1
לו הייתי יכולה לבקש דבר אחד, מה הייתי מבקשת?
לחזור בזמן לעבר ולשנות את ההווה שלנו? האם באמת אפשר לשנות את שאני מבקשת לשנות?
בוקר.
לקחתי את משקפי השמש החדשים שקניתי אתמול. לאחר אלפי שעות שמש בלתי נלאות, הזכוכיות הכהות פשוט דוהות.
הלכתי הביתה לאט וכך פשטה בי העייפות.
תמיד כשהיא באה, צריך להתמסר לה. אין ברירה. בדרך כלל היא תעניש את המתנגד בחשיפת רעיונותיו בפומבי, בהשפלתו על חולשותיו שיתגלו אחת אחרי השניה לפי פקודותיה, כך שימצא מפלט רק בשינה.
אין דרך חזרה למתנגדים, המורדים יצפו פגיעה.
שימוש לא נכון בעייפות גורר בהכרח אמצעי אכיפה אלימים מנטלית. אין דרך חזרה.
כשיצאתי לרחוב, האלחוש שלי ישב לא נוח על היד. זה מאוד הטריד אותי. עצרתי כדי לסדר אותו. הרצועה האלסטית הכחולה השתחררה מעט והמחט זזה ממקומה, איש אחד עצר ועזר לי לסדר אותה.
מן סולידריות אנושית שכזו.
בדרך כלל מאוד קשה לסדר אותו בלי להוריד אותו ובמיוחד ברחוב, כי להוריד אותו זה מאוד מסוכן. האלחוש הוא אחת ההמצאות הטובות ביותר מאז ומעולם.
בעבר יצאו מנקודת הנחה שטבעי וברור שאנחנו הולכים ברחוב ביום ועושים זאת שוב ושוב יום אחרי יום, פוגשים את אותם אנשים, ומנהלים את אותן שיחות. מספרים אחד לשני שום דבר ועוד קצת כלום. שוב ושוב אותן שיחות, אותם נושאים, משתפים אחד את השני בתפקודי הגוף, כתלות במזג האויר שלהם, בהעדר שום מעוף אחר.
"שלום לך! מה שלומך?"
"נהדר, ואתה?"
"שלומי נפלא, אם כי חם היום ואני תמיד מתעייף אחרי הארוחה."
"כן, אני תמיד צריכה ללכת יותר לשירותים בימים כאלה."
"שיהיה לך יום מדהים."
"גם לך! ושבוע מקסים שיהיה לך!"
כמה דוחה.
יכולנו להעביר עוד דורות שלמים כך, בנימוס סינתטי ושיעמום קונקרטי, אך לא עוד.
אין צורך להתחבא מאחורי מסך הטיפשות המופתעת, אנו ידענו תמיד טוב טוב מה מתרחש.
מה אנו עושים לעצמנו, מה שאנחנו יוצרים הצטבר והצטבר והגיע לנקודה קריטית, נקודת המדרון החלקלק. ועכשיו זה מקיף אותנו והחיים שהיו לנו כבר אבדו.
המערכת הביולוגית שלנו, זו שעוד לא ירדו לעומק פעילויות כל התהליכים הביוכימיים שבה, זו שתמיד אמרו עליה שנוצרה ממרק קדום ואקראי, הייתה צריכה לספוג בו זמנית קרינת שמש מזיקה, רעלים באויר, חומרי הדברה וזרחנים אורגאניים בירקות, אנטיביוטיקה והורמונים במזון, אורגניזמים שגילו עמידות לאנטיביוטיקה, דטרגנטים לכל דורש וחומרים כימיים בתוך המים. כעת כל מה שאנו, אינו עוד.
בשנת 2200 החל המוות הגדול. לא מגיפה. למגיפה יש מוקד התפרצות, יש את "חולה אפס", יש דרך הדבקה, יש הגיון, לרוב יש פיתרון. בשנת 2200 אנשים בכל רחבי העולם החלו למות. מוות מהיר. פתאומי.
אוכלוסיית העולם הדלדלה לפחות מעשרה אחוז תוך שלושים שנה.