גילוי התודעה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גילוי התודעה

גילוי התודעה

עוד על הספר

  • הוצאה: ספרי ניב
  • תאריך הוצאה: ינואר 2025
  • קטגוריה: רוחניות, שירה
  • מספר עמודים: 91 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 25 דק'

אורן משה דקל

הגשמת העצמיות האמיתית, חיבור אל המרכז האמיתי אשר מעבר לרעשי הרקע המנטליים, מדיטציה וענווה ככלים לטיהור הסובייקטיביות, אחדות אמת אוניברסלית אחת – בבחינה רטרוספקטיבית, תהפוכות הגורל היו אלה שהביאו את המחבר אל מסע מבורך זה, כלומר יותר מאשר בחירתו החופשית, בחר המסע בו. 

אורן, במקור איש מחשבים, אך החיים, לדבריו, העניקו לו מתנת ראייה פנימית בעודו בהדרגה מאבד את זו החיצונית.

תקציר

הגשמת העצמיות האמיתית, חיבור אל המרכז האמיתי אשר מעבר לרעשי הרקע המנטליים, מדיטציה וענווה ככלים לטיהור הסובייקטיביות, אחדות אמת אוניברסלית אחת – בבחינה רטרוספקטיבית, תהפוכות הגורל היו אלה שהביאו את המחבר אל מסע מבורך זה, כלומר יותר מאשר בחירתו החופשית, בחר המסע בו. 

אורן, במקור איש מחשבים, אך החיים, לדבריו, העניקו לו מתנת ראייה פנימית בעודו בהדרגה מאבד את זו החיצונית.
בספר זה, ספרו הרוחני השני של אורן משה דקל, הוא מספר על עצמו ומתמצת חמש אבני דרך אל העצמיות המבורכת. כמו כן מצורפים עשרה שירים שאותם כתב לאורך המסע.

פרק ראשון

הקדמה

טענתי הראשית בספר זה, שלמעשה כבר יותר מעשרים וחמש שנים אני חי אותה ובהתאם לה, היא כי יש ליחיד מהות אלוקית פנימית.

אוסיף כאן, בסוף הספר, עשרה משיריי אשר כתבתי לאורך המסע, בדרכי מן הדיכאון־מאניה הביפולרי אל השקט המבורך של התובנה העצמית.

שים לב, קורא יקר, כי בשיריי הראשונים למסע, היה מעין מרד ברמת התודעה (וברמה זו בלבד).

קריאה מהנה.

מבוא

"Madness could also be a breakthrough and not just a breakdown"

R.D. Laing

ספר תמציתי זה דן במצבו הרוחני החסר של האדם מקדמת דנא, ולפיכך מדגיש את הצורך עבורנו בחזרה אל העצמיות המבורכת. על כך מרחיב הפרק הראשון.

הפרק השני דן בכלי המדיטטיבי ובטיבה של המדיטציה בהקשר של אותו מסע אל העצמיות המבורכת.

הפרק השלישי דן במושג הענווה כטוהר וטיהור פנימיים ובנחיצות אלה בעבור התובנה הרוחנית.

הפרק הרביעי ממחיש כיצד מסתירים החיים, על כל הדרמות וסערות הנפש שבהם, את היסוד הקדוש והאמיתי של החיים עצמם.

הפרק החמישי והאחרון דן בקשר שבין הבנה עצמית ובין חשיפת התודעה.

השתמשתי כאן במושגי מפתח מן המסע, שהם גם אבני דרך חשובות ומבורכות.

הספר, כמובן, אינו מנותק ממסעי הרוחני (במשך עשרים וחמש השנים האחרונות), ולפיכך ראיתי לנכון לצרף הקדמה אישית בתחילתו ולשלב בסופו עשרה מן השירים הרוחניים אשר כתבתי, כל אחד בתקופה שונה, לאורך המסע.

ובכל זאת, אף על פי שבספרי זה ניסיתי ככל יכולתי לצמצם ולזכך את העניין, הרי שאם אֶשָּׁאֵל, אולי בחצי חיוך ובהומור ובתנועת יד צברית ישירה של ה"תכלס, דוגרי":

"מה בעצם אתה מביא לנו כאן?"

אזי בשש מילים אשיב: "את תמציתה של הדרך אל העצמיות".

לב ליבו של הספר, בראשי פרקים:

הנשמה

(הבעיה המעוררת את הצורך ואת המוטיבציה לצאת למסע)


מדיטציה

(מהי נחיצותה)


ענווה

(מהי ומדוע היא הכרחית)


התודעה האנושית וחשיבותה הראשונית של הבנה עצמית למען גילוי התודעה וחשיפתה

הנשמה

האגו, כפי שאנו רואים בעולם, נמצא תמיד בתנועת חמדנות – עוד ועוד: חמדנות חומרית, ולרוב גם מנטלית (כגון השאיפה להיות מתאימים יותר, אלגנטיים יותר בהתנהגות, ידענים יותר, הגרסה הטובה ביותר של עצמנו וכו'); רצון תמידי להשתפר ולצבור, ובעקבות זאת – פחד עז מלאבד. זהו למעשה פחד קמאי של המוח השורד מאִיוּן, המבטיח הישרדות. אלא שבעולם המודרני, סוכן זה, האגו, כמובן עושה מאמץ־יתר עד כדי המלכת התחרות החמדנית, הקנאה והשנאה, כך שהשלטון הבר־קיימא היחיד הוא הקפיטליסטי. במצב זה אין תמה כי החלום האמריקאי על אושר הנובע מעושר עד בלי די – נתפס כמובן מאליו.

לעומת חרדותיו וחוסר יציבותו של האגו, הרי שהנשמה, שהיא זהותו ומהותו של האדם מקדמת דנא, היא־היא האדם עצמו, הזהות עצמה, אשר היא חלק אלוק ממעל, ועל כן מספיקה עבור עצמה. אם כן, מדוע שיחשוש האדם לאבדהּ? הרי היא הוא. זו זהותו המובנית. אלא שהוא אינו ער לכך, אלא לתשוקה ולשליחהּ – ה"אני" שלו.

להבדיל מן האגו, הנשמה משוחררת מן הפחדים ההישרדותיים על השלכותיהם (חרדות, דאגות, חרטות, חמדנות, קנאה ושנאה), אלא שהאגו הוא המולך ואין האדם, באופן רגיל, ער לנשמתו, כלומר להיותו נשמה, חלק אלוק ממעל. האגו הוא המולך, אולם הנשמה היא המרכז האמיתי. את הנשמה יש לחשוף ולגלות מחדש כעת.

על דרך המשל, בעיית החיים של האדם בעולמנו זה מתחילה כידוע בגירושו מגן העדן.

הסברה היא כי בגירוש אין מדובר פיזית במקום אחר, אלא בכך שהאלוקים הנצחי הסתלק, פשוטו כמשמעו, מחווייתו הפרטית של האדם, וכעת האדם חווה את עצמו ואת העולם סביבו ללא שום קדושה – כדבר רגיל ומובן מאליו.

הווה אומר, אף שהאלוקים בכל מקום ובכל זמן, הרי שבהכרתו הרגילה של האדם ממד האלוקות כביכול איננו.

כך, האדם משליך את הכרתו, מתוך פנימיותו חסרת הקדושה, החוצה אל העולם וחווה הכול סביבו בחוליות, ללא שום קדושה.

אם בגן העדן הייתה רוח האלוקים מרחפת בגן, הרי שכעת, אם חפצה נפשו של האדם בגילוי אותו ממד הנצח, הוא נדרש לעבור מסע רוחני מפרך שבו הוא מנקה כלי רוחו מרוע ומכפירה – מסע חקירה מתוך ענווה, מאמץ ותשומת לב רגישה ובהירה.

אורן משה דקל

הגשמת העצמיות האמיתית, חיבור אל המרכז האמיתי אשר מעבר לרעשי הרקע המנטליים, מדיטציה וענווה ככלים לטיהור הסובייקטיביות, אחדות אמת אוניברסלית אחת – בבחינה רטרוספקטיבית, תהפוכות הגורל היו אלה שהביאו את המחבר אל מסע מבורך זה, כלומר יותר מאשר בחירתו החופשית, בחר המסע בו. 

אורן, במקור איש מחשבים, אך החיים, לדבריו, העניקו לו מתנת ראייה פנימית בעודו בהדרגה מאבד את זו החיצונית.

עוד על הספר

  • הוצאה: ספרי ניב
  • תאריך הוצאה: ינואר 2025
  • קטגוריה: רוחניות, שירה
  • מספר עמודים: 91 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 25 דק'
גילוי התודעה אורן משה דקל

הקדמה

טענתי הראשית בספר זה, שלמעשה כבר יותר מעשרים וחמש שנים אני חי אותה ובהתאם לה, היא כי יש ליחיד מהות אלוקית פנימית.

אוסיף כאן, בסוף הספר, עשרה משיריי אשר כתבתי לאורך המסע, בדרכי מן הדיכאון־מאניה הביפולרי אל השקט המבורך של התובנה העצמית.

שים לב, קורא יקר, כי בשיריי הראשונים למסע, היה מעין מרד ברמת התודעה (וברמה זו בלבד).

קריאה מהנה.

מבוא

"Madness could also be a breakthrough and not just a breakdown"

R.D. Laing

ספר תמציתי זה דן במצבו הרוחני החסר של האדם מקדמת דנא, ולפיכך מדגיש את הצורך עבורנו בחזרה אל העצמיות המבורכת. על כך מרחיב הפרק הראשון.

הפרק השני דן בכלי המדיטטיבי ובטיבה של המדיטציה בהקשר של אותו מסע אל העצמיות המבורכת.

הפרק השלישי דן במושג הענווה כטוהר וטיהור פנימיים ובנחיצות אלה בעבור התובנה הרוחנית.

הפרק הרביעי ממחיש כיצד מסתירים החיים, על כל הדרמות וסערות הנפש שבהם, את היסוד הקדוש והאמיתי של החיים עצמם.

הפרק החמישי והאחרון דן בקשר שבין הבנה עצמית ובין חשיפת התודעה.

השתמשתי כאן במושגי מפתח מן המסע, שהם גם אבני דרך חשובות ומבורכות.

הספר, כמובן, אינו מנותק ממסעי הרוחני (במשך עשרים וחמש השנים האחרונות), ולפיכך ראיתי לנכון לצרף הקדמה אישית בתחילתו ולשלב בסופו עשרה מן השירים הרוחניים אשר כתבתי, כל אחד בתקופה שונה, לאורך המסע.

ובכל זאת, אף על פי שבספרי זה ניסיתי ככל יכולתי לצמצם ולזכך את העניין, הרי שאם אֶשָּׁאֵל, אולי בחצי חיוך ובהומור ובתנועת יד צברית ישירה של ה"תכלס, דוגרי":

"מה בעצם אתה מביא לנו כאן?"

אזי בשש מילים אשיב: "את תמציתה של הדרך אל העצמיות".

לב ליבו של הספר, בראשי פרקים:

הנשמה

(הבעיה המעוררת את הצורך ואת המוטיבציה לצאת למסע)


מדיטציה

(מהי נחיצותה)


ענווה

(מהי ומדוע היא הכרחית)


התודעה האנושית וחשיבותה הראשונית של הבנה עצמית למען גילוי התודעה וחשיפתה

הנשמה

האגו, כפי שאנו רואים בעולם, נמצא תמיד בתנועת חמדנות – עוד ועוד: חמדנות חומרית, ולרוב גם מנטלית (כגון השאיפה להיות מתאימים יותר, אלגנטיים יותר בהתנהגות, ידענים יותר, הגרסה הטובה ביותר של עצמנו וכו'); רצון תמידי להשתפר ולצבור, ובעקבות זאת – פחד עז מלאבד. זהו למעשה פחד קמאי של המוח השורד מאִיוּן, המבטיח הישרדות. אלא שבעולם המודרני, סוכן זה, האגו, כמובן עושה מאמץ־יתר עד כדי המלכת התחרות החמדנית, הקנאה והשנאה, כך שהשלטון הבר־קיימא היחיד הוא הקפיטליסטי. במצב זה אין תמה כי החלום האמריקאי על אושר הנובע מעושר עד בלי די – נתפס כמובן מאליו.

לעומת חרדותיו וחוסר יציבותו של האגו, הרי שהנשמה, שהיא זהותו ומהותו של האדם מקדמת דנא, היא־היא האדם עצמו, הזהות עצמה, אשר היא חלק אלוק ממעל, ועל כן מספיקה עבור עצמה. אם כן, מדוע שיחשוש האדם לאבדהּ? הרי היא הוא. זו זהותו המובנית. אלא שהוא אינו ער לכך, אלא לתשוקה ולשליחהּ – ה"אני" שלו.

להבדיל מן האגו, הנשמה משוחררת מן הפחדים ההישרדותיים על השלכותיהם (חרדות, דאגות, חרטות, חמדנות, קנאה ושנאה), אלא שהאגו הוא המולך ואין האדם, באופן רגיל, ער לנשמתו, כלומר להיותו נשמה, חלק אלוק ממעל. האגו הוא המולך, אולם הנשמה היא המרכז האמיתי. את הנשמה יש לחשוף ולגלות מחדש כעת.

על דרך המשל, בעיית החיים של האדם בעולמנו זה מתחילה כידוע בגירושו מגן העדן.

הסברה היא כי בגירוש אין מדובר פיזית במקום אחר, אלא בכך שהאלוקים הנצחי הסתלק, פשוטו כמשמעו, מחווייתו הפרטית של האדם, וכעת האדם חווה את עצמו ואת העולם סביבו ללא שום קדושה – כדבר רגיל ומובן מאליו.

הווה אומר, אף שהאלוקים בכל מקום ובכל זמן, הרי שבהכרתו הרגילה של האדם ממד האלוקות כביכול איננו.

כך, האדם משליך את הכרתו, מתוך פנימיותו חסרת הקדושה, החוצה אל העולם וחווה הכול סביבו בחוליות, ללא שום קדושה.

אם בגן העדן הייתה רוח האלוקים מרחפת בגן, הרי שכעת, אם חפצה נפשו של האדם בגילוי אותו ממד הנצח, הוא נדרש לעבור מסע רוחני מפרך שבו הוא מנקה כלי רוחו מרוע ומכפירה – מסע חקירה מתוך ענווה, מאמץ ותשומת לב רגישה ובהירה.