אלוהים הוא חילוני

הערה גאוגרפית

תחת שמות שונים, כמו 'עיר קטנה חדשה', העיר קיימת לפחות מהמאה השלוש עשרה. היא התמודדה הן עם 'מסע הצלב הצפוני' הרצחני שכנסיית החסד שילחה לאזור, וקודם לכן עם פלישות של 'אורדת הזהב', הכנף המערבית של האימפריה המונגולית של ג'ינג'יס חאן. האחרון אף הותיר בעיר זיכרון על נכדתו 'טומלין' שנשלחה להקים ישות מדינית באזור מול כוחות שבדיים שנכחו במקום ואולי יוקדש גם לכך פרק.

הערה לשונית

העברית היא היפה מבין הלשונות העבריות. אך רבים ורבות מדובריה ודוברותיה אינם יודעים ויודעות שהיא ניתנת להפריה עצמית על ידי הטעיה והטיה של שורשיה וגזרתם הנאה בכל כובד משקליה.

ולא מהיום. כי מה זה 'טוטֶפת' (דברים ו ח), ומה זה 'אסוּך' (מלכים ב ד ב), ומה זה 'וַיִלָפת' (רות ג ח), אם לא מסך עשן. ואף כאן הוטו פעלים גזורי שם ושוכלו אותיות, הוטעו שורשים תנייניים וניטעו בגזרת ע"ו וע"ע ובשאר הגזרות ונשקלו משקלים חדשים לשורשים ישנים ועימם הסליחה.

הערה דוקומנטארית

לא כל השמות טושטשו על מנת למנוע זיהוי. התעתיק הספיק. ממלכת סבאריה שונתה ל'שבדיה', 'דויטשלנד' לגרמניה ורוסיה נשארה רוסיה.

מאפיינים טושטשו לפי דרישות הצנזור. נאסרו ציוני זמן. מיקומים צוינו לפי ארבעת הרוחות. נמנעו צילומים אך אושרו ציורים ומסמכים בכתב יד בלבד. הציורים אקריליים עם עיבודים דיגיטליים בהשגחת בינה מלאכותית.

על חידושי הדת החילונית בגרדיניץ

1. 'חופש דת בבית, חופש מִדת ברשות הרבים ובשירות הציבורי' (העיר).

2. טענה תאולוגית. 'אלוהים הוא חילוני' שכן הוא ברא ארץ ושמים והרים וגבעות ועצים ופרחים ולא בתי כנסת וכנסיות, כיפות וציציות. אלוהים 'דתי' לא היה בורא את חווה, ובכל זאת האישה כאן (המושל וִיס). וזו למעשה גם הטענה המקראית: 'בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ', הכרזה שאלוהים הוא חילוני (ליכטסון).

3. טענה אפיסטמולוגית. הוויכוח בין 'דת ותבונה' הוא ויכוח בין 'הדמיון והתבונה'. הואיל ומושג אלוהים איננו אובייקטואלי, מוצא הדת מהדמיון. התפלפלות בדברים 'שמוצאם מהדמיון' לא משנה את מהותם. חילונות איננה 'בעיטה בדת', אלא 'צעידה לאור התבונה'. ומושכל ראשון הוא להבין את תכנית הטבע (היועצת טמפּלין).

4. מאבק התבונה בדימוין משתקף בכתבי הקודש עם דמויות חילוניות כמו יוסף ואסתר ועם עמדות חילוניות של נביאים כמו ישעיה ('שוחט השור מכה איש') וירמיה, ואפילו משה ('מי ייתן והיה לבבם'), ולכן כתבי הקודש הם השראה לדת החילונית (מַרקוּסיה מארס).

על אתיקת 'כללי הדת החילונית'

הפרדה בין 'מיניות' המיועדת לצורכי הולדה בלבד, ובין 'נשיות' המיועדת לצורכי חברה. 'ככל שהסקס מודר, השאר מותר'. ובאופן פרדוקסלי ככל שיגדל, יירד מפלס התוקפנות כלפי האישה (אַסתרה בת המושל). הנשיות, יפי האישה והמשיכה אליה, אינם מקריים. ואינם רק פיתיון להזדווגות. הם חלק מתכנית הטבע להנכיח את הנשיות במרכז העשייה הגברית. ככל שיודר הסקס לצורכי ילודה בלבד, יתורגמו האיכויות הנשיות לרווחה נפשית ותחושת אושר. יבוטאו במבעי חום אנושי כמו חביקה ונשיקה ויובעו באומנות לסוגיה (קרוֹלינדה). ועל זה נאמר 'זכר ונקבה ברא אותם ויאמר להם וכו מלאו את הארץ וכבשוה', פעילות של צמד (ליכטסון).

הסקס איננו חלק מהבילוי. לפי תכנית הטבע זהו מנגנון ההתרבות לשם העמדת צאצא. הפעלתו היא 'הכרזת התחייבות' בלתי כתובה ל'תכנית הורית' למימון וטיפול בצאצא במשך עשרים שנה. לפיכך יותנה הסקס בתכנית הורית (מַרקסינה טולינסקי). מי שמסרב, אמור לא למצוא שותף. ובכך ירד עוד מפלס התוקפנות. בדרך המציעה אלטרנטיבה ותיעול לרגשות ההומים על פי תכנית הטבע, ולא רק בלימה וריסון לפעמים בלתי מעשיים (אנטיגוניה קרוליס).

אַסתרה בציור שמן (בשער)

כרך א:
הכרזת הדת
החילונית התבונית

יום ב' 23 בספטמבר, כ' אלול, שעה 07:00,  
חגיגות יום השוויון הסתווי בחצי הכדור הצפוני
גבעת האוקוראס, פארק גורודוסקוי, נובוגרדונסיס

פרק א:
ההכרזה ההיסטורית

1 הכרזות

המכריזות

אלפי תושבים גדשו את פארק גורודוסקוי לחגיגות המתחדשות של 'יום השוויון הסתווי', בו משתווים אורכי היום והלילה בחלקו הצפוני של כוכב לכת נידח במערכת השמש.  

על גבעה שטוחה הקימה ה'רשות לפיתוח גבעת האוקוראס' מוזיאון פעיל בדמות מבנה אבן פתוח, בו בערה על אגן אבן גדול ה'אוקוראס', אש התמיד הנצחית של המסורת הבלטית העתיקה.

למרגלות הגבעה עמדו שניים מחברי צוות ההיגוי של ה'מיזם החילוני', הדוקטור לאנתרופולוגיה אלגיס פראגישקי ואדימנטרה אשת ריימונדאס סגן ראש העיר. 

על שפת הגבעה עמדו שלוש נערות צעירות בשמלות קצרות ושיער זוהב סביב עיני תכלת שמיים, וצחצחו את גרונן הנרגש. 

"מילדה, מינסקאיה, יוסטינה, בהצלחה!" קראה אדימנטרה.

"ולמה לי הכי ארוך, אדימנטרה?!" ייבבה מינסקאיה. 

"כי אבא שלך רצה פרסומת!" ענתה אדימנטרה.  

"אני בת של מזכיר והמִספרים דווקא לי?!" קראה מילדה.

"ואיך אני אאלתר אם אין לי מה להמציא?" קראה יוסטינה. 

"ודווקא את האלתור יזכרו!" הרגיעה אדימנטרה.  

השלוש צעדו בשמלותיהן המרהיבות אל שפת הגבעה ובהו בנהר האדם הממלא את הפארק. 

מילדה ניגשה ראשונה.

"אני מִילדה בת המזכיר אנטאניס ואשתו ספּלינְדה!" דקלמה מילדה ופזלה לעברם. "אֲנַחְנוּ מְיַסְּדֵי-הָעֲצוּמָה שֶׁל הַהַכְרָזָה-שֶׁקִּבְּלָה, הַחְלָטָה-שֶׁהִתְחַבְּרָה, אֶל הֶעָבָר-לְהָקִים, דָּת-חִלּוֹנִי, בִּשְׁנוֹת אַלְפַּיִם וְאַרְבָּעִים, שְׁנַת הָעֶשְׂרִים, שֶׁל הַמֵּאָה הָאַרְבָּעִים!" 

"עשיתי טעות?!" קראה מילדה בבהלה. 

"הם עשו!" קרא הקהל בהנאה. 

"ולפי הוראות הצנזור, אל תתקני!" קרא גבר מהקהל.

"דילגת אלפיים שנה, מילדה!" קרא אנטאניס המזכיר אביה. 

"וצעדת מאה שנה אחורה!" קראה ספלינדה אימה. 

"אפשר לדלג אלפיים שנה קדימה ולהישאר מאחור?" תמהה מילדה. 

"הם עושים את זה כל הזמן!" קרא מישהו והקהל צהל. 

 "וַאֲנִי מִינְסְקָאיָה, בִּתּוֹ שֶׁל מָאסֶל סוֹחֵר הַתַּכְשִׁיטִים הֵם תְּרוּמָה שֶׁל אַבָּא!" קראה מינסקאיה והקהל קימט את מצחו בתימהון.  

מינסקאיה הצביעה על שלט גדול למרגלות הגבעה.

"וְמָצָאנוּ אֶת תַּכְשִׁיט 'הֶחָרִיץ הַבַּלְטִי הַקָּדוּם', דֶּגֶם הִיסְטוֹרִי בְּצוּרַת מְשֻׁלָּשׁ הָפוּךְ, תָּלוּי עַל הַשֶּׁלֶט כָּאן לְדֻגְמָה! לְזֵכֶר אַגָּדָה בַּלְטִית קְדוּמָה שֶׁהוּא הָיָה מְנַבֵּא יֶדַע יָדוּעַ."

"תּוּכְלוּ לִקְנוֹת אוֹתוֹ כָּמוֹנִי מֵאַבָּא, מַזְכֶּרֶת מֵהָאֵרוּעַ!" 

הקהל צחק והריע כשמינסקאיה אחזה בשרשרת שעל צווארה.  מאסל נשיא איגוד הסוחרים טפח על כתפי מינסקאס בנו ולווייתן הצעירה חברתו, נשק ללחייה של יורגיטה אשתו וחילק שרשראות קידום מכירות בהנחה.

"התכשיטים הם תרומה של אבא," אמרה יורגיטה בקול נחמץ. "הייתה לה טעות, אדון מאסל סוחר."

"ומצד שני, פרסום בתשומת לב מלאה!" גיחך מאסל בהנאה.

"לא לדבר ליד לווייתן על כסף, אבא," לחש מינסק בדאגה. "היא חושבת שאנחנו חושבים שהיא כאן בשביל הכסף שלנו."

"אז למה היא אומרת את זה?" לגלג מאסל.

"כי היא חושבת שאנחנו צוחקים על השם שלה," לחש מינסק.

 "אני יוסטינה בתו של פובילאס!" קראה יוסטינה. "דַּת הבַּלטים הַקְּדוּמָה הָיְתָה דָּת שֶׁל הַקְדָּשַׁת הַטֶּבַע. וְנָשִׁים הָיוּ כּוֹהֲנוֹת, לֹא רַק בָּנִים כָּל הַזְּמַן! וַאֲנַחְנוּ גֵּאוֹת לַעֲמֹד כָּאן, כִּי תַּחַת מִשְׁטַר הַדָּתוֹת לֹא הָיִינוּ עוֹמְדוֹת בִּכְלָל!" הוסיפה יוסטינה והקהל געה בצחוק.  

"וְהַתַּכְשִׁיטִים שֶׁאַבָּא שֶׁל מִינְסְקָאיָה עָשָׂה, כְּשֶׁהֶעָנָן יַחֲלֹף, אִם אֲנִי צוֹדֶקֶת, אָז תָּעוּף קֶרֶן אוֹר לַשָּׁמַיִם!" הבטיחה יוסטינה. 

לפתע התפזרו העננים והשמש האירה על תכשיטי הזהב. קרן אור נצצה על חזן ועלתה בסערה השמיימה. הן צווחו נרגשות והקהל הריע בתשואות. בנות בשמלות לבנות פרצו במעגלי ריקוד נרחבים עם בנים בבגדי חג לבנים, ומשפחות צעירות חוללו עם זקנות נרגנות.  

תושבים נהדפו ואחרים נדחפו. יחידת הסדרנים של מחלקת הטקסים התחילה להשליט סדר באמצעות שאלות, ושקט באמצעות צעקות.  

ויראס ארקליס מנהל היחידה עמד על סוסו וקרא, "אני חוזר ואומר! נא לשמור על סדר, אם אתם רוצים לזכות בברכתה של 'המשכילה החילונית הראשית', שתיבחר!" 

"באמת או שזו רק הבטחה?!" קרא ברנש נרגש.  

"למה הבטחה?" תמה ארקליס. "אתמול היא יצאה מווילניאס ושלשום מקלייפדה וכבר הבוקר נתקעה בצומת לידא."

נאום אבן הפינה של אדימנטרה

אדימנטרה עלתה אל הגבעה הנמוכה והביטה המומה בנהר האנשים ששטף את הפארק מקצה עד קצה. "תודה לכולכם שבאתם!"

"אֲנַחְנוּ מַכְרִיזִים בְּזֹאת עַל הֲקָמַת הַדָּת הַחִלּוֹנִית, הִיא הַדָּת הַחָפְשִׁית, דַּת הַחֹל, 'דַּת הַתְּבוּנָה' לְפִי הַגְדָּרָתָהּ שֶׁל מִי שֶׁתַּעֲמֹד בְּרֹאשָׁהּ, הַחָפְשִׁית מִצִּיּוּת לְדָתוֹת מְיֻשָּׁנוֹת וּמִמְסָדִים שֶׁדּוֹאֲגִים לְעַצְמָם! שֶׁתְּסַיֵּעַ לָנוּ לִשְׁמֹר עֲלֵיכֶם וְעַל עֶרְכֵי הַתַּרְבּוּת שֶׁל הָעִיר הַחִלּוֹנִית שֶׁלָּנוּ, שֶׁכָּךְ יֻסְּדָה!"

"וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִלָּה 'דָּת' רַק כִּי הַתַּרְבּוּת תְּקוּעָה אִתָּהּ כְּבָר אַלְפַּיִם שָׁנָה!" קראה אדימנטרה וההמון הריע. 

 "אש האוקוראס זה כדי לשרוף אותם בגיהינום?" צעק מישהו והצביע על אש האוקוראס שדלקה במוזיאון הפעיל. 

"אין גיהינום ואנחנו לא שורפים איש. כמו שהם שרפו על מזבח האינקוויזיציה!" קראה אדימנטרה בצער. "אנחנו שוחרי חופש ומזמינים את כולם. לפי התנאים שלנו!"

"דָּת טֶבַע בַּלְטִית הָיְתָה כָּאן עוֹד לִפְנֵי שְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה לְעֵרֶךְ, כְּשֶׁהַכְּנֵסִיָּה שִׁלְּחָה בָּנוּ אֶת מַסַּע הַצְּלָב הַצְּפוֹנִי, כְּפִי שֶׁיּוֹדֵעַ כָּל מִי שֶׁהִגִּיעַ לַהַרְצָאוֹת שֶׁל הָאַקַדֵמִישְׁקִים!"

"אֲבָל אִם שָׂרַדְנוּ אֶת מַסַּע הַצְּלָב הַצְּפוֹנִי וְאֶת הַמִּסְדָּר הֲלִבוֹנִי וְאֶת מִלְחֲמוֹת הָעוֹלָם, עִם מִי נִמְצָא אֱלֹהִים שֶׁלָּהֶם?" שאלה בקול.

"איתנו!" קרא הקהל.

"וכמו שהמושל וִיס מתבדח, הוא חילוני!" קרא אדם מהקהל.

"למה מתבדח, אדון?" קראה אדימנטרה והקהל צחק. "וּבְהִזְדַּמְּנוּת זוֹ אֲנִי מַכְרִיזָה שֶׁאֱלוֹהִים הוּא חִלּוֹנִי! וְאִם הוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתִי, שֶׁיָּבוֹא לְהַגִּיד שֶׁהוּא לֹא חִלּוֹנִי!" הקהל צחק והריע.

"עֲרָכִים מִדַּת הַטֶּבַע הַבַּלְטִית מוֹרַשְׁתֵּנוּ אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְאַמֵּץ. וְקֹדֶם כֹּל, שִׁתּוּף הַנָּשִׁים בְּסִדְרֵי הַדָּת. וְכָאָמוּר, לֹא דָּת. וּכְמוֹ שֶׁהֵם מְמַנִּים רַב רָאשִׁי וְכוֹמֶר, אֲנַחְנוּ מְמַנִּים לָנוּ 'חִלּוֹנִית רָאשִׁית''." 

"הכוהנת!" קרא הקהל בתשואות. "הקוּניגה!" 

"'כּוֹהֶנֶת' שֶׁעוֹמֶדֶת בְּרֹאשׁ דָּת חִלּוֹנִית?!" קראה אדימנטרה והקהל שוב צחק. "וְהִיא אִשָּׁה טוֹבָה! לֹא אֵשֶׁת מְדָנִים שֶׁחוֹשֶׁבֶת שֶׁהָעוֹלָם מַגִּיעַ לָהּ! וְקַרוֹלִינְדָּה בָּחֲרָה בָּהּ וְאַתֶּם תִּשְׁמְעוּ מִמֶּנָּה כִּי הִיא גַּם הִבְטִיחָה לְטַפֵּס עַל קִירוֹת!"

"לֹא טֶמְפְּלִין, קַרוֹלִינְדָּה," תיקנה אדימנטרה והקהל צחק.

"'חַג שִׁוְיוֹן הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה' שָׂמֵחַ, לְזֵכֶר תַּרְבּוּתֵנוּ הָעַתִּיקָה שֶׁחָגְגָה אוֹתוֹ!" קראה אדימנטרה.

"חג שוויון שמח!" קרא הקהל לאלפיו.  

"ו'יום היפוך' בעוד שלושה חודשים!" קראה אדימנטרה.

אדימנטרה החלה לרדת את הגבעה הנמוכה לקול תשואות ההמונים.

ריימונדאס בעלה עט עליה בחיבוקים. "איזה נאום מהמם! דברים מהלב!" קרא בדמעות ונשק לה בחום. "שנים של אשת סגן הבשילו, אדימנטרה!"  

"אני אפילו לא זוכרת מה אמרתי!" התייפחה אדימנטרה על כתפיו.

"אז תנאמי שוב!" יעץ ריימונדאס וזו צחקה. "אני גאה בך!" 

ארתוראס בנה התקרב. "לא הבנתי, מכריזים על דת חילונית או על אלוהים חילוני?"  

"על שניהם." אדימנטרה חיבקה אותו בחום. "מה עם וירגִיליה?" 

"מתחמקת, אבל היום נסגור את העניין," פלט ארתוראס. 

דידינגה בתה התרפקה עליה בחיבוקים. "את נואמת מעולה! אנחנו נצא לפיקניק משפחתי קצר כשתסיימי. עם האורחים מאמריקה!" 

"תודה, דידינגה! למה קצר?" אדימנטרה התחבקה איתה בחום.  

"כי כבר הכנתי הכול," אמרה דידינגה.  

סדנת ה'אנטי-טמטום' של הנריקוס

פראגישקי הגיח לעברם בבהילות. "צר לי להפריע, אדימנטרה. אבל תלו בטעות את השלט על מיתוס החריץ ומשפך האלים. חבל שלא השמדנו אותו. ודווקא ביום בו אנו מכריזים על חופש מאמונות טפלות. הנריקוס הציע שהוא יעשה מזה אנטי-סדנה." 

"הנריקוס?!" נדהם ריימונדאס הסגן. "לכו מיד!" 

"הנריקוס תרם לעולם את המשפט 'כל הספרים מטומטמים'," אמרה אדימנטרה. "מה הוא יתרום לעולם על שלטים?" 

"ולמה זה יהיה רע במקרה שלנו?" תהה פראגישקי. 

הם צעדו אל מרגלותיה השמאליים של הגבעה הנמוכה. סביב שלט גדול ניצבו עשרות תושבים והקשיבו בחשדנות מהולה בסקרנות לדבריו של נער תכול עיניים שהצביע על שלט גדול.  

"למה הסכמתי לעשות סדנה?" שאל הנריקוס את הקהל והתנדב לענות. "זוֹ סַדְנַת 'אַנְטִי טִמְטוּם'. כִּי יֵשׁ טִמְטוּם מִכָּל מִינֵי טְעָמִים, אֲבָל טִמְטוּם מִטַּעֲמֵי דָּת הוּא הֲכִי מֻצְלָח. הַמּוֹחוֹת שֶׁלָּנוּ נִסְתָּמִים וַאֲנַחְנוּ נִהְיִים מְטֻמְטָמִים. אַף אֶחָד לֹא שׁוֹאֵל, 'אִם יֵשׁ אֱלֹהִים אָז אֵיפֹה הוּא? לָמָּה לֹא רוֹאִים אֶת הַצֵּל שֶׁלּוֹ?' וְאִם מִתְפַּלְּלִים בְּחֶדֶר שֶׁהוּא לֹא נִמְצָא בּוֹ, זֶה אֵלָיו אוֹ אֶל הַקִּירוֹת'? וּבִכְלָל, מַהוּ? אֵיזֶה סוּג שֶׁל דָּבָר הוּא, כּוֹחַ, אִינְטֵלִיגֶנְצִיָּה, נֶפֶשׁ? וּמִנַּיִן לָנוּ אֶת זֶה!" קרא הנריקוס. "מִישֶׁהוּ יוֹדֵעַ?"

הֶנְרִיקוֹס הִצְבִּיעַ עַל הַשֶּׁלֶט. "בּוֹאוּ נִקַּח דֻּגְמָה מִיְּמֵי קֶדֶם."

"זֶה שֶׁלֶט שֶׁמְּתָאֵר הַשְׁעָרָה וַדָּאִית שֶׁל אֵיךְ נִרְאֶה אוּלַי 'חֲרִיץ קֹדֶשׁ בְּקָדְקֹד מְשֻׁלָּשׁ הָפוּךְ שֶׁמְּנַבֵּא עָתִיד יָדוּעַ'."

"הַשְׁעָרָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת וַדָּאִית?" תָּהָה. כֻּלָּם קִמְּטוּ אֶת מִצְחָם.

"'וַדַּאי' יָכוֹל לִהְיוֹת 'אוּלַי'?" תָּמָּהּ. כֻּלָּם בָּהוּ בּוֹ בְּפָנִים חֲתוּמוֹת.  

"אִם הוּא יָדוּעַ, אֶפְשָׁר אוֹ אִי אֶפְשָׁר לְנַבֵּא אוֹתוֹ?" פִּקְפֵּק. כֻּלָּם הִבִּיטוּ בּוֹ בִּדְמָמָה.