MINECRAFT הרפתקה של שחקן 2 - תעלומת הגריפר וסימני הצמר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
MINECRAFT הרפתקה של שחקן 2 - תעלומת הגריפר וסימני הצמר
הוספה למועדפים

MINECRAFT הרפתקה של שחקן 2 - תעלומת הגריפר וסימני הצמר

5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    וִינטֶר מוֹרגָן הוּא שֵם העֵט של מְחבֵּר בּעִקבוֹת חֶרב היַהלוֹם, תַעלוּמת הגְריפֶר וסימָנֵי הצֶמר ושל סְפרים נוֹספים לִילדים ולִמבוּגרים. לַסוֹפר יֵש בֵּן שמָכוּר למַיינְקְרַאפְט, והוּא שנָתן לוֹ הַשְרָאה לְסיפּוּרֵי הסִדרה. וִינטֶר מִתגוֹרֵר בִּבּרוּקְלין, נְיוּ יוֹרְק.     

    תקציר

    סטיב חזר והוא מוכן להרפתקאות נוספות! יום אחד, בעת שהוא חוזר הביתה מהכפר, סטיב נחרד למשמע קול פיצוץ אדיר. הוא מגלה ששדה החיטה שלו הושמד, שבמקום שבו היה השדה יש כעת מכתש גדול ושחרב היהלום שלו נעלמה! סטיב מאמין שאלו הם מעשי ידיו של גריפר שמצויד בהמון טי-אן-טי. סטיב חייב לגלות מיהו הגריפר המזיק והתככן לפני שיהיה מאוחר מדי!!!

    פרק ראשון

    1
    טי-אֵן-טי, מַכתְשים וּגְריפֵרים

     
    היה זה בּוֹקר שָקט, וּסְטיב צעד בַּכְּפר המְקוֹמי לְעֵבר חנוּתוֹ של אֶלְיוֹט הנַפּח כּדֵי לְהַחליף את החיטה שֶלוֹ בּאבנֵי בָּרֶקת. לִסְטיב היה שֶפע של חיטה מִשוּם שהחַוָוה שֶלוֹ שִׂגְשׂגה. סְטיב אהב לָדעת שהחיטה שֶלוֹ יְכוֹלה לסַפֵּק את כּל צְרכָיו כּדֵי לשרוד בּמַיינְקְרַאפְט.
    "אַתה מִתכּוֵון להִשתמֵש בּאבנֵי הבָּרֶקת האֵלה לְקישוּט הבַּיִת שלךָ?" שָאל אוֹתוֹ אֶלְיוֹט הנַפּח.
    סְטיב חִיֵיךְ. "אֵיךְ ידעְתָ?" סְטיב נֶהנָה מְאוֹד להִשתמֵש בּבָרֶקת לְקישוּט קירוֹת בֵּיתוֹ. מָצא חֵן בּעֵיניו מְאוֹד האוֹפֶן שֶבּוֹ האֲבָנים היְרוּקוֹת הִדגישוּ את קירוֹת האֶבן האפוֹרים. אֲבל הוּא גם יָדע שאִם יִשמוֹר לְעצמוֹ את אבנֵי הבָּרֶקת, יוּכל להִשתמֵש בּהֶן כּדֵי לִסחוֹר עִם כַּפרִיִים אחֵרים. "תוֹדה על אבנֵי הבָּרֶקת," הוּא אמר. "אני אזמין אוֹתךָ אֵלַי בּקרוֹב כּדֵי לִראוֹת אֵיךְ זה יָצא."
    סְטיב נִפרד מֵאֶלְיוֹט לְשלוֹם.
    בָּרחוֹב הרָאשי של הכּפר נִתקל סְטיב בִּשְכֵנוֹ, אדם.
    "תִראוּ את כּל אבנֵי הבָּרֶקת האֵלה," אמר אדם.
    "כן, בְּדיוּק קיבּלתי אוֹתן תְמוּרת חיטה."
    "אִם תִרצֶה לִסחוֹר בּאבנֵי הבָּרֶקת, יֵש לי הַרבֵּה שיקוּיים חֲדָשים." אדם פָּתח את התֵיבה שֶלוֹ והִצִיג בּקבּוּקֵי שיקוּי.
    אדם היה אַלְכִימַאי. הוּא הִתגוֹרֵר עִם חבֵרוֹ תוֹמס, מְגלֵה האוֹצָרוֹת. הֵם היוּ שְכֵנים מְעוּלים לְעֵת צָרה, מִשוּם שלְאדם היוּ הַרבֵּה מְאוֹד שיקוּיים מוֹעילים ואִילוּ תוֹמס הִצטַיֵין בִּלְחימה בִּקְריפֵּרים. לְמרבֵּה המַזל, סְטיב מֵעוֹלם עוֹד לא נִזקק לעֶזרָתם.
    "לא, תוֹדָה. אני לא צריךְ שיקוּיים," אמר סְטיב.
    אדם לא הִסכּים לְקבֵּל תְשוּבה שְלילית. "בֶּאֱמת? אתה לא רוֹצֶה שיקוּי לִנְשימה מִתַחת לַמַיִם? אִם תִמצא את עצְמךָ תקוּעַ מִתַחת לַמַיִם תוּכל לְהמְשיךְ לִנשוֹם."
    "אני אף פַּעם לא מִתקרֵב לַמַיִם. זה לא יוֹעיל לי," אמר סְטיב.
    "מה עִם מְעט שיקוּי חוּלְשה בְּהַתזה? תוּכל להִשתמֵש בּוֹ על אוֹיְבֶיךָ. יֵש לךָ שיקוּי כּזֶה בַּמַאגר שלךָ? אתה יכוֹל לְהיפּגַע מְאוֹד אִם יִתקפוּ אוֹתךָ, וזֶה שיקוּי מוֹעיל מְאוֹד כּדֵי לְהאֵט וּלְהחְליש אוֹתם."
    סְטיב חשב על המַאגר שֶלוֹ. לא היוּ בּוֹ שיקוּיים רַבּים, אִם בִּכלל. הוּא נִזכּר בִּקְרב נֶגד מְכשֵפה שהִשתתֵף בּוֹ עִם חבֵרָיו הֶנרי, מַקס ולוּסי, וּבְכך שֶהם הִשתמְשוּ בּשיקוּיים כּדֵי לְנצֵחַ בּוֹ. השיקוּיים היוּ הֶכרֵחיים כּדֵי לְנצֵחַ את המְכשֵפה.
    סְטיב הוֹציא את אבנֵי הבָּרֶקת. "אוֹקֵיי, אדם," הוּא אמר. "אני אֶקח את שיקוּי החוּלְשה. שמעתי שיֵש אֶחד שפּוֹעֵל בּמֶשך שְמוֹנֶה דקוֹת תְמימוֹת."
    "כֵּן, הוּא אכֵן פָּעיל לְפֶרק זְמן כּזֶה, ויֵש לךָ מַזל כּי בּמִקרֶה יֵש לי אוֹתוֹ כּאן."
    סְטיב הֶעביר לְאדם את אבנֵי הבָּרֶקת וקיוָוה שלא יִצטעֵר על ההַחְלפה.
    אדם הִסתכֵּל בּתֵיבת השיקוּיים שֶלוֹ.
    "מוּזר. חשבתי שיֵש לי הַרבֵּה יוֹתֵר שיקוּיים בַּתֵיבה הזֹאת. אני יוֹדֵעַ שהיוּ לי לְפחוֹת שְלוֹשה בּקבּוּקים של שיקוּי חוּלְשה, אֲבל עַכשיו יֵש לי רק אֶחד."
    "אתה חוֹשֵב שמישהוּ גוֹנֵב מִמךָ שיקוּיים?"
    "אני מְקוֶוה שֶלא, אֲבל נִראֶה לי שֶזֶה מה שֶקוֹרֶה."
    אדם סָרק את התֵיבה שֶלוֹ פַּעם נוֹסֶפֶת. "אוֹי, לא! אֵין לי בִּכלל בּקבּוּקים של שיקוּי גְרימת נֵזֶק. היוּ לי שִישה אֶתמוֹל."
    "אוּלַי סחרתָ בָּהֶם ושכחתָ מִזֶה," אמר סְטיב.
    "לא, יֵש לי רְשימה של כּל השיקוּיים שמָכַרתי. מישהוּ גוֹנֵב ממני!"
    "מי יכוֹל לַעשׂוֹת דבר כּזֶה?" שאל סְטיב בּעֵת שאדם הוֹשיט לוֹ את שיקוּי החוּלְשה.
    אדם כָּעס; הוּא עָבד קשֶה כּדֵי לְזקֵק את כּל השיקוּיים, והוּא לא רצה שמישהוּ יִגנוֹב אוֹתם מִמֶנוּ. "אני מְהמֵר שֶזֶה גְריפֶר," הוּא אמר.
    "גְריפֶר?" סְטיב הִצטעֵר בִּשביל אדם. והוּא גם נַעשָׂה מוּדאג. אִם הגְריפֶר תקַף את שְכֵנוֹ, הוּא עַצמוֹ יכוֹל לִהיוֹת הבּא בַּתוֹר.
    "כֵּן, מה עוֹד יכוֹל היה לִגרוֹם לַשיקוּיים לְהֵיעלֵם?" שאל אדם.
    סְטיב הִצבּיעַ על חתיכַת צֶמר שֶנָחה על הקרְקע, סמוּךְ לְרגלוֹ של אדם. "תִסתכֵּל על זה. נָפל לךָ צֶמר?"
    "לא," אמר אדם בִּזְמן שהֵרים את חתיכַת הצֶמר וקָרע אוֹתה לִשתַיִים. "זה מוּזר."
    סְטיב עשָׂה את דַרכּוֹ בִּשְביל העֵשֶׂב. הוּא חשב על הגְריפֶר שגָנב את השיקוּיים של אדם. הוּא תָהה אִם הוּא יוֹדֵעַ מיהוּ הגְריפֶר וּמדוּעַ הוּא גוֹנֵב.
    בּוּם! סְטיב שמע פּיצוּץ מְרוּחק.
    קא־בּוּם! הוּא שמע פּיצוּץ נוֹסף. סְטיב רץ בִּמְהירוּת. הרעש הִגִיעַ מִכּיוּוּן חַוַות החיטה שֶלוֹ. הוּא מיהֵר לְעֵבר בֵּיתוֹ. כּשהִתקרֵב ראה את חתוּל הבּר שֶלוֹ, סְנָגֶלְז, ושָמע את יִלְלוֹתָיו, אֲבל הוּא לא ראה את כּלבּוֹ, רוּפוּס.
    "רוּפוּס!" סְטיב קרא לוֹ בַּעליצוּת.
    הכֶּלב הִתקרֵב, וּסְטיב נֶחרד לִראוֹת מכתֵש ענק מֵאחוֹרָיו. מישהוּ פָּער חוֹר גדוֹל בַּשֶטח של סְטיב. הוּא נָעץ מַבּט חוֹדֵר בַּבּוֹר ותָהה מי יכוֹל היה לְעוֹלֵל לוֹ דָבר כּזֶה, אֲבל היה אסיר תוֹדָה על כּךְ שרוּפוּס וּסְנָגֶלְז לא נִפגעוּ בַּפּיצוּץ. לָקח לִסְטיב רֶגע לְהבין שחַוַות החיטה שֶלוֹ הוּשְמְדה. כּל העבודה שֶלוֹ אָבדה בפיצוּץ אֶחד. הוּא לא היה מְסוּגל לְדמיֵין בּכַמה טי־אֵן־טי הִשתמשוּ כּדֵי לְפוֹצֵץ את חַוַות החיטה שֶלוֹ.
    סְטיב נִכנס לְבֵיתוֹ בַּחשש וּבִזְהירוּת וחיפֵּשׂ עוֹד טי־אֵן־טי בּכל אַחת מֵהפּינוֹת. הוּא שָׂמַח לְגלוֹת שהבַּיִת שֶלוֹ בּסֵדר, אךְ לִבּוֹ נִשבּר מֵאוֹבדנה של חַוַות החיטה שֶלוֹ. לְלא חַוַות החיטה, לִסְטיב לא היוּ מַשְאבּים לִסחוֹר בָּהֶם. הִכעיס אוֹתוֹ שהוּא הֶחליף את אבנֵי הבָּרֶקת האחרוֹנוֹת שֶלוֹ תְמוּרת שיקוּי שיִיתכֵן שלְעוֹלם לא יִשתמֵש בּוֹ. סְטיב יָדע שהוּא יִהיֶה חַיָיב לִבנוֹת מֵחָדש את חַוַות החיטה, אֲבל לא היוּ לוֹ זְרעים. הוּא היה זקוּק לעֶזרה. הוּא יִהיֶה חַיָיב לָקחת את אבנֵי הבָּרֶקת שקישְטוּ את הסלוֹן שֶלוֹ וּלהחְליף אוֹתן בּמַשְאבּים. היוּ לוֹ כּל כּךְ הַרבֵּה שְאֵלוֹת. הוּא רצה לִמצוֹא את הגְריפֶר ולִשאוֹל אוֹתוֹ מדוּעַ הִשמיד חַוַות חיטה של אדם חף מִפֶּשע.
    הוּא הִסתכֵּל על השׂדֶה שֶבּוֹ בּדֶרך כּלל רעוּ הכּבשׂים שֶלוֹ, וגילה שכּוּלן נֶעֶלמוּ! למַרבֵּה המזל, הפּרוֹת והחֲזירים שֶלוֹ עֲדַיִין הִסְתוֹבְבוּ חַסרֵי דְאגה בָּעֵשֶׂב.
    סְטיב בָּחן את שְאר הבַּיִת. הוּא עָבר בּכל אֶחד מִן החדרים והכּוֹל נִראָה לוֹ בּסֵדר.
    "לְפחוֹת סְנָגֶלְז ורוּפוּס בּטוּחים וַעֲדַיִין יֵש לי בַּיִת. אני תמיד יכוֹל לִבנוֹת מֵחָדש את חַוַות החיטה," אמר לְעצמוֹ. סְטיב רצה לִנקוֹם בַּגְריפֶר. הוּא רץ לַחדַר השֵינה שֶלוֹ כּדֵי לְהוֹציא את חֶרב היַהלוֹם המְכוּשֶפת האהוּבה שֶלוֹ מֵהתֵיבה שֶלה. הוּא רצה לַעטוֹת שִריוֹן וְלצֵאת לחפֵּשׂ אחַר הגְריפֶר. אֲבל כּשֶנִכנס לַחֶדר שָׂם לֵב שֶהתֵיבה פּתוּחה.
    "אוֹי, לא!" צָוַוח סְטיב בּעוֹדוֹ מִסתכֵּל על התֵיבה הרֵיקה. חֶרב היַהלוֹם המְכוּשֶפת האהוּבה שֶלוֹ היתה חסֵרה! הוּא נִשדד על יְדֵי גְריפֶר!

    וִינטֶר מוֹרגָן הוּא שֵם העֵט של מְחבֵּר בּעִקבוֹת חֶרב היַהלוֹם, תַעלוּמת הגְריפֶר וסימָנֵי הצֶמר ושל סְפרים נוֹספים לִילדים ולִמבוּגרים. לַסוֹפר יֵש בֵּן שמָכוּר למַיינְקְרַאפְט, והוּא שנָתן לוֹ הַשְרָאה לְסיפּוּרֵי הסִדרה. וִינטֶר מִתגוֹרֵר בִּבּרוּקְלין, נְיוּ יוֹרְק.     

    MINECRAFT הרפתקה של שחקן 2 - תעלומת הגריפר וסימני הצמר וינטר מורגן

    1
    טי-אֵן-טי, מַכתְשים וּגְריפֵרים

     
    היה זה בּוֹקר שָקט, וּסְטיב צעד בַּכְּפר המְקוֹמי לְעֵבר חנוּתוֹ של אֶלְיוֹט הנַפּח כּדֵי לְהַחליף את החיטה שֶלוֹ בּאבנֵי בָּרֶקת. לִסְטיב היה שֶפע של חיטה מִשוּם שהחַוָוה שֶלוֹ שִׂגְשׂגה. סְטיב אהב לָדעת שהחיטה שֶלוֹ יְכוֹלה לסַפֵּק את כּל צְרכָיו כּדֵי לשרוד בּמַיינְקְרַאפְט.
    "אַתה מִתכּוֵון להִשתמֵש בּאבנֵי הבָּרֶקת האֵלה לְקישוּט הבַּיִת שלךָ?" שָאל אוֹתוֹ אֶלְיוֹט הנַפּח.
    סְטיב חִיֵיךְ. "אֵיךְ ידעְתָ?" סְטיב נֶהנָה מְאוֹד להִשתמֵש בּבָרֶקת לְקישוּט קירוֹת בֵּיתוֹ. מָצא חֵן בּעֵיניו מְאוֹד האוֹפֶן שֶבּוֹ האֲבָנים היְרוּקוֹת הִדגישוּ את קירוֹת האֶבן האפוֹרים. אֲבל הוּא גם יָדע שאִם יִשמוֹר לְעצמוֹ את אבנֵי הבָּרֶקת, יוּכל להִשתמֵש בּהֶן כּדֵי לִסחוֹר עִם כַּפרִיִים אחֵרים. "תוֹדה על אבנֵי הבָּרֶקת," הוּא אמר. "אני אזמין אוֹתךָ אֵלַי בּקרוֹב כּדֵי לִראוֹת אֵיךְ זה יָצא."
    סְטיב נִפרד מֵאֶלְיוֹט לְשלוֹם.
    בָּרחוֹב הרָאשי של הכּפר נִתקל סְטיב בִּשְכֵנוֹ, אדם.
    "תִראוּ את כּל אבנֵי הבָּרֶקת האֵלה," אמר אדם.
    "כן, בְּדיוּק קיבּלתי אוֹתן תְמוּרת חיטה."
    "אִם תִרצֶה לִסחוֹר בּאבנֵי הבָּרֶקת, יֵש לי הַרבֵּה שיקוּיים חֲדָשים." אדם פָּתח את התֵיבה שֶלוֹ והִצִיג בּקבּוּקֵי שיקוּי.
    אדם היה אַלְכִימַאי. הוּא הִתגוֹרֵר עִם חבֵרוֹ תוֹמס, מְגלֵה האוֹצָרוֹת. הֵם היוּ שְכֵנים מְעוּלים לְעֵת צָרה, מִשוּם שלְאדם היוּ הַרבֵּה מְאוֹד שיקוּיים מוֹעילים ואִילוּ תוֹמס הִצטַיֵין בִּלְחימה בִּקְריפֵּרים. לְמרבֵּה המַזל, סְטיב מֵעוֹלם עוֹד לא נִזקק לעֶזרָתם.
    "לא, תוֹדָה. אני לא צריךְ שיקוּיים," אמר סְטיב.
    אדם לא הִסכּים לְקבֵּל תְשוּבה שְלילית. "בֶּאֱמת? אתה לא רוֹצֶה שיקוּי לִנְשימה מִתַחת לַמַיִם? אִם תִמצא את עצְמךָ תקוּעַ מִתַחת לַמַיִם תוּכל לְהמְשיךְ לִנשוֹם."
    "אני אף פַּעם לא מִתקרֵב לַמַיִם. זה לא יוֹעיל לי," אמר סְטיב.
    "מה עִם מְעט שיקוּי חוּלְשה בְּהַתזה? תוּכל להִשתמֵש בּוֹ על אוֹיְבֶיךָ. יֵש לךָ שיקוּי כּזֶה בַּמַאגר שלךָ? אתה יכוֹל לְהיפּגַע מְאוֹד אִם יִתקפוּ אוֹתךָ, וזֶה שיקוּי מוֹעיל מְאוֹד כּדֵי לְהאֵט וּלְהחְליש אוֹתם."
    סְטיב חשב על המַאגר שֶלוֹ. לא היוּ בּוֹ שיקוּיים רַבּים, אִם בִּכלל. הוּא נִזכּר בִּקְרב נֶגד מְכשֵפה שהִשתתֵף בּוֹ עִם חבֵרָיו הֶנרי, מַקס ולוּסי, וּבְכך שֶהם הִשתמְשוּ בּשיקוּיים כּדֵי לְנצֵחַ בּוֹ. השיקוּיים היוּ הֶכרֵחיים כּדֵי לְנצֵחַ את המְכשֵפה.
    סְטיב הוֹציא את אבנֵי הבָּרֶקת. "אוֹקֵיי, אדם," הוּא אמר. "אני אֶקח את שיקוּי החוּלְשה. שמעתי שיֵש אֶחד שפּוֹעֵל בּמֶשך שְמוֹנֶה דקוֹת תְמימוֹת."
    "כֵּן, הוּא אכֵן פָּעיל לְפֶרק זְמן כּזֶה, ויֵש לךָ מַזל כּי בּמִקרֶה יֵש לי אוֹתוֹ כּאן."
    סְטיב הֶעביר לְאדם את אבנֵי הבָּרֶקת וקיוָוה שלא יִצטעֵר על ההַחְלפה.
    אדם הִסתכֵּל בּתֵיבת השיקוּיים שֶלוֹ.
    "מוּזר. חשבתי שיֵש לי הַרבֵּה יוֹתֵר שיקוּיים בַּתֵיבה הזֹאת. אני יוֹדֵעַ שהיוּ לי לְפחוֹת שְלוֹשה בּקבּוּקים של שיקוּי חוּלְשה, אֲבל עַכשיו יֵש לי רק אֶחד."
    "אתה חוֹשֵב שמישהוּ גוֹנֵב מִמךָ שיקוּיים?"
    "אני מְקוֶוה שֶלא, אֲבל נִראֶה לי שֶזֶה מה שֶקוֹרֶה."
    אדם סָרק את התֵיבה שֶלוֹ פַּעם נוֹסֶפֶת. "אוֹי, לא! אֵין לי בִּכלל בּקבּוּקים של שיקוּי גְרימת נֵזֶק. היוּ לי שִישה אֶתמוֹל."
    "אוּלַי סחרתָ בָּהֶם ושכחתָ מִזֶה," אמר סְטיב.
    "לא, יֵש לי רְשימה של כּל השיקוּיים שמָכַרתי. מישהוּ גוֹנֵב ממני!"
    "מי יכוֹל לַעשׂוֹת דבר כּזֶה?" שאל סְטיב בּעֵת שאדם הוֹשיט לוֹ את שיקוּי החוּלְשה.
    אדם כָּעס; הוּא עָבד קשֶה כּדֵי לְזקֵק את כּל השיקוּיים, והוּא לא רצה שמישהוּ יִגנוֹב אוֹתם מִמֶנוּ. "אני מְהמֵר שֶזֶה גְריפֶר," הוּא אמר.
    "גְריפֶר?" סְטיב הִצטעֵר בִּשביל אדם. והוּא גם נַעשָׂה מוּדאג. אִם הגְריפֶר תקַף את שְכֵנוֹ, הוּא עַצמוֹ יכוֹל לִהיוֹת הבּא בַּתוֹר.
    "כֵּן, מה עוֹד יכוֹל היה לִגרוֹם לַשיקוּיים לְהֵיעלֵם?" שאל אדם.
    סְטיב הִצבּיעַ על חתיכַת צֶמר שֶנָחה על הקרְקע, סמוּךְ לְרגלוֹ של אדם. "תִסתכֵּל על זה. נָפל לךָ צֶמר?"
    "לא," אמר אדם בִּזְמן שהֵרים את חתיכַת הצֶמר וקָרע אוֹתה לִשתַיִים. "זה מוּזר."
    סְטיב עשָׂה את דַרכּוֹ בִּשְביל העֵשֶׂב. הוּא חשב על הגְריפֶר שגָנב את השיקוּיים של אדם. הוּא תָהה אִם הוּא יוֹדֵעַ מיהוּ הגְריפֶר וּמדוּעַ הוּא גוֹנֵב.
    בּוּם! סְטיב שמע פּיצוּץ מְרוּחק.
    קא־בּוּם! הוּא שמע פּיצוּץ נוֹסף. סְטיב רץ בִּמְהירוּת. הרעש הִגִיעַ מִכּיוּוּן חַוַות החיטה שֶלוֹ. הוּא מיהֵר לְעֵבר בֵּיתוֹ. כּשהִתקרֵב ראה את חתוּל הבּר שֶלוֹ, סְנָגֶלְז, ושָמע את יִלְלוֹתָיו, אֲבל הוּא לא ראה את כּלבּוֹ, רוּפוּס.
    "רוּפוּס!" סְטיב קרא לוֹ בַּעליצוּת.
    הכֶּלב הִתקרֵב, וּסְטיב נֶחרד לִראוֹת מכתֵש ענק מֵאחוֹרָיו. מישהוּ פָּער חוֹר גדוֹל בַּשֶטח של סְטיב. הוּא נָעץ מַבּט חוֹדֵר בַּבּוֹר ותָהה מי יכוֹל היה לְעוֹלֵל לוֹ דָבר כּזֶה, אֲבל היה אסיר תוֹדָה על כּךְ שרוּפוּס וּסְנָגֶלְז לא נִפגעוּ בַּפּיצוּץ. לָקח לִסְטיב רֶגע לְהבין שחַוַות החיטה שֶלוֹ הוּשְמְדה. כּל העבודה שֶלוֹ אָבדה בפיצוּץ אֶחד. הוּא לא היה מְסוּגל לְדמיֵין בּכַמה טי־אֵן־טי הִשתמשוּ כּדֵי לְפוֹצֵץ את חַוַות החיטה שֶלוֹ.
    סְטיב נִכנס לְבֵיתוֹ בַּחשש וּבִזְהירוּת וחיפֵּשׂ עוֹד טי־אֵן־טי בּכל אַחת מֵהפּינוֹת. הוּא שָׂמַח לְגלוֹת שהבַּיִת שֶלוֹ בּסֵדר, אךְ לִבּוֹ נִשבּר מֵאוֹבדנה של חַוַות החיטה שֶלוֹ. לְלא חַוַות החיטה, לִסְטיב לא היוּ מַשְאבּים לִסחוֹר בָּהֶם. הִכעיס אוֹתוֹ שהוּא הֶחליף את אבנֵי הבָּרֶקת האחרוֹנוֹת שֶלוֹ תְמוּרת שיקוּי שיִיתכֵן שלְעוֹלם לא יִשתמֵש בּוֹ. סְטיב יָדע שהוּא יִהיֶה חַיָיב לִבנוֹת מֵחָדש את חַוַות החיטה, אֲבל לא היוּ לוֹ זְרעים. הוּא היה זקוּק לעֶזרה. הוּא יִהיֶה חַיָיב לָקחת את אבנֵי הבָּרֶקת שקישְטוּ את הסלוֹן שֶלוֹ וּלהחְליף אוֹתן בּמַשְאבּים. היוּ לוֹ כּל כּךְ הַרבֵּה שְאֵלוֹת. הוּא רצה לִמצוֹא את הגְריפֶר ולִשאוֹל אוֹתוֹ מדוּעַ הִשמיד חַוַות חיטה של אדם חף מִפֶּשע.
    הוּא הִסתכֵּל על השׂדֶה שֶבּוֹ בּדֶרך כּלל רעוּ הכּבשׂים שֶלוֹ, וגילה שכּוּלן נֶעֶלמוּ! למַרבֵּה המזל, הפּרוֹת והחֲזירים שֶלוֹ עֲדַיִין הִסְתוֹבְבוּ חַסרֵי דְאגה בָּעֵשֶׂב.
    סְטיב בָּחן את שְאר הבַּיִת. הוּא עָבר בּכל אֶחד מִן החדרים והכּוֹל נִראָה לוֹ בּסֵדר.
    "לְפחוֹת סְנָגֶלְז ורוּפוּס בּטוּחים וַעֲדַיִין יֵש לי בַּיִת. אני תמיד יכוֹל לִבנוֹת מֵחָדש את חַוַות החיטה," אמר לְעצמוֹ. סְטיב רצה לִנקוֹם בַּגְריפֶר. הוּא רץ לַחדַר השֵינה שֶלוֹ כּדֵי לְהוֹציא את חֶרב היַהלוֹם המְכוּשֶפת האהוּבה שֶלוֹ מֵהתֵיבה שֶלה. הוּא רצה לַעטוֹת שִריוֹן וְלצֵאת לחפֵּשׂ אחַר הגְריפֶר. אֲבל כּשֶנִכנס לַחֶדר שָׂם לֵב שֶהתֵיבה פּתוּחה.
    "אוֹי, לא!" צָוַוח סְטיב בּעוֹדוֹ מִסתכֵּל על התֵיבה הרֵיקה. חֶרב היַהלוֹם המְכוּשֶפת האהוּבה שֶלוֹ היתה חסֵרה! הוּא נִשדד על יְדֵי גְריפֶר!