מקום בפרשה

פרשת בראשית: גן עדן ונהר פרת
 
גן עדן - היכן?
השבוע אנחנו מתחילים לקרוא את התורה, והמקום הבולט ביותר בפרשתנו הוא גן עדן שממנו גורשנו בפרשת בראשית. איה מקומו של גן עדן? מדובר במשהו אלוהי שנמצא מעל העולם כולו. האם אפשר למצאו בעולם הזה?
הכתוב מתאר את גן העדן בתיאור גיאוגרפי קונקרטי: "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב... שם הבדלח ואבן השהם. ושם הנהר השני גיחון הוא הסבב את כל ארץ כוש. ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור, והנהר הרביעי הוא פרת. שניים מתוך הארבעה מוכרים לנו יפה - חידקל ופרת. לעומת זאת, השניים הראשונים אינם ידועים לנו עוד ואינם מוזכרים בשמם בהמשך המקרא. אמנם, הפרשה מספקת לנו רמזים באשר למיקומם, אבל זה יוצר מבוכה וקושי לא קטן. פישון סובב את כל ארץ החוילה וגיחון סובב את כל ארץ כוש. כוש לכאורה היא באפריקה. ארץ החוילה "אשר שם הזהב" קשורה מן הסתם אל השם חוילה שמוזכר ברשימת בני יקטן שבסוף פרשת נח ונמנה שם יחד עם חצרמות. מדובר בשבטים ערביים דרומיים השוכנים בדרום חצי האי ערב (הערבים מיחסים את השבטים הערביים הדרומיים לאב קדום בשם קחטאן, הוא כנראה יקטן המקראי). הצרה היא שאין נהרות בדרום ערב, ונסיונות לזהות את פישון עם נחלים מושכי מים בדרום ערב אינם משכנעים. אם כן, אולי מציאות בראשיתית לפנינו שאינה שייכת לעולם הממשי שבו אנו חיים. אבל מצד שני חידקל ופרת הם נהרות ממשיים ביותר, וגם תיאורי פישון וגיחון שבכתוב מנוסחים בניסוח גיאוגרפי ממשי ולא נאמרו בלשון ערטילאית ההולמת מושגים עליונים שלא מן העולם הזה.
מה הם הנהרות הגדולים ביותר בקדמת הים התיכון, העולם שבו חיו ופעלו אבותינו? הוי אומר, החידקל, הפרת בצפון והנילוס - יאור מצרים בדרום־מערב. אכן, אם אנחנו מדברים על ארץ כוש, יובלי הנילוס באמת מוצאם בארץ כוש ובמהלכם המתעקל אפשר למצוא גם צידוק ללשון "הוא הסובב". לכן סוברים רבים בעקבות ו"פ אולברייט שפישון וגיחון הם מה שנקרא היום הנילוס הכחול והנילוס הלבן, מקורותיו של הנילוס. אבל זה יוצר קושי יסודי
 

 
שהרי הנילוס הכחול והנילוס הלבן הם בדרום הרחוק ואילו החידקל והפרת הם בצפון הרחוק. ויש עוד שלל דעות. לפי פרשנות יהודית עתיקה (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות א 38; תרגום ירושלמי כ"י ניאופיטי; התרגום המיוחס ליונתן; ואף אב הכנסייה היירונימוס, כנראה בעקבות מוריו היהודים, בספרו 'שאלות עבריות בספר בראשית') פישון הוא גנגס וארץ החוילה היא הודו. יש סוברים שהפישון והגיחון הם אולי מנהרות אסיה הקטנה, ויש גם דעות אחרות. יש כנראה גם כוש צפונית־מזרחית, כיום הרי הינדו־כוש באפגניסטאן (השוה בבלי מגילה יא. "וחד אמר הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי"). דב אשבל זיהה את גן עדן באזור הרי אררט ומזרח אנטוליה שמהם אכן מתחילים הפרת והחידקל, וסבר שפישון וגיחון הם נהרות באותם אזורים הנשפכים אל הים הכספי והים השחור (בצירוף פתרונות יצירתיים לארץ החוילה וארץ כוש). החוקר הגרמני פרידריך דליטש שהקדיש ספר שלם לשאלת מקומו של גן עדן, סבר שגן עדן המקראי הוא בבל ובמיוחד האזור הפורה שבדרומה סמוך למפרץ הפרסי וזיהה את פישון וגיחון עם תעלות היוצאות מנהר פרת (שבמקורן היו אולי זרימות טבעיות) ואת ארץ כוש עם ארץ kašši - החלק הצפוני של בבל. אחרים מיקמו את גן עדן גם כן בדרום עיראק וזיהו את פישון וגיחון עם הנהרות כַּרוּן וכַּרְחַ'ה הבאים מרמות איראן (כרח'ה זורם בקרבת חורבותיה של שושן). הרמן גונקל, לעומת זאת הרחיק את הסיפור אל מערכת הכוכבים - הנהר היוצא מעדן הוא שביל החלב וארבעת הראשים, הן ארבע הזרועות המרכיבות אותו בתצפית טבעית (ללא טלסקופ), שנתכנו בשמות שנשאלו משמות נהרות מפורסמים בעולם. בסופו של דבר, נראה שאין בידינו לדעת איפה היה גן עדן. אנחנו רק יודעים איפה אנחנו היום - אנחנו מחוץ לגן ולהט החרב המתהפכת שומרת מבחוץ שלא ניכנס שוב...
 
הנהר נהר פרת
נהר פרת הוא הרביעי ברשימת נהרות גן עדן ואדבר עליו מעט.
נהר פרת הוא הנהר החשוב במרחב שלנו. הוא נקרא 'הנהר הגדול'. הוא ארוך מהחידקל, ובניגוד לחידקל כל מימיו באים מההרים שבצפון ובאלף הקילומטרים האחרונים שלו שהם עיקר מהלכו, לא זורמים לתוכו יובלים אחרים. לכן זרימתו בחלקו הדרומי שקטה וכמות מימיו פוחתת בהדרגה (עיין ספרי דברים ז ובראשית רבה טז, ג). ערש התרבות העולמית היא הארץ שבין הפרת והחידקל הנקראת אצלנו בשם היווני מסופוטמיה - 'בין הנהרות' (אך ספק אם זה הוא השימוש המקורי של השם ביוונית; חוקר בשם יעקב פינקלשטין הביא ראיות לכך שהביטוי היווני, ולפניו 'ארם נהרים' בעברית נקרא על שם נהר פרת בלבד). בארץ שבין הפרת והחידקל שכנו אשור בצפון־מזרח, מארי וארם בצפון מערב, שוּמֵר בבל ואַכַּד בדרום. על נהר פרת אמרו חז"ל שמפני שהוא גבול ארץ ישראל לפיכך נקרא 'הנהר הגדול', אבל יש לציין שבכל התנ"ך הנהר סתם הוא נהר פרת. יהושע מזכיר בפני בני ישראל את מוצאם - "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם" (יהושע כד, ב) ואחיה השילוני מזהירם מן הגלות שתחזיר אותם לשם - "וזֵרָם מעבר לנהר" (מלכים א' יד, טו). במקביל לגבול ההבטחה שנאמר לאברהם - "מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת" (בראשית טו, יח), מוצאים אנו בהבטחה שנאמרה לבניו בסיני: "ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר" (שמות כג, לא). בשירה המקראית הממעטת בצורות מיודעות גם נהר בלא ה"א הידיעה הוא הפרת. כך למשל "מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור ומה לך לדרך אשור לשתות מי נהר" (ירמיהו ב, יח). וכך בביטוי "מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ" הנזכר פעמיים במקרא. ביטוי זה הוא קיצור שירי של גבול ההבטחה שבשמות כג שהזכרנו זה עתה. בתהלים עב הוא נכלל בתפילה שמתפלל דוד על שלמה בנו ובזכריה ט הוא נזכר בתוך הייעוד שמיעד הנביא למלך המשיח.
 
עבר הנהר
הצירוף 'עבר הנהר' החליף תפקיד באמצע תקופת המקרא. בנאום המסכם של יהושע "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם" (יהושע כד, ב), בתיאור מלחמות דוד: "וישלח הדדעזר ויֹצא את ארם אשר מעבר הנהר" (שמואל ב י, טז) ובנבואת הפורענות של אחיה השילוני: "וְזֵרָם מעבר לנהר", בכל אלה הצירוף משמש שימוש טבעי - הצד השני, המזרחי, של נהר פרת. ואולם בתחילת ספר מלכים נאמר על שלמה "כי הוא רֹדֶה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה בכל מלכי עבר הנהר" (מלכים א ה, ד), כאן ברור שמדובר על הצד המערבי של הנהר, שבו אנחנו יושבים. למה הוא נקרא 'עבר הנהר'? את התשובה אנו מוצאים בספר עזרא־נחמיה. בספר זה נזכר הביטוי "פח(וו)ת עבר הנהר" 4 פעמים בחלקים העבריים של הספר, ועוד 9 פעמים הצירוף עבר נהרה בתכתובות הארמיות המצוטטות בספר. תמיד הכוונה היא לכל ארץ ישראל רבתי, מנהר פרת ועד גבול מצרים. מקור הביטוי בתקופת האימפריות הגדולות מעליית האימפריה האשורית ואילך. הוא ידוע במקורות האשוריים החל מימי סרגון השני בצורה eber nāri. בכתובת של אסרחדון השם נזכר יחד עם השם (attiḫ שהוא השם האכדי של סוריה. כך עבר אל הבבלים והפרסים, הוטבע בארמית על מטבעות ונמצא גם בכתובת מעינית צפון־ערבית (בצורה 'עבר נהרן') ובכתובת יוונית (בצורה peran Euphratou 'עבר הפרת'). מעניינת כאן השאלה איפה מרכז הכובד. בתקופות הקדומות הביטוי הוא ביטוי עברי שלנו, והוא נגזר באופן טבעי מתוך החיים שלנו בארצנו: אנחנו כאן והם - אשור ובבל וחרן - מעבר לנהר. בתקופות המאוחרות אימצנו בלי משים ביטוי שבו אנחנו ה'אחר', אשור, בבל, שושן הבירה הם המרכז ואנחנו מעבר לנהר. הדבר דומה במקצת לשימוש בצירוף 'המזרח התיכון' בימינו; במקום לראות את עצמנו במרכז, אנחנו מושפעים מההסתכלות האירופית הרואה בנו ובאזורנו מזרח קרוב ובסין ויפן מזרח רחוק. 'קו פרשת המים' שבו הפך עבר הנהר את כיוונו הוא מן הסתם עליית הכח האשורי. חריג אחד לכאורה, הוא הפסוק המדבר על שלמה, והרי שלמה קדם לעליית האשורים בהרבה? התשובה היא שהפסוק "כי הוא רדה בכל עבר הנהר בכל מלכי עבר הנהר" הוא התבטאות של מחבר ספר מלכים ולא רישום היסטורי קדום מימי שלמה.
 
נהר בתרגומים
מעניין לציין שאונקלוס לתורה ויונתן לנביאים מתרגמים פרת גם כאשר הכתוב מזכיר 'נהר' בתפקיד של דימוי ספרותי: "כנחלים נטיו כגנות עלי נהר" - כנחלין דמדברין כגינת שקיא על פרת (במדבר כד, ו), "הנני נטה אליה כנהר שלום" - האנא מיתי לה כשפע נהר פרת שלם (ישעיהו סו, יב). במקרה הראשון הלקוח מברכתו של בלעם יש כאן אולי חדירה לתוך עומק נפשו של הדובר. בלעם הרי חי בקרבת נהר פרת ("פתורה אשר על הנהר", "מפתור ארם נהרים", "מן ארם ינחני בלק מלך מואב") והגיוני שעולם הדימויים שלו מתקשר במודע או שלא במודע לנהר פרת.
 
קרי וכתיב
דוגמה מעניינת של משחק בין הנהר לנהר פרת נמצאת בשמואל ב' ח, ג: "ויך דוד את הדדעזר בן רחב מלך צובה בלכתו להשיב (במקבילה בדה"י: להציב) ידו בנהר פרת". יש מחלוקת פרשנית מי הלך לנהר פרת, האם מלך צובה הלך ודוד הפתיע אותו בדרך והכה אותו, או שדוד עצמו הלך להשיב/להציב ידו בנהר פרת ובדרך הכה את הדדעזר. לא נעמיק כאן בשאלה זו. אותנו מעניין כאן הנוסח. בשמואל כתוב "בְלֶכְתּוֹ לְהָשִיב יָדוֹ בִּנְהַר" והמסורה מציינת: פְּרָת קרי ולא כתיב. במקבילה שבדה"י הכל נורמלי - "בִּנְהַר פְּרָת" כתיב וקרי. ברור שמסורת הכתיב בשמואל התכוונה לקריאה " בְּלֶכְתּוֹ לְהָשִיב יָדוֹ בַּנָּהָר". החילוף שבין הכתיב לבין הקרי והמקבילה שבדה"י משקף את שתי הצורות שבהן משתמשת לשון המקרא ביחס לנהר הגדול נהר פרת. בין אם אמרת הנהר ובין אם אמרת נהר פרת אמרת אותו דבר, כי הנהר סתם הוא נהר פרת.
 
נהר פרת - גבול הארץ
לפני שאנו מסיימים, נדגיש את מעלתו העיקרית של נהר פרת. הנהר, הנהר הגדול נהר פרת, הוא גבולה של ארץ ישראל המורחבת. בכל מקום שבו התורה מזכירה את גבולותיה של ארץ הייעוד הרחבה, לא ייפקד מקומו של נהר פרת. כך בהבטחה לאברהם בברית בין הבתרים ("לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת"; בראשית טו, יח), וכך בברית סיני (שמות כג, לא), ושלוש פעמים בערבות מואב (דברים א, ז; יא, כד; יהושע א, ג). נזכיר כאן היום מישהו שעל פי רוב אין אנו מזכירים אותו לשבח, יאסר ערפאת. צורר יהודים זה הסביר פעם את מהותו של דגל ישראל: שני הפסים הכחולים הם הנילוס ונהר פרת וביניהם שוכן מגן דוד - סמלו של עם ישראל. דבריו הרגיזו הרבה ישראלים, אבל לאמיתו של דבר אין בדבריו אלא יישום ויזואלי של הייעוד התנ"כי וכל מי שדוגל בתנ"ך יכול לראות בפרשנותו של ערפאת איחול טוב לעם ישראל.
 

 
מקורות להרחבה ולעיון:
מ"ד קאסוטו, פירוש על ספר בראשית8, ירושלים תשמ"ג, 75-79.
י"מ גרינץ, מוצאי דורות, ירושלים תשכ"ט, 35-50.
ד' אשבל, "ארבעה נהרות היוצאים מעדן", בית מקרא מ (תש"ל), 100-104.
י"ת רדאי, "ארבעת הנהרות", בתוך: י"ת רדאי ואחרים (עורכים), לעטרת צבי לכבוד צבי א' קורצוייל, חיפה תש"ם, כה-ל.
י' אליצור וי' קיל, אטלס דעת מקרא, ירושלים תשנ"ג, 20-21.
א"פ רייני, "עבר הנהר, עבר נהרא, עבר נהרה", אנציקלופדיה מקראית ו, 43-48.
 
F. Delitzsch, Wo lag das Paradies, Leipzig 1881.
W. F. Albright, "The Location of the Garden of Eden", AJSL 39 (1922), 15-31.
J. J. Finkelstein, "Mesopotamia," JNES 21 (1962), 73-92.
W. W. Müller, "Pishon", Anchor Bible Dictionary, 5, 282.