אגדת סטארדסט

1. פתח דבר

קולונל סלינה סמית, קצינה בצבא ארצות הברית. בתפקידה היא אוספת ידיעות מודיעין ומנתחת מידע. אשה יפה ובוגרת. מזה זמן היא בזוגיות עם ג׳ון. קצין בבסיס. היא חולמת להמשיך את הזוגיות לנישואין. יום אחד בספריה היא קיבלה ספר קריאה בשם אגדת סטארדסט. הספר מספר על מעלליו של קצין קרבי בשם ספליטר. סלינה מתרשמת מהדמות והיא מתחילה לדמיין פגישה איתו. הסופר טוען שכל המסופר בספר, אמיתי עד המילה האחרונה. אבל סלינה עדיין מתייחסת לכך כאגדה אורבנית, בדיוק כמו האגדות על קבוצת הקומנדו המסתורית שהרבה פעולות של חילוץ חטופים מיוחסות אליה, אבל אין שום עדות על כך ואין אף אדם שמכיר מישהו מהם.

לאחרונה התייצב אצלה במשרד, סרג׳נט רודני פלינט. הוא מבוגר כנראה בסוף קריירה הצבאית שלו. לפי התיק הצבאי שלו הוא לוזר, פרובלמטי, רב עם קצינים ולכן נשאר סרג׳נט. לאט לאט סלינה נכבשת בקיסמו וביכולת הביצוע שלו. כשתגלה את האמת עליו היא צפוייה להיות מאד מופתעת.

רודני פלינט הוא מנכ״ל ומייסד של חברת סטארדסטק. החברה היא קונגלומרט של חברות שמגלגלות הרבה ביליונים של דולרים. החברה נמצאת בשוויץ. רודני הוא גם מפקד של הקבוצה הסודית הכוכבים הכחולים. כל חבריה הם יוצאי צבאות שונים. כאשר קצרה ידם של השלטונות לבצע פעולות צבאיות, הם קוראים לכוכבים הכחולים. עד היום הכוכבים הכחולים ביצעו את כל הפעולות האלה בהצלחה וללא נפגעים לכוחותינו. רודני התבקש על ידי גנרל ראמזי להתגייס לתפקיד שיארך כחצי שנה ואולי יותר. זאת בקשה שהיא גם אישית. הוא התבקש להגן על קולונל סלינה סמית שהיא הבת המאומצת של ראמזי.

רודני הוא אלמן, לאחר שאשתו נהרגה, כשהיו בביקור במזרח התיכון במסגרת שרותו הצבאי. היא נהרגה בפיצוץ של אוטובוס בתל אביב. פיצוץ שנגרם על ידי מחבל מתאבד. רודני השתחרר מצבא ארה"ב בדרגת בריגדיר. הוא היה קצין רב מעללים. את הסיפור על הפעולות שלו אפשר לקרוא בספר שנקרא אגדת סטארדסט. הספר נכתב על ידי סגנו, דני. הוא ספר חובה ללוחמים במספר מדינות במזרח אירופה ואסיה.

רודני נקרא על ידי חבריו ומכריו בשם ספליטר.

2. ספליטר

שמי רודני פלינט אבל כולם קוראים לי ספליטר. אני הבעלים של חברת סטרדסטק שחולשת על צבר של חברות שמתמחות בענפים שונים החל מאפנה ותמרוקים וכלה במערכות אלקטרוניות מורכבות. ההון של החברה מוערך בכ95 בליון דולר. כמו כן יש לי עוד פעילות שהיא חסוייה. אני המפקד והמוביל של קבוצה שנקראת הכוכבים הכחולים. הקבוצה הזאת נקראת מפעם לפעם למשימות שיד הממשל קצרה מלהושיע, כמו שחרור חטופים או בני ערובה במקומות שונים בעולם. הפעילות הזאת נעשית במסגרת צבאית הדרגה שלי היא בריגדיר. למרות העובדה שהכוכבים הכחולים הם קבוצה שמונה לא יותר מ-25 איש, כל הקבוצה (וגם אני) הם אזרחים ביום יום אך שהם נקראים לדגל הם נחשבים לחיילים מן השורה. עד היום כל פעילויות החילוץ הוכתרו בהצלחה מלאה. בכל הפעילויות לא נפגע אף אחד מהלוחמים האלה בצורה קיצונית עקב התכנון המדוייק של הפעולות. חשוב לציין שהקבוצה היא חשאית. חוץ מקומץ אנשים שותפי סוד בצבא ובממשל אין אף אחד שיודע את זהות הקבוצה. יש דיבורים על קבוצה מסתורית בשם הכוכבים הכחולים, אבל הרוב חושבים שזאת אגדה אורבנית וטוב שכך.

כרגע אני יושב בחדר הישיבות של חברת סטרדסטק בקומה ה 12 של בניין החברה בג'נבה ומעיין במסמכים שהוגשו לי לחתימה. המסמכים עסקו בשיתוף פעולה בין החברה סטרדסטק וחברת אנג'ל 33 שמתמחה בתחום של תיכנון ופיתוח של מיקרו מעגלים מודפסים סופר מורכבים באיכויות גבוהות. נשיא החברה אנג'ל 33 הוא דניאל. דניאל, או דני כפי שאני מכנה אותו הוא חבר ותיק משנים רבות וגם הוא משתייך לצוות הכוכבים הכחולים והוא גם הסגן שלי בצוות.

לאחר עיון קצר לקחתי את העט, חתמתי ואמרתי. "בהצלחה לשנינו דני"

ודני ענה "אני בטוח בכך ספליטר"

פתאום צצה הודעה בנייד שלי. העפתי מבט ואמרתי " דני חכה, קוד אדום. אני מתקשר לראות מה קורה."

אני יוצא מהחדר וניגש לחדרי בחברה ולוקח את הטלפון המוצפן ומתקשר. "הלשכה של גנרל רמזי" עונה קול של אשה מהעבר השני של הקו.

"כאן ספליטר. סוזן, תני לי אותו. "

"מייד, " עונה סוזן.

גנרל רמזי עולה על הקו. "ספליטר, טוב לשמוע ממך במיידי. מבקש ממך לגייס צוות שלך למשימה דחופה. יש קבוצה של ימנים קיצוניים שחושבים שהנשיא הנבחר גנב את הבחירות. הם דוגלים בהפיכה וכוונתם לאיים על השלטון באמצעות תפיסת אתר של טילים גרעיניים. האדם שנמצא בידיהם יש לו את המידע על כך ולכן חשוב לחלץ אותו משם בהקדם, לפני שיצליחו להוציא ממנו מידע."

"אני יוצא לדרך מייד, יש מידע היכן הוא מוחזק?" אני שואל.

" הוא מוחזק בביצות של לואיזיאנה. אני אשלח לך מיקום מקורב וגם את תכנית החילוץ."

" תכין שלושה רכבים אזרחיים שייחכו לי בשדה התעופה ארמסטרונג בניו אורלינס."

אני חוזר לחדר ואומר, "דני גייס את הקבוצה שלך ואנחנו נאסוף אותם על הדרך, אנחנו טסים לניו אורלינס. יוצאים תוך שעה מכאן מג'נבה."

דני ואני עולים על המטוס של החברת סטרדסטק וממריאים. שנינו מחזיקים ברשיון טיסה גם של מטוסי נוסעים ואנו מטיסים את המטוס.

בדרך ללואיזיאנה אנחנו עוצרים בספרד ובוושינגטון ואוספים את הצוות סה"כ למשימה יוצאים עשרה לוחמים. בוושינגטון אנחנו מקבלים נשק ותחמושת ואפודים קרמים להגנה.

עם הנחיתה בניו אורלינס מקבל אותנו נציג של אלמו חברת השכרת רכב ונותן לנו שלושה רכבים. אנחנו נוסעים על כביש 10 למזרח ועוצרים בבסיס צבאי ליד המיסיספי שם מקבלים תדרוך אחרון. התכנית היא להגיע קרוב ליעד בעזרת שני רחפנים חשמלים שמסוגלים לשאת שישה איש ונהג כל אחד. להגיע לקרחת יער במרחק של כשלושה מייל מהיעד ולהמשיך בתנועה רגלית. להסתער על היעד ולחסל או להשתיק את השומרים ולהוציא את השבוי ולחזור לנקודת האיסוף שם נמצאים הרחפנים ולחזור לבסיס המוצא.

יש להזהר בתנועה כי המורדים הניחו מלכודות ואמצעי הריגה אחרים באיזור הזה של הביצות.

התנועה התנהלה ללא בעיות. הנחיתה בקרחת היער היייתה חלקה. אחרי תנועה זהירה שארכה כשעה הגענו קרוב ליעד. אנחנו תיצפתנו על היעד. זהו מבנה עץ שהוקם באיזור הביצות כנראה לצורך ניהול של פעילות חבלנית. המבנה מרוחק מכל מקום ישוב, אין קליטה של ניידים באיזור וההגעה רק ברכבים מסוג האמר או דומה. אני חילקתי פקודות לכח. קבוצה של ארבעה בראשות דניאל תוכננה לנטרל את השמירה החיצונית. שלושה נשארו כגיבוי. ושלושה בראשותי אמורים לפרוץ ולשחרר את השבוי.

הפעולה עברה כמתוכנן. עם הנתן האות תוך עשר דקות הסתיים התהליך. השומרים נוטרלו ואני עם שני הלוחמים הנוספים הסתערנו לתוך המבנה ושחררנו את שבוי. כל הקבוצה נעלמה לתוך איזור הביצות עם השבוי. בהליכה מהירה. אנו חזרנו על עיקבות כאשר אנחנו מזהים את המכשולים שפגשנו בדרך ליעד ועוקפים אותם. ליתר ביטחון נתתי את האיפוד הקרמי לשבוי שחולץ ואחרי הליכה מאומצת של כ 40 דקות הגיענו חזרה לקרחת היער. למרבה ההפתעה, רק רחפן אחד חיכה. נהג של הרחפן הודיע שהגנרל דיקנסון פקד עליו לצאת למשימה דחופה באופן מיידי.

העלתי את השבוי ועוד חמישה מהלוחמים בראשות דני לרחפן וקבעתי להפגש עם הכח בבסיס שממנו יצאנו.

אני וארבעת הלוחמים האחרים יצאנו רגלית למסע של כעשרים מייל בדרך חזרה לבסיס שיצאנו.

הדרך הייתה זרועה במלכודות אדם ואחת המלכודות שהייתה עם סכין שנועד לחתוך את בני המעיים של הקורבן ולגרום לו מוות בייסורים. הסכין הזאת עפה לכיווני. אני זיהיתי אותה בשניה האחרונה וניתרתי אחורה אבל לא מספיק. הסכין השאירה חתך לאורך הבטן שלי. השריטה הייתה עמוקה למדי אבל תחבושת אישית שהייתה חלק מהציוד התקני הונחה לרוחב הגוף וחסמה את זליגת הדם ומנעה זיהום.

אחרי מסע מפרך שארך כמעט יום שלם הגיענו חזרה לבסיס. בבסיס חיכה לנו גנרל רמזי שאמר, "מצטער על האירוע של הרחפן. הגנרל דיקנסון לקח יוזמה מבלי לקבל אישור ממני. הוא לקח את הרחפן בתואנה של מצב חירום אבל התברר לי שהוא עשה זאת כדי להרשים איזו בחורה ללא הצלחה כנראה, כי הוא חזר די מהר עם פנים חמוצות."

"האם הוא כאן בבסיס?" שאלתי.

"הוא בישיבה במפקדה עכשיו," ענה רמזי.

בנתיים התקבצו שאר החברים ואני אמרתי להם, "בואו אחרי, אני הולך לגמור את החשבון עם הגנרל הזה. גנרל או לא גנרל, הוא יחטוף ממני. אני חם עליו מאד. לסכן חיי אדם בשביל סטוץ, לא בבית ספרי."

כל הקבוצה נכנסה למפקדה. אני בעטתי בדלת של חדר הישיבות ונכנסתי פנימה והקבוצה אחרי.

אני פתחתי, "דיק, איך אתה מעיז לחבל במבצע ולהעמיד בסכנה את הלוחמים?" בכוונה השתמשתי בקיצור של השם כדי שהוא יבין שיש כאן תרתי משמע. ואני מתכוון למשמעות השניה שבה דיק הוא כנוי לשמוק.

"אני גנרל דיקנסון בשבילך, ואתה חייב להצדיע לפני שאתה מדבר איתי."

"גנרל ביזיונר כמוך, לא שווה שאני אצדיע לו. אתה חייב לי תשובה על שאלתי."

"אני לא חייב לך כלום. זה היה מצב חרום והוא חסוי עבורך. ועוד מילה אחת אני אכניס אותך לכלא."

"בחורה שאתה רוצה לזיין, זה מצב חירום? יש לך מזל שאני לא מפרק אותך לחתיכות, חתיכת זבל."

"שומרים," קורא דיקנסון, "תעצרו אותו."

נכנסת קבוצה של שמונה שומרים והם מנסים לקחת אותי למעצר. תוך דקה אני משטח את כולם ואומר, "חברים שימו את הדיק הזה על הכוונת. "

תוך שניות חברי הקבוצה שולפים נשק ומכוונים אותו אל דיקנסון. כל היושבים בחדר ודיקנסון נבהלים ומחווירים.

אני ניגש לדיקנסון ואומר לו, "תבין גם אם אהרוג אותך עכשיו, לא יעשו לי כלום, כי אני חשוב יותר ממך ולי ולקבוצה הזאת אין תחליף. קרוב לודאי שיודו לי אם אעשה זאת, אבל אתה כזה זבל שחבל לבזבז עליך תחמושת."

אני פונה לקבוצה ואומר, "בואו נסתלק מכאן, אני מתקשה לסבול את הסירחון."

הם פונים לצאת כאשר דיקנסון צועק לעברנו, "אני אתלונן עליכם ואתם תפוטרו מהצבא ותכנסו לכלא."

"אנחנו כבר לא בצבא, אבל אתה מוזמן לנסות," עונה לו דניאל.

בדרך לרכבים עוצר רמזי את הצוות ואומר לי, "אני צריך לדבר איתך אתה יכול לשחרר את הצוות אני אקח אותך איתי."

"או קיי," אני אומר.

אני ורמזי נכנסים לרכב של רמזי והוא פותח השיחה, ״אנחנו מכירים כבר הרבה זמן."

"כן, " אני עונה. "מצטער שאתה צריך לעבוד עם אדם כמו הדיק(זין) הזה."

"תקפת אותו די חזק. וכיוון נשק נגדו זה קצת עובר את הגבול."

"גם לקחת רחפן באמצע משימה ולהעמיד אנשים בסכנה, גם זה עובר את הגבול."

רמזי אומר, "אני אדאג להשתיק אותו, אבל יש לי בקשה אישית אליך."

"לך עד חצי המלכות," אני אומר.

"תראה, אני ואשתי אין לנו ילדים ביולוגים. אנחנו אימצנו בזמנו ילדה שהייתה בת שלוש. הילדה הזאת היום היא קצינה באחד המחנות הקרובים כאן. היא בדרגת קולונל אחרי כ-20 שנות שירות. לאחרונה קיבלתי הודעות מהשירות של האף בי איי שיש חשד שמישהו מתנכל לה והיא בסכנת חיים. אני רוצה שתשמור עליה עד שהסכנה תחלוף."

"רמזי, כמו שאמרתי, בשבילך עד חצי מלכות, אני אודיע בחברה שאני יוצא למשימה ארוכה ואני מוכן לכל תרחיש שתציע."

" קוראים לה סאלי שזה קיצור של סלינה שם המשפחה שלה שונה משלנו. היא סלינה סמית. היא כרגע מחפשת אחראי לישכה שלה אחרי שהקודם השתחר. אני רוצה שתתפוש את המקום הזה. אני אעניק לך דרגת סרג'נט. ואני אשנה את התיק האישי שלך לאחד שהוא מחפש צרות בגלל זה בגיל שלך לא קודמת מעבר לכך. סלינה היא בת 42 היום ואתה מבוגר ממנה בשש שנים אם אנני טועה"

"לכמה זמן התפקיד?"

"בין חצי שנה לשנה."

"אין בעיה," אני אומר.

"עוד דבר נוסף. אל תגיד שאתה מכיר אותי."

"מתי להתחיל."

"אתמול. תעלה עכשיו על מדים ותגיע," אומר רמזי.

אני מכין חבילה אישית ונוסע לבסיס. עדיין לא ישנתי, לא התגלחתי או התרחצתי מאז חזרתי מהמשימה. אפילו התחבושת על השריטה העמוקה עדיין לא הוחלפה. לקראת אחר הצהריים אני מגיע לבסיס בו נמצאת קולונל סלינה סמית ומתחיל לחפש אותה.

אני מגיע ללשכה שלה. אני דופק בדלת ונכנס. הוא שקועה במחשב שעל השולחן שלה. אני פותח, "שלום. אני סרג'נט רודני פלינט מתייצב לשירותך."

היא מרימה את המבט אלי. פנים יפות מאד, שיער בלונדיני גולש ועיניים ירוקות כמו איזמרגד. ואז היא אומרת, ״שומרים קחו אותו למעצר."

שני שומרים נכנסים ומנסים לשם איזיקים על הידיים שלי. כמובן שאני לא נותן להם. תוך שניות אני לוקח מהם את הנשק ומורה להם לשכב על הרצפה עם ידיים מאחורי הראש. אני רואה את המבט המבוהל בעיניה כאשר אני מתקרב אליה. אני אומר "התחלנו ברגל שמאל. אני לא אשבור לך את המילה הפעם. אני אלך למעצר. אבל זאת הפעם האחרונה שאת עוצרת אותי."

אני פונה לשניים שעל הרצפה ואומר להם "קומו". הם קמים ואני אומר להם "קחו את הנשקים שלכם." והם לוקחים ומסתכלים עלי. אני אומר, "עכשיו אחד יילך לפני עם נשק בהכתף ואחד מאחורי כנ"ל. ועכשיו הובילו אותי לחדר המעצר ואל תנסו לנגוע בי, אי אני אפרק לכם את הצורה. ברור?"

"ברור" עונים שניהם פה אחד.

"קדימה, קחו אותי לחדר המעצר."

אני מגיע לחדר המעצר. אחראי במשמרת מקבל אותי ואומר לי "אתה צריך להתפשט, להוציא את השרוכים מהנעליים ולקבל מדי אסיר."

אני אומר "אין לי כח בשבילך, אני עייף מאד ועכשיו נכנס לחדר והולך לישון ואל תבלבל לי את המוח."

"איך אתה מדבר אלי, חצוף."

שני השומרים מתערבים, "אל תתעסק איתו, הוא מסוכן."

"הצחתקם אותי," הוא אומר.

כאן נמאס לי. אני בא אליו ואומר לו, ״תביא לי את המפתח של תא המעצר כאן."

הוא פונה לשומרים, "תאזקו אותו, אני אראה לו מזה. חצוף."

השומרים מסתכלם עלי ואומרים, "לא יכולים, הוא יפרק אותנו."

אני מדבר אל האחראי, "שמעת אותם, עכשיו תביא מפתח או שאני מפרק אותך."

הוא נותן לי מפתח. אני נכנס לתא מכניס את המפתח לכיס ונשכב על המיטה עם הנעליים ותוך שניות נרדם.