1
הרעיון היה של תומי, למרות שבמבט לאחור אפילו זה לא בטוח. שחזור אובייקטיבי של הרגע המדויק, שאחריו שום דבר לא נשאר כשהיה, ממקם את הארבעה איש איש במקומו הקבוע: רוני בפינה השמאלית של הספה, ממש מתחת לרפרודוקציה של מגריט (האיש והתפוח), גומר בדיוק עוד נאום על בעיות המימון של הקולנוע הישראלי ומוזג לעצמו מהוויסקי. דנה, אשתו, בפינה השנייה, מתחת למרילין מונרו (כפול ארבע) של וורהול, מעין דיוקן חמישי, נועצת בבעלה מבט סתום, אולי אפילו עוין. ליה, המארחת, מכנסת רגליים ארוכות ויחפות מתחתיה על הכורסה הקרובה לרמי ומועכת סיגריה במאפרת החרס שלידה. תומי, בעלה, בכורסה השנייה, עד אותו רגע מסוגר בשתיקתו, סוקר בריכוז פתאומי את שלושת האחרים, מתעכב לרגע על אשתו, מחייך ואומר, ״מכירים את משחק האמת והשקר?״
אם עוד היה סיכוי כלשהו שהערב יסתיים כמו כל אלה שלפניו, כלומר שהחיים של רוני ודנה, תומי וליה ימשיכו להתגלגל במסלולם הרגיל, הוא ריחף באוויר כאן ועכשיו. כי רוני אמר, ״מה, הקשקוש הזה של ערוץ 2?״ ודנה אמרה, ״זה תמיד מזכיר לי פעולה בצופים,״ ורוני פטר סופית את העניין במילים, ״מה לא עושים בשביל רייטינג,״ ולכולם היה ברור שעוד רגע הוא הולך לפרוש את השקפותיו הביקורתיות על תרבות הרייטינג, כך שהשאלה הסתמית לכאורה של תומי, פצצת הזמן המתקתקת הזאת, היתה מתאיידת לה בחלל הסלון של משפחת ענבר, ללא נזקים בנפש וברכוש.
אבל אז שאלה ליה את בעלה, ״למה אתה שואל?״
״כי חשבתי שזה יכול להיות נחמד לגוון פעם את הפגישות האלה, במקום לשעמם את עצמנו עם הדיבורים הרגילים,״ ענה תומי.
״אני מצטער לשמוע שאנחנו משעממים אותך,״ אמר רוני, ״בפעם הבאה נכין איזה מערכון.״ הוא הסתכל על אשתו, מחפש את עיניה, אבל ניכר היה שדנה מקפידה לא לספק לו את הגיבוי המבוקש.
״אל תתחיל להתנפח,״ חייך תומי אל חברו ושותפו, ״אתה יודע שאני גומע בצמא כל מילה שלך. בסך הכול חשבתי שאפשר קצת להשתעשע.״
״להשתעשע זה יופי,״ אמרה דנה, ״אבל למה דווקא במשחק האמת והשקר?״
״למה לא?״ ליה שלחה לדנה חיוך מוגזם במתיקותו. שתיהן היו מודעות למתח התחרותי שנפל ביניהן כל פעם שנפגשו.
״כי זה משחק ילדותי,״ אמרה דנה, בוחנת את ליה בהתגרות, ״אני מעדיפה משחקים למבוגרים.״
״אתם רואים, כבר מתחיל להיות מעניין,״ אמרה ליה, ״יש לך רעיון קונקרטי?״
״בנות, לא לריב,׳׳ קרא תומי. ״אני חשבתי על גרסה למבוגרים של המשחק.״ הוא פנה לדנה. ״את תאהבי את זה, אני בטוח.״
״זה כבר לא מוצא חן בעיני,״ אמר רוני.
״אולי תסביר סוף סוף למה אתה מתכוון?״ הציעה ליה.
״זה הולך ככה.״ תומי קם על רגליו. ״כל אחד צריך להגיד על עצמו שני משפטים, אחד אמת ואחד שקר. אבל בניגוד למשחק בטלוויזיה, פה המשפטים צריכים להיות מהתחום האינטימי, כלומר מחיי האישות של הנוכחים.״
״אני מבינה שאתה מתכוון לסקס,״ העירה דנה.
״זה בדיוק למה שאני מתכוון,״ קרא תומי.
״כמה רומנטי,״ פלטה ליה.
״כמה אידיוטי,״ אמר רוני.
״ובסוף מתפשטים?״ שאלה דנה, ״כי אחרת אני לא משתתפת.״
״אל תדאגי,״ אמרה ליה, סוקרת במופגן את המחשוף העמוק של רעותה. ״אם תתעקשי, נרשה לך להתפשט. לא תצאי מפה מקופחת.״
״דנה סתם מדברת באירוניה.״ רוני פנה אל אשתו, ״נכון?״
״נחיה ונראה.״ דנה שיגרה אליו מבט מתגרה. ״אנחנו בין חברים, לא?״
״אני מדבר יותר על התפשטות רוחנית.״ תומי התחיל לצעוד מסביב, כמנהגו בשעות ריכוז. ״הכלל הוא שמשפט האמת חייב לחשוף מקרה אמיתי, סוד אינטימי, אם תרצו. משפט שאין בו קשר לסקס ייפסל מיד. ברור שהאחרים צריכים לנחש איזה מבין שני המשפטים נכון ואיזה לא.״
״אני שוב קובע, והפעם לפרוטוקול, שזה לא מוצא חן בעיני,״ אמר רוני.
״רוני, מותק.״ ליה חייכה אליו. ״תכף נחשוב שיש לך מה להסתיר.״
״יש עוד עניין חשוב להבהיר.״ תומי המשיך לצעוד בחדר, מתעלם מההפרעות. ״בהחלט ייתכן, אם כי לא בטוח, שאחד הנוכחים יודע מראש איזה משני המשפטים אמיתי. מה שנקרא, ידע אישי. אם זה קורה, אסור לו להשתתף בסיבוב הזה.״
״זה נראה כאילו כבר החלטתם,״ אמר רוני.
״למה, מישהו מתנגד?״ תומי הגיע בשיטוטיו לכורסה והתיישב. ״דנה?״
״מצדי זה בסדר.״ היא גיחכה. ״צריך מדי פעם להסתכן בחיים.״
״ליה?״ תומי קרץ לאשתו.
״מאה אחוז.״ היא קרצה לו בחזרה. ״יש לי כבר את המשפט האמיתי.״
תומי פנה לרוני. ״הכול תלוי בך.״
״אבל אתה יודע עלי הכול.״ רוני ניסה ניסיון אחרון. ״ואם אתה יודע, גם ליה יודעת.״
״אני בכלל לא בטוחה,״ אמרה דנה והציתה עוד סיגריה.
״במה את לא בטוחה,״ שאלה ליה בעצלתיים, ״שרוני מגלה לתומי הכול, או שתומי מספר לי הכול?״
״שניהם.״ דנה פלטה שתי טבעות עשן מושלמות.
״אני בטוח שתמצא משהו שאני לא יודע,״ קטע תומי את הוויכוח הצדדי. ״אז אם כולם מסכימים, אפשר להתחיל. מי ראשון?״
״יש בכלל ספק?״ אמרה דנה, ״בטח שאני.״
