בדמייך - חיי

1.

יגאל קרן התאהב בבלהה שוורץ מכיתה י"ב. הם למדו בבית הספר "תיכון חדש" בחיפה. הוא הצטרף בגללה לגרעין "מי עמי" שהיה מיועד להשלים את קיבוץ "בארות" בעוטף עזה. בחודש יולי אלף תשע מאות חמישים ושש, בתום שנת לימודיהם האחרונה הגיעו הנחלאים לעתיד לקיבוץ לצורך הכרות עם הקהילה ועבודות במשק וכן למען הגיבוש החברתי.

יגאל קרן היה ממוגנט מבלהה, פניה הנאות צורתם לב הוקפו ברעמת שיער חום בהיר עם קווצות אדמדם. עורה היה בגוון אפרסק ורואות עיניה היו כחולות כהות מתחת לגבותיה החומות. ריסים כבדים וצפופים האפילו על עיניה אלה.

אבל מעבר ליופי המדהים שלה נמשך יגאל לאישיותה. בלהה הייתה נבונה חכמה וישרה באיכויות שחייבו אנשים להתייחס אליה. תבונתה הייתה משולבת עם ישרה והוגנות של נפש המחויבת לצדק.

תמיד היה לבלהה מעמד כעין מלכותי ובגרעין מי עמי כיכבה כך, ברור שהנערה היפה עוררה קנאה לא מעטה אך בנוהגה הייתה ישרה כל כך מוחלטת עד שלא ניתן לקשור אליה או להדביק לה רכילות רעה.

בלהה הייתה גבוהה, בעלת רגליים ארוכות ומחוטבות ומותניים צרות. חזה היה מלא, היא לא ניצלה את הופעתה המהממת ולא הפגינה מניירות נשיות המיועדות למשוך את לב הבנים. בנוהגה הייתה עניינית עד כדי יובש.

גם יגאל קרן היה בעל הופעה חיצונית מרשימה: הוא היה גבה קומה רחב כתפיים צר מותניים ושזוף. מבנה גופו היה אתלטי, שרירי מאוד וחסון. עורו היה חף משיער הצומח על אמות ידיהם ועל חזיהם של גברים רבים. היה גוון אדמוני בשערו הסמיך אך לא בכמות שלגביה ייכלל בקטגורית הג'ינג'ים. בסנטר הייתה פסיקת המושכת את תשומת לב הבנות. שפשפם שטני קטן מעל שפתיו המחויכות תמיד שדר אל הסובבים אותו רוח טובה ומגנט את הסובבות. מעבר לארשת החביבה והמחויכת הסתתרה קשיחות חבויה. כשהעניינים החלו להסתבך, החביבות נעלמה, פניו התקשחו. מי שהיה מתעקש עמו נוכח לדעת שהאיש יודע לעמוד על שלו ואין לו רתיעה מפני אלימות.

יגאל, מבלי שהתכוון לכך כהוא זה, הייתה לו הילה של "מאצ'ו" והדבר הרחיק ממנו את בלהה.

ההתקרבות בין יגאל לבלהה התאפשרה הודות לשליטה של יגאל בריקודים. בערבים בהם נערכו ריקודי עם במועדון עלה מספר הבנות יודעות המחול על מספר הבנים וכך ארע שבלהה, הרקדנית המעולה הייתה בת זוג למחול לרקדן המטיב לחולל שבחבורה. הוא שלט בריקוד והוביל מה שחייב אותה להתייחס אליו אם תאבה ואם תמאן.

מדריך הנוער שמואל אבני, המקשר בין הקיבוץ לבין גרעין מי עמי ניסה לחזר אחר בלהה באותם ערבי ריקודים. שמואל היה צעיר בלונדי תכול עיניים יפה תואר — ורווק. בנות רבות נשאו אליו עיניהן. הוא לא היה מחוספס כיגאל אלא עדין ומתחשב ועורר את קנאתו של זה האחרון. היות ולא היה עדיין קשר של ממש בינו לבין בלהה, ריסן יגאל את עצמו.

אכן יגאל התאפק אך ניסה לחפש דרך איך יוצר הקשר המיוחל. בערב ריקודים אחד נלווה אליה ביציאה מן המועדון.

"נלך לשבת על הדשא"?

"לא נראה לי" השיבה בלהה. ליבו של יגאל נחמץ.

הוא חש כי נדחה איכשהו חסרה לו ההתבטאות שתוביל לקשר.

בלהה גאלה אותו מתסכולו: "אני מעדיפה לנשום אויר בשדרה. "השדרה" הייתה הכינוי לשתי שורות העצים בדרך הכניסה לקיבוץ.

יגאל נשם לרווחה. הם שמו פעמיהם לשם ואז שאלה אותו על משפחתו ו"במה עוסק אביך".

זו הייתה השאלה שממנה פחד יגאל יותר מכל. מה יספר לה - כי אביו רצח את אמו כשהיה בגיל עשר, שגדל בבית יתומים. שאביו מת בתגרת אסירים בכלא?

"ההורים שלי נספו בתאונה" קבע יגאל ובחן את תגובתה. היא פלטה "אוי" קצר ועצרה:

"מצטערת לא התכוונתי"....

"אין דבר. נעבור נושא". המשבר עבר. הוא היה בשליטה.

בלהה הייתה עדיין המומה. היא הניחה יד על זרועו ואמרה: "אני מצטערת, באמת אני מצטערת".

מגע אצבעותיה בזרועו נעם ליגאל. בעודו חושב איך ינהג אמרה בלהה: "נשב על הספסל הזה, בסדר? "היא הצביעה על אחד מספסלי השדרה שהיה בסמוך להם.

הם התיישבו. יגאל התמקם לידה אבל שמר על מרווח מנומס. בלהה, עדיין נפעמת מן הגלוי על יתמותו של יגאל — גלוי שלא כלל את האמת המרה כולה, הניחה שוב את אצבעותיה על זרועו של יגאל:

"באמת אני ממש מצטערת".

"תודה" השיב יגאל "התבגרתי כבר מזמן",

הטון שבו נאמרו הדברים שכנע את בלהה כי בן שיחה אמנם הצליח להתגבר. היא הבינה כי מי שלא יהיה היושב לידה הרי הוא בעל אישיות חזקה.

שררה ביניהם שתיקת מה ואז שאל יגאל:

"את מאושרת"?

בלהה חייכה, השאלה הפתיעה אותה, היא לא ציפתה לשאלה כזו מיגאל. אולי מאבני. בחייכה חשפה שיניה הנאות. זה לא היה חיוך של שמחה ונשיות אלא חיוך של נחת רוח ותבונה.

"אפשר להגיד שאני שבעת רצון" התבטאה.

יגאל הישר מבט לעיניה. היא לא השפילה אותן.

הוא קרב את ראשו אל פניה עד ששפתותיהם היו במרחק קטן ואז אמר בלבו "אם לא עכשיו אז מתי". הוא נשק לה ובלהה לא נרתעה ממנו.

יגאל חש שאופף אותו אושר עצום. הנה, קם והיה הקשר בינו לבין בלהה. הוא הרהיב עוז לאחוז בידה ושאל:

"נמשיך לטייל"? בלהה הנהנה בראשה והם קמו אוחזים זה ביד של זו. וצעדו בשדרה לכיוון שער הקיבוץ. בדרך פטפטו על הא ועל דא עד שהגיעו לשער. רכז הביטחון של הקיבוץ יהושוע שקרצ'י בעל השפם עם הקצוות המשתפלים יצא אליהם מביתן השמירה שליד השער:

"אה, אוהבים צעירים, טוב לראות אתכם כאן" פלט בחיוך.

יגאל ובלהה השמיטו את אחיזתם זה בידה של זו, נבוכים.

"הבהלת אותם אמר השומר התורן אשר בריל שיצא גם הוא מן הביתן.

יהושוע שקרצ'י אמר להם שהוא מתכוון לערוך סיור סביב הגדר. ושאל אם ברצונם לתפוס עמו טרמפ למשק.

"לא תודה", נחזור ברגל ענו שניהם כאחד. רכז הביטחון והשומר התורן צחקו.

יהושוע שקרצ'י טיפס על הג'יפ שלו. "אתם לא מתחרטים "? שאל.

"לא לא" שוב השיבו בלהה ויגאל יחד — ושוב גיחכו שני הקיבוצניקים הותיקים.

"הנה ככה זה מתחיל" אמר שקרצ'י בחיוך טוב לב.

"אתה מספר לי"! הגיב אשר בריל.

שקרצ'י הניע את הג'יפ, האיר עם הזרקור הסובב שלידו את כל סביבתם, כבה אותו ויצא לסבוב האבטחה.

אשר בריל טפח על מצחו, "בגללכם שכחתי להזכיר לו שיביא שמן לטיגון הצ'יפס. השומרים היו נוהגים להכין טוגנים על פרימוס קטן לארוחת לילה.

"אנחנו נבקש מתורנית המטבח" הגיב יגאל. הוא ובלהה נפרדו מבריל לשלום ופנו לחזור למשק דרך השדרה.

כאשר חלפו ליד אותו הספסל עליו ישבו בדרך לשער הציע יגאל: "נשב"? בלהה פנתה עמו אל הספסל בלא אומר ודברים.

"יפה הלילה הזה" אמרה בלהה. זה היה לילה ללא ירח אבל הכוכבים היו ברורים ומודגשים בגלל האוויר הצלול.

יגאל תהה מה יאמר לה וסבר שהטוב ביותר שיעשה הוא שיחבק אותה וכך עשה. בלהה החליקה באצבעותיה הפרושות על פניו נשיקתם בפעם הזו ארכה מזו הראשונה. כאשר ניתקו זה מזו אחרי עשרים דקות פלט יגאל "זה — החיים" הייתה בו תחושת אושר עז.

בלהה צחקה בחופשיות "אמת, א-ל-ה החיים".

יגאל נטל את ידה של בלהה בידו. כף ידו הייתה חמה קשה וחזקה. בלהה חשה גלי חום נעימים מן המגע הזה והסמיקה. כך הגיעו לדשא שלפני המועדון.

זלפה ברוש, רכלנית הגרעין זיהתה את הקרבה שביניהם.

"אוהו, אוחזים ידיים. מזל טוב בלהה"! הקריאה הזו נשמעה במרחב הדשא עליו השתרעו חברי גרעין "מי עמי". יתר על כן: שמואל אבני המקשר בין הקיבוץ לגרעין היה ביניהם ובלי ספק שמע את מה שנאמר. הוא היה מאוהב בסתר בבלהה וזו מצדה העריכה אותו מאוד. במבוכתה כי רבה משכה את כף ידה מידו של יגאל. זה האחרון בעבע מכעס אך לא אמר דבר כדי למנוע משיכת תשומת לב נוספת.

יוסי רימר, חבר הגרעין שהיה המקשר עם סדרן העבודה של הקיבוץ ניגש ליגאל:

"היי, אתה לא הולך למרעה הבקר מחר. שבצו אותך לג'וב מיוחד". יגאל היה שבע רצון שיוסי ה"גדול" כפי שכונה לא התייחס להערתה הרכילותית שזלפה אלא בא אליו בנוסח עולם כמנהגו נוהג - אותו יוסי כונה ה"גדול" להבדילו מיוסי שני שנכלל בגרעין וכונה "הקטן" על קומתו הנמוכה וכדי להבדילו מיוסי ה"גדול".

"מה הג'וב הזה מחר"? שאל יגאל. הוא היה היחידי בגרעין שידע לרכב על סוסים ולכן היה משובץ תמיד למרעה הבקר לבשר. בעיני יגאל נשא התפקיד הזה חן. זה היה ג'וב סטייל קאובוי אם כי מפרך מאוד ותובע כושר גופני גבוה. לעיתים היה עושה סיבוב על סוסו ליד חדר האוכל והתמלא תחושת גאווה נוכח מבטי הבנות שהופנו לכיוונו.

"מרכז הרפת מתכנן לשחוט מחר פרה שתנובת החלב שלה פחתה, הוא בקש אחד קשוח כמוך לסייע בעניין".

יגאל מאד לא חפץ בשיבוץ הזה אבל הביטוי קשוח כמוך נשא חן בעיניו. הוא הנהן בראשו כמאשר ליוסי רימר את הסכמתו. הוא הביט לימינו אך בלהה נטשה את המקום לצדו והוא אתר אותה בעיניו ליד שמואל אבני. הדבר הכעיס אותו יותר מאשר דברי זלפה, מספר דקות לפני כן.

"עכשיו, ע-כ-ש-י-ו היא הולכת לאבני"! חשב ברתחנות "אחרי שהייתה בזרועותיי עשרים דקות ".

לא, הוא לא ילך לעמוד לידה כדי שתתייחס אליו. הוא פנה לעבר מגורי הגרעין בצריפים שלאורך הדשא. בחדרו הריק השתרע על המיטה שלב זרועותיו מאחורי ראשו וניסה להתמודד עם תסכולו. כך נרדם ורק המולת שני חבריו למגורים שהתפרצו לחדר העירה אותו מנמנומו.

"לאן נעלמת יגאל. בלהה חפשה אותך" שאלו ביחד רן קם ודוב בורוכוב שכניו למגורים.

בעוד יגאל בורר מילות תשובתו נכנסה בלהה לחדר. ארשת פניה הביע מתח והוא שם לב שעיניה אורו כאשר פגשה במבטו. היא התיישבה בשולי מיטתו ושאלה:

"מה קרה, עייפת פתאום"

"נעלמת לי אז הלכתי" השיב ביובש.

גבות עיניה של בלהה התרוממו מעט. היא אחזה בידו ואמרה "בוא יגאל, נדבר בחוץ":

יגאל היה מופתע מעט ובזמן שהתלבט אם יאות להזמנתה פלט רן קם חברו לחדר: "זה בסדר, אנחנו נצא ואתם תדברו כאן" — הוא אחז בכתפו של דב בורוכוב שהנהן בראשו ושניהם יצאו מן החדר.

"יגאל, כעסת שהלכתי לדבר עם שמואל "? שאלה בלהה ישירות. יגאל נוכח שכעסו והסיבה לכעס זה גלויים לדוברת עמו.

"לא פשוט הלכתי וזהו".... השיב בקול עמום.

"יגאל, אל תאכזב אותי אני מבקשת שנהיה גלויים זה עם זו". אצבעותיה לטפו את זרועו. היא בהחלט ניסתה לפייס אותו.

"שנהיה גלויים"? פלט יגאל "מה יש לך לחפש אצל שמואל אבני אחרי.... — הוא כמעט אמר "הנשיקה שלנו בשדרה" אך הסתפק במילים "הערב שלנו".

בלהה נשמה נשימה עמוקה. בחושיה הבינה שבערב הזה נקלעה למצב שבו שני גברים שרוצים בה נפגעו והייתה מספיק נבונה לדעת שתוכל לפייס רק אחד. היא הבינה שהמשפטים המעטים שאמרה לשמואל בדשא לא הניחו את דעתו וכי אם יוכח שהקשר שלה עם יגאל הוא מה שזלפה רמזה — יאבד את תקוותו לגביה. מאידך היא כבר לא הייתה מוכנה לפגוע בקשר שלה עם יגאל.

"יגאל, אני כמו שהייתי בשדרה" אמרה ברכות אוחזת בידו. היא הביטה בעיניו ואז גהרה ונשקה על שפתיו, מצפה לחיבוקו. הוא נמנע מכך ואמר שוב בקול עמום:

"רק אל תעשי זאת שנית". אמר והחזיק בזרועותיה אך החיבוק שכה ייחלה לו לא נוצר. היא קמה, נערה את שערה הגולש בתנועה שהייתה מקסימה תמיד את יגאל ואמרה:

"נתראה מחר בבוקר". יגאל הבין שבלהה נתקה מגע בצורה כזו בגלל העדר החיבוק. "חבל, מאוחר מידי" הרהר והגיע למסקנה כי בחיי אנשים אוהבים גם שנייה היא זמן ארוך מדי לפעמים.

בבוקר שלמחרת התכוון יגאל להיפגש עם בלהה בעת שתית התה של שחרית בטרם היציאה לעבודה אבל יעקב דוידוב, מרכז הרפת הופיע רכוב על הפורדסון של ענף המספוא וקרא לו בצעקה רמה: "יגאל קרן"

"מה העניין"? שאל יגאל המופתע.

"אה, זה אתה, בסדר, עלה על המדרגה של הפורדסון". יעקב דוידוב לא הכיר את יגאל. הוא בקש מסדרן העבודה לשלוח לו "אחד קשוח" והסדרן אמר לו לגשת בבוקר למגורי גרעין "מי עמי" ולבקש את יגאל. יעקב פשוט קרא את השם שנאמר לו בקול גדול וכך ניגש אליו הבחור המבוקש.

"אנו נשתה את התה ברפת" אמר לו יעקוב בשעה שיגאל התמקם על מדרגת הטרקטור. יגאל הספיק לראות את בלהה מזווית עינו בזמן שהרכב המרעיש החל לנסוע. הוא נפנף לה בידו אך לא הבחין אם החזירה לו איתות היות וכמעט נפל מן הכלי ומהר לאחוז במושב של יעקב גם בידו השנייה. "טוב, עד הערב אין בלהה" הרהר בתסכול.

יגאל נוכח שברפת היה מן מטבחון זעיר ולהפתעתו כבד אותו יעקוב בקפה ריחני — מה שנחשב בקיבוצים שבתקופה ההיא כמעדן ("צ'ופר"). היו גם ביסקוויטים פריכים וטעימים מסוג משובח יותר מאלה שהוגשו בחדר האוכל.

במטבחון היה גם אדם מבוגר בעל שיער שיבה שפתיים דקות וארשת קשוחה שיעקב הציג אותו כאביו זיגמונד.

"לאבא יש עבר מקצועי בבית מטבחיים" הסביר יעקב "קלטנו אותו במשק לעבודה ברפת והיום הוא הסבא היחידי בקיבוץ" השלים יעקב בחצי חיוך.

מתי שטיין מגרעין "מי עמי", הבלונדי החביב והחייכן הופיע בפתח: "אמרו לי לגשת אליך" פנה ליעקב והוסיף:

"או, זה ריח קפה, ממש ניחוח".

יעקב סקר אותו בקרירות "מזוג לך ספל ונתארגן לעבודה. היום קצר והמלאכה מרובה" דקלם.

יעקב הוליך את יגאל ומתי שטיין לצד הנגדי של הרפת ברוחב. צד זה היה מופרד מן האבוסים בדופן קרשים ובצד האורך שלו שמשה יריעת יוטה תלויה על מיתר מתוח בפרגוד.

זיגמונד הופיע עם הפרה אסורה בחבל וקשרה למעקה האיבוס.

"חברה" פנה יעקב ליגאל ומתי "אנו צריכם לעקוד את הפרה ברגליה ואחר כך להרים אותה ראש למטה בעזרת הגלגלת הזו" הצביע יעקב על התקרה. יגאל הבחין במתי שהחוויר מעט ובעיניו המתגלגלות בחוריהן.

זיגמונט עקד את רגליה הקדמיות של הפרה אך כשניגש לאחוריה החלה הבהמה להתפרע בעטה ונענעה בראשה המקרין.

"יגאל תנסה לקשור לה רגל אחורית אחת" פקד יעקב "מתי תעזור לו". מתי הביט ביגאל כשואל מה לעשות. יגאל הבין שלא יוכל לענוב לולאה לרגלה של הבהמה האחוזה רוח תזזית אלא יהיה עליו ליצור איכשהו את הלולאה. הוא העביר את החבל שבידו לצד הפנימי של הרגל האחורית משך אותו כלפי מעלה ואז ענב את הקצה עם החלק שלפני הרגל ויצר את הלולאה. הוא מהר להצר את העניבה ולהדקה על הרגל המבעטת.

זיגמונד ניסה לקשור עניבה לרגל השנייה אך נכשל. יגאל ביקש ממנו את החבל שבידו וחזר על הצלחתו כברגל הראשונה. זיגמונד הביט בו בהערכה ונטל ממנו את החבל.

מתי צעק: "אני לא יכול להחזיק יותר"! והחבל שנתן לו יגאל נשמט מידיו. העניבה כמעט נשרה מהרגל אלא שברגע האחרון אחז בה יגאל והעלה אותה כלפי מעלה.

בעזרת שתי העניבות עקדו את רגליה האחוריות של הבהמה. אחר כך קשר זיגמונד את סנטרה של הפרה והעביר את החבל מאחורי קרניה. הוא משך בעזרת יעקב את החבל מכל צד עד שראש הבהמה התרומם בצורה לא טבעית, אחר כך העביר את החבל של הגלגלת מאחורי רגליה האחוריות ויעקב קרא:

"כולם לחבל של הגלגלת "! הם משכו ומשכו בכל כוחם עד שהפרה העקודה ראשה כלפי מטה הייתה תלויה מהתקרה. היה משהו קשוח ואכזרי בעקידה הזו אבל החלק האחרון עוד היה לפניהם.

זיגמונד הוציא מכליו מאכלת ענקית כעין חרב ובקש מיגאל ומתי:

" תחזיקו את הפרה בקרניים, שלא תנענע בראש" מתי בהה בו ויגאל תפס קרן אחת כשיעקב מחזיק בשנייה.

זיגמונד באבחה מלמעלה למטה שחט את הבהמה אחת כשהוא חותך את העורק הראשון ומתמרן את הסכין שהחלק העלי של העורק יופנה מחוץ לצוואר.

פרץ אדיר של דם הותז על זיגמונד ועל יגאל שהיה בצד השחיטה ואחר כך זרם בשטף לאדמה כמי ברז.

מתי זעק "אוי" וברח מן הרפת.

כשהבהמה השחוטה פסקה מפרפוריה ניגש זיגמונד למלאכה הקשה של פשיטת העור כשהוא נעזר ביעקב ויגאל ופולט הוראות קצרות בנות מלה אחת או שתיים. זו הייתה מלאכה מפרכת ומעצבנת וכפי שיגאל הודה בינו לבין עצמו — מחייבת ידע מקצועי וניסיון כדי להימנע מלהוריד בשר עם העור וכדי לא לפגוע בשלמותו.

בשלב האחרון עסקו בביתור הבהמה פשוטת העור שלשונה משתרבבת תלויה בין שינה.

"אכזרי מאוד" חשב יגאל "אבל איך נאכל בשר"?

רק בשלוש אחרי הצהריים סיימו את עבודתם והעמיסו את בתרי הבהמה השחוטה על עגלה דו — גלגלית הרתומה לפורדסון, הנתחים הועברו לבית הקירור של מחסן המזון של הקיבוץ. יגאל פנה ללכת למגורים אך יעקב עצר בידו:

"אתה לא רעב? לא אכלנו צהריים".

"אני אוכל בשולחן המאחרים" השיב יגאל

"שטויות, אנו נאכל ברפת בשר טרי על האש". השיב יעקב בחיוך - "אבא שלי שם בצד כמה נתחים".

רק בשעה חמש אחרי הצהריים סיימו זיגמונט, יעקב ויגאל את ה"בשר על האש". הוא שב למגורי גרעין "מי עמי" כאשר כולם כבר סיימו להתקלח ונחו את זמן הפנאי שלפני ארוחת הערב. הוא שהה שהייה ארוכה מתחת למים החמים חזר לחדר ובלי לשים לב מה דברו אליו עמיתיו למגורים התפרקד על מיטתו וישן שנת ישרים.

יגאל התעורר לדגדוג בלחיו — הייתה זו קווצה משערה של בלהה. היא רכנה עליו שערה גולש על פניו.

"יגאל, מה איתך". שמע את קולה במעומעם.

"אה זו את" הגיב בפתיעת מה.

"אני. ישנת חזק. כבר שבע. ארוחת ערב ".

"לא הרגשתי איך עבר הזמן.

"רואים. איך עבר עליך היום"?

"עבר" השיב ביובש. עיניה של בלהה התרחבו:

"איך היה. אתה קצת מוזר". הקשתה בלהה

"שחטנו פרה" שוב התרחבו עיניה של בלהה.

"ממ, אני מבינה". נענעה בלהה בראשונה ופתאום גיחכה:

"עכשיו אני מבינה — מתי שטיין היה עמכם נכון"?

"היה — וברח".

"הוא הופיע פתאום בגן הירק — היה היום "גיוס" עבודה לשם. הוא מלמל משהו על פרה".

"הוא קצת רכרוכי" הגיב יגאל "אנו עומדים להתגייס. איזה חייל יצא ממנו".

"ואיך אתה הסתדרת עם השחיטה הזו" הקשתה בלהה.

"הסתדרתי. כשמדובר בסטייק כולם עומדים בתור".

בלהה הנהנה. רן קם ודב בורוכוב חבריו לחדר קמו חייכו ורן אמר:

"בואו נצא לחדר האוכל". הם יצאו מן החדר והצטרפו ליתר חברי גרעין "מי עמי" הנחלאים לעתיד הקרוב שנהרו לארוחת הערב.

*המשך הפרק בספר המלא*