תכף אשוב
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
תכף אשוב

תכף אשוב

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

עמליה הדר

שחקנית ובימאית מקצועית בוגרת “בית צבי” ובעלת תואר בתיאטרון ובחינוך; שחקנית ומנחה תיאטרון פלייבק (תיאטרון אילתור שמבוסס על סיפורים אמיתיים של הקהל). משוררת.
כותבת מאז שלמדה לכתוב. חובבת חתולים שמהווים השראה לכמה מהשירים בִּסְפָרֶיהָ.
“תכף אשוב” הוא ספר השירים (הלבן) השני שלה אחרי “התשובה היא כן” (הוורוד).

תקציר

מכונת זמן

הַלְוַאי שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לַחְזֹר חֲצִי שָׁעָה אָחוֹרָה
כְּדֵי שֶׁאוּכַל לֶאֱכֹל
שׁוּב
אֶת מְנַת הַפַּסְטָה שֶׁהֵכַנְתִּי.
וְכָךְ, לַחְזֹר
שׁוּב 
וָשׁוּב
וָשׁוּב
לְלֹא זִכְרוֹן הַשֹּבַע
כְּמוֹ אַהֲבָה לְאִישׁ.

שירי תכף אשוב, ספרה השני של עמליה הדר, מתגלגלים בין שערי 'זמן' — יסוד הנרמז בכותרת הספר — מן השער 'זמן אלוהים', הנפתח ב"בְּרֵאשִׁית הָיְתָה קְרִיעָה" עד לשער 'זמן זמן' המסתיים במילים "הַנֶּחָמָה שֶׁבְּאָמָּנוּת אִי–הַיְּדִיעָה". בין הקריעה הנחרצת לנחמה המהוססת נפרשת התבוננות ערנית, מפוכחת וחומלת, בעצמי ובמציאות. החמלה, לרוב, מוענקת לאחֵר, ואילו המבט פנימה חד וחשוף, רואה–כל, מרוכך לעתים בהומור. 

תכף אשוב הוא ספר בשל ועדין שבו לזמן — גיבורו ה'רשמי' — כמו למבט, איכות דואלית: הוא אמנם חסר רחמים, אבל בעולם הכאוטי הנע בין בראשית לאסון, הוא גם מפייס ומרפא: "זְמַן חוֹל / נוֹזֵל / מְצַמְצֵם חֲשֵׁכוֹת לְאִטּוֹ / מַקְפִּיא אֶת הַכְּאֵב."

טל ניצן

פרק ראשון

זמן
אלוהים

שנים־עשר צעדים

1.

בְּרֵאשִׁית הָיְתָה קְרִיעָה:

זֶה לְמַעְלָה,

זֶה לְמַטָּה.

קָרְאוּ לָזֶה סֵדֶר.

בְּרֵאשִׁית לָחֲשׁוּ הַיְּסוֹדוֹת:

רוּחַ,

תְּהוֹם,

אֲפֵלָה

וּנְבִיעַת מַיִם שֶׁלֹּא נִשְׁמְעָה.

אֲבָל לֹא הָיוּ חַיִּים

וּמָוֶת לֹא הָיָה.

כָּתוּב.

2.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא יוֹם אֶחָד

וְלַיְלָה אֶחָד.

כַּנִּרְאֶה אָמַר לְעַצְמוֹ:

״נַתְחִיל בְּקָטָן

וְנִרְאֶה אֵיךְ יֵלֵךְ.״

גַּם הוּא לֹא רָאָה אֶת הַנּוֹלָד

אוֹ אֶת הַסְּתָו.

3.

בְּרֵאשִׁית

בָּרָא אֶת הַגַּעְגּוּעַ

וַיַּרְא כִּי טוֹב.

וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי בֹּקֶר

כְּאֵב אֶחָד.

4.

וּמִיָּד כְּשֶׁנִּהְיֵיתִי

הָיִיתִי חֲסֵרָה.

גַּם תְּפִלּוֹת.

שָׁנוּ לִי שׁוּב וָשׁוּב.

בְּלֵית בְּרֵרָה מִלְמֵל הַלֵּב:

״לַמְּדֵנִי אֱלֹהַי אֶת סוֹד הָאִפּוּק.״

הִנֵּה,

כְּבָר נָהַגְתִּי בְּפַזְרָנוּת:

אֱלֹהַי

בְּרַבִּים. וְהַלֹּא

אֲפִלּוּ בְּאֶחָד

אֵינִי מַאֲמִינָה.

5.

אֶחָד

שֶׁלֹּא דַּי לוֹ:

לֹא דַּי אֱמוּנָה

לֹא דַּי נַעֲשֶׂה

לֹא דַּי נִשְׁמָע

אֵל קַנּוֹא וְנָטוֹר

אֵל שָׂכָר וָעֹנֶשׁ

פֻּרְעָנוּת וּנְקָמָה. מִי בַּמַּגֵּפָה

וּמִי בִּתְהוֹם הַנְּשִׁיָּה.

6.

וּבְצַלְמוֹ וּבִדְמוּתוֹ

הָיִינוּ כּוֹעֲסִים וּמִתְפַּיְּסִים

סוֹלְחִים (לָרֹב לֹא)

וְזוֹכְרִים

גַּם כַּמָּה דּוֹרוֹת־אָחוֹרָה־דּוֹרוֹת־קָדִימָה.

וּמְסָרְבִים לִשְׁכֹּחַ.

וְאֶת הָאַהֲבָה

בָּרָאנוּ בְּצַלְמֵנוּ וּבִדְמוּתֵנוּ

וּבְצֶלֶם לִבֵּנוּ:

מִתְכַּוֶּצֶת־גְּדֵלָה־מִתְכַּוֶּצֶת־גְּדֵלָה.

וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי בֹּקֶר

שִׂנְאָה אַחַת.

7.

אֵיךְ אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים

אֶת הַשִּׂנְאָה שֶׁלָּנוּ.

8.

וְהָאֵל לֹא חָפַץ לְהַעֲנִיק לִבְנֵי הָאָדָם

אֶת מַתְּנַת הַמִּלָּה.

אֶת כָּל הַמִּלִּים הֶחְזִיק אֶצְלוֹ,

קָרוֹב לֶחָזֶה, בְּתוֹךְ אֶגְרוֹף קָמוּץ

וְקַמְצָן.

וְהַנָּחָשׁ הִשְׁתַּחֵל פְּנִימָה

וְגָנַב כַּמָּה.

9.

וַתִּבָּרֵא הַתְּמִימוּת,

שֶׁהָיְתָה יָפָה לְכַמָּה רְגָעִים,

וּכְשֶׁלִּחֲכָה הָאֵשׁ אֶת מַשְׁקוֹפֵי הַבַּיִת

נִפְתַּח צֹהַר הַקְשָׁבָה:

״לְהַשִּׁיל,״ צִוָּה הַנָּחָשׁ,

״לְהַשִּׁיל.״

10.

בַּכְּלוּב הַמְּפֹאָר

שֶׁהוּקַם בִּמְיֻחָד לַשַּׁעֲשׁוּעַ הָאֱלֹהִי,

מְהַלְּכִים יַחְדָּו

שְׁנַיִם שֶׁלֹּא נוֹעֲדוּ.

הֲיֵדְעוּ לוֹמַר

אֲנִי

אַתְּ

אַתָּה

אֲנַחְנוּ

11.

בַּחֻרְבָּן

לֹא הֶאֱמִינוּ.

מִי יַחְרִיב אֶת יְצִירָתוֹ?

וְכָכָה?

כַּנִּרְאֶה הִתְחָרֵט בִּמְיֻחָד

עַל הָאִשָּׁה.

12.

בַּהַמְלָצוֹת לֶעָתִיד נִכְתַּב:

לְהִגָּמֵל מֵהַמַּאֲבָק

בְּמַסְלוּל הָאַנְטִי־גְּרָוִיטַצְיוֹנִי שֶׁל הַדְּמָעוֹת

בְּמַעֲלֵה הַגּוּף,

בְּכָל פַּעַם שֶׁתְּחוּשַׁת עֶלְבּוֹן

דַּקָּה וַחֲזָקָה כְּמוֹ קוּר עַכָּבִישׁ

עוֹטֶפֶת אֶת הַכְּתֵפַיִם

כְּשִׁכְמִיָּה כְּבֵדָה וַאֲפֹרָה

שֶׁל אַל־גִּבּוֹרָה נֶאֱלֶמֶת.

שעון חורף

הַאִם הַזְּמַן נִסְפָּר אַחֶרֶת בֵּין

טִפְטוּף

לְ

מָטָר?

הֲזֶהוּ זְמַן הַמַּסָּה לְמָה שֶׁנִּשְׂרָךְ מִשְּׂרֵפוֹת הַקַּיִץ וַעֲדַיִן נוֹכֵחַ,

מְשַׁנֶּה אֶת טֶמְפֵּרָטוּרַת הַזִּכָּרוֹן וְהַלְּבָטִים?

זְמַן חֹל

נוֹזֵל

מְצַמְצֵם חֲשֵׁכוֹת לְאִטּוֹ

מַקְפִּיא אֶת הַכְּאֵב.

*

הִתְאַהֲבוּ בְּנֵי הַדּוֹדִים

סַבְתָּא וְסַבָּא שֶׁלִּי.

בְּלֵיל חֲתֻנָּתָם נִגְזַז זְהַב פַּרְוַיִם־תַּלְתַּלֶּיהָ,

קָרְבַּן עוֹלָה לְמִגּוּר גֵּרוּשִׁין וּשְׁאַר מַרְעִין בִּישִׁין 

כַּכָּתוּב מִזְּמַן (עַל יְדֵי אֵיזֶה גֶּבֶר):

״וְאֵיזוֹהִי הָעוֹבֶרֶת עַל דָּת יְהוּדִית? יוֹצֵאת וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ.״

הַאֻמְנָם הַקַּבָּ״ה שׁוֹקֵל מִשְׁקָלָן שֶׁל מַחְלְפוֹת־בְּתוּלוֹת

כְּנֶגֶד הַטּוֹב הַמְּרֻמָּז שֶׁיַּרְעִיף עֲלֵיהֶן?

וְאִם קְדֻשָּׁה –

מָה לוֹ לְבֶן־אַלְמָוֶת

וּלְזִיו עֲלוּמֶיהָ שֶׁל סָבָתִי

הַמֵּתָה?

עמליה הדר

שחקנית ובימאית מקצועית בוגרת “בית צבי” ובעלת תואר בתיאטרון ובחינוך; שחקנית ומנחה תיאטרון פלייבק (תיאטרון אילתור שמבוסס על סיפורים אמיתיים של הקהל). משוררת.
כותבת מאז שלמדה לכתוב. חובבת חתולים שמהווים השראה לכמה מהשירים בִּסְפָרֶיהָ.
“תכף אשוב” הוא ספר השירים (הלבן) השני שלה אחרי “התשובה היא כן” (הוורוד).

עוד על הספר

תכף אשוב עמליה הדר

זמן
אלוהים

שנים־עשר צעדים

1.

בְּרֵאשִׁית הָיְתָה קְרִיעָה:

זֶה לְמַעְלָה,

זֶה לְמַטָּה.

קָרְאוּ לָזֶה סֵדֶר.

בְּרֵאשִׁית לָחֲשׁוּ הַיְּסוֹדוֹת:

רוּחַ,

תְּהוֹם,

אֲפֵלָה

וּנְבִיעַת מַיִם שֶׁלֹּא נִשְׁמְעָה.

אֲבָל לֹא הָיוּ חַיִּים

וּמָוֶת לֹא הָיָה.

כָּתוּב.

2.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא יוֹם אֶחָד

וְלַיְלָה אֶחָד.

כַּנִּרְאֶה אָמַר לְעַצְמוֹ:

״נַתְחִיל בְּקָטָן

וְנִרְאֶה אֵיךְ יֵלֵךְ.״

גַּם הוּא לֹא רָאָה אֶת הַנּוֹלָד

אוֹ אֶת הַסְּתָו.

3.

בְּרֵאשִׁית

בָּרָא אֶת הַגַּעְגּוּעַ

וַיַּרְא כִּי טוֹב.

וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי בֹּקֶר

כְּאֵב אֶחָד.

4.

וּמִיָּד כְּשֶׁנִּהְיֵיתִי

הָיִיתִי חֲסֵרָה.

גַּם תְּפִלּוֹת.

שָׁנוּ לִי שׁוּב וָשׁוּב.

בְּלֵית בְּרֵרָה מִלְמֵל הַלֵּב:

״לַמְּדֵנִי אֱלֹהַי אֶת סוֹד הָאִפּוּק.״

הִנֵּה,

כְּבָר נָהַגְתִּי בְּפַזְרָנוּת:

אֱלֹהַי

בְּרַבִּים. וְהַלֹּא

אֲפִלּוּ בְּאֶחָד

אֵינִי מַאֲמִינָה.

5.

אֶחָד

שֶׁלֹּא דַּי לוֹ:

לֹא דַּי אֱמוּנָה

לֹא דַּי נַעֲשֶׂה

לֹא דַּי נִשְׁמָע

אֵל קַנּוֹא וְנָטוֹר

אֵל שָׂכָר וָעֹנֶשׁ

פֻּרְעָנוּת וּנְקָמָה. מִי בַּמַּגֵּפָה

וּמִי בִּתְהוֹם הַנְּשִׁיָּה.

6.

וּבְצַלְמוֹ וּבִדְמוּתוֹ

הָיִינוּ כּוֹעֲסִים וּמִתְפַּיְּסִים

סוֹלְחִים (לָרֹב לֹא)

וְזוֹכְרִים

גַּם כַּמָּה דּוֹרוֹת־אָחוֹרָה־דּוֹרוֹת־קָדִימָה.

וּמְסָרְבִים לִשְׁכֹּחַ.

וְאֶת הָאַהֲבָה

בָּרָאנוּ בְּצַלְמֵנוּ וּבִדְמוּתֵנוּ

וּבְצֶלֶם לִבֵּנוּ:

מִתְכַּוֶּצֶת־גְּדֵלָה־מִתְכַּוֶּצֶת־גְּדֵלָה.

וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי בֹּקֶר

שִׂנְאָה אַחַת.

7.

אֵיךְ אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים

אֶת הַשִּׂנְאָה שֶׁלָּנוּ.

8.

וְהָאֵל לֹא חָפַץ לְהַעֲנִיק לִבְנֵי הָאָדָם

אֶת מַתְּנַת הַמִּלָּה.

אֶת כָּל הַמִּלִּים הֶחְזִיק אֶצְלוֹ,

קָרוֹב לֶחָזֶה, בְּתוֹךְ אֶגְרוֹף קָמוּץ

וְקַמְצָן.

וְהַנָּחָשׁ הִשְׁתַּחֵל פְּנִימָה

וְגָנַב כַּמָּה.

9.

וַתִּבָּרֵא הַתְּמִימוּת,

שֶׁהָיְתָה יָפָה לְכַמָּה רְגָעִים,

וּכְשֶׁלִּחֲכָה הָאֵשׁ אֶת מַשְׁקוֹפֵי הַבַּיִת

נִפְתַּח צֹהַר הַקְשָׁבָה:

״לְהַשִּׁיל,״ צִוָּה הַנָּחָשׁ,

״לְהַשִּׁיל.״

10.

בַּכְּלוּב הַמְּפֹאָר

שֶׁהוּקַם בִּמְיֻחָד לַשַּׁעֲשׁוּעַ הָאֱלֹהִי,

מְהַלְּכִים יַחְדָּו

שְׁנַיִם שֶׁלֹּא נוֹעֲדוּ.

הֲיֵדְעוּ לוֹמַר

אֲנִי

אַתְּ

אַתָּה

אֲנַחְנוּ

11.

בַּחֻרְבָּן

לֹא הֶאֱמִינוּ.

מִי יַחְרִיב אֶת יְצִירָתוֹ?

וְכָכָה?

כַּנִּרְאֶה הִתְחָרֵט בִּמְיֻחָד

עַל הָאִשָּׁה.

12.

בַּהַמְלָצוֹת לֶעָתִיד נִכְתַּב:

לְהִגָּמֵל מֵהַמַּאֲבָק

בְּמַסְלוּל הָאַנְטִי־גְּרָוִיטַצְיוֹנִי שֶׁל הַדְּמָעוֹת

בְּמַעֲלֵה הַגּוּף,

בְּכָל פַּעַם שֶׁתְּחוּשַׁת עֶלְבּוֹן

דַּקָּה וַחֲזָקָה כְּמוֹ קוּר עַכָּבִישׁ

עוֹטֶפֶת אֶת הַכְּתֵפַיִם

כְּשִׁכְמִיָּה כְּבֵדָה וַאֲפֹרָה

שֶׁל אַל־גִּבּוֹרָה נֶאֱלֶמֶת.

שעון חורף

הַאִם הַזְּמַן נִסְפָּר אַחֶרֶת בֵּין

טִפְטוּף

לְ

מָטָר?

הֲזֶהוּ זְמַן הַמַּסָּה לְמָה שֶׁנִּשְׂרָךְ מִשְּׂרֵפוֹת הַקַּיִץ וַעֲדַיִן נוֹכֵחַ,

מְשַׁנֶּה אֶת טֶמְפֵּרָטוּרַת הַזִּכָּרוֹן וְהַלְּבָטִים?

זְמַן חֹל

נוֹזֵל

מְצַמְצֵם חֲשֵׁכוֹת לְאִטּוֹ

מַקְפִּיא אֶת הַכְּאֵב.

*

הִתְאַהֲבוּ בְּנֵי הַדּוֹדִים

סַבְתָּא וְסַבָּא שֶׁלִּי.

בְּלֵיל חֲתֻנָּתָם נִגְזַז זְהַב פַּרְוַיִם־תַּלְתַּלֶּיהָ,

קָרְבַּן עוֹלָה לְמִגּוּר גֵּרוּשִׁין וּשְׁאַר מַרְעִין בִּישִׁין 

כַּכָּתוּב מִזְּמַן (עַל יְדֵי אֵיזֶה גֶּבֶר):

״וְאֵיזוֹהִי הָעוֹבֶרֶת עַל דָּת יְהוּדִית? יוֹצֵאת וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ.״

הַאֻמְנָם הַקַּבָּ״ה שׁוֹקֵל מִשְׁקָלָן שֶׁל מַחְלְפוֹת־בְּתוּלוֹת

כְּנֶגֶד הַטּוֹב הַמְּרֻמָּז שֶׁיַּרְעִיף עֲלֵיהֶן?

וְאִם קְדֻשָּׁה –

מָה לוֹ לְבֶן־אַלְמָוֶת

וּלְזִיו עֲלוּמֶיהָ שֶׁל סָבָתִי

הַמֵּתָה?