דבר הקורה בעונת מעבר

בעין המצלמה שלו בדבר הקורה בעונת מעבר מצליח המשורר אביחי קמחי להמשיך ולעורר בתוך רגעי השִׁגרה האפורה האגביים קסם קטן. זהו מעין פנס כיס שירי שהוא נושא עִמו ואיתו הוא מאיר, מתחת לכורסה או מאחורי המיטה, פינות שְׁכוּחוֹת של חייו שהם חיינו. המינימליזם המדויק והפשוט הזה יש בו כל כך הרבה והוא מעורר הזדהות בקורא. יוצא אפוא שהקסם הוא ביומיום ובעיקר התקווה שמשהו טוב הגורם אושר יופיע, אפילו משהו קטן, אך טוב, כמו בשיר "כוכבים":

אֵינֵךְ מְצַפָּה שֶׁלֹּא אֶכְתֹּב / שׁוּב וְשׁוּב עַל הַמָּקוֹם / מִמֶּנּוּ יָנַקְתִּי וְהַכּוֹכָבִים / שֶׁלִּוּוּ אוֹתִי // אִישׁ יוֹצֵא לְמִלְחָמוֹת / אִם חָזַר הוּא חוֹזֵר מְצֻלָּק / מוֹלִיד יְלָדִים וְהֵם / מוֹלִידִים לוֹ נְכָדִים // וְיַלְדוּתוֹ עַל פְּתָקִים / שֶׁכָּתְבוּ לוֹ אִמּוֹ וּמוֹרָתוֹ / וְעַל הַצַּלָּקוֹת בְּבִרְכָּיו / בְּמַרְפֵּקָיו וּבְלִבּוֹ // אַחֲרֵי שֶׁיַּעַזְבוּ אֶת הָעִיר / קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁיִּתְגַּעְגֵּעַ / לְרֵיחַ שְׁעוֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם / בַּשַּׁבָּתוֹת בָּהֶן הָלַךְ / בְּתוֹךְ יַלְדוּתוֹ // רוֹאֶה אֶת הוֹרָיו בַּמִּרְפֶּסֶת / וְאָבִיו מְחַכֶּה לְצֵאת / שְׁלוֹשָׁה כּוֹכָבִים

נראה בעליל כי לפנינו ספר המעבָר של המשורר מעיר ילדותו הלא פשוטה והקדושה ששינתה את פניה, ירושלים, אל קו מישור החוף ואל השפֵלה; אבל פעם ירושלמי תמיד ירושלמי, גם אם הלב הוא מעורב וחצוי, והרגש המאופק מתפוצץ לַקורא בַּפָּנים עם קריאת השירים.