כוכבת ים

רק לזמן מה

אני נכנסת לתוך הבריכה.

המים חמים כמו באמבטיה

אבל התחושה קרירה

בהשוואה לאוויר החם בטירוף.

בעיטה. החלקההההה.

חתירה. החלקההההה.

מצד לצד

ושוב.

לצלול מתחת לפני המים.

לנסוק למעלה.

לְקַשת את הגב.

פליפ. פלופ.

ברגע שאני מחליקה אל תוך הבריכה

אני חסרת משקל.

חסרת גבולות.

רק לזמן מה.

שמות גנאי

אליאנה אליזבת מונטגומרי־הופשטיין.

זה השם שלי.

החברה הכי טובה שלי, וִיו,

וההורים שלי קוראים לי

אֵלי, או אל.

אבל רוב האנשים קוראים לי ספלאש,

או מילה נרדפת כלשהי ללווייתן.

זנקי בקפיצת כדור־תותח לתוך בריכה,

השפריצי מים על כולם

ולבשי בגד־ים עם ציור של לווייתן

במסיבת יום ההולדת שלך בנושא "עולם הים"

כשאת ילדה שמנמונת,

שגדלה להיות נערה שמנמונת,

ואף אחד לעולם לא ייתן לך לשכוח את זה.

לעולם.

ספלאש נולדה

עכשיו בכל פעם שאני שוחה,

אני משתמשת במדרגות כדי להיכנס למים,

נזהרת לא לעשות גלים,

כי הזיכרון

ממשחקי מסיבת הבריכה שלי

רץ לי בראש שלי כמו סרטון וידיאו בלוּפּ.

זה היה יום ההולדת החמישי שלי.

רציתי להיות הראשונה בבריכה, אז

רצתי לקצה ו —

זינקתי באוויר ו —

כופפתי את הברכיים שלי אל החזה.

מים השפריצו מעלה

כשאני שקעתי למטה.

צפתי בחזרה,

מצפּה לקריאות עידוד בגלל

קפיצת הכדור־תותח הכי משפריצה בעולם.

זה לא קרה.

"ספלאש גרמה לצונאמי!"

צעקה אחותי אנאיס.

"היא כמעט רוקנה את הבריכה,"

הצטרף אחי ליאם.

צללתי אל מתחת למים,

מטביעה את דמעותי.

הלוואי שיכולתי לספר לכולם

איך הם גרמו לי להרגיש באותו היום —

מושפלת,

כועסת,

עצובה עד עמקי נשמתי.

אבל בכל פעם שאני מנסה לעמוד על שלי,

המילים נתקעות לי בגרון

כמו גוש ענקי של חמאת בוטנים.

חוץ מזה, אם הם היו מקשיבים בכלל,

הם בטח היו מטיחים בי בחזרה,

"אם את לא אוהבת שלועגים לך,

תרדי במשקל."