שאלות קשות לאללה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שאלות קשות לאללה
מכר
מאות
עותקים
שאלות קשות לאללה
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

שאלות קשות לאללה

כוכב אחד (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    תקציר

    חצוף, נועז ומקורי: ספר המתנה המושלם לכל חובבי ההומור. כל מה שרצינו לדעת ולא רק שלא העזנו לשאול, אלא גם לא היה את מי...

    האם חיות יכולות להגיע לגיהינום? האם יש זובור בגן-עדן? למה יש קלוריות באוכל? איך היחסים בין אללה לבודהה? האם מדונה באמת בתולה? מי גילם את שליח הפיצה בסרט הפורנו המקראי "זרנוקה של איב"? ומי אמרה למי, "כשאני שומעת 'פרוכת', אני אוטומטית חושבת על קוק פרסי"? בעט קל, בכנות מפתיעה ובסגנונו הכובש, משיב ה' לראשונה לשאלות שהופנו אליו במהלך השנים, ועל הדרך חושף טפח מאחורי הקלעים של העשייה האלוקית.  

    אלוהים, יזם ואמן מיצג, מתגורר באזור המרכז. ספרו האחרון, התנ"ך (הוצאה עצמית) היה לרב-מכר.

    פרק ראשון

    אלוהים, מאיזה גיל ידעת שאתה אלוהים?
    דורית
     
    דורית שלום,
    במובן מסוים נדמה לי שתמיד ידעתי. זה משהו שקשה להסביר, אבל אני זוכר שכילד התעוררו בי תחושות קשות: מה קורה איתי? ההרגשה הזאת נורמלית? יש עוד אנשים שמרגישים ככה? אני זוכר את עצמי, דוגמא, בן שלוש או ארבע, כל הילדים משחקים בחיילים ומפסלים בפימו דובוני איכפת-לי, ורק אני מפסל את השואה הארמנית וממציא לברבי מחלות סופניות. עד היום אני עוד יכול לשמוע את הילדים בגן, שרובם, אגב, לא זכו להגיע למיצוות, שרים לי: "כפיר הטמבל / כפיר הקוף / כפיר סרטן בעור התוף". הייתה זו תקופה קשה, ומיותר לציין שהייתי בודד ומבולבל מאוד.
    רק כשהייתי בן שבע-עשרה הבנתי פתאום שאולי הדבר הזה שיש בי יכול, איך אומרים, לקחת אותי למקומות. זה קרה לגמרי במקרה. הייתי אז בחופש שאחרי י"א, קצת אחרי צו ראשון. חיפשתי עבודה לקיץ, כשיום אחד אני רואה מודעה בעיתון: "לעבודה מאתגרת דרושים צעירים לפני צבא. שעות גמישות פלוס רכב יתרון." אמרתי, יאללה, מה כבר יכול להיות. הכי גרוע עוד פעם אני אעוף על סוציומטרי, כמו שהיה במקדונלדס, בטלמרקטינג ובגיבוש לצוללות.
     

     
    הקיצר, אני מגיע לראיון, ועל ההתחלה אני מרגיש שיש פה משהו טוב. כפיר, הם עושים לי, בוא תספר לנו, נניח שהיית יכול לעשות כל דבר, מה היית בוחר לעשות? אז אני עושה להם: שלום. הם מסתכלים כזה אחד על השני, מסתכלים עלי, ואז אני עושה להם: סתם!!! פצחנו כולנו בצחוק גדול, וכבר הרגשתי שקניתי אותם בזה שפתחתי ככה בהומור.
    טוב, כפיר, הם עושים לי, עכשיו ברצינות. תן לנו תכונה טובה שלך ותכונה רעה. אנא עארף, אני עושה להם, טובה נראה לי כשרוני בתחום של כתיבה יוצרת, ורעה, אדיש לסבל של הבריות.
    טוב, אני רואה אותם מתלחשים כזה, רושמים משהו, ואז הם עושים לי: כפיר, במסגרת התפקיד אתה עשוי להיתקל מפעם לפעם בשאלות אתיות קשות. עכשיו השלם: השואה הייתה... אז אני עושה להם: ואין מה לעשות. כפיר, הם עושים לי, אנחנו עוד צריכים לקבל על זה אישור מלמעלה, אבל אם לא יהיו תקלות בלתי צפויות, נדמה לנו שאפשר להגיד בביטחון שאתה הקב"ה הבא. מזל טוב, כפיר, או שמא נאמר, הקדוש-ברוך-הוא? אז אני עושה להם: אני מעדיף בכל זאת כפיר, אם אפשר. אז הם עושים לי: לא.
    שלך,
    אלוהים

    שאלות קשות לאללה נעה ידלין

    אלוהים, מאיזה גיל ידעת שאתה אלוהים?
    דורית
     
    דורית שלום,
    במובן מסוים נדמה לי שתמיד ידעתי. זה משהו שקשה להסביר, אבל אני זוכר שכילד התעוררו בי תחושות קשות: מה קורה איתי? ההרגשה הזאת נורמלית? יש עוד אנשים שמרגישים ככה? אני זוכר את עצמי, דוגמא, בן שלוש או ארבע, כל הילדים משחקים בחיילים ומפסלים בפימו דובוני איכפת-לי, ורק אני מפסל את השואה הארמנית וממציא לברבי מחלות סופניות. עד היום אני עוד יכול לשמוע את הילדים בגן, שרובם, אגב, לא זכו להגיע למיצוות, שרים לי: "כפיר הטמבל / כפיר הקוף / כפיר סרטן בעור התוף". הייתה זו תקופה קשה, ומיותר לציין שהייתי בודד ומבולבל מאוד.
    רק כשהייתי בן שבע-עשרה הבנתי פתאום שאולי הדבר הזה שיש בי יכול, איך אומרים, לקחת אותי למקומות. זה קרה לגמרי במקרה. הייתי אז בחופש שאחרי י"א, קצת אחרי צו ראשון. חיפשתי עבודה לקיץ, כשיום אחד אני רואה מודעה בעיתון: "לעבודה מאתגרת דרושים צעירים לפני צבא. שעות גמישות פלוס רכב יתרון." אמרתי, יאללה, מה כבר יכול להיות. הכי גרוע עוד פעם אני אעוף על סוציומטרי, כמו שהיה במקדונלדס, בטלמרקטינג ובגיבוש לצוללות.
     

     
    הקיצר, אני מגיע לראיון, ועל ההתחלה אני מרגיש שיש פה משהו טוב. כפיר, הם עושים לי, בוא תספר לנו, נניח שהיית יכול לעשות כל דבר, מה היית בוחר לעשות? אז אני עושה להם: שלום. הם מסתכלים כזה אחד על השני, מסתכלים עלי, ואז אני עושה להם: סתם!!! פצחנו כולנו בצחוק גדול, וכבר הרגשתי שקניתי אותם בזה שפתחתי ככה בהומור.
    טוב, כפיר, הם עושים לי, עכשיו ברצינות. תן לנו תכונה טובה שלך ותכונה רעה. אנא עארף, אני עושה להם, טובה נראה לי כשרוני בתחום של כתיבה יוצרת, ורעה, אדיש לסבל של הבריות.
    טוב, אני רואה אותם מתלחשים כזה, רושמים משהו, ואז הם עושים לי: כפיר, במסגרת התפקיד אתה עשוי להיתקל מפעם לפעם בשאלות אתיות קשות. עכשיו השלם: השואה הייתה... אז אני עושה להם: ואין מה לעשות. כפיר, הם עושים לי, אנחנו עוד צריכים לקבל על זה אישור מלמעלה, אבל אם לא יהיו תקלות בלתי צפויות, נדמה לנו שאפשר להגיד בביטחון שאתה הקב"ה הבא. מזל טוב, כפיר, או שמא נאמר, הקדוש-ברוך-הוא? אז אני עושה להם: אני מעדיף בכל זאת כפיר, אם אפשר. אז הם עושים לי: לא.
    שלך,
    אלוהים