לחיות בתשוקה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לחיות בתשוקה

לחיות בתשוקה

עוד על הספר

איריס שביט

איריס שביט – מומחית להקמת עסקים מהבית, מאמנת מוסמכת בשיטת "מבחן התשוקה" ומייסדת 'עסקים מהבית' ו'המכון למצויינות', משתפת בידע, בתובנות ובתהליכים שמקדמים חיים של תשוקה והגשמה אישית וכלכלית.

תקציר

הספר הזה נכתב עבור נשים שנמצאות בפני צומת של החלטות. הן מתקשות להחליט בין אינספור רעיונות וכיוונים – או, מצד שני, מתקשות לגלות אפילו כיוון אחד שילהיב אותן. האם את אחת מהן?

השאלון הקצר יעזור לך לגלות זאת:
אם את מתלבטת מה ללמוד או באיזו קריירה לבחור? הספר הזה יעזור לך למצוא את התחום שהכי ילהיב אותך, לשנים קדימה.
האם את מרגישה שהעבודה כבר לא מספקת אותך ושיש לך משהו אחר להעניק לעולם? הספר הזה יעזור לגלות לך מה הוא בדיוק.
האם סיימת פרק בחייך ואת תוהה מה נכון עבורך בשלב הבא? הספר הזה יעזור לך לגלות את התשובה ואת הכיוון בו את צריכה ללכת.
האם יצאת לפנסיה, אבל את מלאה במרץ ורצון לצמוח אישית וכלכלית? הספר הזה יגלה לך את ההזדמנות האדירה שעומדת בפניך.

הסוד הוא לגלות את התשוקה הפנימית שלך – וללכת בעקבותיה. הניסיון מלמד שנשים שזיהו את התשוקה שלהן הן נשים אופטימיות יותר ומצליחות יותר, ומהוות השראה לכל הסובבים אותן. וגם את, כאשר תלמדי לזהות את התשוקה שלך, תהיי אמא טובה יותר, בעלת עסק מוצלחת יותר, קרייריסטית מצליחה יותר, חברה קרובה יותר ובת זוג עם בטחון עצמי גבוה יותר.

בספר תמצאי 6 שיעורים לחיים בתשוקה והגשמה, כולם בנויים מהדרכה ולמידה משולבת עם עבודת תירגול. כל שיעור עוסק בזווית שונה של הגשמת התשוקה לחופש, ומלמד דרך נוספת לחיים של בהירות וודאות.

לך יש אפשרות לבחור את הדרך המתאימה עבורך, וליישם אותה בחייך. בכל שלב תוכלי לשוב ולקרוא בספר ולאמץ את אחד השיעורים שיקדמו אותך צעד נוסף לחיים מלאי תשוקה והשראה.

פרק ראשון

שיעור 1:
איך לחיות בתחושת בהירות וודאות


 
א. צילום רנטגן של חייכן

 
כמה חודשים לפני גיל 40, נאלצתי לפרוש מעבודתי כמנהלת סטודיו באחד ממשרדי הפרסום הגדולים בישראל. אבל האמת היא שבראשי כבר לא הייתי שם שנים רבות, בערך מגיל 35.
אחת הסיטואציות המשמעותיות בקריירה שלי כשכירה התרחשה במשרדה של החשבת בחברה שבה עבדתי. היינו חברות וישבנו לשיחת בנות באחת ההפסקות הנדירות שהיו לנו במהלך ימי העבודה האינטנסיביים.
אני זוכרת את השיחה הזו היטב, כיוון שבדיעבד הבנתי שהיא החלה את תהליך השינוי שעברתי. מובן שאז עדיין לא ידעתי את זה.
השיחה החלה כמו רוב השיחות בינינו:
אני: “אז מה קורה איתך חוץ מהעבודה?”
היא: “הכל בסדר. ילדים, בעל, כלבה, בונים בית... לחוץ, אבל בסדר. איך אצלך?”
אני: “האמת היא שהכל בסדר, אבל משהו מציק לי”.
היא: “באמת? מה כבר יכול להציק לך? (בטון עוקצני ומעט מלגלג).
אני: (מרימה יד ומתחילה לספור עם האצבעות): “לא ברור לי מה עובר עליי, ואני מבינה שחלק גדול מהאנשים יגידו שאני סתם מתלוננת או מפונקת, אבל תראי...
יש לי עבודה טובה שאני אוהבת (אצבע אחת),
אני מרוויחה הרבה יותר מרוב החברים סביבי (אצבע שנייה),
אני נשואה באושר לאדם שאוהב אותי ואני אוהבת אותו (אצבע שלישית),
יש לי שני בנים מקסימים (אצבע רביעית – אף שהם שווים לפחות שתיים),
לא מזמן קנינו בית פרטי ואני נהנית לגור בו (אצבע חמישית),
בזכות הבית הפרטי יש לנו עכשיו גם כלב מקסים (אצבע שישית),
ולא מזמן הבן שלי אסף גור חתולים ברחוב, אז יש לנו גם חתול! (אצבע שביעית...).
ברור לי שזו ‘הרשימה המושלמת’ בעיני אנשים רבים, אבל משהו פה לא עובד עבורי. משהו חסר. לא ברור לי מה...”.
היא: “טוב, אולי זה דיכאון זמני וזה יחלוף...”.
אני: “כן, את בטח צודקת. מה אני מתבכיינת לך”.
נפרדנו וחזרנו כל אחת לעבודתה ולעיסוקיה.
אז עוד לא הבנתי את זה, אבל השיחה הזו, חמש דקות של צילום רנטגן של חיי, החלה בי תהליך שממנו כבר לא היתה לי דרך חזרה.
אתן לא יודעות שאתן יודעות עד שאתן יודעות.
באותה שיחה הפכתי מאדם שלא מודע לעצמו לאדם עם מודעות גבוהה יותר. ידעתי שאני לא מרוצה וידעתי שמשהו צריך לקרות. לא ידעתי מה, לא ידעתי איך, לא ידעתי אפילו מתי, אבל הבנתי שזו ההזדמנות שלי למצוא תשובות.
התחלתי לחפש תשובה לשאלה: איך אני יכולה לשפר את חיי ולהרגיש מאושרת?
כן, ברור לי שחלק גדול מהקוראות מגחכות עכשיו ואומרות: נו, זו ללא ספק שאלת השאלות. מי שימצא את התשובה לשאלה הזו יהיה מיליונר.
נכון, אתן צודקות. מי שתמצא את התשובה לשאלה “מה גורם לי להיות מאושרת?” אכן תהיה מיליונרית! על זה בדיוק נכתב הספר הזה.
 
ב. איך אתן רוצות שהחיים שלכן ייראו?

 
מאותו היום השתנו חיי.
התחלתי לשאול כל מיני שאלות. למשל:
איך נראים אנשים מאושרים?
איך הם חיים?
מה הם עושים לפרנסתם?
היכן הם נמצאים?
איך אני יכולה להפוך לאדם מאושר יותר?
שאלות רבות נוספות חלחלו לאט-לאט אל התודעה שלי, והחלו לשנות אותה אפילו בלי שאבין שזה מה שקורה.
היום, מהמקום שבו אני נמצאת, עם הידע, התובנות והניסיון שצברתי במהלך שנים ארוכות של עשייה יזמית והתפתחות אישית, ברור לי שמה שמתחולל בתוכך משתקף גם בעולם שסביבך. אין דרך להסתיר את זה, לא לאורך זמן, אלא אם את רמאית או שחקנית מוכשרת, ואני לא זה ולא זה...
לכן, התוצאה הסופית של תחושות אי-הנחת, חוסר הסיפוק וחוסר המוטיבציה במשך שנים רבות השתקפה בעולם החיצוני שלי, במחויבות לעבודתי כשכירה. פרשתי מעבודתי ויצאתי לדרך חדשה.
אבל...
שום דבר אף פעם לא פשוט כמו שהוא נראה, ולפעמים צריך שהחיים יכופפו לנו את היד חזק מאוד כדי שנרגיש כאב. עוד לפני שהחלטתי שאני עוזבת את מקום העבודה, התחוללה בחיי דרמה משפחתית לא פשוטה.
אבי היקר, מהנדס בחסד, מנהל מוכשר, כנר חובב ואיש אשכולות, עבד באותה התקופה בחו”ל על פרויקטים אדירים של סכרים וגשרים עם חברה בינלאומית גדולה, ועשה חיל.
יום אחד גילו לו גידול סרטני בחך. זה היה הטריגר האמיתי שגרם לי להתחיל לזוז.
אקצר את הסיפור עבורכן: אבי עבר ניתוח להסרת הגידול הסרטני וטיפולי הקרנות לא נעימים. ההחלמה שלו היתה מופלאה, אבל התהליך וההתמודדות נמשכים כל הזמן.
היום הוא חי חיים בריאים ומאושרים ללא כאב, הגידול הוסר ולא חזר. הוא מטייל בארץ ובחו”ל, מבלה המון, מתעמל ומלא חיוניות ומרץ כמו אדם צעיר.
אבל כאשר הוא חלה, לא ידענו שכך יהיה.
כאשר המשפחה התבשרה על המחלה של אבי, הבנתי פתאום שייתכן שאיאלץ להיפרד ממנו בקרוב. הבנתי שהדבר שהכי חשוב לי הוא להיות איתו כמה שיותר, ללוות אותו בתהליך ההחלמה ולעזור היכן שאפשר.
אבל איך עושים את זה כשעובדים בתפקיד כה תובעני?
אין שום דרך לעשות זאת מלבד להתפטר.
אם כך – התזמון של המחלה היה הזרז האמיתי שלי. תחושת אי-הנוחות שחשתי שנים ארוכות כשכירה בתפקידי ניהול בכירים לא הספיקה כדי לגרום לי לפרוץ את “כלוב הזהב”. הייתי צריכה משהו חזק יותר, והיקום שלח לי גלגל הצלה.
אולי מוזר לחשוב כך, אולי זה אפילו לא ממש “פוליטיקלי קורקט”, אבל כך זה פעל אצלי. שימו לב איך זה פועל אצלכן:
האם יש משהו שיושב לכן עמוק בפנים ואתן מדחיקות אותו או מתעלמות ממנו?
האם גם אתן בוחרות לא להקשיב לקולות הפנימיים שדוחקים בכן לעשות מעשה?
האם גם אתן מסתובבות שנים בתחושה שמשהו צריך לקרות, ולא ברור לכן מהו?
היקום שולח לכן רמז עדין, ואז עוד רמז פחות עדין, ואז מגיע איזשהו משברון...
אם אתן מתעקשות להמשיך להתעלם – הוא יביא לכן את זה כמו אגרוף ישר בפרצוף. המחלה של אבי היתה האגרוף שקיבלתי. רק אז היה לי “תירוץ” לצאת לדרך חדשה.
ואז, לאחר שאבי כבר שב הביתה וסיים את הטיפולים, התמוטטה אמי ואושפזה עם קריש דם בריאות. היא שכבה בטיפול נמרץ מונשמת תשעה ימים, עם סכנה מיידית לחייה. מחלת אמי חיזקה עוד יותר את החלטתי לעזוב את עבודתי המפנקת במשרד הפרסום.
בסופו של דבר קרה לנו עוד נס, וגם מצבה של אמי השתפר. היא חזרה לנשום בכוחות עצמה, עברה ניתוח וחזרה הביתה בריאה ושלמה.
באותה התקופה כבר עזבתי את התפקיד האחרון שמילאתי כשכירה במהלך הקריירה שלי.
 
ג. אפקט זכוכית המגדלת

 
זכוכית מגדלת היא מכשיר פשוט, ועם זאת מדויק מאוד.
אני לא מתכוונת רק לעובדה שהיא מגדילה, מדגישה ומבליטה; היא משמשת לדברים חשובים נוספים: הפיתוחים והשכלולים שיצאו ממנה הובילו למיקרוסקופים מתוחכמים, שבעזרתם גילו את החלקיקים הקטנים ביותר בעולמנו. זכוכית המגדלת היא גם הבסיס לטלסקופים עצומים הצופים לכוכבים המרוחקים ביותר ביקום שסביבנו.
אני מכוונת לעובדה שהיא עוזרת לנו להתמקד: אם אנו מתבוננים דרך זכוכית מגדלת, אנו חייבים להתבונן במשהו מסוים.
עלינו להגדיר לעצמנו מהו אותו אלמנט שברצוננו להגדיל.
בלי בחירה מדויקת של הנושא שבו אנו רוצים להתמקד – היא לא תפעל, והכל יהיה מטושטש.
כאשר מתרחש דבר מה משמעותי בחיינו, המיקוד עובר אליו באופן אוטומטי כמעט.
זה יכול להיות אירוע משמח כמו יום הולדת לילד, שדורש מאיתנו את מלוא תשומת הלב בתכנון ובהכנות, מבחן חשוב שאנו מתכוננות אליו זמן רב או חלילה מקרה מצער כמו מחלה של אדם קרוב.
לא משנה מהו האירוע – הוא גורם לנו להתבונן בו דרך זכוכית המגדלת האישית שלנו ולהגיב באופן מסוים.
תהליך המיקוד והתגובה שבה אנו בוחרים, הם אלו שיקבעו בסופו של דבר את המסלול ואת התוצאות של אותו אירוע.
אין לנו שליטה על כל מה שקורה לנו בחיים ולא הכל קורה מבחירה שלנו, אבל אנו תמיד יכולים לבחור במה להתמקד וכיצד להגיב.
לדוגמה:
האם בזמן התארגנות מורכבת ליום ההולדת של הילד אנו נלחצות, מתעמרות בספקים, מעצבנות את כולם, רבות עם בן הזוג ומגיעות לאירוע מרוטות עצבים ומותשות, או אולי אנו מתארגנות מספיק זמן מראש, בוחנות את הספקים היטב ומתאימות את התקציב לאירוע, כך שאנו נהנות בעצמנו עם האורחים מאירוע מוצלח?
האם כאשר מישהו קרוב אלינו חולה אנו בוכות, מרגישות שאין לנו שליטה במצב ונכנסות לדיכאון, או שאנו ממשיכות להתנהל, מנסות לעזור ולתמוך ככל יכולתנו, ומגיעות לחולה עם חיוך ואנרגיה טובה?
 
אפקט זכוכית המגדלת מדגיש את החשיבות של הבחירה הנכונה שלנו.
במה אנו מתמקדות? בקושי או בעשייה? האם נתמקד במה שאין לנו או במה שאנו יכולות לקדם? הדרך שבה נבחר להגיב למה שקורה סביבנו תקבע במקרים רבים את התוצאה לא רק עבורנו, אלא גם עבור האנשים הקרובים לנו.
אנרגיה טובה וחיוך יכולים לשבור קירות ולפתור אינספור בעיות. יש לנו אחריות לבחור נכון. יש לנו אחריות לדייק את הפעולות שלנו, מכיוון שרק כשנדע בדיוק מה אנו עושות – נוכל לבחור בדרך הנכונה ביותר עבורנו.
 
תרגיל: גלגל החיים

תרגיל גלגל החיים נעזר באפקט זכוכית המגדלת. הוא מאפשר לנו להציב אותה מעל הדברים החשובים לנו, ולהתמקד בכל המרכיבים המשמעותיים של חיינו.
התרגיל מדמה זכוכית מגדלת, שבעזרתה אנו צופים בכל תחום ותחום בחיינו בנפרד, ושואלים את עצמנו עד כמה אנו מרוצים מהתוצאה.
התרגיל עוזר לנו להבין מהי הנקודה שבה אנו נמצאים היום. רק לאחר שנדע איפה אנו עומדים, נוכל לבחור לאן להגיע וכיצד להמשיך להתנהל.
 
איך מְתַרְגלים?

בכל פינה בעיגול כתבו את אחד המרכיבים של חייכן (עבודה, קריירה, תחביבים, זוגיות, משפחה, הנאה, טיולים, ספורט, בריאות, קריאה, התנדבות, תרומה לקהילה או כל עניין חשוב אחד שקיים היום בחייכן או שהייתן רוצות להכניס לחייכן).
לאחר שתכתבו בכל פינה את הנושא שלה, צבעו אותה לפי הרמות 3-2-1, בהתאם לדרגה שקיימת בחייכן. למשל: אם אתן עושות מעט ספורט ורוצות לעשות יותר – צבעו רק שליש פינה. אם אתן מרוצות מרמת הספורט בחייכן – צבעו שני שלישים, ואם אתן מרוצות מאוד – צבעו את הפינה כולה. עשו כך בכל אחד מהתחומים.
לאחר שתצבעו את כל הפינות, סמנו את הקו החיצוני סביב האזור שצבעתן.
האם הגלגל שהתקבל מאוזן? האם הוא יתגלגל או ייפול בדרך?
התרגיל יאפשר לכן לראות את האזורים המשמעותיים ביותר בחייכן באופן מוחשי, ולבחור היכן עליכן להשקיע מאמץ ולשפר.
 

 
ד. ערכים וכללים

 
אלברט איינשטיין אמר: “אם אינך יכול להסביר את זה בפשטות, אינך מבין את זה טוב מספיק”, ואני לא ידעתי להסביר.
איך אפשר להסביר רגש?
עד היום אין הסבר מדויק לאהבה, תסכול, מחויבות, תשוקה, שמחה ושלל אלפי הרגשות שאנו חוות על בסיס קבוע ויומיומי.
אין דרך להסביר רגש, מכיוון שהוא אישי. אנשים שונים יחוו רגשות מסוימים בהתאם לראיית העולם שלהם, לתפיסת העצמי שלהם ולסיטואציה שבה הם נמצאים.
איך יכולתי להסביר למשפחתי, לחברים סביבי ולמכריי את קשת הרגשות שחוויתי במהלך חמש שנים של בלבול? רק כאשר החלטתי לצאת לדרך עצמאית, הם הבינו עד כמה לא היה לי טוב במקום שבו הייתי.
הם בעצם חוו רק את התוצאה הסופית של תהליך פנימי וארוך שנמשך חמש שנים. לכן קל להבין מדוע הם חשבו שהשתגעתי “פתאום”.
איך את מוותרת על משרה “בטוחה” עם שכר “מעולה” בלי לדעת מה את הולכת לעשות?!
אחד הדברים שאני תמיד אומרת לאנשים שמגיעים לסמינרים ולסדנאות שלי הוא להקשיב לעצמם ולאנשים שעברו חוויות ותהליכים דומים לאלו שהם עוברים. הסיבה לכך היא שאנשים אחרים, שאינם מודעים לכל הרבדים של תהליך השינוי, רואים רק את התוצאה הסופית של כל הספקות, המחשבות וההיסוסים שליוו אותנו בכל אותה תקופה ארוכה של בלבול.
הם שופטים לפי מראה עיניים בלבד, כלומר לפי התוצאות בשטח. זהו הכלי המיידי והזמין ביותר עבורם לבחון אותך. רובם לא שוחחו איתך מעולם על מה שאת מרגישה. לא שיתפת אף פעם את רוב האנשים במעגלים הסובבים אותך בכל התקוות, התשוקות והחלומות שלך. אין להם מושג על מה שבאמת התחולל בנפשך. הם אינם חשופים לכל התהליכים שעברת עד שקיבלת אומץ להוציא את זה החוצה ולשתף. הם פשוט לא יודעים.
התפקיד שלך הוא לספר להם, אבל עד שתעשי את זה, הם לא יידעו.
הבנתי את הבעייתיות בצעד שנקטתי: כך לפתע, לקום ולעזוב מקום עבודה. לאנשים מסוימים הצעד הזה התפרש כחוסר אחריות קיצוני, ולאחרים הוא התפרש כסתם פזיזות. מעטים בלבד הבינו שפשוט לא היתה לי ברירה. לא הייתי מסוגלת להמשיך עוד יום אחד כשכירה.
משהו נשבר בי סופית, והבנתי שאני חייבת לצאת לחופשי.
קצת לא נעים להודות בכך, אבל תקופה הנסיעות היומיומיות כאשר ביקרתי את אבי ואמי בבית החולים, היתה בשבילי האינדיקציה הראשונה לחופש. קמתי בזמן שלי, נסעתי כשהתאים לי, לא עמדתי בפקקים, לא דיווחתי על שעות עבודה, לא ניהלתי מרדף אינסופי בין העבודה לבית...
בכל בוקר, בדרך לבית החולים עברתי ליד בתי קפה שהיו מלאים באנשים, ושאלתי את עצמי מיהם אותם אנשים שלא הולכים לעבודה, מיהם אותם אנשים שמרשים לעצמם לקום בבוקר ולשבת בבתי קפה במקום לנסוע בפקקים בלחץ כדי להגיע בזמן ולהחתים את הכרטיס במקום העבודה, מיהם אותם אנשים שהולכים לים באמצע השבוע בשעות הבוקר?
מה, הם לא עובדים?
היום, לאחר שנים שבהן אני מתנהלת בפגישות עסקיות בבתי קפה (לפעמים מהבוקר עד הערב ברצף), כאשר אני מתחילה כל בוקר באימון כושר בקאנטרי, ומנהלת את היום שלי על-פי סדרי העדיפויות שאני הגדרתי ולא לפי לוחות זמנים של מקום עבודה זה או אחר, אני מבינה מה ראיתי: ראיתי אנשים שרובם עצמאיים, אשר מנהלים את העסק שלהם מהבית. לרובם אין משרד שבו הם יכולים לארח אנשים ולחלקם יש ילדים קטנים בבית, ולכן הם בוחרים להתנהל במקום נוח ומרכזי, להזמין לקוחות לפגישה נעימה בבית קפה.
אין לי ספק שלפעמים כאשר אני יושבת בבית קפה חולפים על פניי אנשים לחוצים או מתוסכלים כפי שאני הייתי אז, ושואלים את עצמם: מי האישה הזו? היא לא צריכה לעבוד? איך היא מרשה לעצמה לשבת ימים שלמים בבתי קפה?
אבל זו לא כל האמת, זה רק חלק ממנה. השאלה האמיתית ששאלתי את עצמי באותה התקופה לא היתה קשורה רק אל אותם יושבי בתי קפה. היא היתה קשורה אליי: למה לא אני?
איך אוכל לחיות חיים ללא לחץ, ללא בוסים, ללא שעון נוכחות, ללא הצורך לבקש אישור כדי לצאת לחופש, ללא הצורך לעבוד עם אנשים שלא נעים לי בחברתם?
אני רוצה ליהנות ממה שאני עושה, לעשות את מה שאני אוהבת, לאהוב את האנשים סביבי ולהרגיש שאני עושה משהו בעל משמעות!
בקיצור: רציתי לעבוד פחות, ליהנות יותר ולהרוויח מזה כסף.
 
דילמות שיש רק לאישה

 
אני מוצאת לנכון לעשות הפסקה קצרה ברצף הסיפור כדי להתייחס לנושא שמשפיע עלינו מהרגע שבו נולדנו: המין שלנו.
כנשים, רמת הציפיות מאיתנו מרקיעה שחקים. אני מניחה שכל מי שקוראת את הספר הזה יודעת בדיוק על מה אני מדברת. יש ציפייה לכך שכולנו נהיה “סופר-וומן” ו”סופר-אמא”. הרי יש לנו יכולות לתמרן בין אינספור מטלות בלי להיבהל או להילחץ, ומכיוון שכך אפשר לצפות מאיתנו להיות כל הזמן הכי מצליחות והכי מוצלחות.
אבל כל הציפיות הללו של הסובבים אותנו הן כאין וכאפס לעומת הציפיות שלנו מעצמנו. פה אנו באמת מככבות.
הרי אין לנו שום בעיה לצאת לעבודה במקביל לגידול משפחה חמה ומלוכדת, וגם אין לנו בעיה למצוא זמן ללכת לחדר הכושר ועדיין להספיק לאסוף את הילדים אחר הצהריים מהגנים ומבתי הספר. ברור לחלוטין שיש לנו זמן לבשל אוכל בריא ומזין לבני המשפחה, וכמובן גם לארח את החברים בבית הנקי והמצוחצח שלנו (שניקינו בשעה 4:00 לפנות בוקר...), וכל זה כמובן במקביל לטיפוח עצמי, לטיפוח הזוגיות ולעוד אינספור מטלות שממש, אבל ממש אין לנו כל בעיה לעשות.
היי, מה הבעיה? אני אישה. אני יכולה הכל!
אז תראו, אתן שקוראות עכשיו את הספר הזה ומחייכות לעצמכן (או שלא...). אני מבינה אתכן. גם אני הייתי במקום הזה ולקח לי שנים רבות להשתחרר ממנו. את השינוי עשיתי כאשר הבנתי שכל שעה נוספת שאני משקיעה בניקוי עולה לי הרבה יותר מאשר לשלם למנקה, ושכל שיחת חולין משעממת עם שכנות או מכרות עולה לי בבריאות, ושכל רגע במקום העבודה שבו הגשמתי חלומות של מישהו אחר שואבת ממני אנרגיה ותחושת ערך עצמי.
אז הפסקתי: שכרתי מנקה, הצטרפתי לסבב איסוף ילדים עם עוד אמהות, הגבלתי את הימים שבהם עמדתי במטבח ובעיקר עזבתי את מקום העבודה ויצאתי להגשים את התשוקה האמיתית שלי לחיים של חופש ועצמאות כלכלית.
הסיבה שאני כותבת לכן את זה כאן היא שאני יודעת. אני באמת יודעת שיש לכן הרבה מאוד סיבות לוותר. אולי אפילו להפסיק לקרוא את הספר הזה עכשיו כי זה לא בשבילכן, או שאין לכן זמן לזה עכשיו או שאתן מבוגרות מדי, או שרק התחלתן את הקריירה, אולי תנו לזה צ’אנס... אני יודעת ומכירה את כל התירוצים. הייתי שם. עשיתי את זה.
אני מבקשת מכן עכשיו, אף שאין לי ספק שאתן “סופר-וומן” אמיתיות, לא ללהטט בין הספר הזה לבין דברים נוספים. קחו לעצמכן את הזמן לחשוב אילו חיים אתן רוצות לחיות, כי זו בדיוק המשמעות של חיים בתשוקה. אם אתן עדיין לא יודעות מהי התשוקה שלכן – הספר הזה יעזור לכן.
אתן לא “סופר-וומן” וגם לא “סופר-אמא”. אתן נשים, ומגיע לכן לחיות חיים של חופש והגשמה. אין לי ספק שבספר הזה תמצאו לפחות שיעור אחד שיעזור לכן להגשים את התשוקות שלכן לחיים מלאי התפתחות והנאה.
 
כך התחלתי את חיי כעצמאית.

 
בימים הראשונים התחושה היתה משכרת: אופוריה אמיתית. ריחוף בעולם של חלומות, תשוקות, רצונות... הרגשתי שסוף סוף יש לי הזדמנות אמיתית להיות אדון לעצמי. היה לי רצון עז להיות עצמאית, והייתי נחושה למצוא את הדרך להגשים זאת.
עד שנחתתי.
עד שהתחילו להסתנן לראשי המילים המכשילות, המחשבות המפחידות, השאלות שהצריכו מענה מיידי.
הכל טוב ויפה, את רוצה להיות עצמאית, נמאס לך שאומרים לך מה לעשות, את רוצה לעשות משהו בעל משמעות, את רוצה לעבוד עם אנשים שמעריכים אותך ואת מעריכה אותם, את רוצה לעזור לאנשים, את רוצה להיות עם הילדים כאשר הם חוזרים מבית הספר, את רוצה לנהל את החיים שלך ולא לתת למישהו אחר שליטה על הדבר היקר לך ביותר – הזמן שלך. נשמע טוב, נשמע נכון, אבל אין לך מושג לאן את הולכת, ואת לא מסוגלת לענות על השאלה הטריוויאלית ביותר:
 
מה תעשי עכשיו?

 
בהמשך אשתף אתכן בדרך שבה פעלתי, אחלוק איתכן את ההחלטות שקיבלתי, ואחשוף בפניכן את השינויים והאתגרים שחוויתי ובעיקר את השיעורים שלמדתי. בינתיים, כל מה שעמד לרשותי כשיצאתי לדרך היה ניתוח בסיסי, “זכוכית מגדלת” של המצב האמיתי שבו אני נמצאת, עם המון תהיות וחוסר-ודאות בנוגע לעתיד.
 
 
מהו הדבר האחד והיחיד שיחולל שינוי בחייכן?

 
בואו נחזור לרגע אל אלברט איינשטיין וניזכר בעוד משפט חשוב ביותר שאמר:
“איננו יכולים לפתור את הבעיות שלנו עם אותן מחשבות שבהן השתמשנו כשיצרנו אותן”.
מהמשפט הזה חשוב להבין שני דברים עיקריים:
1. אנו יוצרות את הבעיות שלנו.
2. אנו אחראיות למחשבות שלנו.
כל דבר שקורה לנו בחיים הוא תוצאה של אינטראקציה עם העולם הרגשי שלנו. כל מה שקורה עובר תהליך “המרה” פנימי, כאשר אנו בוחרות כיצד להתייחס אליו.
לפני כמה חודשים הגעתי למרכז מסחרי גדול וחיפשתי חניה בחניון שהיה עמוס מאוד. נסעתי לאט, כשאני תרה במבטי אחר מקום פנוי, ולפתע נהגת חצופה נדחפה לפניי ותפסה לי את מקום החניה היחיד שנראה פנוי. זהו בדיוק השלב שבו אני מחליטה מה יקרה עכשיו.
אפשרות אחת שבה אני יכולה לבחור היא לחסום את הנהגת, לצאת מהרכב ולהתעמת איתה, לכעוס ולבזבז זמן מיותר בניסיונות לחנך אותה או להטיף לה מוסר.
ייתכן שאצליח לחולל אצלה איזשהו שינוי, אך הסיכוי לכך קלוש, בעיקר מכיוון שכל אדם שמרגיש מותקף מיד מתבצר בעמדתו ותוקף בחזרה. היא תגיד שהיתה שם קודם, היא תגיד שלא ראתה אותי, היא תגיד שאני התמהמהתי ולכן היא חשבה שאני סתם עומדת שם וממתינה למישהו...
אפשרות אחרת שקיימת היא שהנהגת תתנצל, תתניע מחדש את הרכב ותפנה לי את מקום החניה. הסיכוי לכך, כפי שאתן יודעות וכפי שציינתי קודם, קלוש.
מכיוון שהבנתי מהן האפשרויות שלי, בחרתי לחסוך מעצמי אינטראקציה עם אדם שיעכיר את יומי, ומצאתי מקום חניה אחר.
טווח הרגשות האנושיים שמתקיימים בתוכנו מאלץ אותנו בכל פעם מחדש לבחור: עימות או ויתור, עלבון או מחילה, כעס או רוגע וכן הלאה.
אנו יוצרות את הבעיות שלנו בעצם העובדה שאנו מגיבות לאירועים המתרחשים סביבנו, לדברים הנאמרים לנו, לתחושות ולרגשות שלנו באופן מסוים שגורר תגובה של הצד השני, וכך ומתחיל כדור שלג שלעתים יוצא לגמרי משליטתנו.
ולכן, כפי שאומר איינשטיין, עלינו להבין שבאותה מידה שאנו יוצרות את הבעיות שלנו, אנו אחראיות למחשבות שלנו. הפעולות שאנו בוחרות לעשות (למשל, לחסום את הנהגת, לצאת מהרכב ולהתעמת איתה פנים אל פנים) הן ברוב המקרים תוצאה של מחשבות הנובעות מרגש שעולה בנו. אם בחרתי לכעוס על הנהגת החוצפנית, ארגיש כעוסה ואתעמת איתה. אותו רגש שבו בחרנו באופן מודע או לא מודע ממשיך לנהל אותנו ואת הפעולות שאנו עושות.
ארחיב עוד בנושא זה בפרק 6 של הספר.
אז אם אני בוחרת איך להרגיש, ומכאן אני בוחרת איך לחשוב ולפעול – מה עליי לעשות עכשיו?
בגיל 35, באותה שיחת רנטגן ראשונה שהתנהלה במשרדה של החשבת, הבנתי שמשהו לא פועל עבורי נכון בצורה שבה התנהלתי, אבל לא הבנתי מהו.
תחושת החופש והאופוריה שאפפה אותי מיד לאחר שעזבתי את מקום העבודה הבהירה לי באופן הטוב ביותר מהו אותו גורם “אקס-פקטור”, אותו נעלם מסתורי שלא נתן לי מנוח ונדנד לי כל השנים.
הבנתי שהערכים המובילים בחיי הם חופש ועצמאות.
יותר מכל רציתי להרגיש שיש לי שליטה על חיי, שאני בוחרת מה לעשות וכיצד להתנהל, בלי להיות מחויבת להגיע בשעה מסוימת למשרד, להחתים שעון נוכחות, לבקש אישור כדי לצאת לחופש או כדי להישאר עם ילד חולה בבית.
בספרו “האדם מחפש משמעות”, ויקטור פרנקל מדבר על אותה תחושת חופש פנימית שאינה כלואה בתוך גדרות הגטו. תחושת חופש זו מחוברת לתקווה לעתיד טוב יותר. כלומר, ללא אופטימיות בסיסית ואמונה שהמצב ישתפר, קשה מאוד להתמודד עם קשיים:
“סגולה מיוחדת היא באדם שאין הוא יכול להתקיים אלא אם כן הוא צופה אל העתיד. זה מקור ישעו ברגעים הקשים ביותר של קיומו...”.
בפרספקטיבה על חיי זיהיתי מוטיב שליווה אותי כל השנים: תמיד התקשיתי בקבלת הוראות, ולכן הקפדתי למלא תמיד תפקידי ניהול שבהם יש לי אפשרות להשפיע ולהוסיף ערך משלי.
סטיב ג’ובס, המנכ”ל האגדי של חברת אפל, דיבר על התהליכים שקורים לנו ומלווים את חיינו ואת הבחירות שלנו, אשר רק בפרספקטיבה אפשר להבין את תוצאותיהם. הוא היטיב לנסח את הרעיון בנאומו המונומנטלי באוניברסיטת סטנפורד: בהרצאתו הוא מונה שלושה נושאים ששינו את חייו, ולאחד מהם הוא קורא “Connecting the Dots”. הכוונה היא שרק במבט לאחור, בפרספקטיבה על החיים, אתה יכול לזהות את הסימנים, הרמזים, הפעולות והבחירות שהובילו אותך למקום שבו אתה נמצא היום.
הוא סיפר שההורים המאמצים שלו התחייבו בפני אמו הביולוגית שישלחו אותו לאוניברסיטה. הם לא היו אנשים עשירים, והתשלום היה הרבה מעבר ליכולותיהם. בכל זאת, הם עשו מאמץ ושלחו אותו ללמוד. הוא לא נהנה מהלימודים במיוחד והחליט לפרוש, גם מאותן סיבות של לחץ כלכלי. כתלמיד רשום שלא מן המניין היתה לו אפשרות להיכנס לכל ההרצאות שהתקיימו באוניברסיטה, וכעת, ללא המחויבות של השתתפות בשיעורים מסוימים, התפנה לו זמן להצטרף לשיעורים שעניינו אותו. הוא התפעל מאוד מתחום הקליגרפיה והצטרף לקורסים של עיצוב אותיות וגרפיקה.
הנקודה היא שאלמלא אמו הביולוגית אילצה את הוריו המאמצים לשלוח אותו לאוניברסיטה, הוא כנראה לא היה מגיע לשם, ואלמלא החליט לפרוש מהחוג שבו למד, לא היה לו זמן להקדיש לדברים שאהב – כמו עיצוב פונטים, ואלמלא היה לו זמן לזה, הוא לא היה יוצר את יצירת המופת, המחשב של אפל עם סוגי הפונטים היפהפיים שהפכו את החברה למובילה עולמית בתחום.
Connecting the dots.
כל מנהל, בכל דרגה או רמה, מביא קצת מעצמו לתפקיד: אישיות, דרך ניהול, יכולת קבלת החלטות, עמידה בלחצים, ניהול זמן, ניהול עובדים ועוד. גם אצלי זו היתה הדרך היחידה שהכרתי בזמנו להרגיש שאני באמת תורמת, הדרך היחידה שאפשרה לי לבטא את האישיות שלי ולהשפיע על ההחלטות במקום העבודה, גם כשכירה. הבנתי שהשאיפה התמידית שלי לעצמאות וחופש היתה שזורה כמעט בכל החלטה משמעותית בחיי באופן אינסטינקטיבי. משהו דחף אותי לשם כל הזמן, ואני לא עצרתי להקשיב.
רוב האנשים, לצערי הרב, לא עוצרים את מירוץ החיים כדי לחשוב על הדברים החשובים באמת. הם מתעלמים מהסימנים ומתחושות חוסר הנוחות שלהם, הם “זורמים”. במהלך השנים פיתחתי אלרגיה למילה “זורמים” בהקשר הזה. אנשים “זורמים” מייצגים בעיניי אי- יכולת בחירה או שליטה בחייהם. הם כמו ענף במים, שנסחף לאן שהם מובילים אותו. הם ויתרו על כל כך הרבה דברים בדרך, ואם לא יתעשתו וייקחו את החיים שלהם בידיים, הם בהחלט עלולים למצוא את עצמם בגיל 70 מסתכלים על כל השנים שחלפו ותוהים איפה, לעזאזל, הם היו כשהחיים קרו סביבם.
אני מפצירה בכן לעצור את הסחף, להיאחז בכל ענף או סלע בדרך ולטפס החוצה מתוך הזרם. עצרו להביט. בחנו את המקום שבו אתן נמצאות בזכוכית מגדלת, ובחרו. כל בחירה שתעשו במודע תהיה ראויה. אם תחליטו שהמקום שבו אתן נמצאות מספק אתכן – זכיתן במתנה הגדולה ביותר שאתן יכולות לקבל בחייכן. אם תזהו חוסר נחת, תסכול, כאב או כל תחושה אחרת של אי-נוחות – פעלו באופן מיידי לקראת שינוי. קראו את אחד השיעורים בספר הזה והתחילו ליישמו.
זו הדרך היחידה לפרוץ את המעגל, את המסלול לעבר הגשמת התשוקות האמיתיות שלכן, הדרך להפוך לנשים מוערכות שמשפיעות בעצם קיומן על הסביבה, לא רק במקום העבודה – גם על הילדים, גם על החברים, גם על בן הזוג – על כולם.
כאשר הבנתי שהערך המוביל בחיי הוא חופש ועצמאות, התחלתי לקבל החלטות שעזרו לי להגשים את חיי על-פי אותם ערכים. הבנתי שעבודה כשכירה לא מאפשרת לי לחיות את החיים שרציתי, ובחרתי לשנותם.
אחד הדברים המאפיינים אנשים שמצליחים בחייהם הוא שהם בוחרים לעצור מדי פעם ולשאול את עצמם שאלה אחת חשובה:
 
איך אגשים את התשוקה שלי ואחולל שינוי?

 
בעיניי, מהמקום האמיתי ביותר מתחיל השינוי המשמעותי ביותר. אדם שחי בתשוקה, באנרגיה של עשייה ובאינטגריטי, תמיד יחולל שינוי. השינוי יתחיל בתוכו ויקרין החוצה לסביבה שלו, וכעוצמת השינוי הפנימי כך עוצמת השינוי החיצוני.
כל אדם שחי חיים של תשוקה מגשים את הייעוד שלו ומשפיע על עולם ומלואו.
התשוקה יכולה להשתנות עם השנים, אבל התובנות והמשמעות של חיים בתשוקה נשארות לתמיד.
אחד הכלים העוצמתיים והאפקטיביים ביותר להגשמת התשוקה הוא זיהוי הערכים המובילים שלנו. כל החלטה משמעותית שקיבלתן בחייכן נבעה ממערכת אמונות וכללי “עשה ואל תעשה” שאימצתן. עם זאת, רובכן לא עצרתן לזהות את אותם ערכים חשובים, מכיוון שלא הבנתן עד כמה הם משמעותיים להגשמת חלומותיכן.
אנשים מצליחים יודעים תמיד מהם הערכים המובילים אותם, ודבקים בהם ללא פשרות. כל החלטה שלהם תומכת בערכים המובילים בחייהם ומקדמת אותם לעבר המטרה.
דונלד טראמפ, למשל, מציג את עצמו בכל הזדמנות כאיש משפחה ואב למופת. זהו ערך משמעותי ביותר עבורו, ואופרה הרי ידועה כמנהיגה, כמקצוענית וכתורמת נדיבה. הם יודעים בדיוק מה הם משדרים לסביבה, והם מטפחים ומעצימים את הערכים הללו בכל פעולה שהם עושים.
 
מהם הערכים המובילים שלכן?

 
כאן תוכלו למצוא רשימת ערכים מובילים לדוגמה:
 
חופש    
חופש בחירה     הומור
הגשמה    יציבות
אומץ    הכרת תודה
הצלחה    חוכמה
אופטימיות    החלטיות
שפע    יעילות
אחריות    התלהבות
אינטואיציה    התמדה
אמת    מנהיגות
מקצועיות    התפתחות
ביטחון    ודאות
גמישות    השפעה
דוגמה אישית    חדשנות
אהבה    חינוך
משפחה    נאמנות
חמלה    נחישות
יוזמה    סדר
יושר    סובלנות
ספונטניות     מסורת
יושרה     אמונה
יצירתיות     עבודת צוות
התנדבות     תושייה
כבוד     עוצמה
שלום     עזרה לזולת
כנות     תרומה לחברה
שמחת חיים     ענווה
לקיחת סיכונים     כיף
מחויבות     עקביות
יסודיות     צדק
עצמאות     רוחניות
חברות     שאפתנות
מצוינות    
 
מובן שיש ערכים רבים נוספים המתקיימים בחיינו, ואתן מוזמנות להוסיף אותם לרשימה האישית שלכן.
לפני שנפנה לתרגיל זיהוי הערכים, עליי להדגיש שמדובר בצעד הראשון בלבד לקראת חיים בתשוקה והגשמה. ערכים אינם מספיקים ללא כללים ברורים שמלווים אותם. על כך ארחיב בפרק האחרון בספר.
 
תרגיל הישגים והצלחות

 
לדוגמה:
ערך
כיצד הוא בא לידי ביטוי בחיי
דירוג: 10-0
אהבה
“דייט” שבועי עם בן זוגי
1
מנהיגות
אני עוזרת לקבוצה של בעלי עסקים למצוא את הדרך
8
יעילות
אני עובדת עם יומן ומנהלת את הזמן
5
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אם ישנם ערכים מובילים בחייכן אשר אינם באים לידי ביטוי – זה הזמן לבחור את הדרך לשלב אותם. אין ספק שמדובר בצעד אסטרטגי משמעותי ביותר לעבר חיים של הגשמה. התשוקה האמיתית של חיינו משקפת את הערכים שלפיהם אנו רוצות לחיות.
זהו את הערכים המובילים בחייכן – והם יהיו עבורכן הצעד הראשון בדרך לחיים של תשוקה והגשמה אישית וכלכלית.
 
סיכום שיעור 1 -
איך לחיות בתחושת בהירות וודאות

 
למה?

כדי לחיות חיים מלאי תשוקה עלינו להכיר את עצמנו ואת נקודת הפתיחה שלנו. כל תהליך של התפתחות ועשייה דורש מאיתנו לזהות בכנות את המקום שבו אנו נמצאות עכשיו. רק לאחר תהליך הזיהוי אפשר לבחור את הצעד הבא.
 
איך?

למדנו לעשות זאת בעזרת שני תרגילים שונים:
 
גלגל החיים – למדנו להביט באופן ממוקד דרך “זכוכית המגדלת של חיינו” ולזהות את המרכיבים העיקריים שבאים לידי ביטוי, עד כמה הם חשובים לנו ואיך הגישה שלנו יכולה להשפיע על התוצאות בכל אחד מהמדדים השונים.
 
ערכים מובילים – למדנו לזהות את הערכים החשובים לנו, ולבחור כיצד לשלב אותם בחיינו. הערכים הללו מהווים מצפן שעוזר לנו לנווט את חיינו בדרך הנכונה ביותר עבורנו.
 
מהן התוצאות הצפויות?

בהירות – בעקבות התרגילים, עכשיו ברור לנו מהם האזורים החשובים לנו בחיינו ועד כמה אנו מרוצות מהתוצאות שהשגנו בכל אחד מהם. תהליך שינוי והתפתחות בשלב זה דורש סבלנות. אם בחרנו, למשל, באזור “בריאות” (שמהווה גם ערך חשוב בחיינו) והציון שלנו נמוך, עלינו לבחור את הפעולה הראשונה שתוביל אותנו לעבר השינוי המיוחל. פעולה זו יכולה להיות קלה לביצוע ולכן תוצאותיה יהיו מיידיות (למשל: לעלות ברגל במקום במעלית, לשתות עוד שתי כוסות מים ביום, להירשם לאתר שבו אוכל לכתוב מה אכלתי וכן הלאה), או לבחור בפעולה מסיבית יותר, שתוצאותיה יימשכו כמה שבועות או כמה חודשים (למשל: להירשם למכון כושר, להפסיק לעשן, להתחיל לבשל, לא לאכול אוכל מעובד וכן הלאה).
כל פעולה שתבחרו לעשות שתענה על הצורך בשיפור התוצאה באזור הבריאות, ותענה על הערך “בריאות” בחייכן – תניב לכן סיפוק רב.
ברגע שנרגיש שאנו פעילות למען עצמנו, כבר נרגיש יותר טוב. נכון?
 
סדר עדיפויות – התרגילים בשיעור עוזרים לנו לארגן לעצמנו את סדר העדיפויות. אל תנסו לעשות הכל בבת אחת, זה לא יעבוד. להפך: עומס יתר על המערכת (רגשי ופיזי) עלול לגרום לכן לקרוס במהירות ולחזור לעמדת המוצא הרבה יותר מהר ממה שאתן מדמיינות.
מטרת שני התרגילים בשיעור הזה היא לאפשר לכן לזהות את האזורים המשמעותיים ביותר ואת הערכים החשובים לכן ביותר, ולפעול בעקביות ובנחישות כדי לשפר את מצבכן בכל אחד מהם. אני ממליצה לדרג אותם לפי סדר חשיבות יורד (מהחשוב ביותר ועד לחשוב פחות) ולהתמקד כל פעם באזור נפרד.
אם במעגל החיים רשמתן לדוגמה “למצוא זוגיות” ו”לפתח את הקריירה”, סביר להניח שתתקשו לפעול במקביל באותה רמת אנרגיה בשני האזורים. פעמים רבות אנו נאלצות להשקיע שעות רבות בבניית הקריירה המקצועית שלנו, דבר שעלול להפריע לזוגיות חדשה. לכן – בחרו את האזור הרלוונטי לכן ביותר בנקודת הזמן הזו ופעלו לקדם אותו. לאחר שתגיעו להישגים הרצויים תוכלו להתפנות לאזור הבא.
עם זאת, מובן שישנם אזורים שונים בחיים שעליהם אפשר לעבוד במקביל. למשל: בריאות, ספורט, משפחה, תחביבים ועוד.
אם בתרגיל הערכים רשמתן “יצירתיות” ו”פרנסה”, ייתכן שגם כאן תיתקלו בבעיה, מכיוון שפרנסה במקרים רבים דורשת מאיתנו עבודה מונוטונית שאינה מאפשרת לנו להיות יצירתיות. לכן, גם כאן – בחרו את הערך המוביל לעכשיו, שלבו אותו במינונים האפשריים בחייכן ובדקו כיצד לתת לו יותר ביטוי. אל תנסו לעשות הכל ביחד – זה לגמרי לא מועיל ולעתים אף מתסכל.

איריס שביט

איריס שביט – מומחית להקמת עסקים מהבית, מאמנת מוסמכת בשיטת "מבחן התשוקה" ומייסדת 'עסקים מהבית' ו'המכון למצויינות', משתפת בידע, בתובנות ובתהליכים שמקדמים חיים של תשוקה והגשמה אישית וכלכלית.

עוד על הספר

לחיות בתשוקה איריס שביט

שיעור 1:
איך לחיות בתחושת בהירות וודאות


 
א. צילום רנטגן של חייכן

 
כמה חודשים לפני גיל 40, נאלצתי לפרוש מעבודתי כמנהלת סטודיו באחד ממשרדי הפרסום הגדולים בישראל. אבל האמת היא שבראשי כבר לא הייתי שם שנים רבות, בערך מגיל 35.
אחת הסיטואציות המשמעותיות בקריירה שלי כשכירה התרחשה במשרדה של החשבת בחברה שבה עבדתי. היינו חברות וישבנו לשיחת בנות באחת ההפסקות הנדירות שהיו לנו במהלך ימי העבודה האינטנסיביים.
אני זוכרת את השיחה הזו היטב, כיוון שבדיעבד הבנתי שהיא החלה את תהליך השינוי שעברתי. מובן שאז עדיין לא ידעתי את זה.
השיחה החלה כמו רוב השיחות בינינו:
אני: “אז מה קורה איתך חוץ מהעבודה?”
היא: “הכל בסדר. ילדים, בעל, כלבה, בונים בית... לחוץ, אבל בסדר. איך אצלך?”
אני: “האמת היא שהכל בסדר, אבל משהו מציק לי”.
היא: “באמת? מה כבר יכול להציק לך? (בטון עוקצני ומעט מלגלג).
אני: (מרימה יד ומתחילה לספור עם האצבעות): “לא ברור לי מה עובר עליי, ואני מבינה שחלק גדול מהאנשים יגידו שאני סתם מתלוננת או מפונקת, אבל תראי...
יש לי עבודה טובה שאני אוהבת (אצבע אחת),
אני מרוויחה הרבה יותר מרוב החברים סביבי (אצבע שנייה),
אני נשואה באושר לאדם שאוהב אותי ואני אוהבת אותו (אצבע שלישית),
יש לי שני בנים מקסימים (אצבע רביעית – אף שהם שווים לפחות שתיים),
לא מזמן קנינו בית פרטי ואני נהנית לגור בו (אצבע חמישית),
בזכות הבית הפרטי יש לנו עכשיו גם כלב מקסים (אצבע שישית),
ולא מזמן הבן שלי אסף גור חתולים ברחוב, אז יש לנו גם חתול! (אצבע שביעית...).
ברור לי שזו ‘הרשימה המושלמת’ בעיני אנשים רבים, אבל משהו פה לא עובד עבורי. משהו חסר. לא ברור לי מה...”.
היא: “טוב, אולי זה דיכאון זמני וזה יחלוף...”.
אני: “כן, את בטח צודקת. מה אני מתבכיינת לך”.
נפרדנו וחזרנו כל אחת לעבודתה ולעיסוקיה.
אז עוד לא הבנתי את זה, אבל השיחה הזו, חמש דקות של צילום רנטגן של חיי, החלה בי תהליך שממנו כבר לא היתה לי דרך חזרה.
אתן לא יודעות שאתן יודעות עד שאתן יודעות.
באותה שיחה הפכתי מאדם שלא מודע לעצמו לאדם עם מודעות גבוהה יותר. ידעתי שאני לא מרוצה וידעתי שמשהו צריך לקרות. לא ידעתי מה, לא ידעתי איך, לא ידעתי אפילו מתי, אבל הבנתי שזו ההזדמנות שלי למצוא תשובות.
התחלתי לחפש תשובה לשאלה: איך אני יכולה לשפר את חיי ולהרגיש מאושרת?
כן, ברור לי שחלק גדול מהקוראות מגחכות עכשיו ואומרות: נו, זו ללא ספק שאלת השאלות. מי שימצא את התשובה לשאלה הזו יהיה מיליונר.
נכון, אתן צודקות. מי שתמצא את התשובה לשאלה “מה גורם לי להיות מאושרת?” אכן תהיה מיליונרית! על זה בדיוק נכתב הספר הזה.
 
ב. איך אתן רוצות שהחיים שלכן ייראו?

 
מאותו היום השתנו חיי.
התחלתי לשאול כל מיני שאלות. למשל:
איך נראים אנשים מאושרים?
איך הם חיים?
מה הם עושים לפרנסתם?
היכן הם נמצאים?
איך אני יכולה להפוך לאדם מאושר יותר?
שאלות רבות נוספות חלחלו לאט-לאט אל התודעה שלי, והחלו לשנות אותה אפילו בלי שאבין שזה מה שקורה.
היום, מהמקום שבו אני נמצאת, עם הידע, התובנות והניסיון שצברתי במהלך שנים ארוכות של עשייה יזמית והתפתחות אישית, ברור לי שמה שמתחולל בתוכך משתקף גם בעולם שסביבך. אין דרך להסתיר את זה, לא לאורך זמן, אלא אם את רמאית או שחקנית מוכשרת, ואני לא זה ולא זה...
לכן, התוצאה הסופית של תחושות אי-הנחת, חוסר הסיפוק וחוסר המוטיבציה במשך שנים רבות השתקפה בעולם החיצוני שלי, במחויבות לעבודתי כשכירה. פרשתי מעבודתי ויצאתי לדרך חדשה.
אבל...
שום דבר אף פעם לא פשוט כמו שהוא נראה, ולפעמים צריך שהחיים יכופפו לנו את היד חזק מאוד כדי שנרגיש כאב. עוד לפני שהחלטתי שאני עוזבת את מקום העבודה, התחוללה בחיי דרמה משפחתית לא פשוטה.
אבי היקר, מהנדס בחסד, מנהל מוכשר, כנר חובב ואיש אשכולות, עבד באותה התקופה בחו”ל על פרויקטים אדירים של סכרים וגשרים עם חברה בינלאומית גדולה, ועשה חיל.
יום אחד גילו לו גידול סרטני בחך. זה היה הטריגר האמיתי שגרם לי להתחיל לזוז.
אקצר את הסיפור עבורכן: אבי עבר ניתוח להסרת הגידול הסרטני וטיפולי הקרנות לא נעימים. ההחלמה שלו היתה מופלאה, אבל התהליך וההתמודדות נמשכים כל הזמן.
היום הוא חי חיים בריאים ומאושרים ללא כאב, הגידול הוסר ולא חזר. הוא מטייל בארץ ובחו”ל, מבלה המון, מתעמל ומלא חיוניות ומרץ כמו אדם צעיר.
אבל כאשר הוא חלה, לא ידענו שכך יהיה.
כאשר המשפחה התבשרה על המחלה של אבי, הבנתי פתאום שייתכן שאיאלץ להיפרד ממנו בקרוב. הבנתי שהדבר שהכי חשוב לי הוא להיות איתו כמה שיותר, ללוות אותו בתהליך ההחלמה ולעזור היכן שאפשר.
אבל איך עושים את זה כשעובדים בתפקיד כה תובעני?
אין שום דרך לעשות זאת מלבד להתפטר.
אם כך – התזמון של המחלה היה הזרז האמיתי שלי. תחושת אי-הנוחות שחשתי שנים ארוכות כשכירה בתפקידי ניהול בכירים לא הספיקה כדי לגרום לי לפרוץ את “כלוב הזהב”. הייתי צריכה משהו חזק יותר, והיקום שלח לי גלגל הצלה.
אולי מוזר לחשוב כך, אולי זה אפילו לא ממש “פוליטיקלי קורקט”, אבל כך זה פעל אצלי. שימו לב איך זה פועל אצלכן:
האם יש משהו שיושב לכן עמוק בפנים ואתן מדחיקות אותו או מתעלמות ממנו?
האם גם אתן בוחרות לא להקשיב לקולות הפנימיים שדוחקים בכן לעשות מעשה?
האם גם אתן מסתובבות שנים בתחושה שמשהו צריך לקרות, ולא ברור לכן מהו?
היקום שולח לכן רמז עדין, ואז עוד רמז פחות עדין, ואז מגיע איזשהו משברון...
אם אתן מתעקשות להמשיך להתעלם – הוא יביא לכן את זה כמו אגרוף ישר בפרצוף. המחלה של אבי היתה האגרוף שקיבלתי. רק אז היה לי “תירוץ” לצאת לדרך חדשה.
ואז, לאחר שאבי כבר שב הביתה וסיים את הטיפולים, התמוטטה אמי ואושפזה עם קריש דם בריאות. היא שכבה בטיפול נמרץ מונשמת תשעה ימים, עם סכנה מיידית לחייה. מחלת אמי חיזקה עוד יותר את החלטתי לעזוב את עבודתי המפנקת במשרד הפרסום.
בסופו של דבר קרה לנו עוד נס, וגם מצבה של אמי השתפר. היא חזרה לנשום בכוחות עצמה, עברה ניתוח וחזרה הביתה בריאה ושלמה.
באותה התקופה כבר עזבתי את התפקיד האחרון שמילאתי כשכירה במהלך הקריירה שלי.
 
ג. אפקט זכוכית המגדלת

 
זכוכית מגדלת היא מכשיר פשוט, ועם זאת מדויק מאוד.
אני לא מתכוונת רק לעובדה שהיא מגדילה, מדגישה ומבליטה; היא משמשת לדברים חשובים נוספים: הפיתוחים והשכלולים שיצאו ממנה הובילו למיקרוסקופים מתוחכמים, שבעזרתם גילו את החלקיקים הקטנים ביותר בעולמנו. זכוכית המגדלת היא גם הבסיס לטלסקופים עצומים הצופים לכוכבים המרוחקים ביותר ביקום שסביבנו.
אני מכוונת לעובדה שהיא עוזרת לנו להתמקד: אם אנו מתבוננים דרך זכוכית מגדלת, אנו חייבים להתבונן במשהו מסוים.
עלינו להגדיר לעצמנו מהו אותו אלמנט שברצוננו להגדיל.
בלי בחירה מדויקת של הנושא שבו אנו רוצים להתמקד – היא לא תפעל, והכל יהיה מטושטש.
כאשר מתרחש דבר מה משמעותי בחיינו, המיקוד עובר אליו באופן אוטומטי כמעט.
זה יכול להיות אירוע משמח כמו יום הולדת לילד, שדורש מאיתנו את מלוא תשומת הלב בתכנון ובהכנות, מבחן חשוב שאנו מתכוננות אליו זמן רב או חלילה מקרה מצער כמו מחלה של אדם קרוב.
לא משנה מהו האירוע – הוא גורם לנו להתבונן בו דרך זכוכית המגדלת האישית שלנו ולהגיב באופן מסוים.
תהליך המיקוד והתגובה שבה אנו בוחרים, הם אלו שיקבעו בסופו של דבר את המסלול ואת התוצאות של אותו אירוע.
אין לנו שליטה על כל מה שקורה לנו בחיים ולא הכל קורה מבחירה שלנו, אבל אנו תמיד יכולים לבחור במה להתמקד וכיצד להגיב.
לדוגמה:
האם בזמן התארגנות מורכבת ליום ההולדת של הילד אנו נלחצות, מתעמרות בספקים, מעצבנות את כולם, רבות עם בן הזוג ומגיעות לאירוע מרוטות עצבים ומותשות, או אולי אנו מתארגנות מספיק זמן מראש, בוחנות את הספקים היטב ומתאימות את התקציב לאירוע, כך שאנו נהנות בעצמנו עם האורחים מאירוע מוצלח?
האם כאשר מישהו קרוב אלינו חולה אנו בוכות, מרגישות שאין לנו שליטה במצב ונכנסות לדיכאון, או שאנו ממשיכות להתנהל, מנסות לעזור ולתמוך ככל יכולתנו, ומגיעות לחולה עם חיוך ואנרגיה טובה?
 
אפקט זכוכית המגדלת מדגיש את החשיבות של הבחירה הנכונה שלנו.
במה אנו מתמקדות? בקושי או בעשייה? האם נתמקד במה שאין לנו או במה שאנו יכולות לקדם? הדרך שבה נבחר להגיב למה שקורה סביבנו תקבע במקרים רבים את התוצאה לא רק עבורנו, אלא גם עבור האנשים הקרובים לנו.
אנרגיה טובה וחיוך יכולים לשבור קירות ולפתור אינספור בעיות. יש לנו אחריות לבחור נכון. יש לנו אחריות לדייק את הפעולות שלנו, מכיוון שרק כשנדע בדיוק מה אנו עושות – נוכל לבחור בדרך הנכונה ביותר עבורנו.
 
תרגיל: גלגל החיים

תרגיל גלגל החיים נעזר באפקט זכוכית המגדלת. הוא מאפשר לנו להציב אותה מעל הדברים החשובים לנו, ולהתמקד בכל המרכיבים המשמעותיים של חיינו.
התרגיל מדמה זכוכית מגדלת, שבעזרתה אנו צופים בכל תחום ותחום בחיינו בנפרד, ושואלים את עצמנו עד כמה אנו מרוצים מהתוצאה.
התרגיל עוזר לנו להבין מהי הנקודה שבה אנו נמצאים היום. רק לאחר שנדע איפה אנו עומדים, נוכל לבחור לאן להגיע וכיצד להמשיך להתנהל.
 
איך מְתַרְגלים?

בכל פינה בעיגול כתבו את אחד המרכיבים של חייכן (עבודה, קריירה, תחביבים, זוגיות, משפחה, הנאה, טיולים, ספורט, בריאות, קריאה, התנדבות, תרומה לקהילה או כל עניין חשוב אחד שקיים היום בחייכן או שהייתן רוצות להכניס לחייכן).
לאחר שתכתבו בכל פינה את הנושא שלה, צבעו אותה לפי הרמות 3-2-1, בהתאם לדרגה שקיימת בחייכן. למשל: אם אתן עושות מעט ספורט ורוצות לעשות יותר – צבעו רק שליש פינה. אם אתן מרוצות מרמת הספורט בחייכן – צבעו שני שלישים, ואם אתן מרוצות מאוד – צבעו את הפינה כולה. עשו כך בכל אחד מהתחומים.
לאחר שתצבעו את כל הפינות, סמנו את הקו החיצוני סביב האזור שצבעתן.
האם הגלגל שהתקבל מאוזן? האם הוא יתגלגל או ייפול בדרך?
התרגיל יאפשר לכן לראות את האזורים המשמעותיים ביותר בחייכן באופן מוחשי, ולבחור היכן עליכן להשקיע מאמץ ולשפר.
 

 
ד. ערכים וכללים

 
אלברט איינשטיין אמר: “אם אינך יכול להסביר את זה בפשטות, אינך מבין את זה טוב מספיק”, ואני לא ידעתי להסביר.
איך אפשר להסביר רגש?
עד היום אין הסבר מדויק לאהבה, תסכול, מחויבות, תשוקה, שמחה ושלל אלפי הרגשות שאנו חוות על בסיס קבוע ויומיומי.
אין דרך להסביר רגש, מכיוון שהוא אישי. אנשים שונים יחוו רגשות מסוימים בהתאם לראיית העולם שלהם, לתפיסת העצמי שלהם ולסיטואציה שבה הם נמצאים.
איך יכולתי להסביר למשפחתי, לחברים סביבי ולמכריי את קשת הרגשות שחוויתי במהלך חמש שנים של בלבול? רק כאשר החלטתי לצאת לדרך עצמאית, הם הבינו עד כמה לא היה לי טוב במקום שבו הייתי.
הם בעצם חוו רק את התוצאה הסופית של תהליך פנימי וארוך שנמשך חמש שנים. לכן קל להבין מדוע הם חשבו שהשתגעתי “פתאום”.
איך את מוותרת על משרה “בטוחה” עם שכר “מעולה” בלי לדעת מה את הולכת לעשות?!
אחד הדברים שאני תמיד אומרת לאנשים שמגיעים לסמינרים ולסדנאות שלי הוא להקשיב לעצמם ולאנשים שעברו חוויות ותהליכים דומים לאלו שהם עוברים. הסיבה לכך היא שאנשים אחרים, שאינם מודעים לכל הרבדים של תהליך השינוי, רואים רק את התוצאה הסופית של כל הספקות, המחשבות וההיסוסים שליוו אותנו בכל אותה תקופה ארוכה של בלבול.
הם שופטים לפי מראה עיניים בלבד, כלומר לפי התוצאות בשטח. זהו הכלי המיידי והזמין ביותר עבורם לבחון אותך. רובם לא שוחחו איתך מעולם על מה שאת מרגישה. לא שיתפת אף פעם את רוב האנשים במעגלים הסובבים אותך בכל התקוות, התשוקות והחלומות שלך. אין להם מושג על מה שבאמת התחולל בנפשך. הם אינם חשופים לכל התהליכים שעברת עד שקיבלת אומץ להוציא את זה החוצה ולשתף. הם פשוט לא יודעים.
התפקיד שלך הוא לספר להם, אבל עד שתעשי את זה, הם לא יידעו.
הבנתי את הבעייתיות בצעד שנקטתי: כך לפתע, לקום ולעזוב מקום עבודה. לאנשים מסוימים הצעד הזה התפרש כחוסר אחריות קיצוני, ולאחרים הוא התפרש כסתם פזיזות. מעטים בלבד הבינו שפשוט לא היתה לי ברירה. לא הייתי מסוגלת להמשיך עוד יום אחד כשכירה.
משהו נשבר בי סופית, והבנתי שאני חייבת לצאת לחופשי.
קצת לא נעים להודות בכך, אבל תקופה הנסיעות היומיומיות כאשר ביקרתי את אבי ואמי בבית החולים, היתה בשבילי האינדיקציה הראשונה לחופש. קמתי בזמן שלי, נסעתי כשהתאים לי, לא עמדתי בפקקים, לא דיווחתי על שעות עבודה, לא ניהלתי מרדף אינסופי בין העבודה לבית...
בכל בוקר, בדרך לבית החולים עברתי ליד בתי קפה שהיו מלאים באנשים, ושאלתי את עצמי מיהם אותם אנשים שלא הולכים לעבודה, מיהם אותם אנשים שמרשים לעצמם לקום בבוקר ולשבת בבתי קפה במקום לנסוע בפקקים בלחץ כדי להגיע בזמן ולהחתים את הכרטיס במקום העבודה, מיהם אותם אנשים שהולכים לים באמצע השבוע בשעות הבוקר?
מה, הם לא עובדים?
היום, לאחר שנים שבהן אני מתנהלת בפגישות עסקיות בבתי קפה (לפעמים מהבוקר עד הערב ברצף), כאשר אני מתחילה כל בוקר באימון כושר בקאנטרי, ומנהלת את היום שלי על-פי סדרי העדיפויות שאני הגדרתי ולא לפי לוחות זמנים של מקום עבודה זה או אחר, אני מבינה מה ראיתי: ראיתי אנשים שרובם עצמאיים, אשר מנהלים את העסק שלהם מהבית. לרובם אין משרד שבו הם יכולים לארח אנשים ולחלקם יש ילדים קטנים בבית, ולכן הם בוחרים להתנהל במקום נוח ומרכזי, להזמין לקוחות לפגישה נעימה בבית קפה.
אין לי ספק שלפעמים כאשר אני יושבת בבית קפה חולפים על פניי אנשים לחוצים או מתוסכלים כפי שאני הייתי אז, ושואלים את עצמם: מי האישה הזו? היא לא צריכה לעבוד? איך היא מרשה לעצמה לשבת ימים שלמים בבתי קפה?
אבל זו לא כל האמת, זה רק חלק ממנה. השאלה האמיתית ששאלתי את עצמי באותה התקופה לא היתה קשורה רק אל אותם יושבי בתי קפה. היא היתה קשורה אליי: למה לא אני?
איך אוכל לחיות חיים ללא לחץ, ללא בוסים, ללא שעון נוכחות, ללא הצורך לבקש אישור כדי לצאת לחופש, ללא הצורך לעבוד עם אנשים שלא נעים לי בחברתם?
אני רוצה ליהנות ממה שאני עושה, לעשות את מה שאני אוהבת, לאהוב את האנשים סביבי ולהרגיש שאני עושה משהו בעל משמעות!
בקיצור: רציתי לעבוד פחות, ליהנות יותר ולהרוויח מזה כסף.
 
דילמות שיש רק לאישה

 
אני מוצאת לנכון לעשות הפסקה קצרה ברצף הסיפור כדי להתייחס לנושא שמשפיע עלינו מהרגע שבו נולדנו: המין שלנו.
כנשים, רמת הציפיות מאיתנו מרקיעה שחקים. אני מניחה שכל מי שקוראת את הספר הזה יודעת בדיוק על מה אני מדברת. יש ציפייה לכך שכולנו נהיה “סופר-וומן” ו”סופר-אמא”. הרי יש לנו יכולות לתמרן בין אינספור מטלות בלי להיבהל או להילחץ, ומכיוון שכך אפשר לצפות מאיתנו להיות כל הזמן הכי מצליחות והכי מוצלחות.
אבל כל הציפיות הללו של הסובבים אותנו הן כאין וכאפס לעומת הציפיות שלנו מעצמנו. פה אנו באמת מככבות.
הרי אין לנו שום בעיה לצאת לעבודה במקביל לגידול משפחה חמה ומלוכדת, וגם אין לנו בעיה למצוא זמן ללכת לחדר הכושר ועדיין להספיק לאסוף את הילדים אחר הצהריים מהגנים ומבתי הספר. ברור לחלוטין שיש לנו זמן לבשל אוכל בריא ומזין לבני המשפחה, וכמובן גם לארח את החברים בבית הנקי והמצוחצח שלנו (שניקינו בשעה 4:00 לפנות בוקר...), וכל זה כמובן במקביל לטיפוח עצמי, לטיפוח הזוגיות ולעוד אינספור מטלות שממש, אבל ממש אין לנו כל בעיה לעשות.
היי, מה הבעיה? אני אישה. אני יכולה הכל!
אז תראו, אתן שקוראות עכשיו את הספר הזה ומחייכות לעצמכן (או שלא...). אני מבינה אתכן. גם אני הייתי במקום הזה ולקח לי שנים רבות להשתחרר ממנו. את השינוי עשיתי כאשר הבנתי שכל שעה נוספת שאני משקיעה בניקוי עולה לי הרבה יותר מאשר לשלם למנקה, ושכל שיחת חולין משעממת עם שכנות או מכרות עולה לי בבריאות, ושכל רגע במקום העבודה שבו הגשמתי חלומות של מישהו אחר שואבת ממני אנרגיה ותחושת ערך עצמי.
אז הפסקתי: שכרתי מנקה, הצטרפתי לסבב איסוף ילדים עם עוד אמהות, הגבלתי את הימים שבהם עמדתי במטבח ובעיקר עזבתי את מקום העבודה ויצאתי להגשים את התשוקה האמיתית שלי לחיים של חופש ועצמאות כלכלית.
הסיבה שאני כותבת לכן את זה כאן היא שאני יודעת. אני באמת יודעת שיש לכן הרבה מאוד סיבות לוותר. אולי אפילו להפסיק לקרוא את הספר הזה עכשיו כי זה לא בשבילכן, או שאין לכן זמן לזה עכשיו או שאתן מבוגרות מדי, או שרק התחלתן את הקריירה, אולי תנו לזה צ’אנס... אני יודעת ומכירה את כל התירוצים. הייתי שם. עשיתי את זה.
אני מבקשת מכן עכשיו, אף שאין לי ספק שאתן “סופר-וומן” אמיתיות, לא ללהטט בין הספר הזה לבין דברים נוספים. קחו לעצמכן את הזמן לחשוב אילו חיים אתן רוצות לחיות, כי זו בדיוק המשמעות של חיים בתשוקה. אם אתן עדיין לא יודעות מהי התשוקה שלכן – הספר הזה יעזור לכן.
אתן לא “סופר-וומן” וגם לא “סופר-אמא”. אתן נשים, ומגיע לכן לחיות חיים של חופש והגשמה. אין לי ספק שבספר הזה תמצאו לפחות שיעור אחד שיעזור לכן להגשים את התשוקות שלכן לחיים מלאי התפתחות והנאה.
 
כך התחלתי את חיי כעצמאית.

 
בימים הראשונים התחושה היתה משכרת: אופוריה אמיתית. ריחוף בעולם של חלומות, תשוקות, רצונות... הרגשתי שסוף סוף יש לי הזדמנות אמיתית להיות אדון לעצמי. היה לי רצון עז להיות עצמאית, והייתי נחושה למצוא את הדרך להגשים זאת.
עד שנחתתי.
עד שהתחילו להסתנן לראשי המילים המכשילות, המחשבות המפחידות, השאלות שהצריכו מענה מיידי.
הכל טוב ויפה, את רוצה להיות עצמאית, נמאס לך שאומרים לך מה לעשות, את רוצה לעשות משהו בעל משמעות, את רוצה לעבוד עם אנשים שמעריכים אותך ואת מעריכה אותם, את רוצה לעזור לאנשים, את רוצה להיות עם הילדים כאשר הם חוזרים מבית הספר, את רוצה לנהל את החיים שלך ולא לתת למישהו אחר שליטה על הדבר היקר לך ביותר – הזמן שלך. נשמע טוב, נשמע נכון, אבל אין לך מושג לאן את הולכת, ואת לא מסוגלת לענות על השאלה הטריוויאלית ביותר:
 
מה תעשי עכשיו?

 
בהמשך אשתף אתכן בדרך שבה פעלתי, אחלוק איתכן את ההחלטות שקיבלתי, ואחשוף בפניכן את השינויים והאתגרים שחוויתי ובעיקר את השיעורים שלמדתי. בינתיים, כל מה שעמד לרשותי כשיצאתי לדרך היה ניתוח בסיסי, “זכוכית מגדלת” של המצב האמיתי שבו אני נמצאת, עם המון תהיות וחוסר-ודאות בנוגע לעתיד.
 
 
מהו הדבר האחד והיחיד שיחולל שינוי בחייכן?

 
בואו נחזור לרגע אל אלברט איינשטיין וניזכר בעוד משפט חשוב ביותר שאמר:
“איננו יכולים לפתור את הבעיות שלנו עם אותן מחשבות שבהן השתמשנו כשיצרנו אותן”.
מהמשפט הזה חשוב להבין שני דברים עיקריים:
1. אנו יוצרות את הבעיות שלנו.
2. אנו אחראיות למחשבות שלנו.
כל דבר שקורה לנו בחיים הוא תוצאה של אינטראקציה עם העולם הרגשי שלנו. כל מה שקורה עובר תהליך “המרה” פנימי, כאשר אנו בוחרות כיצד להתייחס אליו.
לפני כמה חודשים הגעתי למרכז מסחרי גדול וחיפשתי חניה בחניון שהיה עמוס מאוד. נסעתי לאט, כשאני תרה במבטי אחר מקום פנוי, ולפתע נהגת חצופה נדחפה לפניי ותפסה לי את מקום החניה היחיד שנראה פנוי. זהו בדיוק השלב שבו אני מחליטה מה יקרה עכשיו.
אפשרות אחת שבה אני יכולה לבחור היא לחסום את הנהגת, לצאת מהרכב ולהתעמת איתה, לכעוס ולבזבז זמן מיותר בניסיונות לחנך אותה או להטיף לה מוסר.
ייתכן שאצליח לחולל אצלה איזשהו שינוי, אך הסיכוי לכך קלוש, בעיקר מכיוון שכל אדם שמרגיש מותקף מיד מתבצר בעמדתו ותוקף בחזרה. היא תגיד שהיתה שם קודם, היא תגיד שלא ראתה אותי, היא תגיד שאני התמהמהתי ולכן היא חשבה שאני סתם עומדת שם וממתינה למישהו...
אפשרות אחרת שקיימת היא שהנהגת תתנצל, תתניע מחדש את הרכב ותפנה לי את מקום החניה. הסיכוי לכך, כפי שאתן יודעות וכפי שציינתי קודם, קלוש.
מכיוון שהבנתי מהן האפשרויות שלי, בחרתי לחסוך מעצמי אינטראקציה עם אדם שיעכיר את יומי, ומצאתי מקום חניה אחר.
טווח הרגשות האנושיים שמתקיימים בתוכנו מאלץ אותנו בכל פעם מחדש לבחור: עימות או ויתור, עלבון או מחילה, כעס או רוגע וכן הלאה.
אנו יוצרות את הבעיות שלנו בעצם העובדה שאנו מגיבות לאירועים המתרחשים סביבנו, לדברים הנאמרים לנו, לתחושות ולרגשות שלנו באופן מסוים שגורר תגובה של הצד השני, וכך ומתחיל כדור שלג שלעתים יוצא לגמרי משליטתנו.
ולכן, כפי שאומר איינשטיין, עלינו להבין שבאותה מידה שאנו יוצרות את הבעיות שלנו, אנו אחראיות למחשבות שלנו. הפעולות שאנו בוחרות לעשות (למשל, לחסום את הנהגת, לצאת מהרכב ולהתעמת איתה פנים אל פנים) הן ברוב המקרים תוצאה של מחשבות הנובעות מרגש שעולה בנו. אם בחרתי לכעוס על הנהגת החוצפנית, ארגיש כעוסה ואתעמת איתה. אותו רגש שבו בחרנו באופן מודע או לא מודע ממשיך לנהל אותנו ואת הפעולות שאנו עושות.
ארחיב עוד בנושא זה בפרק 6 של הספר.
אז אם אני בוחרת איך להרגיש, ומכאן אני בוחרת איך לחשוב ולפעול – מה עליי לעשות עכשיו?
בגיל 35, באותה שיחת רנטגן ראשונה שהתנהלה במשרדה של החשבת, הבנתי שמשהו לא פועל עבורי נכון בצורה שבה התנהלתי, אבל לא הבנתי מהו.
תחושת החופש והאופוריה שאפפה אותי מיד לאחר שעזבתי את מקום העבודה הבהירה לי באופן הטוב ביותר מהו אותו גורם “אקס-פקטור”, אותו נעלם מסתורי שלא נתן לי מנוח ונדנד לי כל השנים.
הבנתי שהערכים המובילים בחיי הם חופש ועצמאות.
יותר מכל רציתי להרגיש שיש לי שליטה על חיי, שאני בוחרת מה לעשות וכיצד להתנהל, בלי להיות מחויבת להגיע בשעה מסוימת למשרד, להחתים שעון נוכחות, לבקש אישור כדי לצאת לחופש או כדי להישאר עם ילד חולה בבית.
בספרו “האדם מחפש משמעות”, ויקטור פרנקל מדבר על אותה תחושת חופש פנימית שאינה כלואה בתוך גדרות הגטו. תחושת חופש זו מחוברת לתקווה לעתיד טוב יותר. כלומר, ללא אופטימיות בסיסית ואמונה שהמצב ישתפר, קשה מאוד להתמודד עם קשיים:
“סגולה מיוחדת היא באדם שאין הוא יכול להתקיים אלא אם כן הוא צופה אל העתיד. זה מקור ישעו ברגעים הקשים ביותר של קיומו...”.
בפרספקטיבה על חיי זיהיתי מוטיב שליווה אותי כל השנים: תמיד התקשיתי בקבלת הוראות, ולכן הקפדתי למלא תמיד תפקידי ניהול שבהם יש לי אפשרות להשפיע ולהוסיף ערך משלי.
סטיב ג’ובס, המנכ”ל האגדי של חברת אפל, דיבר על התהליכים שקורים לנו ומלווים את חיינו ואת הבחירות שלנו, אשר רק בפרספקטיבה אפשר להבין את תוצאותיהם. הוא היטיב לנסח את הרעיון בנאומו המונומנטלי באוניברסיטת סטנפורד: בהרצאתו הוא מונה שלושה נושאים ששינו את חייו, ולאחד מהם הוא קורא “Connecting the Dots”. הכוונה היא שרק במבט לאחור, בפרספקטיבה על החיים, אתה יכול לזהות את הסימנים, הרמזים, הפעולות והבחירות שהובילו אותך למקום שבו אתה נמצא היום.
הוא סיפר שההורים המאמצים שלו התחייבו בפני אמו הביולוגית שישלחו אותו לאוניברסיטה. הם לא היו אנשים עשירים, והתשלום היה הרבה מעבר ליכולותיהם. בכל זאת, הם עשו מאמץ ושלחו אותו ללמוד. הוא לא נהנה מהלימודים במיוחד והחליט לפרוש, גם מאותן סיבות של לחץ כלכלי. כתלמיד רשום שלא מן המניין היתה לו אפשרות להיכנס לכל ההרצאות שהתקיימו באוניברסיטה, וכעת, ללא המחויבות של השתתפות בשיעורים מסוימים, התפנה לו זמן להצטרף לשיעורים שעניינו אותו. הוא התפעל מאוד מתחום הקליגרפיה והצטרף לקורסים של עיצוב אותיות וגרפיקה.
הנקודה היא שאלמלא אמו הביולוגית אילצה את הוריו המאמצים לשלוח אותו לאוניברסיטה, הוא כנראה לא היה מגיע לשם, ואלמלא החליט לפרוש מהחוג שבו למד, לא היה לו זמן להקדיש לדברים שאהב – כמו עיצוב פונטים, ואלמלא היה לו זמן לזה, הוא לא היה יוצר את יצירת המופת, המחשב של אפל עם סוגי הפונטים היפהפיים שהפכו את החברה למובילה עולמית בתחום.
Connecting the dots.
כל מנהל, בכל דרגה או רמה, מביא קצת מעצמו לתפקיד: אישיות, דרך ניהול, יכולת קבלת החלטות, עמידה בלחצים, ניהול זמן, ניהול עובדים ועוד. גם אצלי זו היתה הדרך היחידה שהכרתי בזמנו להרגיש שאני באמת תורמת, הדרך היחידה שאפשרה לי לבטא את האישיות שלי ולהשפיע על ההחלטות במקום העבודה, גם כשכירה. הבנתי שהשאיפה התמידית שלי לעצמאות וחופש היתה שזורה כמעט בכל החלטה משמעותית בחיי באופן אינסטינקטיבי. משהו דחף אותי לשם כל הזמן, ואני לא עצרתי להקשיב.
רוב האנשים, לצערי הרב, לא עוצרים את מירוץ החיים כדי לחשוב על הדברים החשובים באמת. הם מתעלמים מהסימנים ומתחושות חוסר הנוחות שלהם, הם “זורמים”. במהלך השנים פיתחתי אלרגיה למילה “זורמים” בהקשר הזה. אנשים “זורמים” מייצגים בעיניי אי- יכולת בחירה או שליטה בחייהם. הם כמו ענף במים, שנסחף לאן שהם מובילים אותו. הם ויתרו על כל כך הרבה דברים בדרך, ואם לא יתעשתו וייקחו את החיים שלהם בידיים, הם בהחלט עלולים למצוא את עצמם בגיל 70 מסתכלים על כל השנים שחלפו ותוהים איפה, לעזאזל, הם היו כשהחיים קרו סביבם.
אני מפצירה בכן לעצור את הסחף, להיאחז בכל ענף או סלע בדרך ולטפס החוצה מתוך הזרם. עצרו להביט. בחנו את המקום שבו אתן נמצאות בזכוכית מגדלת, ובחרו. כל בחירה שתעשו במודע תהיה ראויה. אם תחליטו שהמקום שבו אתן נמצאות מספק אתכן – זכיתן במתנה הגדולה ביותר שאתן יכולות לקבל בחייכן. אם תזהו חוסר נחת, תסכול, כאב או כל תחושה אחרת של אי-נוחות – פעלו באופן מיידי לקראת שינוי. קראו את אחד השיעורים בספר הזה והתחילו ליישמו.
זו הדרך היחידה לפרוץ את המעגל, את המסלול לעבר הגשמת התשוקות האמיתיות שלכן, הדרך להפוך לנשים מוערכות שמשפיעות בעצם קיומן על הסביבה, לא רק במקום העבודה – גם על הילדים, גם על החברים, גם על בן הזוג – על כולם.
כאשר הבנתי שהערך המוביל בחיי הוא חופש ועצמאות, התחלתי לקבל החלטות שעזרו לי להגשים את חיי על-פי אותם ערכים. הבנתי שעבודה כשכירה לא מאפשרת לי לחיות את החיים שרציתי, ובחרתי לשנותם.
אחד הדברים המאפיינים אנשים שמצליחים בחייהם הוא שהם בוחרים לעצור מדי פעם ולשאול את עצמם שאלה אחת חשובה:
 
איך אגשים את התשוקה שלי ואחולל שינוי?

 
בעיניי, מהמקום האמיתי ביותר מתחיל השינוי המשמעותי ביותר. אדם שחי בתשוקה, באנרגיה של עשייה ובאינטגריטי, תמיד יחולל שינוי. השינוי יתחיל בתוכו ויקרין החוצה לסביבה שלו, וכעוצמת השינוי הפנימי כך עוצמת השינוי החיצוני.
כל אדם שחי חיים של תשוקה מגשים את הייעוד שלו ומשפיע על עולם ומלואו.
התשוקה יכולה להשתנות עם השנים, אבל התובנות והמשמעות של חיים בתשוקה נשארות לתמיד.
אחד הכלים העוצמתיים והאפקטיביים ביותר להגשמת התשוקה הוא זיהוי הערכים המובילים שלנו. כל החלטה משמעותית שקיבלתן בחייכן נבעה ממערכת אמונות וכללי “עשה ואל תעשה” שאימצתן. עם זאת, רובכן לא עצרתן לזהות את אותם ערכים חשובים, מכיוון שלא הבנתן עד כמה הם משמעותיים להגשמת חלומותיכן.
אנשים מצליחים יודעים תמיד מהם הערכים המובילים אותם, ודבקים בהם ללא פשרות. כל החלטה שלהם תומכת בערכים המובילים בחייהם ומקדמת אותם לעבר המטרה.
דונלד טראמפ, למשל, מציג את עצמו בכל הזדמנות כאיש משפחה ואב למופת. זהו ערך משמעותי ביותר עבורו, ואופרה הרי ידועה כמנהיגה, כמקצוענית וכתורמת נדיבה. הם יודעים בדיוק מה הם משדרים לסביבה, והם מטפחים ומעצימים את הערכים הללו בכל פעולה שהם עושים.
 
מהם הערכים המובילים שלכן?

 
כאן תוכלו למצוא רשימת ערכים מובילים לדוגמה:
 
חופש    
חופש בחירה     הומור
הגשמה    יציבות
אומץ    הכרת תודה
הצלחה    חוכמה
אופטימיות    החלטיות
שפע    יעילות
אחריות    התלהבות
אינטואיציה    התמדה
אמת    מנהיגות
מקצועיות    התפתחות
ביטחון    ודאות
גמישות    השפעה
דוגמה אישית    חדשנות
אהבה    חינוך
משפחה    נאמנות
חמלה    נחישות
יוזמה    סדר
יושר    סובלנות
ספונטניות     מסורת
יושרה     אמונה
יצירתיות     עבודת צוות
התנדבות     תושייה
כבוד     עוצמה
שלום     עזרה לזולת
כנות     תרומה לחברה
שמחת חיים     ענווה
לקיחת סיכונים     כיף
מחויבות     עקביות
יסודיות     צדק
עצמאות     רוחניות
חברות     שאפתנות
מצוינות    
 
מובן שיש ערכים רבים נוספים המתקיימים בחיינו, ואתן מוזמנות להוסיף אותם לרשימה האישית שלכן.
לפני שנפנה לתרגיל זיהוי הערכים, עליי להדגיש שמדובר בצעד הראשון בלבד לקראת חיים בתשוקה והגשמה. ערכים אינם מספיקים ללא כללים ברורים שמלווים אותם. על כך ארחיב בפרק האחרון בספר.
 
תרגיל הישגים והצלחות

 
לדוגמה:
ערך
כיצד הוא בא לידי ביטוי בחיי
דירוג: 10-0
אהבה
“דייט” שבועי עם בן זוגי
1
מנהיגות
אני עוזרת לקבוצה של בעלי עסקים למצוא את הדרך
8
יעילות
אני עובדת עם יומן ומנהלת את הזמן
5
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אם ישנם ערכים מובילים בחייכן אשר אינם באים לידי ביטוי – זה הזמן לבחור את הדרך לשלב אותם. אין ספק שמדובר בצעד אסטרטגי משמעותי ביותר לעבר חיים של הגשמה. התשוקה האמיתית של חיינו משקפת את הערכים שלפיהם אנו רוצות לחיות.
זהו את הערכים המובילים בחייכן – והם יהיו עבורכן הצעד הראשון בדרך לחיים של תשוקה והגשמה אישית וכלכלית.
 
סיכום שיעור 1 -
איך לחיות בתחושת בהירות וודאות

 
למה?

כדי לחיות חיים מלאי תשוקה עלינו להכיר את עצמנו ואת נקודת הפתיחה שלנו. כל תהליך של התפתחות ועשייה דורש מאיתנו לזהות בכנות את המקום שבו אנו נמצאות עכשיו. רק לאחר תהליך הזיהוי אפשר לבחור את הצעד הבא.
 
איך?

למדנו לעשות זאת בעזרת שני תרגילים שונים:
 
גלגל החיים – למדנו להביט באופן ממוקד דרך “זכוכית המגדלת של חיינו” ולזהות את המרכיבים העיקריים שבאים לידי ביטוי, עד כמה הם חשובים לנו ואיך הגישה שלנו יכולה להשפיע על התוצאות בכל אחד מהמדדים השונים.
 
ערכים מובילים – למדנו לזהות את הערכים החשובים לנו, ולבחור כיצד לשלב אותם בחיינו. הערכים הללו מהווים מצפן שעוזר לנו לנווט את חיינו בדרך הנכונה ביותר עבורנו.
 
מהן התוצאות הצפויות?

בהירות – בעקבות התרגילים, עכשיו ברור לנו מהם האזורים החשובים לנו בחיינו ועד כמה אנו מרוצות מהתוצאות שהשגנו בכל אחד מהם. תהליך שינוי והתפתחות בשלב זה דורש סבלנות. אם בחרנו, למשל, באזור “בריאות” (שמהווה גם ערך חשוב בחיינו) והציון שלנו נמוך, עלינו לבחור את הפעולה הראשונה שתוביל אותנו לעבר השינוי המיוחל. פעולה זו יכולה להיות קלה לביצוע ולכן תוצאותיה יהיו מיידיות (למשל: לעלות ברגל במקום במעלית, לשתות עוד שתי כוסות מים ביום, להירשם לאתר שבו אוכל לכתוב מה אכלתי וכן הלאה), או לבחור בפעולה מסיבית יותר, שתוצאותיה יימשכו כמה שבועות או כמה חודשים (למשל: להירשם למכון כושר, להפסיק לעשן, להתחיל לבשל, לא לאכול אוכל מעובד וכן הלאה).
כל פעולה שתבחרו לעשות שתענה על הצורך בשיפור התוצאה באזור הבריאות, ותענה על הערך “בריאות” בחייכן – תניב לכן סיפוק רב.
ברגע שנרגיש שאנו פעילות למען עצמנו, כבר נרגיש יותר טוב. נכון?
 
סדר עדיפויות – התרגילים בשיעור עוזרים לנו לארגן לעצמנו את סדר העדיפויות. אל תנסו לעשות הכל בבת אחת, זה לא יעבוד. להפך: עומס יתר על המערכת (רגשי ופיזי) עלול לגרום לכן לקרוס במהירות ולחזור לעמדת המוצא הרבה יותר מהר ממה שאתן מדמיינות.
מטרת שני התרגילים בשיעור הזה היא לאפשר לכן לזהות את האזורים המשמעותיים ביותר ואת הערכים החשובים לכן ביותר, ולפעול בעקביות ובנחישות כדי לשפר את מצבכן בכל אחד מהם. אני ממליצה לדרג אותם לפי סדר חשיבות יורד (מהחשוב ביותר ועד לחשוב פחות) ולהתמקד כל פעם באזור נפרד.
אם במעגל החיים רשמתן לדוגמה “למצוא זוגיות” ו”לפתח את הקריירה”, סביר להניח שתתקשו לפעול במקביל באותה רמת אנרגיה בשני האזורים. פעמים רבות אנו נאלצות להשקיע שעות רבות בבניית הקריירה המקצועית שלנו, דבר שעלול להפריע לזוגיות חדשה. לכן – בחרו את האזור הרלוונטי לכן ביותר בנקודת הזמן הזו ופעלו לקדם אותו. לאחר שתגיעו להישגים הרצויים תוכלו להתפנות לאזור הבא.
עם זאת, מובן שישנם אזורים שונים בחיים שעליהם אפשר לעבוד במקביל. למשל: בריאות, ספורט, משפחה, תחביבים ועוד.
אם בתרגיל הערכים רשמתן “יצירתיות” ו”פרנסה”, ייתכן שגם כאן תיתקלו בבעיה, מכיוון שפרנסה במקרים רבים דורשת מאיתנו עבודה מונוטונית שאינה מאפשרת לנו להיות יצירתיות. לכן, גם כאן – בחרו את הערך המוביל לעכשיו, שלבו אותו במינונים האפשריים בחייכן ובדקו כיצד לתת לו יותר ביטוי. אל תנסו לעשות הכל ביחד – זה לגמרי לא מועיל ולעתים אף מתסכל.