החיידק ואני
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
החיידק ואני

החיידק ואני

4.6 כוכבים (5 דירוגים)

עוד על הספר

  • הוצאה: אורי מיכאל
  • תאריך הוצאה: אוקטובר 2024
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 23 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 55 דק'

אורי מיכאל

אורי מיכאל (נולד ב-30 בנובמבר 1977) הוא סופר, מוזיקאי, פרסומאי ויוצר רב-תחומי, המשלב בעבודתו בין עולמות הכתיבה והמוזיקה. ספרו הראשון, החיידק ואני / משבר אמצע החיים, זכה להצלחה ושבחים בזכות כנותו וסגנונו הייחודי, המשלב בין חוויות אישיות לתובנות עמוקות על החיים.

בספרו השני, רחוק בים, הוא ממשיך להעמיק בנושאים של חיפוש עצמי, מסעות פנימיים ואוניברסליים. לצד עיסוקו בכתיבה, אורי מוצא השראה רבה בעולם המוזיקה, שמלווה אותו לאורך דרכו האמנותית, ויוצרת עבורו מודל השראה לעיצוב יצירותיו.

עם סגנון כתיבה מרגש ותשוקה לספר סיפורים שנוגעים בלב הקוראים, אורי מיכאל מביא קול ייחודי ורב-גוני לעולם הספרות והאמנות.

תקציר

הספר החיידק ואני / משבר אמצע החיים מאת אורי מיכאל הוא סיפור אישי המתאר את מסעו של המחבר בעקבות בעיות בריאות פתאומיות ושיקום ארוך. הסיפור מתחיל עם כאבי גב וצוואר עזים, שמובילים לגילוי כי שתי חוליות בצוואר ובגב נשברו, ומחיידק בדם שהחמיר את המצב. לאחר ניתוח מוצלח, מתחילה הדרך הקשה של השיקום.

הספר מתאר את המאבק היומיומי להחזיר את היכולות הפיזיות, עם רגעים של כאב וחוסר אונים לצד תקווה ונחישות. המחבר משתף במחשבותיו העמוקות על החיים, על מהות השינוי שעובר בעקבות המחלה, ועל הערכתו מחדש של רגעים קטנים ופשוטים בחיים. במהלך השיקום, המחבר מתאר את התמיכה של משפחתו ואת האתגרים הרגשיים והפיזיים שהוא עובר, תוך כדי שהוא לומד להתמודד עם פחדים, לזכות בשיפור מתמיד ולהתחזק נפשית ופיזית.

הספר מתאר תהליך פנימי של למידה מהכאב, לצד התמודדות עם העולם שסביבו – העבודה, המשפחה והחיים שחוזרים למסלולם. הספר מסתיים בתחושת אופטימיות ואמונה בכך שהדרך שעבר חיזקה אותו, ושהוא חוזר להיות גרסה משודרגת של עצמו, עם מסר של תקווה והעצמה לכל מי שנמצא במצבים דומים

פרק ראשון

יומן

הכל התחיל עם כאבי גב וצוואר חזקים מאוד. כן, הייתי בטוח שזה יעבור, כמו כל דבר שעובר עם הזמן. אבל זה לא עבר.

זה התחיל כחודש לפני שקרסתי בביתי ופתחתי את הראש. הכאבים היו כל הזמן, והעברתי לילות לבנים בסלון. בכל פעם עברתי למקום אחר: פעם לכורסה, פעם לכיסא המחשב בחדר העבודה, פעם למיטה בחדר השינה — אך ללא הועיל. לא הצלחתי למצוא את המקום שבו אוכל להעביר את הלילה. זה היה מאוד מייאש.

האמת, זה רק הלך והתגבר, עד שלא ידעתי איך להתמודד עם הכאבים יותר.

הגענו לבית החולים, אבא שלי היה צמוד אליי, ואנחנו הולכים לעבר חדר המיון. הרגליים פשוט לא נשאו אותי. הגעתי למצב שקראתי לבחור נוסף שישב שם, כדי שיחזיק אותי מצד אחד, ואת אבי מצד השני. כך התנדנדנו לעבר המיון.

לימים, אבא שלי אמר שהוא לא האמין שהמצב חמור עד כדי כך.

הרופאים בדקו ואמרו שהכל נראה בסדר ורצו לשחרר אותי, אבל אמרתי: "תקשיבו, כואב לי." לאחר התעקשות מצידי הם הסכימו ושלחו אותי לצילום נוסף.

מה עובר בראש במצב כזה עד שמקבלים את התשובה? האמת, לא חשבתי לרגע שיש לי שבר פתולוגי בעמוד השדרה הצווארי, ושניתוח יהיה השלב הבא. בחלומות הכי גרועים שלי לא עלה בדעתי שזה מה שהם הולכים להגיד לי.

המשך בספר המלא

אורי מיכאל

אורי מיכאל (נולד ב-30 בנובמבר 1977) הוא סופר, מוזיקאי, פרסומאי ויוצר רב-תחומי, המשלב בעבודתו בין עולמות הכתיבה והמוזיקה. ספרו הראשון, החיידק ואני / משבר אמצע החיים, זכה להצלחה ושבחים בזכות כנותו וסגנונו הייחודי, המשלב בין חוויות אישיות לתובנות עמוקות על החיים.

בספרו השני, רחוק בים, הוא ממשיך להעמיק בנושאים של חיפוש עצמי, מסעות פנימיים ואוניברסליים. לצד עיסוקו בכתיבה, אורי מוצא השראה רבה בעולם המוזיקה, שמלווה אותו לאורך דרכו האמנותית, ויוצרת עבורו מודל השראה לעיצוב יצירותיו.

עם סגנון כתיבה מרגש ותשוקה לספר סיפורים שנוגעים בלב הקוראים, אורי מיכאל מביא קול ייחודי ורב-גוני לעולם הספרות והאמנות.

עוד על הספר

  • הוצאה: אורי מיכאל
  • תאריך הוצאה: אוקטובר 2024
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 23 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 55 דק'
החיידק ואני אורי מיכאל

יומן

הכל התחיל עם כאבי גב וצוואר חזקים מאוד. כן, הייתי בטוח שזה יעבור, כמו כל דבר שעובר עם הזמן. אבל זה לא עבר.

זה התחיל כחודש לפני שקרסתי בביתי ופתחתי את הראש. הכאבים היו כל הזמן, והעברתי לילות לבנים בסלון. בכל פעם עברתי למקום אחר: פעם לכורסה, פעם לכיסא המחשב בחדר העבודה, פעם למיטה בחדר השינה — אך ללא הועיל. לא הצלחתי למצוא את המקום שבו אוכל להעביר את הלילה. זה היה מאוד מייאש.

האמת, זה רק הלך והתגבר, עד שלא ידעתי איך להתמודד עם הכאבים יותר.

הגענו לבית החולים, אבא שלי היה צמוד אליי, ואנחנו הולכים לעבר חדר המיון. הרגליים פשוט לא נשאו אותי. הגעתי למצב שקראתי לבחור נוסף שישב שם, כדי שיחזיק אותי מצד אחד, ואת אבי מצד השני. כך התנדנדנו לעבר המיון.

לימים, אבא שלי אמר שהוא לא האמין שהמצב חמור עד כדי כך.

הרופאים בדקו ואמרו שהכל נראה בסדר ורצו לשחרר אותי, אבל אמרתי: "תקשיבו, כואב לי." לאחר התעקשות מצידי הם הסכימו ושלחו אותי לצילום נוסף.

מה עובר בראש במצב כזה עד שמקבלים את התשובה? האמת, לא חשבתי לרגע שיש לי שבר פתולוגי בעמוד השדרה הצווארי, ושניתוח יהיה השלב הבא. בחלומות הכי גרועים שלי לא עלה בדעתי שזה מה שהם הולכים להגיד לי.

המשך בספר המלא