אמת ושקר

דבר העורכת

בקובץ המחזות הנוכחי, המחזאי גדעון לפיד, בשפתו הייחודית, ממשיך לקחת את קוראיו למחוזות הקיום: מה מניע אותנו בעולם? מה אנחנו רוצים להשיג בחיינו? מהם הדברים החשובים לנו ביותר? על מה לעולם לא נוותר? מהי אמת ומהו שקר? מיהו השפוי ומיהו המטורף? אלו הן שאלות שבמיוחד בתקופה זו, נוגעות לכל אחד ואחת מאיתנו.

דרך שני מחזות: "אמת ושקר" ו"האיש השפוי", אנו נחשפים לחיפוש האנושי הנצחי אחר קרבה, אחר שיח אנושי חם ומנחם בתוך סערות החיים. אנו באים לעולם הזה לבד ועוזבים אותו לבד, אך קיים חיפוש תמידי במהלך חיינו על פני האדמה לחלוק את הדרך הזו עם אדם נוסף. האם נוכל לתת את כל כולנו לאותו אדם? האם נמצא אותו בכלל או שמא פספסנו אותו במרוץ החיים? האם נעז להביט לאחור ולהשיב אותו אל חיינו?

אלו הן רק חלק מהשאלות הרבות העולות תוך כדי קריאה בקובץ מחזותיו הנוכחי של לפיד, כאשר מהות עיסוקו, בדיוק כמו במחזותיו הקודמים, נותרת תקשורת אנושית. מה קורה כאשר היא מתקיימת, ואילו בורות נוצרים כאשר היא חסרה.

מחזותיו של לפיד מהווים מראה לנפשנו, משקפים את האמת הגולמית והלא מסוננת של תשוקותינו ופחדינו העמוקים ביותר. ב"אמת ושקר", צולל לפיד לתוך המים העכורים של חיים בצל טראומה. מה קורה כאשר מתעלמים ממנה ומנסים לקבור אותה, והיא מרימה את ראשה ולא מוותרת. זהו מחקר עוצמתי על האופן שבו שקרים יכולים לעוות את המציאות שלנו ולכבול אותנו לתהום וכיצד האמת, למרות שלעתים קרובות היא כואבת, היא הדרך היחידה להבנה אמיתית ולחיבור.

“האיש השפוי" מתמודד עם סוגיה עמוקה נוספת - תפיסתנו את השפיות. את מי אנו מתייגים כשפוי ואת מי כמטורף? ומה הסיבה לתיוג זה או אחר? האם אהבה יכולה להוציא אותנו מדעתנו? האם ויתור עליה הוא שיגעון בלתי נתפס? דמויותיו של לפיד מאתגרות את התפיסות המוקדמות שלנו, מאלצות אותנו להטיל ספק בשיפוט שלנו ובנורמות החברתיות שמעצבות אותן. המחזה מהווה תזכורת נוקבת לכך ששפיות היא לעתים קרובות עניין של נקודת מבט, ומה שאדם אחד רואה כשיגעון, אחר עשוי לראות כגאונות.

השאלות שמעלה לפיד ביצירותיו מהדהדות עמוקות במצב הנוכחי של החברה שלנו. כולנו מחפשים משמעות, משהו אמיתי ומוחשי להיאחז בו בתקופות של אי ודאות. מחזותיו של לפיד אינם מספקים תשובות קלות, אך הם מציעים מרחב להרהור ולדיאלוג.

אחד האלמנטים הבולטים ביותר בכתיבתו של לפיד הוא יכולתו להעביר רגשות מורכבים בפשטות ובבהירות. דמויותיו אנושיות להפליא, פגומות וניתנות להזדהות. הן מועדות בחייהן, עושות טעויות ומחפשות גאולה, ממש כמונו. דרך מסעותיהן, אנו נזכרים בפגיעות שלנו ובצורך האוניברסלי בקשר.

מאיה האן

אמת ושקר

הדמויות:

אֵדִי: יופיע בשלושה זמנים: בגילאי 45, 65, 85

אֵמִי: תופיע בשלושה זמנים: בגילאי 40, 60, 80

דמות במסכה, תופיע מעת לעת במונולוג

תמונה מקדימה

במה ריקה... אמי במיטה... סיוטי לילה... נשמעת זעקתה של אמי מתוך חלום בלהות...

אמי: אהא!... הא!... אהא!... איפה אני!... הניחו לי!... הניחו

לנפשי!... יש לי חיים!... חלומות!... איפה אני!...

חלומות!... תקוות!... תשוקות!... חיים!...

(בקול הולך ונחלש...) חלומות... תשוקות... חיים...

חלומות... תשוקות... חיים...

(מתעוררת...) אהא... אוי... הא... אהה... איפה אני!...

(נוגעת בעצמה... צובטת את עצמה...) אהה...

אהה... חלום רע!... החלום

חזר!... חלום רע!... חלום רע!... (נוגעת בעצמה שוב... צובטת את עצמה...)

תמונה ראשונה

בתמונה זו אדי בן 45, אמי בת 40

אמי, ליד שולחן האיפור... מתאפרת מול הראי...

נכנס אדי

אדי: היי... היי... (אמי עסוקה בשולחן האיפור)

היי... הגיע הזמן לומר את האמת זה לזו, אמי!...

(אמי מפנה מבטה... שותקת...)

אמרתי: הגיע הזמן לומר את כל האמת!

אמי: אמרנו את כל האמת, אדי!

אדי: לא אמרנו את כל האמת, אמי!

אמי: אמרנו מה שרצינו!...

אדי: לא אמרנו מה שרצינו!...

אמי: אמרנו הַכֹּל... אבל הַכֹּל!...

אדי: לא אמרנו מה שלא רצינו...

אמי: כל מה שרצינו...

אדי: מה שלא רצינו...

אמי: אין לנו מה להסתיר...

אדי: כן, אין לנו מה להסתיר...

אמי: לא טפח ולא טפחיים...

אמי מפנה מבטה אל הראי...

הפוגה

אדי: דיברת מתוך שינה, אמי!

אמי משנה את הנושא...

אמי: היה לך יום טוב!

אדי: כן, אמי!

אמי: עשית מה שרצית!...

אדי: כן, אמי!

אמי: כל מה שרצית!...

אדי: כן אמי!

אמי: הכול!...

אדי: כן אמי!

הפוגה

אדי: זעקת מתוך שינה, אמי!

אמי (בהחלטיות): לא... לא זוכרת!

אדי: התפרצת מתוך סיוטים!

אמי: זה לא יתכן!

אדי: אמרת: הניחו לי!

אמי: ממש לא יתכן!

אדי: הניחו לחיי... לנפשי!

אמי: לא זוכרת!

נחלשת בטון הדיבור

אדי: אמרת: יש לי חלומות!...

אמי: לא יודעת...

אדי: שלא הספקתי מאומה...

אמי: אולי... יתכן...

אדי: זה מעורר דאגה...

אמי: לא יודעת...

אדי: בכית מתוך שינה...

אמי: לא ידוע לי...

אדי: גם צעקת...

אמי: לא...

אדי: יללת...

אמי: לא יתכן...

אדי: התחננת...

אמי: שקר וכזב...

אדי: התעוררת בבהלה...

אמי: איך יתכן?!

אדי: התעוררת באפס כוחות...

אמי: די!... לא זוכרת!... די!... לא מקצתו... ולא שמץ ממנו...

הכול שקר... הכול הבל הבלים...

אדי: בסדר אמי!...

אמי: הכול שקר וכזב!

אדי: בסדר אמי... תשכחי מזה... כטוב בעינייך אמי!

אמי מואפלת

אדי מואר

אדי: מה התעלומה ומה החיזיון... מה אמת ומה שקר... ראיתי

הַכֹּל מכֹּל וכֹל... צפיתי בשטף מראות... בשטף סיוטים... שמעתי זעקות... חזיתי בהתפרצויות... מה פשר ההסתרה והשתיקה... סוד ההדחקה וההכחשה... במו עיני צפיתי... באוזני שמעתי... לא בחלום לילה... ולא באובדן חושים... שמא צפיתי בדמיון שווא... קראתי מהרהורי לִבִּי... הולכתי שולל בחזיון תעתועים... אולי נמתין מעט לתופעה... ניתן לזמן מרפא והמתנה... נעקוב בשקט וברגיעה... עד פתרון התעלומה כולה...

אדי מואפל

אמי מוארת

אמי: איך אימנע מסיוטי לילה... מלהג וגבבי הבלים...

מלמול תוך שינה... והתערטלות שקופה... אימנע מערוותי הגלויה... אישן באמת שנת ישרים... שינה מתוקה ושַׁלְוָה... ללא חשדות ותעלומה... אכסה עברי ואסתיר רזי סודי...ללא שמץ מעקב מימיני ומשמאלי... תהיות וקטעי רמזים בקרבי... בחלקת אלוהים הקטנה שלי... להרגיע הכול בנפש חפצה... שלא יופר האיזון העדין בתוכי... ללא תמיהה ומבוכה רבה... ללא שאלות ומלל של חקירה... ואחיה בנועם ובשַׁלְוָה שלמה... במיטת יצועי הקטנה...

אמי מואפלת... אדי מואפל... מופיעה דמות במסכה... הבמה מוארת על הדמות...

הדמות: לא, לא נועם ולא שַׁלְוָה... לא רגיעה ולא מנוחה...

הפחד מן האמת הוא מכשלה... והחשד יעוור את הגיונה... יפיץ השערה ותהיות על ניאוף... זנונים ובגידה... אולי אהבה נכזבת שחלפה... ומעקב ובילוש בצידה... מוטב לחשוף אמת ושקר... לדבר בפתיחות תחת הסתרה... זה הפתרון לקשיים ולהכחשה... המענה לסבל וקץ למכאובים... תחת משקעים והדחקה... לסיים משחק מטורף בדממה... באיזון עדין ומחשבה רצויה... לחיות או למות... זו השאלה...