כל מה שלב צריך

בין כותלי בית החולים

בַּחַיִּים הָאֵלֶּה

אֲנִי בָּחַרְתִּי

לְהִתְעַסֵּק

בַּחַיִּים.

בָּחַרְתִּי לְהָבִין

אֶת עֶרְכָּם,

אֶת שָׁוְיָם

וְאֶת הַמָּוֶת

לְצִדָּם.

בָּחַרְתִּי

וַאֲנִי עֲדַיִן

לֹא מְבִינָה

אֵיךְ בְּרֶגַע אֶחָד

הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה,

הַכֹּל מִתְהַפֵּךְ.

לִמְּדוּ אוֹתִי

שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה.

הַכְּאֵב,

הַבֶּכִי,

הָאָבְדָן,

הַדְּמָעוֹת,

הַחֲשָׁשׁ,

וְאֵין פֻּרְקָן.

בְּתוֹרָנוּת,

לִפְנֵי שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לָנוּחַ

לְכַמָּה שָׁעוֹת

אוֹ דַּקּוֹת

וְאוּלַי אֲפִלּוּ לֹא לִשְׁנִיָּה,

אֲנִי מְוַדֵּא שֶׁמְּטֻפָּלַי חַיִּים,

שֶׁבֵּית הֶחָזֶה עוֹלֶה

וְאָז אֲנִי שָׁלֵו,

אֲנִי נִרְגָּע.

בְּתוֹרָנוּת,

כְּשֶׁאֲנִי מְסַיֵּם,

לִפְנֵי שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לִתְפֹּס תְּנוּמָה,

אֲנִי כְּאִלּוּ נִפְרָד לְכַמָּה שָׁעוֹת

שֶׁבָּהֶן אֶחְשֹׁב שׁוּב

אֵיזוֹ בְּדִיקָה הִיא לֹא עָשְׂתָה

וְהָיְתָה צְרִיכָה.

הַחַיִּים שֶׁלִּי

הֵם רְפוּאָה.

כְּמוֹ בַּת זוּג,

לוֹמֵד אוֹתָהּ לָעֹמֶק,

נוֹגֵעַ לָהּ בַּנְּשָׁמָה.

הַחַיִּים שֶׁלִּי

הֵם רְפוּאָה,

אָמַרְתָּ לִי בִּקְרִיצָה.

אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אִם אֲנִי הַחוֹלֶה

אוֹ מִי שֶׁשּׁוֹכֵב שָׁם בַּמִּטָּה.

הִסְתַּכַּלְתִּי עָלֶיךָ

כַּמָּה תְּשׁוּקָה זוֹרֶמֶת לְךָ בַּדָּם,

כָּל בֶּנְאָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת רוֹפֵא

אֲבָל לֹא כָּל רוֹפֵא הוּא בֶּנְאָדָם.