סולמות וחבלים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סולמות וחבלים
הוספה למועדפים

סולמות וחבלים

5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

מיכל קירזנר-אפלבוים

מיכל קירזנר-אפלבוים, בוגרת לימודי תרגום ותקשורת בין לשונית ובעלת תואר שני מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומומחית לספרות ויקטוריאנית. היא מתרגמת במקצועה (תרגמה ספרים להוצאות ידיעות, כנרת, מודן ועוד וכן מחזות לתיאטרון). אם לשלושה ומתגוררת בחיפה.

תקציר

סולמות וחבלים הוא רומן משפחתי בארבעה קולות. הקול האסרטיבי ביותר הוא קולו של האב: בטוח לחלוטין בצדקתו, בעליונותו, בזכותו לנהל את חייו כרצונו, הוא כופה על רעייתו בידוד, נוהג בה כמו ברכוש ומנתק אותה ממקור הכוח שלה – אהבתה למוזיקה. מולו מתנגן קולה העשיר והמוזיקלי כל-כך של האם, המיטלטל בין מעמקים של פחד ויאוש, יצר הישרדות נואש ואהבה עזה לילדיה, ולבסוף מוצא את האומץ להתנער ולהשיב מלחמה.

אולם בעוד האם והאב מנהלים את מלחמתם האכזרית ונישואיהם הולכים ומתמוטטים, מתרחשת במסתרים דרמה נוספת, לא פחות סוערת, שגיבוריה הם שני ילדיהם. מן הצד האחד ניצב האח הצעיר, שמתרחק ככל האפשר מאביו הכוחני, ומעצב לעצמו עולם פרטי, רווי בקסם ובתמימות, של דימויי גבריות אידיאלית ומשחקי כוח ושליטה. מצבה של האחות הגדולה, המתבגרת, שונה לגמרי: היא מגלה שהיא לכודה בחלל הריק בין הוריה, מזדהה ללא תקנה עם שניהם, ונדרשת לשלם – בחשאי ובשער מופקע – את המחיר על כבודו המושפל של האב ותקוותה של האם לחיים חדשים.

סולמות וחבלים הוא הרומן הראשון של מיכל קירזנר-אפלבוים, מתרגמת ועורכת. בהוצאת מפה ראה אור ספרה לואיס קרול ואליס: מסע בארץ הפלאות.

פרק ראשון

נורית
 
אני חוזרת בקו שבע-עשרה הביתה לקריית יובל להוציא את הילדה מהמטפלת מחר יש לו בחינה באנטומיה הוא יוצא מדעתו שאלוהים רק יעזור לי היא בוכה הרבה יוצאת לה שן טוחנת. הוא קם בבוקר בעיניים מלאות קורים של עכביש ארסי ומתעצבן מאור השמש הוא אוהב לסגור את התריסים בלי שיישאר חרך פרוץ ואז יוכל ללמוד לאור ניאון בשקט רק הוא והספרים בלי שהעולם בחוץ יפריע. אל תגידי אף מילה קיבלנו חשבונות לפני ניתוק אבל אסור לי להוציא אותו מהריכוז כי אם הוא לא יצליח בבחינה זו אשמתי ואשמתה של הילדה הזאת שהוא היה שמח אלמלא נולדה. אני כבר אצלצל אל ההורים בחַיפה לבקש שישלחו לי כסף.
אין ברירה לא אין לי שום ברירה. העקבים שלי נוקשים כמו פטישים על מדרכות האבן במרכז המסחרי. כבר שלוש דקות לארבע. ארבעים ושמונה לשקיעת השמש. שוב שתינו נטייל בחושך בצינה הירושלמית. אסור לחזור לפני שש זה מפריע לו. המטפלת היא זהב טהור. אם לא היא לא הייתי מסתדרת. הילדה היא בשבילה כמו נכדה ולפחות שם יש לה חום של בית. אצלם תמיד תריסים פתוחים ואור וריח בישולים של פעם. היא מכינה מרק חם עם שמנת ופרוסות מלפפון חמוץ וכדורי-בשר קטנים-קטנים מתפוצצים מאלף טעמים ולקינוח פשטידה מאטריות שחומות וצימוקים ותפוחים ועוגת סולת מתוקה.
כשאני באה היא רואה לי בעיניים את העייפות והייאוש. החיבוק שלה מגיע בצורה של אוכל מנחם. אני אוכלת שם וזה נותן לי כוח. הלוואי שהילדה תאכל אבל היא מקיאה הכל. עוד כשהייתה תינוקת בת שבועיים כל בקבוק לקח שעות ובסוף היא רק הקיאה אלוהים כמה שהיא רזה. יפה שלי בתלתלי זהב אבל ירשה ממנו את הצבע הירוק שבעיניים לא כחול עמוק של טוהר כמו בהתחלה זה השתנה כי היא כבר לא תמימה.
ארבע אפס אפס ואני עולה במדרגות אל הקומה האחרונה. כניסה ב' בבניין רכבת. לא שונה במאום מכל אחיו האפורים שמכלימים את שמי התכלת הזכים ברקע. מישהו חמד לצון וקרא לכל הרחובות שבשכונה בשמותיהן של מדינות באמריקה הדרומית. איפה הצבעוניוּת השמש החיים השוקקים בקצב סמבה ואיפה הבטון של שיכונים לאנשים קשי-יום-קשי-לילה שעולים כפופים במדרגות זהות ונבלעים בתוך דירות זהות כמו קופסאות של גפרורים. הכל כל-כך מחניק כאן אין כמעט אף פרח בקושי יש ציוץ של ציפורים הרי כל מי שרק יכול פורש כנפיים ובורח.
אנחנו בכניסה ג' בקומה ב' באותו בניין קרוב כל-כך אבל עכשיו יש מאה ועשרים דקות לשרוף לפני שאעלה לשם. אני על הרגליים מהבוקר אין לי כוח.
המטפלת מדברת מין עברית קלוקלת מתובלת במילים בפולנית והילדה באורח פלא מבינה ממש הכל וגם עונה לה בעברית המשובחת שלמדה ממי רק אלוהים יודע. הוא צורח ואני שותקת רק במחשבות שלי מילים רודפות מילים. אני מצלצלת והיא רצה אל הדלת היישר מזרועותיה של המטפלת. "שלום, ילדה שלי," אני אומרת. "היה לך יום נחמד? בואי נגיד שלום לְדודה ונלבש מעיל, כי קר בחוץ. נלך קצת לטייל, בסדר?"
והמטפלת מפצירה בי שאשב לנוח תשבי-תשבי רק רגע נו, תשתי כוס תה עם חתיכת עוגה. היא יודעת אין סודות בשיכונים האלה. הקירות דקים והחיים ריקים אז האוזניים כל היום כרויות למה שנאמר בחדרים של אחרים. ואז כשנפגשים למטה כשיורדים לזרוק ת'זבל מחליפים פיסות מידע מנצנצות כמו תכשיטים גנובים. שמעתָּ על הבן של זוֹשה מכניסה ד' הסתבך עם מס ההכנסה אוי-אוי-אוי רק זה היה חסר לה אחרי כל מה שהיא עברה. גם לשכנים החדשים מא' יש צרות פיטרו אותו לפני שבוע. יש שם ילדים קטנים קשה-קשה.
אני חושבת על הקור בחוץ והילדה כל-כך רזה בסדר רק כמה דקות כוס תה תודה אני אומרת משתדלת לחייך. כשאני מתיישבת עוד עם המעיל על הספה שהיא מזמן לא חדשה אבל עדיין מכוסה שמיכת פיקה בשביל לא ללכלך את הריפוד אני נתקפת עייפות גדולה כל-כך שהרגליים נעשות כבדות כמו שני גושי עופרת והמוח מתערפל. היא רואה ואומרת תשכבי קצת מביאה שמיכת פוך אמיתי משקל נוצה פורשת מעלי. תנוחי היא אומרת לא קרה כלום באמת הכל בסדר.
אני עוצמת ת'עיניים רק לרגע רק לרגע לא להירדם זה לא נעים לי. ענן הפוך נושא אותי לעיר אחרת סוף-סוף אני עפה סוף-סוף הזמזומים הצעקות הצפצופים נעלמים ומפנים את מקומם למוזיקה שממלאת לי את הראש. האצבעות מרחפות על הפסנתר כמו פרפרים. אני רואה את הקלידים. אני שומעת. זה הערבסק של דֶבּיסי. המוח מנגן תו-תו והרכות המתגלגלת מובילה אל מחוזות שלווה לא נודעים אני לא פה יותר וכמה טוב לי.
מקיצה בבעתה. היה לי יום קשה בעבודה אני כל-כך מצטערת כאילו שאת לא עוזרת לי מספיק גם ככה. תודה אין לי מילים תודה להתראות מחר בבוקר אני בורחת שתינו חנוטות במעילים יוצאות מתוך הקונכייה אל העולם הקר והרוחש. השמים נצבעו ורוד מרהיב מוכתם רק בגושי ענן שמעיבים עליו הם עוד ישחירו אבל יש עוד זמן. אנחנו מטיילות ואני מחזיקה לה את היד חזק-חזק חופנת את האצבעות העדינות שרק לא תתקרר לי עוד צריך לקנות חלב ולחם. היא רוצה לגן שעשועים להתגלש מן הלשונות המתפתלות מפיה הפעור של המפלצת תפארתה היחידה של השכונה כי מגלשה כזאת אין באף גן שעשועים אחר אבל קר מדי ומאוחר. אני אומרת עוד מעט חוזרים הביתה המפלצת לא תברח לשום מקום ואבא מחכה.
הכי אני שונאת את השניות האחרונות במדרגות ואת הצליל של המפתח מסתובב בחור של המנעול כשהוא פותח את הדלת מי יודע מה כבר מחכה לי. אף פעם אי אפשר לדעת בטח לא לפני בחינה זה עניין רק של מזל. אני מקווה שהוא הספיק את רוב החומר ככה שהוא לא יהיה לחוץ מדי ואת השאר כבר יסיים בערב. אני אשכיב אותה ואקווה לטוב אם היא תצרח נורא אשים מזרן על הרצפה אצלה בחדר כי לפני בחינה חשוב מאוד לישון טוב. הוא פותח עוד כפוף מהרכינה על הספרים למדת כל היום מסכן תיכף נאכל אני אכין הכל. כשאני מנסה למצוא אותות שמנבאים את הסיכוי להתפרצות של הר הגעש זה כמעט לא אפשרי מאחורי חומת המשקפיים ואותו ירוק מתעתע אבל זה בעיקר תלוי בי כן אני יודעת. אם יהיה אוכל טעים ואם הערב יעבור בשקט זה יכול להיגמר בסדר. רק שהוא יצליח אני מתפללת ונוכל כבר לדבר. אני דוחה את השיחה הזאת שבועיים הבחינות וכל זה אבל אי אפשר יותר.
אני קוצצת דק-דק את הירקות בוזקת מלח מוסיפה קצת שמן מערבבת הביצים כבר על האש צריך למדוד בדיוק ארבע דקות וחצי מהרתיחה כי הוא אוהב שהחלמון רך אבל שלא יהיה חלבון נוזלי כי זה מגעיל אותו. אני חותכת את הלחם לפרוסות ומוציאה גבינה ומרגרינה ורק כשהילדה יושבת אני קוראת לו. אני שמה לה גבינה על הצלחת שתאכל קצת בכפית לבד בינתיים רק אכין לו כוס קפה ואז אשב להאכיל אותה את הביצה. אני מודדת בדיוק שתי כפיות שטוחות סוכר כי אם שמים יותר זה כבר מתוק מדי ומרתיחה שוב את המים הוא שונא שהקפה לא חם. הוא אוכל ואני מאכילה אותה כפית-כפית משדלת קחי סלט אולי עגבנייה קטנה תראי איזה קטנה קניתי גם עוגת שמרים עם קינמון אבל שלפחות תגמור את הביצה ורק אז אתן לה. היא אוכלת לה לאט-לאט זה מעצבן אותו הוא ממהר לבלוע ולחזור אל השולחן הוא בדיוק היה באמצע של הפרק לא התאים לו הפסקה עכשיו הוא חייב לגמור ואז עוד חזרה אחת מאלף ועד תו על כל החומר לא עד מאוחר מדי כדי שלא יהיה עייף בבוקר.
כשהיא מנקרת בעוגה שלה אני גומרת את האוכל שהשאירה בצלחת הביצה קרה כבר לא נורא. קודם נעשה אמבטיה ואשכיב אותה לישון ואז ארחץ את הכלים. גם אני צריכה ללמוד בערב יש לי רפראט בעוד יומיים לא שזה חשוב כל-כך הוא תמיד אומר שכל אחד יכול ולא צריך בשביל הלימודים שלך מוח מבריק של מנתח מוח אצלך זה לא עניין הרה גורל של חיים או מוות סתם שטויות.
את יודעת שלאבא יש מבחן חשוב מחר אני אומרת כשהיא משתכשכת באמבטיה עם ברווז צהוב מפלסטיק אז תהיי ילדה טובה ואל תבכי בלילה אבא'לה צריך לישון טוב שיהיה לו כוח. רק שהוא יצליח אני מתפללת שיחזור מחר במצב-רוח טוב בבקשה-בבקשה אולי אז ישתחרר הלחץ ויהיה טוב באמת נו באמת. אני עוטפת אותה במגבת מלבישה פיג'מה מה עכשיו? פיפי שיניים ולישון היא בעצמה אומרת ובדרך רק נציץ לחדר ואם אבא לא עסוק מדי אז הוא יקום לרגע וייתן לך נשיקה ללילה טוב. אני מלטפת את היד שלה עד שנראה שהיא סוף-סוף נרדמת ובחסות החשיכה אני זוחלת אל הדלת רק שלא תשים לב שיצאתי ותבכה ואז הכל יתחיל מהתחלה. כבר מאוחר אני רוצה לישון רק הכלים והכביסה ואחר-כך עוד ללמוד נעצמות לי העיניים חייבים בכוח אסיים ואז אלך להתקלח ואצנח רק שהיא לא תבכה לי.
אני הרוג למדתי כמו חמור הוא מושך את השמיכה אליו ומתכרבל מפנה לי גב תודה לאל הלילה אין לו כוח. לילה טוב אני אומרת והוא לא עונה לי שיהיה לך בהצלחה תישן טוב. אני עוצמת ת'עיניים. סוף-סוף שקט.
הוא חוזר למחרת אחר הצהריים שתינו כבר בבית מחכות לשמוע. שוב המתח בשניות לפני שהמפתח מסתובב והוא עומד על סף הדלת כל פניו בורקות הלך לי מעולה הוא מניף את הילדה והיא צוחקת. זה הרגע. להזדמנות הזאת חיכיתי רק שלא תחלוף אני חייבת לנצל את זה. אני עוטה את הזוהר בחיוכי גם לי יש חדשות טובות אני אומרת לו. אני בהיריון.

מיכל קירזנר-אפלבוים, בוגרת לימודי תרגום ותקשורת בין לשונית ובעלת תואר שני מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומומחית לספרות ויקטוריאנית. היא מתרגמת במקצועה (תרגמה ספרים להוצאות ידיעות, כנרת, מודן ועוד וכן מחזות לתיאטרון). אם לשלושה ומתגוררת בחיפה.

עוד על הספר

סולמות וחבלים מיכל קירזנר-אפלבוים

נורית
 
אני חוזרת בקו שבע-עשרה הביתה לקריית יובל להוציא את הילדה מהמטפלת מחר יש לו בחינה באנטומיה הוא יוצא מדעתו שאלוהים רק יעזור לי היא בוכה הרבה יוצאת לה שן טוחנת. הוא קם בבוקר בעיניים מלאות קורים של עכביש ארסי ומתעצבן מאור השמש הוא אוהב לסגור את התריסים בלי שיישאר חרך פרוץ ואז יוכל ללמוד לאור ניאון בשקט רק הוא והספרים בלי שהעולם בחוץ יפריע. אל תגידי אף מילה קיבלנו חשבונות לפני ניתוק אבל אסור לי להוציא אותו מהריכוז כי אם הוא לא יצליח בבחינה זו אשמתי ואשמתה של הילדה הזאת שהוא היה שמח אלמלא נולדה. אני כבר אצלצל אל ההורים בחַיפה לבקש שישלחו לי כסף.
אין ברירה לא אין לי שום ברירה. העקבים שלי נוקשים כמו פטישים על מדרכות האבן במרכז המסחרי. כבר שלוש דקות לארבע. ארבעים ושמונה לשקיעת השמש. שוב שתינו נטייל בחושך בצינה הירושלמית. אסור לחזור לפני שש זה מפריע לו. המטפלת היא זהב טהור. אם לא היא לא הייתי מסתדרת. הילדה היא בשבילה כמו נכדה ולפחות שם יש לה חום של בית. אצלם תמיד תריסים פתוחים ואור וריח בישולים של פעם. היא מכינה מרק חם עם שמנת ופרוסות מלפפון חמוץ וכדורי-בשר קטנים-קטנים מתפוצצים מאלף טעמים ולקינוח פשטידה מאטריות שחומות וצימוקים ותפוחים ועוגת סולת מתוקה.
כשאני באה היא רואה לי בעיניים את העייפות והייאוש. החיבוק שלה מגיע בצורה של אוכל מנחם. אני אוכלת שם וזה נותן לי כוח. הלוואי שהילדה תאכל אבל היא מקיאה הכל. עוד כשהייתה תינוקת בת שבועיים כל בקבוק לקח שעות ובסוף היא רק הקיאה אלוהים כמה שהיא רזה. יפה שלי בתלתלי זהב אבל ירשה ממנו את הצבע הירוק שבעיניים לא כחול עמוק של טוהר כמו בהתחלה זה השתנה כי היא כבר לא תמימה.
ארבע אפס אפס ואני עולה במדרגות אל הקומה האחרונה. כניסה ב' בבניין רכבת. לא שונה במאום מכל אחיו האפורים שמכלימים את שמי התכלת הזכים ברקע. מישהו חמד לצון וקרא לכל הרחובות שבשכונה בשמותיהן של מדינות באמריקה הדרומית. איפה הצבעוניוּת השמש החיים השוקקים בקצב סמבה ואיפה הבטון של שיכונים לאנשים קשי-יום-קשי-לילה שעולים כפופים במדרגות זהות ונבלעים בתוך דירות זהות כמו קופסאות של גפרורים. הכל כל-כך מחניק כאן אין כמעט אף פרח בקושי יש ציוץ של ציפורים הרי כל מי שרק יכול פורש כנפיים ובורח.
אנחנו בכניסה ג' בקומה ב' באותו בניין קרוב כל-כך אבל עכשיו יש מאה ועשרים דקות לשרוף לפני שאעלה לשם. אני על הרגליים מהבוקר אין לי כוח.
המטפלת מדברת מין עברית קלוקלת מתובלת במילים בפולנית והילדה באורח פלא מבינה ממש הכל וגם עונה לה בעברית המשובחת שלמדה ממי רק אלוהים יודע. הוא צורח ואני שותקת רק במחשבות שלי מילים רודפות מילים. אני מצלצלת והיא רצה אל הדלת היישר מזרועותיה של המטפלת. "שלום, ילדה שלי," אני אומרת. "היה לך יום נחמד? בואי נגיד שלום לְדודה ונלבש מעיל, כי קר בחוץ. נלך קצת לטייל, בסדר?"
והמטפלת מפצירה בי שאשב לנוח תשבי-תשבי רק רגע נו, תשתי כוס תה עם חתיכת עוגה. היא יודעת אין סודות בשיכונים האלה. הקירות דקים והחיים ריקים אז האוזניים כל היום כרויות למה שנאמר בחדרים של אחרים. ואז כשנפגשים למטה כשיורדים לזרוק ת'זבל מחליפים פיסות מידע מנצנצות כמו תכשיטים גנובים. שמעתָּ על הבן של זוֹשה מכניסה ד' הסתבך עם מס ההכנסה אוי-אוי-אוי רק זה היה חסר לה אחרי כל מה שהיא עברה. גם לשכנים החדשים מא' יש צרות פיטרו אותו לפני שבוע. יש שם ילדים קטנים קשה-קשה.
אני חושבת על הקור בחוץ והילדה כל-כך רזה בסדר רק כמה דקות כוס תה תודה אני אומרת משתדלת לחייך. כשאני מתיישבת עוד עם המעיל על הספה שהיא מזמן לא חדשה אבל עדיין מכוסה שמיכת פיקה בשביל לא ללכלך את הריפוד אני נתקפת עייפות גדולה כל-כך שהרגליים נעשות כבדות כמו שני גושי עופרת והמוח מתערפל. היא רואה ואומרת תשכבי קצת מביאה שמיכת פוך אמיתי משקל נוצה פורשת מעלי. תנוחי היא אומרת לא קרה כלום באמת הכל בסדר.
אני עוצמת ת'עיניים רק לרגע רק לרגע לא להירדם זה לא נעים לי. ענן הפוך נושא אותי לעיר אחרת סוף-סוף אני עפה סוף-סוף הזמזומים הצעקות הצפצופים נעלמים ומפנים את מקומם למוזיקה שממלאת לי את הראש. האצבעות מרחפות על הפסנתר כמו פרפרים. אני רואה את הקלידים. אני שומעת. זה הערבסק של דֶבּיסי. המוח מנגן תו-תו והרכות המתגלגלת מובילה אל מחוזות שלווה לא נודעים אני לא פה יותר וכמה טוב לי.
מקיצה בבעתה. היה לי יום קשה בעבודה אני כל-כך מצטערת כאילו שאת לא עוזרת לי מספיק גם ככה. תודה אין לי מילים תודה להתראות מחר בבוקר אני בורחת שתינו חנוטות במעילים יוצאות מתוך הקונכייה אל העולם הקר והרוחש. השמים נצבעו ורוד מרהיב מוכתם רק בגושי ענן שמעיבים עליו הם עוד ישחירו אבל יש עוד זמן. אנחנו מטיילות ואני מחזיקה לה את היד חזק-חזק חופנת את האצבעות העדינות שרק לא תתקרר לי עוד צריך לקנות חלב ולחם. היא רוצה לגן שעשועים להתגלש מן הלשונות המתפתלות מפיה הפעור של המפלצת תפארתה היחידה של השכונה כי מגלשה כזאת אין באף גן שעשועים אחר אבל קר מדי ומאוחר. אני אומרת עוד מעט חוזרים הביתה המפלצת לא תברח לשום מקום ואבא מחכה.
הכי אני שונאת את השניות האחרונות במדרגות ואת הצליל של המפתח מסתובב בחור של המנעול כשהוא פותח את הדלת מי יודע מה כבר מחכה לי. אף פעם אי אפשר לדעת בטח לא לפני בחינה זה עניין רק של מזל. אני מקווה שהוא הספיק את רוב החומר ככה שהוא לא יהיה לחוץ מדי ואת השאר כבר יסיים בערב. אני אשכיב אותה ואקווה לטוב אם היא תצרח נורא אשים מזרן על הרצפה אצלה בחדר כי לפני בחינה חשוב מאוד לישון טוב. הוא פותח עוד כפוף מהרכינה על הספרים למדת כל היום מסכן תיכף נאכל אני אכין הכל. כשאני מנסה למצוא אותות שמנבאים את הסיכוי להתפרצות של הר הגעש זה כמעט לא אפשרי מאחורי חומת המשקפיים ואותו ירוק מתעתע אבל זה בעיקר תלוי בי כן אני יודעת. אם יהיה אוכל טעים ואם הערב יעבור בשקט זה יכול להיגמר בסדר. רק שהוא יצליח אני מתפללת ונוכל כבר לדבר. אני דוחה את השיחה הזאת שבועיים הבחינות וכל זה אבל אי אפשר יותר.
אני קוצצת דק-דק את הירקות בוזקת מלח מוסיפה קצת שמן מערבבת הביצים כבר על האש צריך למדוד בדיוק ארבע דקות וחצי מהרתיחה כי הוא אוהב שהחלמון רך אבל שלא יהיה חלבון נוזלי כי זה מגעיל אותו. אני חותכת את הלחם לפרוסות ומוציאה גבינה ומרגרינה ורק כשהילדה יושבת אני קוראת לו. אני שמה לה גבינה על הצלחת שתאכל קצת בכפית לבד בינתיים רק אכין לו כוס קפה ואז אשב להאכיל אותה את הביצה. אני מודדת בדיוק שתי כפיות שטוחות סוכר כי אם שמים יותר זה כבר מתוק מדי ומרתיחה שוב את המים הוא שונא שהקפה לא חם. הוא אוכל ואני מאכילה אותה כפית-כפית משדלת קחי סלט אולי עגבנייה קטנה תראי איזה קטנה קניתי גם עוגת שמרים עם קינמון אבל שלפחות תגמור את הביצה ורק אז אתן לה. היא אוכלת לה לאט-לאט זה מעצבן אותו הוא ממהר לבלוע ולחזור אל השולחן הוא בדיוק היה באמצע של הפרק לא התאים לו הפסקה עכשיו הוא חייב לגמור ואז עוד חזרה אחת מאלף ועד תו על כל החומר לא עד מאוחר מדי כדי שלא יהיה עייף בבוקר.
כשהיא מנקרת בעוגה שלה אני גומרת את האוכל שהשאירה בצלחת הביצה קרה כבר לא נורא. קודם נעשה אמבטיה ואשכיב אותה לישון ואז ארחץ את הכלים. גם אני צריכה ללמוד בערב יש לי רפראט בעוד יומיים לא שזה חשוב כל-כך הוא תמיד אומר שכל אחד יכול ולא צריך בשביל הלימודים שלך מוח מבריק של מנתח מוח אצלך זה לא עניין הרה גורל של חיים או מוות סתם שטויות.
את יודעת שלאבא יש מבחן חשוב מחר אני אומרת כשהיא משתכשכת באמבטיה עם ברווז צהוב מפלסטיק אז תהיי ילדה טובה ואל תבכי בלילה אבא'לה צריך לישון טוב שיהיה לו כוח. רק שהוא יצליח אני מתפללת שיחזור מחר במצב-רוח טוב בבקשה-בבקשה אולי אז ישתחרר הלחץ ויהיה טוב באמת נו באמת. אני עוטפת אותה במגבת מלבישה פיג'מה מה עכשיו? פיפי שיניים ולישון היא בעצמה אומרת ובדרך רק נציץ לחדר ואם אבא לא עסוק מדי אז הוא יקום לרגע וייתן לך נשיקה ללילה טוב. אני מלטפת את היד שלה עד שנראה שהיא סוף-סוף נרדמת ובחסות החשיכה אני זוחלת אל הדלת רק שלא תשים לב שיצאתי ותבכה ואז הכל יתחיל מהתחלה. כבר מאוחר אני רוצה לישון רק הכלים והכביסה ואחר-כך עוד ללמוד נעצמות לי העיניים חייבים בכוח אסיים ואז אלך להתקלח ואצנח רק שהיא לא תבכה לי.
אני הרוג למדתי כמו חמור הוא מושך את השמיכה אליו ומתכרבל מפנה לי גב תודה לאל הלילה אין לו כוח. לילה טוב אני אומרת והוא לא עונה לי שיהיה לך בהצלחה תישן טוב. אני עוצמת ת'עיניים. סוף-סוף שקט.
הוא חוזר למחרת אחר הצהריים שתינו כבר בבית מחכות לשמוע. שוב המתח בשניות לפני שהמפתח מסתובב והוא עומד על סף הדלת כל פניו בורקות הלך לי מעולה הוא מניף את הילדה והיא צוחקת. זה הרגע. להזדמנות הזאת חיכיתי רק שלא תחלוף אני חייבת לנצל את זה. אני עוטה את הזוהר בחיוכי גם לי יש חדשות טובות אני אומרת לו. אני בהיריון.