הימור מסוכן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הימור מסוכן
הוספה למועדפים

הימור מסוכן

עוד על הספר

נושאים

תקציר

איש ביון מיומן נרדף על ידי הסוכנות החשאית בה הוא מועסק, מבלי שידע על מה ומדוע הם מנסים לחסלו. בהמשך מתגלה לו כי נחשף לקנוניה של בכירים המנסים לקנות שלטון בכסף. להשגת ההון הנדרש הם מבצעים תרמית מתוחכמת ובאמצעותה גוזלים את הפרס הגדול ביותר של רשת הימורים ממלכתית ארצית. העלילה מתפתלת, הגבורים פועלים מתוך אינטרסים שונים ומפתיעים, מה שמתגלה על פני השטח מסתיר רבדים מחתרתיים , עד הסוף המפתיע והבלתי צפוי.

פרק ראשון

1

קרני שמש אחרונות של שעת ערביים עטפו בהילה רכה ואדומה את הבניין בן חמש הקומות. במבט ראשון לא ניכר בבניין שום דבר יוצא דופן, המייחד אותו משאר המבנים התעשייתיים שאכלסו את הרחוב הקטן משני צדדיו. האור הרך, שהלך ודעך במהירות, האיר את פניהם של שני גברים שישבו במכונית לבנה מדגם סיטרואן, אשר חנתה בצד הרחוב במרחק של כשלושים מטרים מן הבניין.

"תהרוג אותי", אמר בנימה של תמיהה אמיתית הגבר שישב ליד הנהג והיה ידוע למקורביו בשם החיבה "בומר", "אבל בחיים לא הייתי מנחש..."

"אני מסכים אתך לגמרי." הגבר במושב הנהג, שענה לשם סמי, רכן קדימה, לחץ על מצת הסיגריות, ובתנועה רציפה שלף סיגריה מכיס החזה ותקע אותה בין שפתיו. לרגע השתרר שקט מוחלט במכונית, בעת ששני הגברים המתינו אולי לקליק שישמיע המצית כשיהיה מוכן לשימוש. סמי הצית את הסיגריה, שאף שאיפה עמוקה ונשף טבעת נאה של עשן אל מחוץ לחלון המכונית.

"הרשה לי להציג בפניך", כשדיבר הוא לא הסב את פלג גופו לעבר איש שיחו, ולמעט שפתיו שנעו היה גופו ברגיעה מוחלטת, "את בניין המטה של מפעל ההימורים הארצי המוכר לכל בשם ׳המיליונרים׳."

בומר נתן בו מבט אלכסוני. "מן הסתם מתוך מחשבה קרה ולא בגלל צניעות יתר", הוא אמר. נימת קולו לא הסגירה ציניות כלשהי, כשדיבר על המיקום המוזר בו שכן לדעתו בניין המטה.

"כן. ערכתי כמה בירורים. הם החליטו במחשבה תחילה שכאן הוא יהיה. בפרוורים, באזור תעשייה קטן שמאכלס בעיקר חברות שירותים בינוניות וקטנות. הם היו צריכים להסב את הייעוד המקורי של המבנה ממתקן תעשייתי לממשלתי. באותה רוח גם הוחלט להשאיר את המתווה החיצוני של המבנה כמו שהיה במקור... מה שגרם לך, אני מניח להגיב כפי שהגבת."

"אני לא אכחיש כי היו לי ציפיות אחרות לגבי בניין המטה של עסק שמגלגל מאות מליוני דולרים בשנה."

"למעלה ממליארד דולר, אם לדייק." סמי שאף את העשן לעומק ריאותיו. "המיקום כאן בפריפרייה נועד למנוע תשומת לב יתרה. מובן שהיו צריכים לצייד את המבנה באמצעי בקרה ובטחון מהמתקדמים ביותר שיש. המטרה העיקרית היא להגן על הנכס החשוב ביותר כאן: מערכת מחשוב מפוארת, הלב של מערכת ההימורים הארצית, שמקושרת לכאלפיים נקודות מכירה ומכילה את כל נתוני ההימורים בכל זמן נתון".

אור השמש דעך במהירות, והפנסים שבראש עמודי התאורה הגבוהים הטילו מסכי אור צהוב של שדירת העצים ועל המכוניות המעטות שחנו לאורך המדרכה. סמי פלט שתי טבעות עשן, שהוכיחו כי שלמותה של הטבעת הראשונה לא היתה מקרית, לפני שהמשיך: "בפנים המבנה הוא אופרה אחרת לגמרי. מבחוץ הוא נראה אפור ועם חזות תעשייתית, אבל בפנים הוא מפואר ומעוצב ברוחב יד. בשורה התחתונה, מי שמגלגל כמיליארד דולרים בשנה יודע לפנק את עצמו ואת העובדים שלו עם הכלים וסביבת העבודה הטובים ביותר שאפשר לרכוש בכסף."

הגבר שכינויו בומר סקר את המבנה בתשומת לב. עיניו בחנו את שער הכניסה, על עמדת השמירה שבו, ואת החלונות המרושתים עד לגובה הקומה השלישית.

"רק אל תגיד לי שנצטרך סיקורסקי מזוין עם חוליית גלישה שתחדור דרך הגג", סיכם את התרשמותו.

סמי צחקק. "אל דאגה. תאמין או לא – כבר ערכתי ביקור נימוסים בהזמנת בעלי הבית בכבודם ובעצמם. מסתבר שהם אוהבים פרסום. אגב, חולשה משותפת לרוב האנשים. מתים להציג בפני קולגות את ההישגים שלהם. לא לכל אחד כמובן, רק לפורומים נבחרים. והם לא חסכנים. אתה מקבל את כל החבילה: הרצאה, סיור וארוחת צהריים." הוא לא מצא לנכון להזכיר את סלסילת השי...

החושך התגבר, ועתה נצבעו גם פניהם של שני האנשים באור הצהוב שבקע מפנסי הרחוב. מרחוק נשמעה צפירה עולה ויורדת של אמבולנס שחלף בכביש המהיר.

בומר כחכח בגרונו.

"קראתי את נייר הרקע שלך. זה באמת הפרס הגדול ביותר שהציעו מאז ומעולם?"

"בהחלט", השיב סמי תוך שהוא רוכן קדימה ומועך את בדל הסיגריה במאפרה, "זה מונופול ממשלתי שמייצר חלומות להתעשרות מהירה. כזאת שתוציא אותך ממעגל העבודה לכל החיים. ולמעשה זאת דרך יעילה שמצאה הממשלה לפתות את האזרחים לממן השקעות מדינה ניכרות מההכנסה הפנויה שלהם. היא מוכרת כרטיסי הגרלה ולא מחשיבה זאת כמס... אבל זה מס לכל דבר, ובעצם מס רע, כי רוב האזרחים שמשלמים אותו לא מקבלים כלום בתמורה."

הוא חדל מדיבורו, ושני הגברים התבוננו בתכונה הקלה שהתעוררה בפתח הבניין, כשמכונית מסחרית לבנה עצרה מולו. עוד בטרם הספיק הנוסע שליד הנהג לצאת ממנה, הגיח לעברו ממבואת הבניין איש חמוש במדים והחליף איתו דברים. שומר שני, חמוש בתת-מקלע, ניצב בכניסה למבואה, מאבטח את השומר הראשון. בתום חילופי דברים קצרים נסעה המכונית לדרכה, ושני השומרים חזרו ונבלעו במבואה. במוחם של שני הגברים חלפה מחשבה אחידה: הייתה זאת, ללא ספק, דוגמא מאלפת לעירנות ונהלים מוקפדים. סמי שב ודיבר: "הם דאגו לזה שהזיכיון של ׳המליונרים׳ יהיה מספיק רחב כדי שיוכלו לשאוב יותר כסף מהציבור. בשביל זה הם מעלים מדי פעם את סכום הפרס הראשון לגובה דמיוני. אין טעם לציין כי הסיכויים לזכות בו הם קלושים ביותר."

"כן, אתה צודק," הסכים בומר, "וכאן אנחנו נכנסים לתמונה?" "בדיוק. המילניום החדש זה הזדמנות ל׳המליונרים׳ לעשות קפיצת מדרגה. הם מציעים בפעם הראשונה פרס שיא בגובה של עשרה מליון דולר..."

"סכום מכובד, אין ספק."

"מתאים לצרכינו הצודקים – אם כי הלא כל-כך צנועים..."

"אם נצליח, אנחנו גוזלים את תקוותם של הרבה בני אדם. לא יסלחו לנו..."

"כמו שאמרתי, בשביל רובם זו תקוות שווא. אבל המטרה מקדשת את האמצעים. ואת המטרה הזאת אני מוכן לכנות ׳קדושה׳."

"מקיאווליזם פרקטי ומן הסתם נכון." הנימה היתה סקפטית-משהו, אבל בומר לא הסתיר מעולם את היותו סקפטי כמעט מאז ומתמיד.

"בכל אופן, אני חושב שצריך להמשיך בתוכנית."

"בהחלט", ענה סמי, שקיבל את התשובה שחפץ לקבל.

מה שהיה צריך להיאמר נאמר. סמי התניע את מנוע המכונית שלח מבט אחרון אל המבנה, שטבל כעת בבריכה שלווה של אור צהוב, ונסע משם.

עוד על הספר

נושאים

הימור מסוכן יקי גנני

1

קרני שמש אחרונות של שעת ערביים עטפו בהילה רכה ואדומה את הבניין בן חמש הקומות. במבט ראשון לא ניכר בבניין שום דבר יוצא דופן, המייחד אותו משאר המבנים התעשייתיים שאכלסו את הרחוב הקטן משני צדדיו. האור הרך, שהלך ודעך במהירות, האיר את פניהם של שני גברים שישבו במכונית לבנה מדגם סיטרואן, אשר חנתה בצד הרחוב במרחק של כשלושים מטרים מן הבניין.

"תהרוג אותי", אמר בנימה של תמיהה אמיתית הגבר שישב ליד הנהג והיה ידוע למקורביו בשם החיבה "בומר", "אבל בחיים לא הייתי מנחש..."

"אני מסכים אתך לגמרי." הגבר במושב הנהג, שענה לשם סמי, רכן קדימה, לחץ על מצת הסיגריות, ובתנועה רציפה שלף סיגריה מכיס החזה ותקע אותה בין שפתיו. לרגע השתרר שקט מוחלט במכונית, בעת ששני הגברים המתינו אולי לקליק שישמיע המצית כשיהיה מוכן לשימוש. סמי הצית את הסיגריה, שאף שאיפה עמוקה ונשף טבעת נאה של עשן אל מחוץ לחלון המכונית.

"הרשה לי להציג בפניך", כשדיבר הוא לא הסב את פלג גופו לעבר איש שיחו, ולמעט שפתיו שנעו היה גופו ברגיעה מוחלטת, "את בניין המטה של מפעל ההימורים הארצי המוכר לכל בשם ׳המיליונרים׳."

בומר נתן בו מבט אלכסוני. "מן הסתם מתוך מחשבה קרה ולא בגלל צניעות יתר", הוא אמר. נימת קולו לא הסגירה ציניות כלשהי, כשדיבר על המיקום המוזר בו שכן לדעתו בניין המטה.

"כן. ערכתי כמה בירורים. הם החליטו במחשבה תחילה שכאן הוא יהיה. בפרוורים, באזור תעשייה קטן שמאכלס בעיקר חברות שירותים בינוניות וקטנות. הם היו צריכים להסב את הייעוד המקורי של המבנה ממתקן תעשייתי לממשלתי. באותה רוח גם הוחלט להשאיר את המתווה החיצוני של המבנה כמו שהיה במקור... מה שגרם לך, אני מניח להגיב כפי שהגבת."

"אני לא אכחיש כי היו לי ציפיות אחרות לגבי בניין המטה של עסק שמגלגל מאות מליוני דולרים בשנה."

"למעלה ממליארד דולר, אם לדייק." סמי שאף את העשן לעומק ריאותיו. "המיקום כאן בפריפרייה נועד למנוע תשומת לב יתרה. מובן שהיו צריכים לצייד את המבנה באמצעי בקרה ובטחון מהמתקדמים ביותר שיש. המטרה העיקרית היא להגן על הנכס החשוב ביותר כאן: מערכת מחשוב מפוארת, הלב של מערכת ההימורים הארצית, שמקושרת לכאלפיים נקודות מכירה ומכילה את כל נתוני ההימורים בכל זמן נתון".

אור השמש דעך במהירות, והפנסים שבראש עמודי התאורה הגבוהים הטילו מסכי אור צהוב של שדירת העצים ועל המכוניות המעטות שחנו לאורך המדרכה. סמי פלט שתי טבעות עשן, שהוכיחו כי שלמותה של הטבעת הראשונה לא היתה מקרית, לפני שהמשיך: "בפנים המבנה הוא אופרה אחרת לגמרי. מבחוץ הוא נראה אפור ועם חזות תעשייתית, אבל בפנים הוא מפואר ומעוצב ברוחב יד. בשורה התחתונה, מי שמגלגל כמיליארד דולרים בשנה יודע לפנק את עצמו ואת העובדים שלו עם הכלים וסביבת העבודה הטובים ביותר שאפשר לרכוש בכסף."

הגבר שכינויו בומר סקר את המבנה בתשומת לב. עיניו בחנו את שער הכניסה, על עמדת השמירה שבו, ואת החלונות המרושתים עד לגובה הקומה השלישית.

"רק אל תגיד לי שנצטרך סיקורסקי מזוין עם חוליית גלישה שתחדור דרך הגג", סיכם את התרשמותו.

סמי צחקק. "אל דאגה. תאמין או לא – כבר ערכתי ביקור נימוסים בהזמנת בעלי הבית בכבודם ובעצמם. מסתבר שהם אוהבים פרסום. אגב, חולשה משותפת לרוב האנשים. מתים להציג בפני קולגות את ההישגים שלהם. לא לכל אחד כמובן, רק לפורומים נבחרים. והם לא חסכנים. אתה מקבל את כל החבילה: הרצאה, סיור וארוחת צהריים." הוא לא מצא לנכון להזכיר את סלסילת השי...

החושך התגבר, ועתה נצבעו גם פניהם של שני האנשים באור הצהוב שבקע מפנסי הרחוב. מרחוק נשמעה צפירה עולה ויורדת של אמבולנס שחלף בכביש המהיר.

בומר כחכח בגרונו.

"קראתי את נייר הרקע שלך. זה באמת הפרס הגדול ביותר שהציעו מאז ומעולם?"

"בהחלט", השיב סמי תוך שהוא רוכן קדימה ומועך את בדל הסיגריה במאפרה, "זה מונופול ממשלתי שמייצר חלומות להתעשרות מהירה. כזאת שתוציא אותך ממעגל העבודה לכל החיים. ולמעשה זאת דרך יעילה שמצאה הממשלה לפתות את האזרחים לממן השקעות מדינה ניכרות מההכנסה הפנויה שלהם. היא מוכרת כרטיסי הגרלה ולא מחשיבה זאת כמס... אבל זה מס לכל דבר, ובעצם מס רע, כי רוב האזרחים שמשלמים אותו לא מקבלים כלום בתמורה."

הוא חדל מדיבורו, ושני הגברים התבוננו בתכונה הקלה שהתעוררה בפתח הבניין, כשמכונית מסחרית לבנה עצרה מולו. עוד בטרם הספיק הנוסע שליד הנהג לצאת ממנה, הגיח לעברו ממבואת הבניין איש חמוש במדים והחליף איתו דברים. שומר שני, חמוש בתת-מקלע, ניצב בכניסה למבואה, מאבטח את השומר הראשון. בתום חילופי דברים קצרים נסעה המכונית לדרכה, ושני השומרים חזרו ונבלעו במבואה. במוחם של שני הגברים חלפה מחשבה אחידה: הייתה זאת, ללא ספק, דוגמא מאלפת לעירנות ונהלים מוקפדים. סמי שב ודיבר: "הם דאגו לזה שהזיכיון של ׳המליונרים׳ יהיה מספיק רחב כדי שיוכלו לשאוב יותר כסף מהציבור. בשביל זה הם מעלים מדי פעם את סכום הפרס הראשון לגובה דמיוני. אין טעם לציין כי הסיכויים לזכות בו הם קלושים ביותר."

"כן, אתה צודק," הסכים בומר, "וכאן אנחנו נכנסים לתמונה?" "בדיוק. המילניום החדש זה הזדמנות ל׳המליונרים׳ לעשות קפיצת מדרגה. הם מציעים בפעם הראשונה פרס שיא בגובה של עשרה מליון דולר..."

"סכום מכובד, אין ספק."

"מתאים לצרכינו הצודקים – אם כי הלא כל-כך צנועים..."

"אם נצליח, אנחנו גוזלים את תקוותם של הרבה בני אדם. לא יסלחו לנו..."

"כמו שאמרתי, בשביל רובם זו תקוות שווא. אבל המטרה מקדשת את האמצעים. ואת המטרה הזאת אני מוכן לכנות ׳קדושה׳."

"מקיאווליזם פרקטי ומן הסתם נכון." הנימה היתה סקפטית-משהו, אבל בומר לא הסתיר מעולם את היותו סקפטי כמעט מאז ומתמיד.

"בכל אופן, אני חושב שצריך להמשיך בתוכנית."

"בהחלט", ענה סמי, שקיבל את התשובה שחפץ לקבל.

מה שהיה צריך להיאמר נאמר. סמי התניע את מנוע המכונית שלח מבט אחרון אל המבנה, שטבל כעת בבריכה שלווה של אור צהוב, ונסע משם.