הזמנים הרועדים שלנו: שירים

P. M.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הָאָבִיב יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא שָׂרַדְנוּ אֶת הַחֹרֶף

וְשׁוּם אֹשֶׁר לֹא יִצְמַח לִי מֵהַפְּרִיחָה הַזֹּאת.

הָאָרֶץ הֵחֵלָּה לִזְרֹחַ בְּכָל מָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ

מַעֲלָה תִּפְרָחוֹת בְּעוֹרָהּ לְפַצּוֹת עַל יָמִים קָרִים.

מַדּוּעַ הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֲנַחְנוּ דּוֹמוֹת?

הָאֲדָמָה שׁוּב הֵבִיסָה אוֹתִי.

אֲבָל אָז כָּל גֶּשֶׁם הִכְרִיז עַל עַצְמוֹ כָּרִאשׁוֹן

וּבֵין הַמִּלִּים הַזָּרוֹת צִלְצְלוּ פַּעֲמוֹנֵי הָעֶרֶב.

וְהָיִיתִי אֻמְלָלָה וּמְאֻשֶּׁרֶת

מְאֻשֶּׁרֶת וְאֻמְלָלָה.

רֹאשִׁי נֶעֱטָף מִמְטָרִים וְרוּחַ

כָּל מִזְגִּי הָיָה אֲוִיר.

שער ראשון: רעד העולם

הביתה

הִיא כָּתְבָה עַל הַזְּמַנִּים הָרוֹעֲשִׁים הָהֵם

גִּבּוֹרָה שֶׁמִּתְעַלֶּפֶת אֶל תּוֹךְ הַקְּרִיאָה

וַאֲנִי עִם עָצִיץ חִנָּנִיּוֹת

אוּלַי לֹא חִנָּנִיּוֹת אוּלַי אַדְמוֹנִיּוֹת

אוּלַי חַרְצִיּוֹת מְנֻמָּרוֹת בְּקַו 104 הַבַּיְתָה.

הִנֵּה הַזְּמַנִּים הָרוֹעֲדִים שֶׁלָּנוּ

אֵצֶל הַסַּנְדְּלָר שֶׁאָמַר שֶׁאֲנִי מְהַדֶּקֶת חָזָק מִדַּי אֶת הַשְּׂרוֹכִים

הוּא הִרְפָּה אוֹתָם לְאַט וְהִשְׁחִיל מֵחָדָשׁ בְּכָל הַנְּקָבִים בְּנַעֲלֵי הַצָּב הַמְּדֻמּוֹת שֶׁלִּי

רֶגַע אַחֲרֵי שֶׁנֶּחְבֵּאנוּ מֵרַעַשׁ בְּקִיטוֹן הַסַּנְדְּלָרִים שֶׁלּוֹ מִתַּחַת לַקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה הַקְּטַנָּה

שָׁם יוֹשֶׁבֶת אִשְׁתּוֹ לְקַבֵּל עֲבוֹדוֹת תְּפִירָה בֵּין תֵּשַׁע לְחָמֵשׁ.

חִנָּנִיּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת חַרְצִיּוֹת מְנֻמָּרוֹת שֶׁלִּי

אֲנִי מְהַדֶּקֶת אֶת הָאֲחִיזָה בַּפְּרָחִים כְּמוֹ בַּיֹּפִי עַצְמוֹ

בֵּין שׁוּק הַתִּקְוָה לְדֶרֶךְ הַהֲגָנָה

כָּל הַשֵּׁמוֹת מַבְטִיחִים

וַאֲנִי לֹא מְקַיֶּמֶת.

התקווה, או: אני מדברת אל החתולה שלי

אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֶל הַחֲתוּלָה שֶׁלִּי

כְּמוֹ יַלְדָּה בַּת שֵׁשׁ אֶל בֻּבָּתָהּ

אַף שֶׁהִיא כְּבָר יוֹדַעַת שֶׁהָעוֹלָם דּוֹמֵם

אַף שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת דָּבָר

אֲנִי מְקַוָּה שֶׁלֹּא נָמוּת הַלַּיְלָה

אֲנִי מְקַוָּה שֶׁטִּילִים לֹא יִפְּלוּ עַל הַבַּיִת

בְּכָל רֶגַע הַמָּוֶת בְּכָל רֶגַע עַכְשָׁו.

בַּבַּיִת שֶׁבּוֹ לָמַדְתִּי לְהַבִּיט מֵחַלּוֹן

אֲנִי מַצְמִיחָה שָׁרָשִׁים הֲפוּכִים

עֵצִים לְלֹא פְּרִי

מִי שָׁתַל אוֹתָם מִי זָכַר שֶׁאָהַבְנוּ יֹפִי

כְּבָר הִתְרַגַּלְנוּ לִשְׁכֹּחַ בְּחָזְקָה

בְּקַלּוּת הָרֹאשׁ הַמּוּשָׁט לְאָחוֹר.

שֵׂעָר רַךְ מִתְחַכֵּךְ בְּעוֹר.

וּמָתַחְנוּ שְׂפָתַיִם וְהָלַכְנוּ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא

וּמִלֵּאנוּ אֶת הַלְּחָיַיִם אֲוִיר וְנָשַׁפְנוּ

וְהָיִינוּ הָרוּחַ וְעַפְנוּ.

אוּלַי אֵלֶּה רַק עַמּוּדֵי תְּאוּרָה

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הָאוֹר מִסְתַּנֵּן בַּעֲדִינוּת אֶל הַבַּיִת

אֶת הַקּוֹל שֶׁלָּנוּ בַּחֲדָרִים

קוֹרְאִים זֶה לָזֶה

מְחַפְּשִׂים דְּבָרִים שֶׁמִּי יוֹדֵעַ הֵיכָן הִנַּחְנוּ

מִסְפָּרַיִם נְיָרוֹת מַזָּלוֹת

אֲנִי מְקַוָּה שֶׁלֹּא נָמוּת הַלַּיְלָה.

אֲנִי רוֹאָה אֶת מוֹלַד הַיָּרֵחַ אֶת הַנֶּקֶב בַּצַּוָּאר אֶת

הַגּוּף שֶׁנֶּחְרָךְ מַהֵר אוֹ לְאַט

הַמַּיִם שֶׁלֹּא אָגַרְתִּי הַדַּרְכּוֹנִים הַזָּרִים שֶׁלֹּא הִשַּׂגְתִּי

כְּשֶׁמְּטוֹסִים עוֹבְרִים קָרוֹב אֶל הַבַּיִת

אֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת אֶל הַיַּלְדָּה וְלֹא אֵלֶיךָ

הַפַּחַד צוֹמֵחַ בִּגְרוֹנִי

וֶרֶד מַלְבִּין בִּשְׁלֵמוּת

פְּקַעַת מַשְׁרִישָׁה אֶת עַצְמָהּ דַּוְקָא הַלַּיְלָה.

בְּלִי אָב בְּלִי יַלְדָּה בְּלִי אָהוּב לֹא אַתָּה לֹא הִיא

שׁוּרָה קְצָרָה אֲנִי יְכוֹלָה לִתְפֹּס

כְּשֶׁהַכֹּל נִשְׁמָט.