הרוח ממצודת הצלבנים

"אין רוחות רפאים! כל ילד בגילנו כבר יודע את זה! אז איך בכל זאת הגענו לוויכוח הזה?
עמדנו חמישה חברים ליד חצר ביתו של אוֹרי. נֹגה הקריאה קטע מהעיתון: 'תיירים שביקרו במבצר הצלבני שבצידון סיפרו שראו רוח רפאים מרחפת מעליהם'.
'נו, אז מה?' שאלתי, 'הרי ברור שאין דבר כזה – רוח רפאים'.
'יש!' התעקש גורן, 'כולם יודעים שגם במצודה שלנו ישנה רוח רפאים!'
'אתה באמת מאמין לסיפורים האלו?' צחק אוֹרי.
'אלו לא סיפורים!' התעקש גורן, 'שמעתי בעצמי כמה אנשים שממש ראו את הרוח במבצר שלנו'."

עמרי, נֹגה, אוֹרי, אסיף וגורן, חמישה ילדים כבני אחת־עשרה, מתגוררים במושב מרגליות הסמוך לגבול לבנון. בקצה המושב ניצבים שרידי המבצר הצלבני המרשים –הוּנין, או שַטוֹ־נֵף. במשך מאות שנים מסתובבות שמועות על אוצר שמוסתר במצודה ועל רוח רפאים שמתגוררת שם. 

אבל כולם הרי יודעים שאין רוח רפאים... עד הרגע שבו פוגשים הילדים את רוח הרפאים המתגוררת במבצר כבר שמונה מאות שנים.

זוהי רוחו של מַתיֵה, ילד כבן גילם, עוזרו של הרוזן, האביר הצלבני שפיקד על מצודת שַטוֹ־נֵף. שניהם נהרגו בקרב.
עכשיו על הילדים לעזור למַתיֵה למצוא את חרבו של האביר כדי שיוכל להשתחרר מהעולם הזה, ובדרך אולי גם ימצאו את האוצר צלבני המוסתר. האם יצליחו?