מלחץ להצלחה

הקדמה

כל אחד רוצה להרגיש בטוח בעצמו. כולנו רוצים לחיות בידיעה שאנו מסוגלים להגיע לגדולות, שאנו מספיק חזקים, בעלי עוצמה וכושר יצירתי רב. אנו רוצים לשלוט בחיינו ולהצליח במימוש חלומותינו. האמת היא שאנו מסוגלים לכך. זוהי זכותנו מלידה.

כשם ששאיפות אלו הן חלק טבעי מזהותנו, כך גם החרדה והפחד מהווים חלק בלתי נפרד מחיינו. אמנם, כשאנו מרגישים שאנו שולטים על רצונותינו, צרכינו ושאיפותינו - "כשאנחנו בשליטה" - אנו מסוגלים לשמור על חיים מאוזנים וכמעט כל דבר בחיינו זורם ללא הפרעות. לעומת זאת, כשאנו מאפשרים לחרדה ולפחד להשתלט עלינו, אנו מתחילים לפקפק בכל צעד שאנו עושים. עצם הציפייה להופעת רגשות מפחידים כאלו, יכולה להפוך מצב סביר - למצב מלחיץ.

כאשר אנו נכנסים ללחץ, שולטת בנו חרדה, כוחותינו הפיסיים והנפשיים הולכים ופוחתים, לעתים עד כדי תחושת חוסר אונים. במצב כזה, הופכים חיינו למבחן סיבולת.

חלק ניכר מחיי, חייתי בתחושת לחץ וחרדה רציניים. אך ככל שזה ישמע מוזר, כיום אני מתייחסת אל החרדה שלי כאל מתנה.

לאחר סבל של שנים מלחץ מתמשך ותופעות גופניות מתישות, נאלצתי לבסוף לעשות משהו בנידון. ברגע שרגשות "חוסר האונים" שלי התגברו עד לכדי תחושה שאיני מסוגלת לתפקד יותר, התחלתי לחפש מענה.

במהלך חיפושיי אחר עזרה, תקווה וחיים טובים יותר, מצאתי משהו שלא ידעתי שהיה חסר לי ולא ידעתי עד כמה נזקקתי לו: מצאתי את מקור הכוח והביטחון שלי ולמרבה הפלא גיליתי שמקור הכוח וביטחון של עצמי - טמון בי.

את מקור הכוח הזה לא מצאתי "אי שם", אלא ממש בתוכי. רק בי מצאתי את הכוחות והיכולות לשחרור שעד אז היו בלתי מנוצלים אצלי.

מאז, בעזרת הרגש הנפלא הזה של כוח וביטחון פנימי, הצלחתי לעמוד באין ספור אתגרים קשים. הגעתי להבנה שבכל מקרה וללא יוצא מן הכלל, אני היא קרש ההצלה של עצמי ובכל מקרה ומבלי להתחשב בסוג הקשיים שהחיים מזמנים לי, אני מסוגלת לדאוג לעצמי.

המאבק בלחץ, בחרדה התמידית ששלטה בי ובאגורפוביה (בעת-חוץ), אותה אני מגדירה כפחד מפני תחושות מפחידות ומחשבות המובילות לעתים להכחשה, עזר לי לגלות בעצמי את היכולת להושיט עזרה לאחרים שסבלו כמוני. בשיתוף פעולה עם חבר יקר ורופא מוכשר, ד"ר פיל פישר, ייסדתי את המרכז הטיפולי שלנו בארה"ב - "מרכז המערב התיכון להפרעות לחץ וחרדה בע"מ". במהלך השנים, הצלחנו להרכיב צוות של אנשים הדבקים במטרה בכל מאודם. אנשים כמו קרוליין דיקמן, מנהלת החינוך שלנו ובארב בנקי, מנהל התפעול. יחד הצלחנו לסייע לרבבות אנשים להגיע לתחושת כוח וביטחון פנימי שהיוו את הבסיס לשליטה עצמית בחייהם.

טיפלנו באנשים שסבלו ממצבי לחץ שגרמו להם לקשיי נשימה, לסחרחורות, להתכווצויות מעיים ולמחשבות מבלבלות ומביכות. היו לנו מטופלים אחרים שנמנעו ממגע עם אנשים ומעשייה בכלל, בשל האגורפוביה ממנה סבלו. היו לנו, כמובן, גם כאלה שחוו מחשבות טורדניות מפחידות או ששחקו את עצמם בהתנהגות כפייתית.

נוכחנו לדעת שרבים מהפונים אלינו השקיעו סכומי עתק בחיפוש אחר עזרה שלא נמצאה. חלקם טופלו בתרופות שלא הועילו להם במיוחד או שעזרו להם רק לפרקי זמן קצרים. אחרים לא עמדו בטיפול התרופתי או פחדו ממנו והיו רבים שלא סבלו מחרדה חמורה, אך חשו בלחץ, מצוקה ואי-נוחות לעתים תכופות מדי.

הם סבלו מרגישות מופרזת או מדאגת-יתר,

כיוון שהחרדה ששלטה בחייהם,

מנעה מהם תחושת אושר אמיתית.

- אתה תוהה אם הספר הזה מיועד לך?

- אתה תוהה אם במצבך אתה זקוק לספר הזה?

- אתה תוהה אם מצוקתך אינה גדולה מדי ואין אפשרות למצוא לה פתרון?

התשובה היא שלחרדה אין דעות קדומות - היא תוקפת כל אחד.

החרדה גונבת וגוזלת מאתנו את האושר האפשרי,

כיוון שהיא מעמיסה עלינו דאגה מיותרת.

החרדה מהווה את מקור הלחץ שלנו. היא פוגמת בביטחוננו, מטילה ספק ביכולתנו ומחלה את גופנו. לכן, אם הלחץ משבש את חייך ברמה כלשהי, ספר זה מיועד לך.

בין אם אנו סובלים מחרדה קיצונית כלשהי ובין אם אנו סתם סובלים מלחץ ואי נוחות - כולנו חווים את אותן התחושות. כולנו רוצים להרגיש טוב יותר ולהפסיק את מעגל הקסמים של הלחץ, המתח והחרדה.

כולנו רוצים להרגיש נינוחים, בטוחים בעצמנו ובעלי שליטה. כולנו רוצים ליהנות מכל יום ולהתרגש מחוויות חיינו. כולנו רוצים שלא לפחד לרצות או ליטול על עצמנו סיכונים, אלא לעשות כל מה שברצוננו לעשות, מבלי לחוש מותשים מפחד ומניבוי תסריטים של הרע ביותר.

- האם זה אפשרי?

בהחלט!

כל חיי סבלתי מסוגים שונים של פוביות וחרדה. כילדה הייתי רדופת מחשבות מפחידות וחלומות רעים. התמכרותו של אבי לאלכוהול הביכה אותי וטיפחה בי חוסר ביטחון שגדל והלך. כנערה בגיל העשרה סבלתי מהפרעות אכילה ומתסמונת של קיבה עצבנית. התחלתי להימנע מלהימצא במצבים בהם לא יכולתי לצאת ולבוא כרצוני, מצבים בהם לא יכולתי להיות בשליטה.

בגיל 19 סבלתי מהתקפי חרדה קבועים. הלימודים במכללה היו קשים עבורי ביותר, כיוון שהתקשיתי לשבת בכיתה. רוב הזמן הרגשתי כלואה. המצאתי כל מיני תירוצים להיעדרותי מפעולות חברתיות ולחוסר יכולתי לנסוע בחברת ידידים. גם נסיעה במושב האחורי של מכונית או טיסה, היו קשים עבורי במיוחד.

עולמי הלך והצטמצם.

בשנות ה-20 המוקדמות שלי עסקתי בשיווק פרסומות לתחנת רדיו גדולה. למרות שסבלתי מחרדה, עשיתי חייל בתפקידי ואיש לא ידע עד כמה סבלתי. איש לא ידע מדוע לא הצטרפתי אל מנהל המכירות שלי בנסיעות עבודה או מדוע לא יכולתי לשבת בישיבות ארוכות מאוד, כלואה מאחורי דלתות סגורות. איש לא ידע שכל יום התחיל אצלי בתחושות קשות של אימה ופחד.

הצלחתי להעמיד פנים, כיוון שהתפקיד הזה (למרות שהרגשתי רע רוב הזמן), אפשר לי חופש תנועה. יכולתי ללכת ולבוא כרצוני. לא הייתי מוגבלת פיסית ולא הייתה עלי ביקורת. ידעתי שכל עוד אני מבצעת את המוטל עלי, מצבי יהיה טוב.

אבל מצבי לא היה טוב כלל. ככל שחלף הזמן, הלכה החרדה שלי וגברה ולכל אנשי המקצוע אליהם פניתי - לא היו פתרונות. לבסוף, בוקר אחד, לאחר לילה ארוך של חרדה חמורה, נענו תפילותיי. בתוכנית ראיונות הבוקר בטלוויזיה הופיעה אישה שתיארה תופעות גופניות מוכרות מאוד שהיו תוצאה של החרדה ממנה סבלה. היא דיברה על משהו בשם אגורפוביה. הקשבתי בשקיקה. מסתבר שלחרדה שלי יש שם! היא דיברה עלי! לא הייתי לבד!

מיד פניתי לספריה וקראתי שם את כל מה שיכולתי למצוא בנושא לחץ, אגורפוביה ומצבי חרדה. את ששת החודשים הבאים ביליתי בחינוך עצמי ובחיפוש אחר פתרונות.

הבחנתי שחלק גדול מהחרדה שלי, נבע מהחשיבה שלי.

רוב התופעות הגופניות שנוצרו אצלי,

היו תוצאה של הדרך בה בחר גופי להגיב על הדברים.

באופן הדרגתי התחלתי לחשוב ולהגיב באופן שונה. תוך שליטה על פחדי, התחלתי להרגיש טוב יותר. התחלתי לעשות דברים מהם נמנעתי בעבר - טיסה, נהיגה למרחקים ויצירת קשרים חברתיים חדשים.

באורח מקרי, בתקופה בה התחלתי לבצע את השינויים האלה, החלפתי גם את חברת הביטוח הרפואי שלי ונאלצתי למצוא לי רופא חדש. נפגשתי עם ד"ר פיליפ פישר שנחשב לרופא בעל שם ונוצרה בינינו כימיה מיידית. במהלך שיחת ההיכרות בינינו ציינתי שאני סובלת מלחץ וחיה בחרדה עצומה. הוא התרשם מאוד מהאופן בו התחלתי לטפל בעצמי והציע לי ליצור יחד אתו קבוצות תמיכה לאנשים הסובלים מבעיות דומות. נעניתי לו בחפץ לב.

כל זה התחיל לפני כ-15 שנה. החדשות על אנשים שנעזרו ונרפאו לאחר סבל של שנים רבות נפוצו מפה לאוזן. רבים מאלה שפנו אלינו לא הזדקקו יותר לתרופות ואנשי המקצוע החלו להפנות אלינו אנשים. הגיעו אלינו אנשים אפילו ממרחקים.

במסגרת הטיפול שנתתי במרכז, ביליתי לפעמים לילות שלמים עם אנשים שהשיחות אתם גלשו עד לשעות הקטנות של הבוקר. הייתה זו חוויה נפלאה לעזור לאדם אחר להרגיש טוב יותר! לעזור למישהו לעבור בשלום את הרגע. לעזור למישהו לעבור את הלילה. להיות מסוגלת להפיח תקווה במישהו אחר.

כאשר משהו מצליח, הידיעה על כך מתפשטת במהירות ותוך תקופה קצרה ביותר קיבלנו פניות מכל קצווי המדינה. הקהל רצה את העזרה ולקבוצות הטיפול שלנו היה ביקוש גדול. לאור הדרישה העצומה החלטתי הוצאתי לאור ערכה מיוחדת (ספר וקלטת) לטיפול עצמי בלחץ חרדה. בעידודם ובהדרכתם של ד"ר פיליפ פישר ובעלי דוד ישבתי במשך שנה שלמה מול המחשב וכתבתי. אספתי חומר חדש בנוסף לחומר הרב שהצטבר אצלי מהשנים של ניהול קבוצות הטיפול עם ד"ר פישר ולאחר שנה שלמה של כתיבה, מחקר והקלטה, הושלמה הערכה המיוחדת והפכה למוצר מבוקש.

מסתבר שכאשר אתה רתום למשימה ומחויב לה לחלוטין, מתערבת כנראה גם ההשגחה העליונה בדרכים מופלאות! אני חיה באמונה שבחיינו מתרחשים דברים שלא חלמנו שיתגשמו אי פעם. ערכת הטיפול בלחץ ובחרדה הצליחה באופן שעד היום מדהים אותי. היא הגיעה לשימוש במרפאות, בבתי-חולים ובבתי-ספר ברחבי ארה"ב. המונים נהנו ממנה ורבים אחרים הצליחו, בסופו של דבר, להפסיק את הטיפול התרופתי לו נזקקו. מרפאים ברחבי העולם משתמשים כיום בערכה שלי, כעמוד התווך בתוכנית הטיפול הכללית בהפרעות הקשורות ללחץ ולחרדת-יתר.

בעקבות הצלחת התוכנית, הצטרפתי לארגונים מקצועיים, כמו האגודה האמריקאית להפרעות חרדה ואגודת הנואמים הארצית. השיטות שלי התפרסמו מאוד והייתי מרצה מבוקשת.

לאור הצעתו של איש עסקים מכובד מאוד שהתנסה בתוכניתי, הרכבתי תוכנית מיוחדת לטיפול בלחץ ומתח של צוות העובדים של חברה מסוימת בארה"ב. התוכנית הייתה מורכבת מאותן מיומנויות ששימשו אותנו בתכנית למלחמה בלחץ ובחרדה. התנסות זו היוותה עבורי נקודת פתיחה לעבודתי הרצופה בחברות גדולות כמו מק'דונלדס, קרייזלר, פורד, הקולג' הרפואי של אוהיו, המרכז הרפואי ע"ש סנט וינסט ועוד.

אני גאה לספר שרבים מלקוחותיי מאותן החברות העידו על כך שתוכנית זו הייתה אחת התוכניות הטובות שהופעלו אצלן, שהרי כל אחד סובל במידה זו או אחרת מחרדה, גם אם הוא מכנה אותה בשם אחר.

- האומנם ניתן להפוך לחץ, מתח וחרדה למשאב של שליטה עצמית?

התשובה הנחרצת היא כן, שאינו משתמע לשתי פנים!

אני עשיתי זאת!

לא רק שהבסתי את הלחץ והחרדה שלי, הצלחתי גם ליהנות מכל רגע בתהליך. חשפתי את החרדה שלי וחלקתי את הידע שצברתי עם הציבור באמצעות תוכניות טלוויזיה ידועות כמו אופרה ווינפרי ורבות אחרות. אחד ההישגים המרגשים ביותר שלי היה הדרישה למהדורות נוספות של כתב העת SUCCESS בו הופיע הסיפור האישי שלי.

אם אתה מרגיש מודאג, נפחד, מוגבל או לחוץ לעתים קרובות מדי, דע לך שגם אני הייתי במצבך, אבל כיום - אני מרגישה לגמרי משוחררת ובעלת שליטה מוחלטת על חיי.

ברגע שהפסקתי את ההתייחסות השלילית שלי לאירועי חיי וכתוצאה מכך ללחץ ולמתח שהתלוו להתייחסות זו - הצלחתי לנצל את זמני ואת האנרגיה שלי באופן חיובי, כדי לממש ציפיות שהיו מעבר לחלומותיי.

המטרה שלי בספר זה, היא להושיט לך יד ולרתום גם אותך למסע שיניע אותך להגשמת כוחותיך ויקנה לך שליטה מוחלטת בחייך.

ספר זה עוסק בשינוי. הוא יראה לך כיצד ניתן להפוך את הלחץ, המתח והחרדה בהם אתה שרוי - למוקד של כוח, הצלחה ושלווה נפשית. המיומנויות המתוארות בספר יסייעו לך לרכוש תחושה חדשה של ביטחון עצמי, דימוי עצמי גבוה יותר, עוצמה והגנה ממשית שיעמדו לרשותך בכל עת.

שינוי זה יזכה אותך ביכולת אבחנה ברורה ובמוטיבציה לעבור ממצבי הלחץ המערפלים את חייך לחיים של שליטה והצלחה - החיים עליהם חלמת. אם אני יכולתי לעשות זאת - גם אתה תוכל!

התחל לעשות כל מה שאתה יכול או חולם שאתה יכול לעשות. האומץ טומן בתוכו גאונות, כוח וקסם.

-גיתה 

לוסינדה באסט

חלק ראשון

גילוי

פרק 1

הכל אפשרי

"התקרבו אל הקצה" - הוא ביקש.

הם ענו: "אבל כל אחד מאתנו חושש"!

התקרבו אל הקצה - הוא ביקשם.

הם התקרבו.

הוא דחף אותם...

והם התעופפו.

- גווילאיום אפולינר

נתחיל בחדשות הטובות: אם אתה שייך לאותו סוג של אנשים החש חרדה רבה מהממוצע - סימן שאתה אדם מיוחד ובעל פוטנציאל להגיע לגדולות.

- מדוע?

כיוון שאצל אנשים מהסוג שלך מנת המשכל גבוהה מהממוצע והם ניחנים בדמיון רב וביצירתיות מחשבתית. אנשים מהסוג שלך הם בעלי נטייה להיכנס לפרטי פרטים ובעלי יכולת ניתוח גבוהה. אלו הן סגולות נפלאות שיכולות להפוך אותך לא רק לאדם מצליח, אלא גם למי שביכולתו לבצע דברים גדולים.

לרוע המזל, אנשים מהסוג שלך שרויים רוב הזמן בלחץ ונוטים לחרדה גבוהה, כיוון שהם משתמשים בדרך כלל בסגולות אלה להפחדה עצמית. הם נוטים להפריז בשכלתנות ובניתוח אירועי החיים שלהם ומנצלים את היצירתיות הזאת לחיזוי התסריטים הגרועים ביותר. ניצול הסגולות הנפלאות האלה בדרך כה שלילית, עלול לגרום להם אפילו למחלות.

נסה עתה לדמיין שיש ביכולתך להפוך את הקערה על פיה ולהוביל את אנרגיית החרדה והחשיבה השלילית שלך למצב בו היא תעבוד עבורך ולא נגדך.

- אתה יכול לדמיין את השינוי שיחול בחייך?

- חשוב היכן יכולת להיות ברגע זה, אילו נפטרת מהלחץ והחרדה שעצרו בעדך.

- לו הכל היה אפשרי, מה היית עושה אחרת מכפי שעשית בלי הפחד מכישלון, מהצלחה או מתחושות של דאגה ובדידות?

למעשה כל חייך היו יכולים להיות שונים. יכול להיות שהיית גר או עובד במקום אחר, היית קושר קשרים אחרים או ייתכן שהיית נשאר בדיוק במקום בו אתה נמצא, אך נהנה ממצבך הרבה יותר.

עדיין לא מאוחר. אתה עומד על סף שינוי!

הזמנה לחופש

בעזרת ספר זה תוכל, כמילות השיר לעיל, להתקרב אל הקצה - ולשחרר את עצמך מהחרדה. תוכל להשתחרר וליטול אחריות על חייך - עכשיו ולתמיד.

נפלא ככל שזה נשמע, אני יודעת שהאתגר הזה גם מפחיד. אך עליך לבטוח בעצמך ולדעת שכל הכלים הדרושים לך כדי להגיע לשליטה עצמית ולבניית חיים טובים לעצמך - נמצאים בהישג ידיך. כל מה שאתה זקוק לו כעת, הוא הכוונה מתאימה ובסיס איתן.

אם תעניק לי את ההזדמנות לכוון אותך להשגת היעד הזה, תוכל לעבור את תהליך הלמידה ממי שכבר התנסה והתגבר על הפחדים המתישים האלו, ממי שהיה כבר בסרט הזה ויודע על מה הוא מדבר. כשאתה לומד ממי שכבר עבר את התהליך, אתה יודע שהוא יודע על מה הוא מדבר ושגם אתה - תוכל לעשות זאת!

אני גאה להכריז כל פעם מחדש שהייתי שם

והצלחתי לעבור לצד השני.

במשך שנים רבות מצאתי תירוצים רבים לעובדה שחיי לא זרמו בדרך בה רציתי. למרות שהחרדה שלי הייתה חוויה מפחידה, באותה עת היא גם שימשה לי כקרש הגנה.

פחדי הקבועים והתסמינים שהתלוו אליהם כמו מבוכה, דפיקות לב, סחרחורות ועוד, סיפקו לי תירוצים שלא לעשות דברים שהפחידו אותי.

נמנעתי מליטול על עצמי סיכונים, לנתק מערכות יחסים בעייתיות, לעמוד על דעותיי ולסמוך על עצמי בלבד.

שנים רבות מחיי חשתי שאני שונה מאנשים אחרים.

היו לי מחשבות מפחידות על מצבים בהם אאבד את שליטתי בהם. לעתים קרובות דאגתי שמא אביך את עצמי או את האנשים הקרובים אלי.

תמיד החשבתי את עצמי לעצמאית. כילדה, הייתי בעלת אנרגיות, יצירתיות ואוהבת תענוגות. כבת עשרה, אהבתי להשתעשע וליהנות מדברים מרגשים. עם זאת, אני זוכרת שהיו לי מחשבות מפחידות כבר בגיל 7. בגיל 9 כבר פיתחתי הפרעות אכילה - מראהו של האוכל גרם לי לתחושת בחילה. בסתר לבי חשבתי שזוהי ההוכחה לכך שאני עומדת למות ממחלה נוראה ונסתרת. למרות שאיבדתי משקל רב ממשקל גופי, נראיתי פורחת ומאושרת - בניגוד לאמת.

עם הזמן נעלמו בעיות האכילה שלי, אך פיתחתי את תסמונת המעיים העצבניים - בעיה מתסכלת המשותפת לאנשים רבים הנוטים לחרדה.

בגיל 14 כל דבר בחיי התמקד סביב הפחד שלי משלשול. היו לי תירוצים לכל דבר והפעילויות שלי היו מוגבלות מאוד. לא יכולתי ליהנות משנות נעורי.

מה שקרה לי, קורה לאנשים רבים מאוד.

פחד גורר פחד.

ביום הולדתי ה-16, תקופה בה הייתי אמורה להתמקד בבנים ובלימודים, חייתי במצב של דאגה תמידית. אני זוכרת שכאשר שמעתי בחדשות את הסיפורים הידועים והשגרתיים על מישהו שקופץ החוצה מהחלון או פוצע מישהו אחר, חשבתי לעצמי "מה היה קורה אילו אני הייתי קופצת?" מובן מאליו שלא סיפרתי לאיש על מחשבותיי. ידעתי שמשהו אצלי לא היה כשורה, ולא רציתי לספק למישהו עילה לחשוב שאני מוזרה או משונה.

כשהגעתי לגיל 18, סבלתי מהתקפים של חרדה באופן קבוע. הרגשתי אי נוחות בכל מצב שלא יכולתי לברוח ממנו, אם היה נוצר הצורך בכך. הצדקתי את עצמי בתירוצים שונים עד שגם הדברים הפשוטים ביותר, היו קשים עבורי.

אחד מהאתגרים שהתקשיתי ביותר להתמודד עמו, הייתה מערכת היחסים הלא בריאה בה נמצאתי. ידעתי שאני צריכה לעזוב, אבל כל כך חששתי להיות לבד, שלא הצלחתי לסיים אותה. בסופו של דבר לא אני הייתי צריכה לטרוח, בן הזוג שלי סיים את הקשר מיוזמתו.

לאחר שעזבתי את בית הורי, החלפתי מספר מקומות עבודה ולמרות שהייתי מלאת פחדים, חרדה ופקפוק, תפקדתי. איך שהוא - הצלחתי לשרוד.

בשנות ה-20 המוקדמות שלי חששתי שאני יוצאת מדעתי ומאבדת את שפיותי. באותה תקופה, זה היה הפחד שגבר אצלי על כל יתר הפחדים. אני זוכרת שנהגתי לסטות מדרכי קילומטרים רבים, כדי להימנע מלחלוף על פני בית חולים פסיכיאטרי, בגלל הפחד שמא אסיים שם את דרכי.

רוב האנשים לא הבחינו בהתנהגות המוזרה שלי. אפילו הקרובים אלי ביותר לא ידעו על פחדי הסמויים. זהו מצב אופייני מאוד.

כשאנו עוברים חוויה מטרידה, נדמה לנו שכל העולם עוקב אחר הדברים שאנו עושים, למרות שרק מתי מעט מבחינים בכך באמת.

כל אדם מרוכז בחייו שלו, כשם שאנו מרוכזים בחיינו.

איבוד שליטה

במהלך התקופה הזו עבדתי קשה מאוד ולפי כל קנה מידה, נחשבתי לאישה מצליחה למדי. כלפי חוץ הופעתי כאישה עצמאית ובעלת ביטחון, מוגנת וממוקדת בקריירה, אך בתוך תוכי סבלתי מסערת רגשות עזה. מבוקר עד ערב דאגתי למצבי. אף פעם לא ידעתי אם אצליח להחזיק מעמד עד סוף היום. פחדתי שאאבד שליטה באמצע ישיבה ואאלץ לעזוב. פחדתי שמא האחרים יחושו באי השקט שלי. משפחתי אמנם הייתה מודעת לבעיותיי, אך אף אחד מבני המשפחה שלי לא ידע מה ניתן לעשות בשבילי. הם לא הבינו את הפחדים והמחשבות המפחידות שעברו במוחי.

בערך בתקופה זו פגשתי את בעלי דוד. הוא היה טיפוס משעשע, מעניין ואהב לבלות, אך מה שמשך אותי יותר מכל אצלו, היה הפתיחות וחוסר העכבות שלו. הוא לא דאג ולא הגיב לאירועי החיים בצורה מופרזת. אני הייתי זו שיכולתי להטריד את עצמי במשך שבועות וחודשים על דברים מסוימים שמישהו אמר עלי. דוד, לעומתי, נהג לומר "היי, בא לך לרכל עלי? עמוד בתור. יש עוד רבים לפניך". ממש לא אכפת היה לו מה אמרו עליו.

לעתים חשתי מתוסכלת מאוד מול חוסר העכבות שלו. הוא לא התייחס לשום דבר ואני התייחסתי לכל דבר. יכולתי להשתגע מחוסר הרגישות שלו ובה בשעה - גם קנאתי בו.

- מדוע לא יכולתי לדמות לו יותר?

כיוון שהיינו שונים מאוד באישיות שלנו, הוא התקשה להבין את החרדה שלי, ואני לא יכולתי לפרש לו אותה.

- כיצד יכולתי להסביר לו דברים שלא הייתה לי שליטה עליהם?

פעם דוד וכמה חברים הגיעו אלי לביקור בחיפושית פולקסוואגן קטנה, כשהיו בדרכם לפסטיבל אומנות שהתקיים במרחק של שעתיים נסיעה ממקום מגורי. דוד רצה שאתלווה אליהם, אבל מבט קצר שהגנבתי לעבר המושב האחורי הזעיר, הספיק לי. פחדתי להיכנס לשם. לא ידעתי מדוע, אבל בשום פנים ואופן לא יכולתי להיכנס לתוך מכונית כזו קטנה ולנסוע בה שעתיים רצופות. סירבתי להצטרף אליהם וחשתי גרוע עם עצמי. חשבתי לעצמי שאט אט הולכים הגבולות שלי ומצטמצמים.

למרות הלחץ בו הייתי שרויה מרבית הזמן, דוד נסך רוח רומנטית ביחסים בינינו. כטיפוס רומנטי והרפתקן הוא אהב טיולים ונסיעות. פעם אחת הוא הפתיע אותי בטיול מאורגן למכסיקו. פחדתי מכל מה שקשור לטיסה, לשהייה בארץ זרה ומעצם הבילוי של חופשה הרחק מן הבית. עוד לפני שעזבנו, התמלאתי חרדה ורוב הזמן הייתי טרודה במחשבות מסוג "מה יקרה אם...?"

• מה יקרה אם אצא שם מדעתי ואף אחד לא יוכל להבין אותי.
• מה יקרה אם אקבל התקף של פחד במטוס.
• מה יקרה אם יאשפזו אותי בבית חולים ולא אוכל לצאת משם.

אכן, הטיול הזה לא היה חוויה נעימה עבורי. קלקלתי את החוויה בגלל הדאגנות התמידית שלי. כל אתר תיירותי מבוקש, היה לאירוע נוראי עבורי. לא רציתי לנסוע באוטובוס, כי פחדתי מהתקף של שלשול. לא רציתי לטוס בטיסות מסוק, כי לא יכולתי לצאת ממנו על פי רצוני. לא הייתי מעונינת לשבת במרפסת, כיוון שחדרנו היה בקומה ה-22 ומה יקרה אם אפול? וגרוע מזה - מה יקרה אם אקפוץ? כמה מביך!

לעתים קרובות אני תוהה ושואלת את עצמי מה דוד ראה בי, אבל אני חושבת שהוא ראה את ה"אני" האחר שלי. הוא בוודאי עמד על כישורי הנסתרים והיה מסוגל לראותם, למרות שלא הצליח למצוא שום היגיון לקיומם של הפחדים מהם סבלתי.

כשחזרנו ממכסיקו ניסיתי לעבור טיפול פסיכולוגי, אך הוא לא התאים לי. רציתי להבין ממה נובע הסבל שלי ולשפר את מצבי, אך נראה שמצבי הלך והחמיר ומאז נמנעתי עוד יותר מיציאות. התחלתי לחשוש לשפיות דעתי. תהיתי אם אינני הולכת לצאת מהדעת ולאבד את יכולת החשיבה שלי. פחדתי מהניתוק שנכפה עלי ומחוסר האפשרות לנשום נשימה עמוקה. לא האמנתי שאוכל אי פעם לתפקד באופן חופשי.

מענה לתפילותיי

לילה אחד כשהייתי במצב לחוץ מאוד, הזמין אותי דוד לאכול במסעדה כדי להתאוורר. עמדתי על כך שאני אבחר את המסעדה ושנשב כמה שיותר קרוב לחלון. לא אכלתי, כדי לא להגיע למצב של קלקול קיבה או שלשול. כשדוד נהנה מהסטייק שלו, אני "טבעתי" באי נוחות ודאגה "מה לא בסדר אצלי" והאם "לעולם לא אהיה בסדר". באותו לילה, נשכבתי על הספה בסלון ובכיתי.

- האם קיים מישהו במצבי שלא יצא מדעתו או, חס וחלילה, מת?

- האם ניתן לעזור לי?

- האם לעולם ועד אצטרך לחיות כך והאם אני רוצה בכלל להמשיך לחיות כך?

פחדתי לחיות ופחדתי למות. מצבי נראה נואש.

בסופו של דבר עשיתי מעשה. התפללתי בקול וביקשתי מאלוהים "אנא, עזור לי. בבקשה אלוהים, הראה לי מישהו ששרד. תן לי תשובה. אנא עזור לי". הדברים יצאו ממצב של דיכאון וכאב עז.

בבוקר למחרת, כשהתכוננתי לצאת לעבודה, תהיתי אם אצליח לשאת יום נוסף של התמודדות. שלא כמנהגי, הדלקתי את מכשיר הטלוויזיה. בתוכנית הבוקר דיברה אחת המשתתפות על תופעה המכונה בשם אגורפוביה ("בעת-חוץ" - פחד ממקומות ציבוריים או סגורים). הסתקרנתי. הבנתי שמדובר באנשים המתקשים לעזוב את בתיהם. למרות שאני יכולתי לצאת מהבית, המשכתי להקשיב, עד שהגיע התיאור המפורט על מצבי לחץ וחרדה המוכרים אצלי בכינוי "עניינים" שלי. ישבתי מצומררת. אורחת התוכנית תיארה מצב של הפרעה שנבע מלחץ וחרדה. היא דיברה עלי! ה"עניינים" שלי דמו לתיאוריה. "ניתן לעזור לך" הוסיפה המנחה בדברי הסיכום. תפילתי נענתה.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*