אתיקה היא השם המקצועי לתחום הפילוסופי שעוסק במוסר. וזה התחום הפילוסופי שבו אנחנו שואלים את עצמנו כמה מן השאלות המשמעותיות בחיים; איזה חיים אנחנו רוצים לבנות לעצמנו? מה נחשב כמעשה טוב, ומה כמעשה רע? איזה בחירות ראוי לבחור? וכמובן, כיצד ראוי להתנהג.
אז מה יהיה לנו פה?
• נפתח בהתחלה הזויה שתראה לנו שלפעמים הגישה הסובייקטיביסטית במוסר (גישתו של דיויד יום מהפרק הקודם) היא אבסורדית.
• מכאן נעבור ונגדיר בפירוש את הרלטיביזם המוסרי כפילוסופיה שאומרת שהמוסר הוא תלוי אדם, תלוי חברה או תלוי תרבות, ונגדיר את הגישה האובייקטיביסטית שטוענת ההפך; שהמוסר הוא נצחי ובלתי תלוי.
• לאחר שנבחן את הקשיים שכל גישה כזו מעלה ונגיע למעין מבוי סתום, נדבר על גישה אחרת שעליה אפשר לבנות מוסר; נטורליזם, וזו הגישה שאומרת שהמוסר נובע מהטבע שלנו, בני האדם.
• נציג שלוש תפישות נטורליסטיות: אגואיזם שאומר שאני צריך לדאוג לעצמי, הדוניזם שאומר שאני צריך לענג את עצמי, ותועלתנות שאומרת שצריך להביא הנאה ותועלת לכמה שיותר אנשים בלי קשר להנאה שלי.
• נראה כי רשויות המדינה פועלות הרבה פעמים ברוח החשיבה התועלתנית, אבל נראה גם כי נובעים מחשיבה זו קשיים.
• מכאן נעבור לסיפור שימחיש לנו עוד קושי שעולה מהתועלתנות והסיפור הזה יעזור לנו להגדיר שני מושגים חדשים; את החשיבה הטלאולוגית כמוסר שנועד לקדם מטרות טובות, ואת הגישה הדאונטולוגית שטוענת שיש דברים שפשוט אסור לעשות ולא משנה בכלל עד כמה התוצאה שלהם טובה.
• לאחר שעסקנו בגישה התועלתנית, שהיא גישה טלאולוגית, נציג את הגישה הדאונטולוגית, ואת זה נעשה באמצעות הצגה של פילוסופיית המוסר של עמנואל קאנט. נצא למעין ניסוי מחשבה, שבו ננסה להבין איזה ערכים ואיזה תפישות של טוב אפשר למצוא מבלי להסתכל כלל על תוצאות של מעשים בעולם.
• ומכאן נעסוק במושגים כמו "הרצון הטוב", "החובה" ו"החוק", והקשר ביניהם.
• בסופו של דבר נגיע לציווי המוסרי המוחלט של קאנט ונסיים בממלכת התכליות, מעין מדינה אידיאלית שבה כל אזרח הוא "תכלית בשביל עצמה", כלומר האדם הוא לא רק אמצעי כדי שאחרים יוכלו להשיג באמצעותו דברים, אלא הוא בראש ובראשונה כמוני; אדם כשלעצמו. ומן הממלכה האוטופית הזאת נעבור לממלכת האדמה; לפילוסופיה של המדינה והחברה.
התחלה הזויה לדיון – נאומי פוזן של הימלר
באוקטובר 1943 נשא מפקד האס.אס היינריך הימלר נאום סודי בפני כתשעים קצינים נאצים בכירים. הנאום התקיים בבניין העיריה של העיר הפולנית פוזן, ומכאן שם הנאום.
הימלר התייחס בנאום להשמדת היהודים, למרות שלא זה היה הנושא העיקרי שלו. כאן נתרגם באופן חופשי פיסקה או שתיים מתוך הנאום:
אומר הימלר, "...אני מתייחס עכשיו לפינוים של היהודים. זהו אחד מן הדברים שקל לדבר עליו... שהיהודים מושמדים... כל חבר מפלגה (הנאצית) יודע את זה... אנחנו מעלימים אותם, משמידים אותם... זה נראה לכולם עניין פשוט... משהו קטן... אבל כל אלה שמדברים ככה לא התנסו בדבר כזה ולא ראו דבר כזה... אבל (לעומתם) אתם (קציני האס.אס) יודעים איך זה כשמאה גופות או חמש מאות או אלף גופות מונחות בערמה.
להתנסות בזה ועדיין להישאר אדם הגון הפך אותנו לקשוחים. זוהי תקופה עטורת תהילה שלא דיברו בה ולא ידברו בה בעתיד... יש לנו את הזכות המוסרית, יש לנו חובה למען אנשינו להרוג את אלה שרוצים להרוג אותנו".
כך הימלר.
בואו נדגיש: עבור הימלר, השמדת היהודים היא זכות מוסרית וגם חובה מוסרית. הקושי הוא להתגבר על עצמך, על היותך אולי בן אדם עדין שלא אוהב לראות גופות ודם, ואז להצליח לעמוד מול מאות גופות, ולדעת שאתה עושה את הדבר הנכון. להתמודד עם הקושי הנפשי שבעבודה השחורה הזאת ולהישאר הגון.
ככה.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
