבדלו קלות בסגנון הלימוד, הציעו את אותה מהות דתית ופילוסופית.
כתוצאה מכך, קבוצות נפרדות נתהוו לארגונים או לפגים נפרדים, כשלכולם אותן האמונות היסודיות. הבולטות בחשיבותן מבין אסכולות טיבטיות אלה הן נינגמה, קאגיו, סאקיה וגלוק. כל אחת מהן דבקה בכל משנות ההיניאנה והמהיאנה, כולל טנטריאנה, כי הבודהיסטים הטיבטים לא מפרידים תורות אלה, אלא מוקירים את כולן בצורה שווה. ארש לכללי מוסר, הם נוהגים בהתאם לכללי הווינאיה, המקובלים בעיקר אצל ההיניאנים, ובאשר לעשייה אזוטרית יותר, בכל דרגה של עומק, הם משתמשים בשיטות של אסכולות המהיאנה והטנטריאנה.
