אבי היחידה

הקדמה

מאת אלוף אבי בלוט, מפקד פיקוד המרכז

"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" (יגאל אלון)

צה"ל הוא צבא בן 76 שנה, אך לאמיתו של דבר ותיק בהרבה, שכן הוא חלק מההיסטוריה של עם עתיק יומין, החל מתקופת האבות והשעבוד במצרים, דרך היווצרותו של עם ישראל ותקופת הכיבוש והנחלה בארץ ישראל, וכמובן דרך ימי הבית הראשון והשני והגלויות שבאו לאחריהם.

מעבר להיסטוריה זו של אלפי שנים, אי אפשר להתעלם מהשואה שהכחידה שישה מיליון יהודים, ושמאפרה קמנו והקמנו מדינה. כל אלו תרמו למאפייניו של "הצבר הישראלי", וממילא לדמות המפקד בצה"ל.

עולה השאלה מדוע דמות המפקד תפסה מקום חשוב כל כך בארגונים הצבאיים ובצה"ל בפרט. לשאלה זו לטעמי שתי תשובות מרכזיות:

התשובה הראשונה — עם ישראל כבעל היסטוריה עשירה לומד עד כמה למנהיגים היה תפקיד מרכזי בקידום המציאות של העם ושל המדינה בכל תחומי החיים. מנהיגים מופלאים כמשה ויהושע בדור המדבר וכיבוש הארץ, בימי שפוט השופטים דוגמת שמשון או גדעון, שקרא את הקריאה האלמותית שעד היום תלויה בבית הספר לקצינים "ממני תראו וכן תעשו", כדוד ושלמה בימי בית ראשון, ועד יהודה המכבי ושמעון בר־כוכבא. מנהיגים אלה ונוספים היו השראה לבוני המדינה ולמקימי צה"ל, וניכר כי צרבו את תודעת חשיבות דמות המפקד המוביל את לוחמיו לקרב.

התשובה השנייה טמונה ביסוד המנהיגות. היכולת להוביל קבוצת אנשים לפעולה שלא היו עושים בעצמם, וזאת מתוך מתן השראה וללא הפעלת סמכות. הובלה בהשראה יכולה להיעשות רק על ידי מנהיגים בעלי שיעור קומה, אם בזכות דוגמתם האישית, אם בזכות עצם הליכתם בראש הכוח ("אחריי!") ואם בזכות יכולות ותכונות מיוחדות שניחנו בהן (יוזמה, עצמאות, תבונה, יכולת אלתור וכדומה). בסופו של דבר הכול טמון בדמות המפקד, ומכוח אישיותו מתקיימת הובלה עד לניצחון ולעמידה במשימה המבצעית.

אל"ם דרור ויינברג היה המג"ד שלי בגדוד 890 מהיותי לוחם ועד לתפקיד המ"מ, ובמובנים רבים עיצב את דרכי הפיקודית בבחינת גרסא דינקותא. בנובמבר 2002 נפל כמח"ט יהודה בקרב בראש לוחמיו בסמטת הגבורה בחברון. דרור הוביל את גדוד 890 להישגים ניכרים ולמצוינות באימונים ובלחימה, ושנים לאחר נפילתו ניסיתי לנתח בהסתכלות לאחור מה היה הסוד מאחורי דמותו הייחודית כמפקד, שכל כך חיברה את כולנו והביאה אותנו להישגים הגבוהים. ראשית לכול, הייתה זאת תחושה בסיסית של ענווה ושל שליחות, בבחינת עמידה מול מטרה שהיא גדולה מכל אחד מאיתנו, ושעלינו להשקיע את כל מרצנו כדי שתתגשם. מעבר לכך זיהיתי ארבעה מרכיבים שדרור היטיב לספק בגדוד שגרמו למוטיבציה מיוחדת בקֶרֶב המפקדים והלוחמים בגדוד: ראשית, הגדוד נתפס כנבחרת מצוינת ומנצחת, וכל אחד רוצה להשתייך לנבחרת שכזו; שנית, הובהר כי הגדוד עושה דברים גדולים ומשמעותיים לביטחון המדינה; שלישית, לכל פרט יש תפקיד חשוב בגדוד; רביעית, הפרט איננו שקוף והוא יקר למפקדיו. דרור כמפקד קרא לנו בשמותינו ודאג לשלומנו. הוא היטיב ליצור תחושה שהגדוד הוא מועדון סגור ואקסקלוסיבי ושהוא נותן לנו את מטריית ההגנה הנדרשת.

בהמשך דרכי הצבאית פגשתי מפקדים ופקודים שימשו לי השראה דומה, ודמותם כמפקדים הניעה את המסגרת שתחתם למצוינות ולניצחון.

ב־7 באוקטובר 2023 נכפתה עלינו מלחמה לאחר ההתקפה הנפשעת של חמאס. אלו ימי מבחן, ואנו עדים לגילויי גבורה מופלאים ומעוררי השראה של מפקדים ולוחמים שמכוח אישיותם ודמותם, כמו גם פועלם, כותבים את הפרקים החדשים של תולדות עם ישראל ומדינת ישראל. בדומה לאל"ם ויינברג, שהיה המפקד הבכיר ביותר שנפל במהלך האינתפאדה השנייה, גם בחרבות ברזל נפלו מפקדים בכירים, ובהם ארבעה אל"מים בשירות סדיר: אסף חממי, מח"ט דרומית, שקפץ מהאוגדה ונפל בקרב גבורה ליד קיבוץ נירים; יהונתן שטיינברג, מח"ט הנח"ל, שנפל בקרב מול מחבלי חמאס בדרכו לכרם שלום; רועי לוי, מפקד היחידה הרב‏־ממדית, שנפל בקרב בקיבוץ רעים; ויצחק בן בשט, מפקד החפ"ק של מח"ט גולני, שנפל בקרב חילוץ בשג'אעיה. ארבעת המפקדים הגיבורים, וכמותם מפקדים ולוחמים רבים שנפלו בקרבות, הם העדות שהשפעת "דמות המפקד" היא מהותית גם בימינו ורלוונטית מאי־פעם.

ספר חשוב זה, שכתב בכישרון רב ד"ר שגיא טורגן, מפרט את מקור היווצרותה של יוזמת המפקד בצה"ל, ואת גלגוליה השונים מקום המדינה והקמת צה"ל. בספר דוגמאות רבות ומגוונות, והתקווה היא כי אלו יהוו כלי עבודה לכל מפקד השואף להנהיג מכוח אישיותו.

אסיים במילותיו של אלתרמן, שאין מתאימות מהן בהקשר התקופה ונושא החיבור: "אשרי העם אשר בהיות החרב מגינו, ליבו היטב יודע כי אין איתו דמויות עזות ונפלאות מאלה שהושמו שולפיה ושומריה".

שלמי תודה

ברצוני להודות למספר אנשים שתרמו להוצאת הספר לאור. בראש ובראשונה לאנשי הוצאת "מערכות". המפקד ד"ר אמיר גילת ובעיקר העורך עדי לרנר, שתמך, טרח ודחף להוצאת הספר, והעורכת הלשונית מרים מילשטיין. לחבריי לצוות האקדמי של המכללה לפו"ם, ד"ר נמרוד הגלעדי, ד"ר יגיל הנקין, סא"ל (מיל') ובקרוב דוקטור מוטי חבקוק, סא"ל (מיל') ד"ר דותן דרוק וסא"ל (מיל') גדעון שרב, על העצות וההכוונה הטובה (בכול) ובעיקר על החברות. למפקדי קורס פו"ם אלון ולמפקדי הצוותים לדורותיהם, וכמובן תודה אישית למפקד פיקוד מרכז הנוכחי, אלוף אבי בלוט, על ההערות, התמיכה וכתיבת ההקדמה לספר.

לבסוף תודה מיוחדת למשפחתי על התמיכה במהלך כל הדרך. לאבי סיומה, לאשתי מיכל ולילדיי עמית, הראל ועופרי, ששניים מהם כבר לובשים מדים ומשרתים כלוחמים — מי ייתן ומפקדיכם יהיו מופת ודוגמה לפיקוד ישראלי ברוח ספר זה.

פתח דבר

המונח "דמות המפקד" מגלם בתוכו כללי התנהגות, ערכים ותפיסות פיקוד המאפיינים דמות של מפקד יחידה. בדמות המפקד קיימים כמובן תכונות ומאפיינים ייחודיים לאדם הנושא בתפקיד המפקד, אך מאחר שבני אדם מכשירים עצמם לכהן בתפקיד של מפקדים בארגון המנסה לעצבם ולגבש אותם לתרבות ארגונית משותפת, ולדמות מפקד המתאימה לארגון, נוצרת דמות מפקד שמאפייניה דומים למאפיינים של צבאות ולאומים באופן ייחודי.

חלק מהתכונות הכלליות המאפיינות מפקדים ואת "דמות המפקד" אינן ניתנות למדידה מדויקת, אולם ניתן לקבוע כי יש כמה תכונות משותפות למפקדים באשר הם, ומאפיינים משותפים בצבאות לאומיים אשר מעצבים את התרבות הארגונית הייחודית של צבאם, ועושים כן מאחר שהאדם הוא "תבנית נוף מולדתו", ומפני שצבאות נבנים בהתאם לייעודם (ראו להלן). ניתן לומר שהתכונות והמאפיינים האלה מקורם בכמה וכמה גורמים שיש להם השלכות על דמות המפקד, המתגבשת והמעוצבת בתהליך ההכשרה. הגורם הראשון המשליך על תכונותיו ועל מאפייניו של המפקד הוא האומה שאותה הוא משרת. האומה משפיעה על הצבא ועל עיצוב מפקדיה מהבחינות האלה: מסורת, היסטוריה לאומית, אופי המשטר (שהרי יש הבדל ניכר בין צבאות במשטר דמוקרטי לצבאות במשטר טוטליטרי, לדוגמה), תרבות לאומית (חברה פלורליסטית מול חברה דטרמיניסטית ונוקשה, למשל), הדת ועוצמת השפעתה על הלאום.

מבחינה היסטורית, צה"ל הוא צבא שהוקם בפועל לאחר הקמתה של מדינת ישראל ב־1948. אומנם רשמית הוקם צה"ל במלחמת העצמאות, אולם חלק מארגונו, ובעיקר מסורתו ורוחו של הצבא העתיד לקום, עוצבו עוד בתקופת היישוב מחד גיסא, ובתקופה שלאחר מלחמת העצמאות מאידך גיסא. בתקופה זו התגבשה ועוצבה גם "דמות המפקד" בצה"ל, ובעיקר בשנים 1956-1936, כלומר טרום מדינת ישראל ובשנים שאחרי הקמתה עד מלחמת סיני. הצבא הוקם במדינה שיש לה מסורת יהודית בת אלפי שנים מצד אחד, ומנגד יש לה מסורת ארץ־ישראלית וציונית של עשרות בודדות של שנים. בתהליך בנייתה של החברה היהודית־ישראלית־ציונית־חילונית החדשה בארץ ישראל בחרו מנהיגי היישוב ומנהיגי הכוח הביטחוני שלא להיתלות באתוסים היסטוריים (לפחות לא בראשית הדרך), ובמסורת הלחימה של לוחמי ישראל בעיתות קדם. לוחמי תקופת השופטים, מלכות ישראל, הקנאים, החשמונאים ולוחמי בר־כוכבא היו אומנם חלק מאתוס הגבורה של הציונות (חג החנוכה ול"ג בעומר, לדוגמה), אך השפעתם פחתה (למעט שימוש בציטוטים מהמקורות, או שימוש מזדמן בדוגמאות מעטות) עד לא התקיימה בקרב כוחות הלוחמים של היישוב ובצה"ל.

היהודי הגלותי "הישן" היה לרוב יהודי אורתודוקסי הכלוא במקצועות מסורתיים, חי בסביבה זרה ומוקף בזרים. בארץ ישראל התפרנס רוב היישוב הישן מכספי "החלוקה" (כספי המגביות שנשלחו מהגולה לתמיכה בתלמידי ישיבות ובעניים ביישוב) ולמד תורה, והעיסוק בביטחון ובצבא היה זר לו. היהודים ביישוב היו מוגנים (או למעשה לא היו מוגנים עקב יהדותם) על ידי זרים ששלטו בארץ ישראל. עם עליית התנועה הציונית הוחלף היהודי "הישן" בארץ ישראל ביהודי "חדש", שעוצב על ידי תפיסות מודרניות שהתנערו מהמסורת הישנה. היהודי "החדש" הארץ־ישראלי היה חילוני, אשר עיבד את אדמתו והגן על חייו ועל רכושו בכוחות עצמו. יהודי זה הוא אשר הביא לידי ביטוי לראשונה את ההגנה היהודית בארץ ישראל באמצעות ארגוני 'בר־גיורא', 'השומר', 'ההגנה' הפלמ"ח וארגוני המחתרות הרוויזיוניסטיות — האצ"ל והלח"י. ארגונים אלו (למעט האצ"ל והלח"י מסיבות פוליטיות וייעוד שונה), שימשו לימים מודל שלאורו עוצבו הערכים והאתוסים של הלוחמים והמפקדים בצה"ל.

עיצוב עיקר ארגונו ורוחו של הצבא החדש שהוקם לאחר הקמת המדינה נקבעו בשנים 1956-1949, השנים שבהן נדרש הצבא לגבש את ארגונו, עקרונות לחימתו, שיטות הלחימה ורוחו לעתיד. בצה"ל פעלו באותה עת שתי אסכולות מנוגדות שנאבקו על הדרך שבה יתעצב הצבא: אסכולת יוצאי הפלמ"ח ו'ההגנה', ואסכולת בוגרי הצבא הבריטי, רובם יוצאי 'הבריגדה היהודית' [החי"ל — חטיבה יהודית לוחמת] שפעלה במלחמת העולם השנייה בשורות הצבא הבריטי. לכל אסכולה הייתה תפיסה שונה באשר לדרך שבה יש לעצב את החיילים ואת המפקדים, לחנכם ולהכשירם, ועל ידי כך לעצב את דמות הלוחם והמפקד. בתהליך של ניסוי וטעייה, ובמאבקים קשים בין האסכולות, הצליח צה"ל לבסוף ליצור תמהיל ייחודי של תכונות וערכים שעיצבו את דמותו של המפקד הישראלי. המלחמה השנייה שבה לחם צה"ל וניצח, מלחמת סיני, העידה על הצלחת הדרך שבחרו מפקדי צה"ל בראשית שנות החמישים לעיצוב הלוחמים והמפקדים, ועל סמך "דמות מפקד" זו עוצבו וחונכו דורות של מפקדים בהמשך.

גורם נוסף המשפיע על עיצוב "דמות המפקד" הוא ייעודו של הצבא ותפקידיו. הכשרת הקצין והחייל למשימות הגנה ישירה על המדינה (הגנה על עצם קיומה הפיזי של המולדת — ישראל, לדוגמה) שונה מהכשרתם של חייל וקצין בצבא המיועד לפעול במשימות לאומיות למיניהן הרחק ממדינתו (צבאות ארצות הברית ובריטניה כיום, לדוגמה). צבאות שונים משרתים מטרות נוספות לצד הגנה על המדינה, ובהן הצורך לשרת ולבטא עוצמה מדינית (צבא יפן לאחר מלחמת העולם השנייה, למשל), לשמש סמל ריבוני (צבא שווייץ, לדוגמה), להגן על המשטר בארצו (צבאות המשטרים הערביים - לפחות עד התפרצות אירועי "האביב הערבי") ולהיות צבא ייצוגי (צבא הוותיקן, לדוגמה).

ייעודו של צה"ל כצבא המגן על עצם קיומה של מדינת ישראל ייחודי, אם כן. בעוד רוב הצבאות בעולם אמורים לספק ביטחון למדינותיהם (המכונה בישראל "ביטחון שוטף"), או לספק צרכים נוספים, הרי שישראל היא אחת המדינות הייחודיות שצבאה אחראי להמשך קיומה. השונוּת מתבטאת בכך שבמדינת ישראל מתקיים הביטחון היסודי — המשך קיומה של המדינה לצד הביטחון השוטף, הדומה כאמור לצבאות אחרים בעולם, ומטרתו להגן על הטריטוריה הריבונית, על חיי התושבים ולהבטיח את איכות החיים של המדינה שאותה הוא משרת.

נוסף לאלה, אופיו ותרבותו של הצבא מושפעים גם מגורמים חיצוניים. במאה ה־20, בסוף העידן הקולוניאליסטי, נולדו מדינות לאום חדשות אשר הקימו צבאות באמצעות לימוד המקצוע הצבאי ממקורות זרים. חלק מהמדינות עיצבו ובנו את צבאן והכשירו את קציניהן בהתאם למה שהכירו אצל האימפריות אשר שלטו במדינותיהן טרם קבלת עצמאותן. כך נוצרו תמהילים שונים של השפעה של צבאות אירופיים לרוב (בריטניה, צרפת, גרמניה), על צבאות שהיו שונים מהם מבחינה תרבותית, פוליטית ומבחינת הייעוד של הצבא.

בספר זה אבדוק בראש ובראשונה מהם המאפיינים העיקריים של "דמות המפקד" בצה"ל. שנית, כיצד מאפיינים פיקודיים ומנהיגותיים נוצרו והתעצבו עוד בתקופת "היישוב", ועם הקמתו של הצבא לאחר הקמת מדינת ישראל, ואשר יצרו לבסוף דמות מפקד ישראלי. אתאר את המאפיינים של מפקדי צה"ל, ואגדיר באמצעותם את דמותו הייחודית של הקצין הישראלי. כמו כן אבחן מה היו הגורמים המעצבים והמשפיעים על היווצרות "דמות המפקד" בצה"ל, מי היו הדמויות המרכזיות, מה היו התהליכים המרכזיים בהתגבשות דמותו של הקצין הישראלי בשנים שלפני הקמת צה"ל ולאחריה.

המטרה הנוספת והחשובה לא פחות של הספר, היא לבחון האם דמות המפקד הישראלי השתמרה במשך השנים, או חלו במאפייניה שינויים מובהקים. בדיקה זו מחייבת את בחינת כלל הגורמים המשפיעים על הפיקוד שהם גורמים חברתיים, פוליטיים, כלכליים וצבאיים. בסיום הבדיקה אנסה לקבוע אם דמות המפקד הישראלי השתנתה במבחן הזמן, או שערכי הפיקוד ומאפייניו הבסיסיים של המפקד הישראלי עדיין מתקיימים גם בעת הנוכחית למרות השינויים הרבים והשנים הרבות שחלפו מאז עוצבה דמות פיקודית ישראלית ייחודית.

לשם כך אגדיר ואבחן כל מאפיין ומאפיין בדמות המפקד באופן מיוחד. לאחר מכן אנמק מדוע מאפיין זה הוא חלק מדמות המפקד הישראלי, ואבדוק כיצד נוצר והתגבש המאפיין ונהיה לאחד ממרכיבי דמות המפקד. לבסוף אבדוק אם מאפיין זה השתמר או שמא השתנה במשך השנים. כך, בסופו של התהליך יאופיינו הן האתוס של "דמות המפקד" הישראלי, והן המציאות בת ימינו ביחס לאותה דמות מפקד היסטורית.

ספר זה עמד לרדת לדפוס ערב מלחמת חרבות ברזל. יום פרוץ המלחמה, "השבת השחורה" ב־7 באוקטובר, ולאחר מכן שלב המתקפה (שורות אלה נכתבות כאשר לוחמי צה"ל לוחמים בתוך העיר עזה) יכולים לתת מבט שטחי ראשוני על אשר אירע במלחמה. מאחר שמדובר במחקר היסטורי המתפרס על פני כ־100 שנות ההיסטוריה של הציונות, נקודת המבט הנוכחית בהווה יכולה לשמש רק כנקודת התייחסות חלקית לדמותו של המפקד הישראלי.

קצרה היריעה ממאורעות המלחמה, ובוודאי לא ידועה הדמות המאפיינת של מפקדי צה"ל בשנת 2023 בלחימה העזה שבה הם מצויים. דמות זו תתוחקר בוודאי לעומק בסופה של המלחמה, ולעומק רב יותר במרחק השנים על ידי היסטוריונים עתידיים שיוכלו לבצע מחקר השוואתי וסטטיסטי כדי לאשש או לסתור את אשר אנו מבינים כיום על המלחמה ועל דמות המפקד הישראלי העולה מתוכה. מנגד, אי אפשר להתעלם מחלקה הראשון של המלחמה, קרב ההגנה ב־7 באוקטובר והתמרון הקרקעי עד לשלב הפסקת האש (הראשונה) ועסקת החטופים שבאה בעקבותיה.

בסיכום הספר אנסה להתייחס, על פי המידע הקיים כיום, לכמה מהמאפיינים של דמות המפקד הישראלי, כפי שהם נראים ממבט ראשוני. ממבט חלקי ובוודאי פחות מעמיק, נראה שקציני צה"ל, גם ב־2023, מתפקדים על פי המאפיינים שאפיינו את קודמיהם ושעל ברכיהם וערכיהם חונכו וחינכו את הדור הבא אחריהם.

פרק 1

התפתחות תפיסת הפיקוד כשליחות

הביטוי הראשון בתיאור מאפייני דמות המפקד הישראלי הוא שהתפקיד והשירות בצה"ל נתפסים בראש ובראשונה כשליחות ולא כמשלח יד. לפני תיאור התהליך כיצד נוצרה תפיסת השליחות בשירות בצה"ל, נכון יהיה להגדיר מהי אותה שליחות, ומהי השליחות של היהודי "החדש" בארץ ישראל.

הגדרת המונח "שליחות" היא: "מעשה בעל משמעות גדולה ומקורו באמונה פנימית ולא בציפייה לרווח אישי".¹

בבסיס השירות של חיילי צה"ל ומפקדיו מוטמע ערך השליחות, שמקורו עוד בתקופה שקדמה להקמת המדינה וצה"ל. השליחות הישראלית היא הגשמת מטרות הציונות, ואינה מאפיינת אך ורק את הלוחמים והמפקדים בצה"ל. מטרות הציונות בתקופת טרום המדינה היו הקמת בית לאומי ליהודים (מדינה יהודית) בארץ ישראל, ולאחר הקמת המדינה - שימור קיומה. בהכרח יוצא מכך, שתפיסת השליחות מחייבת את הלוחם הישראלי לשרת את המטרה בכל דרך שיבחר הדרג המדיני. החל מתום מלחמת העולם הראשונה היו המטרות המיידיות של הציונות בראשית דרכה להוביל לעלייה של יהודים לארץ ישראל ולהתיישבות בכל רחבי הארץ. את הגשמת מטרות אלה לקחו על עצמם החלוצים שעלו והתיישבו בארץ ישראל, ועל מפעל זה נדרש היה להגן בכוח הזרוע, וכך נוצרה המטרה השלישית — ביטחון.

כיום בא לידי ביטוי הרעיון האידיאולוגי, שהוא כאמור הציונות והמשך הקיום של מדינת ישראל, בבסיס דמותו של המפקד הישראלי. זהו המאפיין הראשון של "דמות המפקד" בצה"ל, אשר עוצב כפי שיפורט עוד בראשית המאה ה־20. מאפיינים אלה קרמו עור וגידים בתקופה שקדמה לעלייה השנייה (1914-1904), כאשר עיקר פעולתה של התנועה הציונית התמקד בעלייה לארץ ישראל והתיישבות בה, בעיקר באמצעות הקמת המושבות החקלאיות ועבודת האדמה. מי שייצג בפועל את מטרות הציונות היה החלוץ, נושא הבשורה הציוני ששירת את האידיאולוגיה הציונית. בראשית הדרך, בעת העלייה הראשונה (1904-1892) עדיין לא היה לעיסוק בהגנה ובביטחון מקום מרכזי בהווייתו ובתפקידיו של החלוץ.

מנגד, הזרעים לעשייה הביטחונית נזרעו. כבר בתקופת העלייה הראשונה התייחס בנימין זאב הרצל בספרו מדינת היהודים לצורך בכוח צבאי:

מדינת היהודים תהיה בטוחה, במצב ניטראלי, בלי להתערב בכל ריב ובלי אשר יבוא חיל זרים בגבולה. חיל צבאה - המזוין בכלי נשק היותר חדשים - יהיה רק למגן בעד משטרי הארץ מבית, ולשמור על גבולותיה מבחוץ.²

המשך הפרק בספר המלא