באמת

אדום

הַרְבֵּה אַחֲרֵי אֶמְצַע הַמַּסָּע שֶׁל חַיֵּינוּ מָצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ מִתַּחַת לְעֵץ אָדֹם. מַפַּת הָעוֹלָם הָיְתָה מְלֵאָה דְּרָכִים נְכוֹנוֹת. אֲנַחְנוּ חִפַּשְׂנוּ דְּרָכִים מְסֻכָּנוֹת. לְאָן? אֲנִי שׁוֹאֶלֶת, אִם כִּי אֲנִי יוֹדַעַת. מָתַי? אַתָּה שׁוֹאֵל, וּמִשְׁתּוֹמֵם עַל מַה שֶּׁטֶּרֶם קָרָה. אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בַּפֶּה שֶׁלְּךָ כַּאֲשֶׁר אַתָּה צוֹחֵק. אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בַּיָּד שֶׁלְּךָ כַּאֲשֶׁר אַתָּה מוֹחֵק.

מַשֶּׁהוּ מֵת בָּעוֹלָם. לָקַח לוֹ הַרְבֵּה זְמַן לָמוּת, אֲבָל עַכְשָׁו הוּא מֵת וְאוֹמְרִים שֶׁאַף אֶחָד לֹא הָרַג אוֹתוֹ. מַה שֶּׁבָּטוּחַ, אַף אֶחָד לֹא הִצִּיל אוֹתוֹ מִסְּדוֹם, אַף אֶחָד לֹא חָפַר אוֹתוֹ בְּקַרְדֹּם. אַף אֶחָד לֹא תָּלָה אוֹתוֹ עַל גַּרְדֹּם. לִפְעָמִים הִתְעוֹרְרָה הַרְגָּשָׁה אֲיֻמָּה בִּגְלַל כַּמָּה עִנְיָנִים, אֲבָל לֹא בִּגְלַל זֶה. אֵימָה שֶׁל עֹנִי וְשֶׁל עוֹד דָּבָר. שֶׁלֹּא נֵלֵךְ לְאָן שֶׁכְּבָר הָיִינוּ. הֲרֵי קוֹלוֹת הַשְּׁקָרִים יִהְיוּ קָשִׁים בֵּין שְׁאֵרִיּוֹת אָסוֹן וֶאֱלֹהִים יוֹדֵעַ שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מְבִינִים הָמוֹן. אֱלֹהִים מַכִּיר כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁיִּרְצוּ לָמוּת לְמַעַן רַעֲיוֹן.

אֲבָל אֱלֹהִים אֵינוֹ רַעֲיוֹן. וְאָדָם חַי וּמֵת עַל מַה שֶּׁהוּא אוֹהֵב. וּמַה שֶּׁעַל הָעֵץ יָפֶה, וּמַה שֶּׁנָּשַׁר לִכְלוּךְ. בַּחֹרֶף עוֹד הָיָה זֶה צֶאֱלוֹן רֵיק, עֵץ שֶׁל אֲוִיר וְאוֹר וְצִפֳּרִים שֶׁל עִיר מִבֹּקֶר לְבֹקֶר. אַחַר כָּךְ כָּל הָעוֹלָם הָיָה עָשׂוּי אָבִיב אָבִיב. הָיִינוּ קְרוֹבִים לַיָּרֵחַ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לַפְּרָחִים. וְאָז בָּאוּ הָעֵצִים הָאֲדֻמִּים, בָּא הַקַּיִץ, בָּא סְבַךְ הַחֹם, בָּא אָדֹם. מִיָּד נִגְלָה בָּעֵץ גּוֹרָל. תַּחַת עֲנָפִים שֶׁאָז הָיוּ קְצָת וַאֲוִיר וְצִיּוּץ וְתֵרוּץ. אֲנִי רוֹצָה כְּלַפֵּי חוּץ. אַתָּה מוּכָן לָרוּץ.

כל אחד בשלו

שָׂדֶה קָטָן, לֹא יָדַעְנוּ לְאָן אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים, אֲבָל מָצָאנוּ עָלִים. בָּאוֹר נִשְׁמְעוּ צִוְחוֹת הַיְלָדִים, הֻרְגְּשׁוּ יָדַיִם שֶׁשּׁוֹמְרוֹת עַל מַכְשִׁירִים, אֲנָשִׁים זָרִים, כָּל אֶחָד וְאֵל שֶׁלּוֹ, גּוֹרָל שֶׁלּוֹ, מוֹנוֹלוֹג שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ בּוֹ מִלִּים. לֹא לִהְיוֹת, לִהְיוֹת מַהֵר, כָּכָה נַעֲלֶה יוֹתֵר. לָקַחַת אֶת הַחַמְצָן בִּסְחִיבָה, כְּמוֹ לֶהָבָה. לַעֲצֹר וְלִשְׁאֹל אֶת הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים. הַיֶּלֶד דּוֹמֶה לְאַבָּא שֶׁלּוֹ? לָמָּה הַיֶּלֶד מַרְבִּיץ? אֶת הַגָּן שָׁתְלוּ לְזֵכֶר חַיָּל? לֹא. לְזֵכֶר גֶּבֶר שֶׁמֵּת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. בְּאַקְרַאי, בְּלִי הִתְנַגְּדוּת, בְּלִי לְהַפְרִיעַ. מַה שֶּׁהַטֶּבַע רָצָה שֶׁנִּהְיֶה. יֵשׁ לָנוּ עַכְשָׁו חַיִּים. אִם תִּרְצוּ לְהַמְשִׁיךְ אֶת זֶה אִתָּנוּ כְּדַאי שֶׁתְּנַקּוּ אֶת הַפֶּה. נִלָּחֵם אָז נִלָּחֵם, אִתְּכֶם אוֹ לֹא אִתְּכֶם, בְּלִי מַגָּע וְשֶׁלֹּא נִפָּגַע. יֵשׁ לָהֶם לִפְעָמִים חֵשֶׁק לָתֵת מַכָּה וְלִרְאוֹת אוֹתָנוּ מִתְפַּתְּלִים. כִּמְעַט אֱנוֹשִׁיִּים, כְּמוֹ כְּלָבִים, מִי שֶׁתָּפְסוּ אוֹתָנוּ לָקְחוּ מִלִּים וְעָשׂוּ מֵהֶן רֶפֶשׁ. עֲזוּבָה, מִלַּת נֶפֶשׁ. מַה שֶּׁנֶּאֱמָר לֹא נָחוּץ, מִן הַפֶּה לַחוּץ. מִתְיַשְּׁבִים עַל הָרִצְפָּה, קוֹרְעִים בַּחֻלְצָה, בְּצַעַרְכֶם, בְּחַיֵּיכֶם וּבִימֵיכֶם, זֶה מִשְׁתַּתֵּף, הַמָּקוֹם יְנַחֵם. בְּמִסְתְּרֵי עֵינַיִם, בְּמַחְשַׁכֵּי גּוּף, הָרוּחַ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. פִּעְנוּחַ צְלִיל שָׁטוּחַ, הָאֹזֶן אֲדִישָׁה גַּם לָזֶה. לֹא מַה שֶּׁהַטֶּבַע רָצָה שֶׁנִּהְיֶה. חֲלוֹם זְמַן, מֶרְחַב זְמַן, שֶׁטֶף שֶׁל עָלִים בְּעֹשֶר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לְהִתְפַּעֵל. אַתָּה מִתְעַרְפֵּל, עוֹצֵר לְהַבִּיט בְּמַה שֶּׁאַתָּה אוֹהֵב, מִסְתּוֹבֵב, מְחַפֵּשׂ אֶת הַמִּזְרָח וְנֶעֱמָד מוּל הַשֶּׁמֶשׁ. לֹא נִטְעֶה, אַתָּה מַבְטִיחַ לִי בַּאֲחִידוּת, בְּאַבִּירוּת, בְּלִי צְנִיעוּת. וְגַם אִם נִטְעֶה אֵין זוֹ טָעוּת.

תמיד העולם נגמר

בֶּאֱמֶת

"אַשְׁרֵי הַלֶּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת"

(חנה סנש)

א. לזכור

מִדָּבָר לְדָבָר, מִיָּד לְיָד, יָבוֹא אוֹר וְנַעֲשֶׂה לִזְכֹּר:
עֲרֵמָה שֶׁל חֶשְׁבּוֹנוֹת וּתְמוּנוֹת, קֹמֶץ אָבָק.
אוֹר לֹא יַגִּיעַ בְּלֹא מַאֲבָק, בְּלִי חֹשֶךְ מְעַנֶּה.
סְתָו הִבְטִיחַ לְהַרְאוֹת לָנוּ דְּבַר מָה שׁוֹנֶה.
נִמְלָטִים מֵעָמָל וּמִתְּלָאוֹת, הַקַּיִץ עוֹד
לֹא נִגְמַר, גַּם הָעוֹלָם עֲדַיִן לֹא.
יְבָבוֹת אֲרֻכּוֹת נִשְׁמְעוּ בַּלֵּילוֹת. תַּנִּים
גִּשְּׁשׁוּ בֵּין פַּחִים. אִישׁ לֹא דָּרַשׁ וְחָקַר,
הַחֻלְדּוֹת, הָעֲצָמוֹת, קוֹל כֶּלֶב זָקֵן
בְּאֵין מַנְגִּינוֹת. תֵּן לִי לִהְיוֹת קְרוֹבָה יוֹתֵר,
דַּבֵּר אִתִּי. לְדַבֵּר? אֵינֶנִּי יוֹדַעַת עַל מָה
אַתָּה חוֹשֵׁב. מַחְשָׁבָה? הֲרֵי זוֹ טָעוּת.
הָרַעַשׁ הַזֶּה הוּא כְּלוּם. הוּא אִיתוּת.
נְמַהֵר הַחוּצָה, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ, כִּי הִגִּיעַ הַזְּמַן.
נַעֲשֶׂה לִזְכֹּר מִתַּחַת לָאוֹר, מִחוּץ
לְחַדְרֵי הַמַּדְרֵגוֹת, אַחֲרֵי שִׂמְחַת הַמּוֹעֲדִים.
אֶת הַבּוֹגְדִים, אֶת הַפְּצָעִים, אֶת הַצַּדִּיקִים.
עַד שֶׁאֶכְתֹּב אֶת הַשִּׁיר עָלֶיךָ
לֹא נִפָּגֵשׁ. אֲנִי מַמְשִׁיכָה, בְּדָגֵשׁ:
הַצּוֹפָרִים, הַמְּנוֹעִים, בָּתִּים בְּלִי כְּתֹבֶת.
מֵעַל וּמִתַּחַת לַשֶּׁמֶשׁ יֵשׁ אֵשׁ.
מִתְפַּשֵּׁט רַעַשׁ מֵאֹזֶן לְאֹזֶן, מִדָּבָר לְדָבָר.
אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְרֶגַע אֶחָד לַחֲזֹר לֶעָבָר.
מֶה עָשִׂית כָּל הַחֹרֶף? חָשַׁבְתִּי עָלֶיךָ.
מֶה עָשִׂיתָ אַתָּה? כָּתַבְתִּי סוֹדוֹת.