יחסים מסוכנים

בית ספר להתעללות

איילת

כשאנחנו חושבים על מתעללים ועל קורבנותיהם, אנחנו חושבים על חניבעל לקטר, על ג'פרי דאהמר, על 'אמריקן פסיכו', אולי על ג'ק המרטש. אנחנו לא חושבים על הזוג המושלם, שכולנו מכירים ואולי אפילו קצת מקנאים בו, על הגבר הכריזמטי והמצליח שכולן היו רוצות להביא להורים. התפיסה שלנו באשר להתעללות תקועה בעולם של אלימות פיזית וזעם גלוי.

אנחנו לא מכירים את ההתעללות שנראית כמו אהבה — התעללות מתוחכמת שבה גם הקורבן עצמו אינו יודע, ואינו יכול לדעת, שהוא קורבן. את מערכות היחסים שתוכָן אינו כבָרָן — מערכות יחסים שבהן תשוקה, שליטה, רעילות, חום, דאגה, רוך ואלימות משמשים בערבוביה. מה, לא ככה נראית אהבה? התעללות נרקיסיסטית היא חמקמקה ומתעתעת. היא סופת הרס שמתחזה לאהבה. היא דומה להכול, ולא דומה לכלום.

הכול התחיל מכתבה במוסף 'הארץ'. ״האם אפשר לדעת שאת חיה עם פסיכופת?״ הייתה הכותרת, שלמען האמת פחות התחברתי אליה. עוד ריאיון, כמו זה שאני כותבת מדי שבוע. אפרת, המרואיינת, הייתה פסיכולוגית צעירה. פניתי אליה אחרי שנתקלתי בפרסום על הרצאה שלה שעוסקת בפסיכופתים.

אבל זה לא היה שבוע רגיל. התגובות לא הפסיקו להגיע. הן היו מפתיעות ועוכרות שלווה:

״קראתי את הכתבה, אני צריכה את הטלפון של הפסיכולוגית״.

״זה עליי״.

״הכתבה הזו שינתה לי את החיים״.

״בדיוק יצאתי מזוגיות כזו״.

״עכשיו אני מבינה מה קורה לי״.

״גזרתי את הכתבה ושמתי בארנק״.

״אני קוראת את זה כדי להירגע״.

״נפל לי האסימון. התעוררתי״.

״הראיתי את הכתבה הזו לפסיכולוג שלי״.

חלפו שנה. שנתיים. שלוש. לאפרת כבר לא היה מקום למטופלים חדשים, אבל למרבה התדהמה, הפניות המשיכו להגיע.

לא הצלחתי להבין איך זה יכול להיות, כל כך הרבה אנשים חיים ככה? ״האם אני חיה עם פסיכופת?״ זו באמת שאלה שאנשים שואלים את עצמם?

לאט־לאט התחוור לי שהתפרצנו לדלת פתוחה, שאפילו לא ידענו שהיא קיימת; שנתנו שם וקול למציאות של נשים רבות. אז עוד אפילו לא ידעתי שאפרת היא אחת מהן.

אפרת

כשיצאתי ממערכת יחסים מתעללת שנמשכה כשלוש שנים, לא הבנתי מה קרה לי. כל עולמי חרב עליי באחת. זו לא הייתה התפכחות איטית ומייסרת, אלא רגע אחד, חד וצלול, שבו לא יכולתי יותר לברוח מהאמת. האיש הזה, שחשבתי שאוהב אותי, שאמר לי כל הזמן כמה הוא אוהב אותי, הונה אותי. מערכת היחסים שלנו לא הייתה מערכת יחסים ״רוויה במשברים״, אלא מערכת יחסים מתעללת. הוא עצמו, הגבר שחשבתי שהתאהבתי בו, לא היה קיים. הוא הציע לי נישואים, הוא הצהיר שהוא רוצה להיות אבי ילדיי, אבל לא היו לו שום כוונות כאלה. ״נסיעות העבודה״ שלו ותקופות ה"מילואים" הממושכות כיסו על קשרים ארוכי טווח שניהל במקביל. הכול היה שקר — מרגע שסחף אותי בחיזור מסחרר ועד לרגע שהוצגה בפניי הוכחה ברורה ומטלטלת שהעירה אותי מתרדמה שנמשכה שלוש שנים. התעוררתי, אבל האדמה נשמטה מתחת לרגליי. לא ידעתי לומר מי הוא, מי אני, מהי המציאות. הייתי אז בעיצומה של ההכשרה שלי בפסיכולוגיה קלינית. לתדהמתי, גם איש בסביבתי לא ידע להסביר לי מה קרה לי, כולל הפסיכולוגית החכמה והמיטיבה שטיפלה בי באותה תקופה.

אבודה ומעורערת, התחלתי לחפש. הזמנתי ספרים באמזון; קראתי חומרים תיאורטיים, עדויות וסיפורים. גיליתי שאמנם כאן, בישראל, אני מגששת באפלה, אבל בעולם הנושא ידוע ומדובר. אט־אט התגבשו חלקי הפאזל לכדי תמונה ברורה. זה היה מפחיד, לעיתים משפיל, אבל ההבנה שמה שקרה לי קרה ועוד קורה לנשים רבות הייתה משחררת. התחלתי לספר לעצמי את הסיפור האמיתי של מערכת היחסים הזו. הנחמה הגדולה ביותר שמצאתי בהחלמה שלי, ובהחלמה של נפגעים ונפגעות שליוויתי, מצויה בהבנה של התופעה, של הארכיטקטורה של מערכת היחסים ושל דפוסיה.

איילת

כך נולד הספר הזה. מלמטה למעלה. מהשטח אל התיאוריות ואל התובנות. הסיפורים נערמו. זו שבעלה הסביר לה שהוא בוגד בה בגללה, והיא האמינה לו. זו שגילתה שבן זוגה הדואג מוחק בקפידה את כל המיילים שלה, כדי שלא תצליח למצוא עבודה. זו שבוקר אחד התעוררה למשמע דפיקה בדלת, ובפתח הדלת פגשה את אשתו החוקית והזועמת של מי שחשבה עד אז שהוא ארוסה. זו שבן הזוג שלה שינן באוזניה — אני לא מעליב אותך, אני פשוט היחיד שאומר לך את האמת שכולם פוחדים לומר. זו שכבר התחילה בירור רפואי על בעיות זיכרון, ואז גילתה שבעלה מחביא את החפצים שלה בכוונה תחילה. לכולן נאמר שהן דרמטיות, שהן רגישות מדי, שהן לא יודעות מה זו זוגיות, שהן מדמיינות דברים ולא רואות את המציאות נכוחה. חלקן אף היו בטיפול פסיכולוגי לכל אורך הדרך. ההתעללות הזו כה מתעתעת, עד שהיא נעלמת לא רק מעיני הקורבן. גם מטפלים מיומנים עשויים להחמיץ את התמונה האמיתית. שוחחנו עם נשים מבריקות, עצמאיות, קרייריסטיות. חלקן נשות טיפול בעצמן — פסיכולוגיות ועובדות סוציאליות. הן הכירו את כל התיאוריות, אבל לא הצליחו לחבר את הנקודות. וזאת בדיוק הבעיה — בזמן אמת כמעט בלתי אפשרי לדעת. כל מהות הקשר היא הסתרה, עמעום וחבלה במציאות. אי אפשר לדעת, לא מפני שאת טיפשה, תמימה או נואשת, אלא משום שהוא מקצוען.

במעבדה שלנו, בית קפה קטן בתל אביב, עשינו סשנים סוערים. מה דומה ומה שונה בכל סיפור, ומה זה אומר? אילו מנגנוני התעללות הופעלו, ואיך כדאי לקרוא להם? אפשר בכלל להסביר אותם? התווכחנו הרבה, כי הדפוסים ברורים, אבל ההמשגה קשה. כיצד ממשיגים התעללות שמבוססת על ערעור שיטתי של המשמעות, השפה וההקשר? על יצירת מציאות סותרת? כמו במשל על העיוורים שממששים חלקים שונים של פיל — אוזן, חדק, רגל — ולא מצליחים להבין מה עומד לפניהם, ניסינו לחבר את כל הנקודות כדי שדמותו של הפיל תתגלה במלואה, כדי שנבין מיהו האיש הזה, מה בדיוק הוא עושה, ולמה זה תמיד מצליח לו.

והסיפורים. עוד ועוד ועוד נשים. עוד סיפורים — אתן חייבות לשמוע מה קרה לי; אתן לא תאמינו; כזה עוד לא שמעתן. אבל שמענו. אמנם לנוכח כל סיפור כזה הלסת נשמטת, אבל זה תמיד בעצם אותו סיפור. ההבדל הוא רק בכוריאוגרפיה, בפירוטכניקה, באביזרים. כאילו כולם למדו באותו בית ספר להתעללות.

התעללות היא מילה גדולה שקשה לנו להזדהות איתה. מתעללים הם פושעים אלימים שיושבים בכלא או נבלים חלקלקים שעושים עליהם סדרות בנטפליקס. ובכלל, מה זאת אומרת התעללות שנראית כמו אהבה?

זאת אומרת שאתם הולכים יחד למסיבה, והוא מפלרטט עם זרות או עם חברות שלך, וכשאת מנסה להגיד על זה משהו, הוא מכחיש ואומר שאת קנאית וחונקת. זאת אומרת שהוא משחק לך בשיער ומדבר איתך על השמות של הילדים שיהיו לכם, בזמן שיש לו בכלל משפחה אחרת שאת לא יודעת עליה ושאין לו שום כוונה לעזוב. זאת אומרת שהוא מסית אותך נגד כל האנשים שאוהבים אותך, עד שתשתכנעי שהם רוצים ברעתך. זאת אומרת שכשאת חוזרת הביתה בהתרגשות, אחרי שקיבלת קידום בעבודה, הוא אומר לך שהקידום הזה גדול עלייך ושהוא מקווה שתסתדרי. זאת אומרת שהשפיות ותפיסת המציאות שלך מותקפות תדיר. הוא אומר לך שאת לא זוכרת נכון, שדברים שקרו לא באמת קרו, שאת מדמיינת, מחטטת, פולשת. טפטוף רעיל, בלתי פוסק, של ספק. הוא משכנע אותך שאת לא יכולה לסמוך על עצמך. הרגשות שלך לא נורמליים. התגובות שלך לא סבירות. ובכלל — את רגישה מדי, דרמה קווין, לא יודעת לתת ספייס. עד שאת באמת מפסיקה לסמוך על עצמך.

הספר הזה הוא לא עליו. רבים מהספרים שקראנו עסקו בו — במבנה האישיות הבעייתי שלו, במניעים שלו, בסיבות שבעטיין הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג. אבל הספר הזה הוא עלייך. הוא בשבילך. ניסינו לשרטט בו קווים לדמותה של מערכת שליטה סמויה שנבנית בהדרגה, של טבעת חנק שהולכת ומתהדקת סביבך הרחק מטווח ההשגה וההבנה שלך. המתעלל נבנה מהחשכה ומהעיוורון. זה הכוח שיש לו עלייך — כוח ההסוואה. הוא מסתיר את אישיותו הרעילה ואת כוונותיו ההרסניות מאחורי חזות נורמטיבית, רוכש את אמונך ואת ליבך, ואז ממיט עלייך הרס, בלי להשאיר סימנים גלויים.

הדרך היחידה לא ליפול למלכודת הזו היא להבין כיצד היא נראית ואיך היא פועלת. וניסינו לעשות זאת בספר הזה. להראות לך את הפיל, על כל פרטיו; לספר לך איך זה מתחיל, איך זה נגמר, ומה קרה — או עדיין קורה — באמצע. כדי שתדעי:

את מי פגשת?

איך אפשר לא לדעת?

למה זה קרה לך?

למה כל כך רע לך, אם בעצם הכול כל כך טוב?

למה את מבולבלת, מותשת, חסרת ביטחון?

למה את הולכת על ביצים?

למה את מרגישה שמערכת היחסים הזו היא כמו רכבת הרים מטורפת, שלא עוצרת לרגע?

למה את לא מצליחה להתנתק ממנו?

מה לעשות כשאת מבינה שאת במערכת יחסים מתעללת?

ובעיקר — למה זו לא אשמתך.

וזו לא אשמתך.

קל יותר להאמין שאת לא מאופסת, ש״ככה זה״ בזוגיות, או שאת מדמיינת דברים מאשר להתמודד עם האפשרות שבן הזוג שלך הוא מתעלל; שהוא איש ללא מצפון וללא אמפתיה; שהוא מסוגל לשקר כשם שהוא נושם; שמה שהוא משווק לך כאהבה וכדאגה זאת שליטה; שהוא לוקח את כל מה שטוב ויפה בך ומפנה אותו נגדך; שהוא משתמש בטוב הלב שלך, בסלחנות, בנדיבות הרגשית, באמפתיה — כדי לפגוע בך.

כשמדברים על מתעללים, מדברים על חוסר האמפתיה שלהם. את זה כולם יודעים לדקלם. אם הוא פסיכופת או נרקיסיסט הוא חסר אמפתיה. אנחנו מפספסים פה משהו קטן אך קריטי. האמפתיה שלנו היא זו שהופכת אותנו לפגיעים מולם.

זה מה שהבנתי במהלך העבודה האינטנסיבית על הספר הזה: אמפתיה היא מערכת הפעלה. כמעט כל פעולה שאנחנו מבצעים בעולם היא נגזרת של היחס שלנו לאנשים אחרים, של ההבנה שלנו שאסור לפגוע בהם, שיש לכבד את הגבולות שלהם. מעין קוד שכל הזמן רץ ברקע ושומר אותנו בקו של אנושיות. המתעללים משוחררים מהמגבלה הזו, מבחינתם העולם כולו הוא מגרש משחקים גדול וחסר גבולות. הכול מותר.

זו הסיבה שאנחנו נופלים, שוב ושוב, למלכודת. אנחנו לא מצליחים להבין את אופן החשיבה המתעלל. האמפתיה מסמאת את עינינו. אנחנו לא מסוגלים לתפוס שאפשר לפעול בעולם ללא עכבות, שאפשר לקחת, לנצל, לדרוס, לשקר, להסתיר — ללא נקיפות מצפון, ללא משא האשמה והבושה. קל לנו יותר לחשוב ש״הוא לא התכוון״, ״בטח קרה משהו״, ״אם רק אסביר לו, הוא יבין״. זה אזור העיוורון שלנו, והמתעללים משגשגים בתוכו.

במהלך התחקיר והכתיבה פתאום גם אני התעוררתי. כאילו הרכבתי משקפיים חדשים, וכעת אני רואה את המציאות דרכם, באופן צלול וברור. מהרגע ששמעתי לראשונה את משרוקית הכלבים של ההתעללות הנרקיסיסטית לא יכולתי שלא לשמוע אותה יותר. והיא נשמעת בכל מקום — בספרים, בסרטים, בסיפורי פרידה מתוקשרים, בווטסאפים שמישהי מקריאה לחברה שלה, בשולחן לידי בבית קפה. באינטראקציות בין־אישיות מכל הסוגים, שפעם הייתי מסוגלת לפטור אותן כ״מורכבות״, ופתאום הבנתי שהן לא מורכבות אלא מניפולטיביות. זה לא נעצר במערכות יחסים אינטימיות. המניפולציות האלו גולשות מהבין־אישי אל הקומות הגבוהות יותר של המציאות. אותן דינמיקות סמויות של עיוות מציאות ושליטה נמצאות בפוליטיקה, בתקשורת, בקהילה, במשפחה, בסביבת העבודה. כולנו חשופים למנגנונים ולאסטרטגיות שאנחנו מתארות בספר הזה, כולנו מתמודדים איתם, לעיתים הרבה יותר קרובות ממה שאנחנו חושבים. צריך רק ללמוד לזהות את השריקה. הספר הזה יעזור לך להבחין בה.

אפרת

הקריאה בספר הזה עשויה לעורר טריגרים. יכול להיות שהיא תעורר בך תהיות, שתעיר לחיים מגננות — זה אך מובן וטבעי. אנחנו מבקשות להחזיר לך את האמת שאבדה, לפרק את המנגנונים לפרטי פרטיהם. כדי להבין אירועים שאינם מתקבלים על הדעת צריך להעלות אותם קודם כול על הדעת, בשפה שהנפש מסוגלת להבין, ולעשות סדר בכאוס; להתחיל לצעוד אט־אט בדרך אחרת; לצמוח מהטראומה לכיוון חדש.

אנחנו והספר הזה — איתך. לכל אורך הדרך.

אנחנו מאמינות לך!

1
האיש שלא היה

כף היד / ויסלבה שימבורסקה

עֶשְֹרִים וְשֶׁבַע עֲצָמוֹת

שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִישָּׁה שְׁרִירִים

קָרוֹב לְאַלְפַּיִם תָּאֵי עֲצַבִּים

יֵשׁ בְּכָל כָּרִית שֶׁל אֶצְבְּעוֹתֵינוּ הֶחָמֵשׁ.

הֲרֵי זֶה דַּי וְהוֹתֵר

כְּדֵי לִכְתֹּב אֶת "מַיְן קַמְפְּף"

אוֹ אֶת "פּוּ הַדֹּב".^*

הוא לא מי שאת חושבת שהוא

אולי זה מה שחשבת כשפגשת אותו:

״הוא בדיוק בשבילי״.

״מה שאומרים כנראה נכון, כשזה זה, זה זה!״

״זו אהבה של פעם בחיים״.

"הוא כל מה שרציתי".

״זה כמו בסרטים״.

"זה טוב מדי, לא יכול להיות שזה אמיתי".

סוף־סוף זה קרה לך. פגשת את גבר חלומותייך. יכול להיות שלא הרגשת את זה מייד, אולי זה לקח קצת זמן, אולי הוא אפילו נאלץ להתעקש עלייך — אבל מרגע שהתמסרת נפתח בפנייך עולם חדש ומופלא. מעולם לא הרגשת כך; בכלל לא ידעת שאפשר להרגיש כך.

הגבר הזה, שהופיע בחייך בדיוק כשהיית זקוקה לו, יודע להקשיב לך כמו שאיש לא הקשיב לך מעולם, להגיד את כל המילים הנכונות, בעיתוי הנכון. הוא יודע בדיוק מה את צריכה. כאילו הוא מכיר אותך שנים. הוא כריזמטי, הוא משדר ביטחון ויציבות. הוא קונה לך פרחים ושולח הודעות מצחיקות. יש לכם שפה משלכם. הוא לא דומה לגברים אחרים שהכרת. הוא פגיע ומודה בחולשותיו. הוא מדבר בפתיחות על טראומות ישנות, על כאבים ואכזבות. הוא לא חושש ממחויבות ולא משחק משחקים. הוא לא צריך את המרחב שלו או עוד זמן כדי לחשוב, לראות לאן זה מתגלגל. הוא מדבר על העתיד שלכם בטבעיות מוחלטת. ברור לו מה הוא רוצה — אותך.

את מרגישה כמו בתוך חלום. את עוד לא יודעת שמדובר בסיוט.

את לא הראשונה ולא היחידה. כמו רבות וטובות אחרות נפלת קורבן להונאה מסוג מיוחד — הונאה רגשית. האיש שאת חושבת שאוהב אותך הוא מתחזה.

אנחנו רגילות לחשוב על מתחזים ועל הונאות בהקשרים ברורים וידועים מראש. סוכני ביון שמאמצים לעצמם זהות בדויה כדי לאסוף מידע; נוכלים מיומנים שמתחזים למרפאים כדי להוציא במרמה סכומי כסף מחולים נואשים. אבל מי מתחזה לגבר אוהב? האם אפשר בכלל לזייף דבר כזה? האם יעלה על הדעת שמישהו יחזר אחרייך, יגיד לך שהוא אוהב אותך, ישקיע את כל כולו במערכת יחסים איתך, יבטיח לך עתיד משותף — רק כדי לפגוע בך ולנצל אותך?

התשובה היא כן.

הגבר הזה מתחזה למשהו שהוא לא. הוא מתחזה לבן הזוג שלך. הוא מתחזה לאדם נורמטיבי.

הונאות רגשיות מצליחות בדיוק משום שאנחנו לא מסוגלות לדמיין את עצם קיומן. מי יכולה להעלות בדעתה שהגבר המאוהב הוא טורף בתחפושת, שמתחת לפני השטח רוחשת אישיות אפלה ואכזרית?

היינו יחד שנתיים. בדייט השני הוא כבר דיבר איתי על חתונה. הוא לקח אותי לבחור טבעת. הוא דיבר איתי על טקס במדבר, מתחת לחופת כוכבים. על ירח דבש במלון בפיליפינים שהוא חולם לחזור אליו כבר שנים עם אשתו לעתיד. הוא עבר לגור איתי בדירה הקטנה שלי. עפנו על החיים. מעולם לא הייתי כל כך מאושרת.

הקשר שלנו הסתיים בן־לילה, כשאישה דפקה על הדלת שלי ושאלה אותי אם אני יודעת שזה בעלה. התברר שהם גרים במרחק רבע שעה מדירתנו המשותפת ושכל נסיעות העבודה הממושכות שלו היו לדירה שלו, לחיים שלו איתה. הכול היה הצגה אחת גדולה. הפקה מושקעת. לא הצלחתי לעכל את זה. הוא עשה את כל זה כדי לנצל אותי? למה שמישהו יעשה דבר כזה בכלל?

את חושבת שאת מכירה את הגבר הזה. את לא יודעת שהוא רגיל לתמרן את סביבתו, לערפל, לעוות את המציאות. שכאשר הוא רוצה משהו, כמו למשל אותך, דבר לא יעמוד בדרכו. הידיעה שמעשיו פוגעים באחרים — כן, גם בך, האישה שהוא כביכול אוהב — אינה מעסיקה אותו כלל. מבחינתו, כל האנשים בעולם נועדו אך ורק לשרת אותו ולספק את צרכיו. גם את. למעשה, בעיקר את.

כאשר את מתמסרת אליו, נותנת בו אמון ונחשפת בפניו, הוא עסוק בהסתרה. כאשר את מפתחת רגשות כלפיו ומבטאת אותם, במילים ובמעשים, הוא מתכנן את הצעד הבא שלו, בקור רוח של שחקן שחמט מיומן. כל מהותו מכוונת לכך שלא תגלי מי הוא ומה הוא באמת, עד שיהיה מאוחר מדי.

אולי נראה לך שאנחנו מגזימות, שדברים כאלו קורים רק בנטפליקס או לאנשים שיש להם אי פרטי. למרבה הצער, זה פשוט לא נכון. אורן מפתח תקווה עשוי להיות אכזרי ומתוחכם לא פחות מג'פרי אפשטיין.

לסיפור הזה יש כמעט תמיד התחלה טובה וסוף איום. הוא מתחיל בגן עדן ומסתיים בגיהינום. כתבנו את הספר הזה כדי להסביר לך מה באמת קרה שם ואיך זה קרה. אבל לפני הכול את צריכה להבין איך הגעת לאן שהגעת.

התקופה הטובה בחייך

מי היה מאמין שאתם מכירים רק כמה שבועות. יש לכם הומור שרק שניכם מבינים, בדיחות פנימיות, דרכי תקשורת שנראות כמעט טלפתיות. הוא מביט בך ויודע בדיוק מה את חושבת. את מסיימת את המשפטים שלו. אף פעם לא משעמם איתו — אפילו טיול שגרתי עם הכלב הופך להרפתקה. נדמה שהעולם הוא מגרש משחקים אינסופי שרק מחכה שתגלו אותו יחד.

את ספונטנית, מלאת חיות ואנרגיה, כפי שלא הכרת את עצמך. איתו את לא פוחדת מכלום. להפך. הוא מלמד אותך להעז. הוא מלמד אותך לשחרר. הוא מלמד אותך לאהוב את עצמך.

אתם כל הזמן יחד, אבל הוא יודע גם לתת לך מרחב. הוא יודע איך להצחיק אותך, ומתי את צריכה חיבוק חזק, מפוקק עצמות. הוא קורא את מצבי הרוח שלך טוב ממך, מזהה לפנייך מה את צריכה.

מאז שהוא נכנס לחייך הכול נראה פשוט. את מתקשה לזכור מה הדאיג אותך פעם, מה העיק עלייך. את מזמזמת לעצמך שירים במקלחת. כמה קל להיות מאושרת. מסתבר שזה כל מה שהיית צריכה. עד עכשיו רק התקיימת; איתו את מרגישה שאת סוף־סוף חיה, שהכול יכול לקרות.

הפצצת אהבה

מערכת יחסים מתעללת נפתחת תמיד במה שמכונה "הפצצת אהבה". זוהי טקטיקה של הצפת הקורבן הפוטנציאלי במחוות רומנטיות, במחמאות, במתנות, בהפתעות ובהבטחות. המתעלל בונה בקפידה אשליה של קשר מיוחד במינו באמצעות מופעים גרנדיוזיים של תשומת לב, הפגנת רגש והיענות מלאה לכל צרכייך. הוא מסחרר אותך בהצהרות אהבה ובשיחות ארוכות ומפורטות על העתיד המשותף שלכם. את משאירה מאחור את הזהירות הטבעית שלך, מתמסרת לחוויה; את משוכנעת שמצאת את אהבת חייך.

מבחינתו זהו מהלך אסטרטגי מחושב, אבל לך הוא נראה כמו התגשמות של חלום. וזה בדיוק הרעיון: לכבוש, להפנט, ללכוד אותך במהירות, לפני שתספיקי להתעשת ולהתגונן: הוא רוצה לבלות איתך כל רגע פנוי, הוא מדהים אותך במחוות מדויקות — ספר שירים של משורר שציינת פעם באגביות שאת אוהבת, חולצה שהכנסת לסל באיזה אתר, אבל לא קנית כי נרתעת מהמחיר. הוא מפתיע עם כרטיסים להופעה שרצית לראות אבל היא סולד־אאוט מזמן. כשאת שואלת אותו איך הוא עשה את זה, הוא מושך בכתפיו ומחייך חיוך מסתורי. כשהוא יוצא לפנייך בבוקר, הוא תמיד משאיר פתק קטן ומצחיק על הכרית. את מרגישה שהוא קורא את מחשבותייך. במילים ובמעשים הוא ממחיש לך כל יום, כל היום, שאת אהבת חייו. הוא לא מסתפק במחמאות שטחיות, הוא מראה לך שהוא רואה אותך.

הוא לא הציף אותי בפרחים או בהודעות, אלא במחשבות. מהיום הראשון היו לנו שיחות לתוך הלילה על פילוסופיה, משמעות, אמת. שלחנו אחד לשני קטעים של הוגים וניתחנו אותם. הוא כל הזמן אמר לי כמה נדיר למצוא מישהי חריפה כמוני, שאפשר לחלוק איתה את הצמא האינטלקטואלי שלו, שהאינפוטים שלי משנים את הדרך שבה הוא רואה את העולם.

סיפרתי לו באחד הדייטים הראשונים שאני חולמת לטייל בטנזניה ולראות נמרים בטבע. אחרי כמה ימים קיבלתי חבילה הביתה — ספר של צלם טבע ידוע, שצילם חיות בר בסרנגטי. בעמוד הראשון הוא כתב: ״התמונות שאת תצלמי יהיו יפות יותר״, וחתם בשרבוט של לב.

הבעיה היחידה היא שזה שקר מוחלט. מופע. מלכודת. במובנים רבים הפצצת אהבה דומה לקמפיין בחירות של פוליטיקאי נחוש, מצג מרהיב שנועד לקבע דמות של מועמד אידיאלי — במקרה שלך זה בן הזוג המושלם. הכול קורה מהר מדי, חזק מדי. האינטנסיביות הזו לא משאירה לך רגע לנשום או לחשוב. הזמן מתכווץ. מה שבדרך כלל קורה אחרי חודשים, קורה אחרי ימים ספורים. כשתגלי מי באמת עומד מאחורי הקמפיין, כבר יהיה מאוחר מדי.

בניגוד לגברים רבים שהכרתי, הוא לא נרתע מתכנים רגשיים. להפך. היינו יושבים שעות, מדברים על עצמנו, על הילדות שלנו, על הקשרים הזוגיים הקודמים. הרגשתי שהוא גורם לי להבין, סוף־סוף, מה מגיע לי בזוגיות. דיברנו על העתיד המשותף שלנו, על ההצלחות שעוד מחכות לנו. הוא כל הזמן אמר: עכשיו זה אנחנו נגד העולם. גם אני התחלתי להגיד את זה לעצמי.

הערה

* שימבורסקה, ו' (2011). "כף היד". רגע: מבחר שירים. תרגום: דוד וינפלד. ירושלים: כרמל, עמ' 66.