סיפורה של חטיבת הצנחנים במלחמת שלום הגליל הוא סיפור מופלא. ראשיתו, בנחיתה הימית בגזרת האוַלי הצפונית לצידון, המשכו, במהלך המפתיע של עלייה על הציר ההררי תוך לחימה רצופה בכוחות קומנדו ושריון סוריים ובמחבלים, וסופו בהתייצבות בשערי ביירות.
מתוך ההקדמה לספר שכתב שר הביטחון יצחק רבין: "כמו במלחמת אחרות, כך גם במלחמת לבנון חטיבת הצנחנים הייתה החוד של חוד החנית [...] הצנחנות בצה"ל אינה רק מקצוע צבאי. צנחנות היא אופי. היא מגלמת את התגמשות חלומה של הציונות: אנשים יפים, שמפעמת בהם אהבת האדם והארץ, בעלי רמה אישית גבוהה, נחישות עד תום, נכונות להקרבה. זוהי הרוח המיוחדת שהוליכה את ישראל, בוודאי את צה"ל, לשעותיהם היפות ביותר.
מלחמת לבנון הוכיחה שוב את נחיצותו וחיוניותו של חיל הרגליים. בעידן המטוסים, הטילים והמחשבים, עדיין אין תחליף לחייל הקובע עובדות בגופו, ברגליו ובשכלו [...] במקומות שהטנקים טרם הגיעו אליהם והמטוסים לא הצליחו לחדור לתוכם, רק חייל החי"ר יכול היה לעשות שם את המלאכה, ובהצלחה.
ספר זה הוא הוכחה נוספת ליתרונם ולרמתם של מפקדי השדה של צה"ל, כאנשים בעלי יוזמה, תושייה ודמיון, שידעו לגבש את חייליהם והוליכו אותם אל הקרב [...] זהו אולי ייחודו הבולט של צה"ל, שהמפקדים הם סוד כוחו".
