ארוחות

מִסְּעוּדָה לִסְעוּדָה 

הַיָּמִים מִתְקַדְּמִים 

וּבַסְּעוּדָה הַחַיִּים 

א. זה השולחן אשר 

I. פרולוג 

אֲנִי לֹא אָכַלְתִּי 

אֶת מָה שֶׁבִּשַּׁלְתִּי, 

אֲנִי לֹא אָכַלְתִּי 

דָּבָר — 

אֶת מָה שֶׁבִּשַּׁלְתִּי 

אֲכַלְתֶּם אַתֶּם, 

מִמָּה שֶׁבִּשַּׁלְתִּי 

נֶחְנַקְתֶּם — 

וַאֲנִי רַק יָשַׁבְתִּי 

כַּפְעֵץ בְּיָדִי, 

נִשְׁעָן לְאָחוֹר 

מְחַיֵּךְ — 

הֶעֱלֵיתִי גֵּרָה 

מִמַּאַכְלֵי יַלְדוּתִי, 

כַּאֲשֶׁר סָבְתָא בִּשְּׁלָה לִי 

דַּיְסָה. 

* 

אֲנִי לֹא הָרַסְתִּי 

אֶת מָה שֶׁבָּנִיתִי, 

אֲנִי לֹא הָרַסְתִּי 

דָּבָר — 

אֶת מָה שֶׁבָּנִיתִי 

הֲרַסְתֶּם אַתֶּם, 

מִמָּה שֶׁבָּנִיתִי 

נוֹלַדְתֶּם — 

וַאֲנִי רַק יָשַׁבְתִּי 

פַּטִּישׁ בְּיָדִי, 

נִשְׁעָן עַל פָּנַי 

וּבוֹכֶה — 

הֶעֱלֵיתִי מַכָּה 

מִפִּלְאֵי יַלְדוּתִי, 

כַּאֲשֶׁר סַבָּא בָּנָה לִי 

תֵּבָה. 

* 

אֲנִי לֹא חָיִיתִי 

אֶת מָה שֶׁחָלַמְתִּי, 

אֲנִי לֹא חָיִיתִי 

דָּבָר — 

אֶת מָה שֶׁחָלַמְתִּי 

חֲיִיתֶם אַתֶּם, 

מִמָּה שֶׁחָלַמְתִּי 

נְשַׁמְתֶּם — 

וַאֲנִי רַק יָשַׁבְתִּי 

נוֹצָה בְּיָדִי, 

נִשְׁעָן בְּרַכּוּת 

מְנַמְנֵם — 

הֶעֱלֵיתִי חַכָּה 

עִם חֲלוֹמוֹת יַלְדוּתִי, 

כַּאֲשֶׁר הָאִישׁ שֶׁבַּקִּיר לִי 

חִכָּה. 

* 

אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי 

אֶת מָה שֶׁיָּדַעְתִּי, 

אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי 

דָּבָר — 

אֶת מָה שֶׁיָּדַעְתִּי 

אֲמַרְתֶּם אַתֶּם, 

מִמָּה שֶׁיָּדַעְתִּי 

נִטְרַפְתֶּם — 

וַאֲנִי רַק יָשַׁבְתִּי 

עֵט בְּיָדִי, 

נִשְׁעָן לְפָנִים 

וְרוֹשֵׁם — 

הֶעֱלֵיתִי מִשְׁמַע 

אִמְרוֹת יַלְדוּתִי, 

כַּאֲשֶׁר אִמָּא אָמְרָה לִי 

יָפֶה. 

* 

אֲנִי לֹא חִבַּקְתִּי 

אֶת מָה שֶׁאָהַבְתִּי, 

אֲנִי לֹא חִבַּקְתִּי 

דָּבָר — 

אֶת מָה שֶׁאָהַבְתִּי 

חִבַּקְתֶּם אַתֶּם, 

מִמָּה שֶׁאָהַבְתִּי 

חֲיִיתֶם — 

וַאֲנִי רַק יָשַׁבְתִּי 

לֵב פּוֹעֵם בְּיָדִי, 

נִשְׁעָן מְפַרְכֵּס 

וְגוֹסֵס — 

הֶעֱלֵיתִי דִּמְעָה 

מֵאַהֲבַת יַלְדוּתִי, 

כַּאֲשֶׁר אַבָּא לָחַשׁ לִי 

דְּבַרְמָה. 

II. ארוחת צדיקים שקמה על יושביה 

בְּאוֹקְיָנוּס הַמַּחְשָׁבוֹת 

הַלִּוְיָתָן חָשַׂף עֶרְוָתוֹ, 

הִשְׁמִיעַ לָעוֹלָם צִוְחָתוֹ 

וּבְאִבְחָה בָּלַע אֶת כֻּלָּם — 

אֶתְכֶם הַקּוֹרְאִים וְאֶת כָּל הָעוֹלָם. 

וְעִם כֻּלָּנוּכֶם בְּבִטְנוֹ 

הוּא שָׂחָה 

דֶּרֶךְ הַיַּמִּים הַיְּדוּעִים הַקְּרוֹבִים 

לְאוֹקְיָנוֹסִים בְּתוּלִיִּים רְחוֹקִים 

שֶׁבִּיקוּמִים אֲחֵרִים, 

נִשְׁכָּחִים. 

וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַחוֹף 

הֶחָדָשׁ בְּיוֹתֵר שֶׁרָאָה 

הוּא פָּלַט צְעָקָה, 

שֶׁלִּפְנֵיכֵן 

שָׁם אוֹ בְּכָל מָקוֹם אַחֵר שֶׁקַּיָּם 

לֹא נִשְׁמְעָה. 

וּמִבַּעַד לֹעוֹ הַפָּעוּר הָרָחָב 

שֶׁל לִוְיָתָן מְבֻלְבָּל 

כֻּלְּכֶמָּנוּ נִפְלַטְתֶּמָּנוּ 

לְחַיִּים חֲדָשִׁים עַל 

אֲדָמָה חֲדָשָׁה בְּתוּלָה, 

לַחוֹף הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר שֶׁ־ 

עֵין־אֱנוֹשׁ רָאֲתָה. 

אַךְ הָיִינוּ מֵתִים. 

מְעֻכָּלִים, 

מְעַט רְקוּבִים, 

כְּתוּבִים עַל דַּפִּים 

מַצְהִיבִים — 

הָיִינוּ מֵתִים. 

וּמִי זָכַר מָה פַּעַם הָיִינוּ, 

מִי זָכַר עֶצֶב־שִׂמְחָה 

וּבָרֹאשׁ שֶׁל אֵי מִי 

נֶחְרְטָה אֵי תְּמוּנָה? 

וּמִי יוֹדֵעַ שֶׁבִּכְלָל 

הִתְחַלְנוּ מִזִּקְפָּה עַתִּיקָה 

שֶׁל אָדָם מֵת, 

לֹא קַיָּם 

וְנִשְׁכָּח? 

וּמָה עָלֵינוּ יִהְיֶה — 

זֹאת לֹא נֵדַע, 

עֲרֵמָה רְקוּבָה 

מִתְיַבֶּשֶׁת בַּשֵּׁפֶל 

וְטוֹבַעַת בְּגֵאוּת רְחוֹקָה — 

וְהַלִּוְיָתָן מִזְּמַן כְּבָר שָׂחָה.