היד המנשקת

צוּף דְּבִיבוֹן חוֹשֵׁשׁ מֵהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ בְּבֵית הַסֵּפֶר. לְמַעֲשֶׂה, הוּא בִּכְלָל לֹא רוֹצֶה לָלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר. הוּא רוֹצֶה לְהִישָּׁאֵר בַּבַּיִת, עִם אִימָּא שֶׁלּוֹ.

לְמַרְבֵּה הַמַּזָּל, לְאִימָּא דְּבִיבוֹן יֵשׁ סוֹד מִשְׁפַּחְתִּי עַתִּיק, כָּזֶה שֶׁיַּעֲזוֹר לְצוּף לְהַרְגִּישׁ אֶת אַהֲבָתָהּ גַּם כְּשֶׁהוּא לֹא לְצִידָּהּ.

הַיָּד הַמְּנַשֶּׁקֶת הוּא סֵפֶר מָתוֹק שֶׁמַּכִּיר בַּקּוֹשִׁי שֶׁל יְלָדִים (וּבְעֶצֶם שֶׁל כּוּלָּנוּ) לְהִיפָּרֵד לִפְעָמִים, וּמַצִּיעַ פִּתְרוֹן מְרַגֵֹּש וּפָֹשוּט: לָקַחַת אֶת הָאַהֲבָה אִיתָּנוּ לְכָל מָקוֹם.