חלק ראשון
פרק א’ – התאונה
שמיים אפורים של שעת אחר הצוהריים. טרטורו של אופנוע שנשמע לפתע הקפיץ בבהלה חתול שניתר בזנב זקור מפח האשפה הפתוח. על חבל הכביסה היו תלויים הסדינים שתלתה העוזרת. כעת הם שימשו מסך שעליו ריצדו אורות כחולים־אדומים בריקוד חד־גוני.
ניידת המשטרה עצרה בשקט מול שער הבית. עכשיו ריצדו האורות במחול מהיר וחדרו דרך החלון הגדול שאותו ביקשה להתקין כדי שהבית יהיה שטוף אור. היה זה חלון שזגוגיתו כפולה, באורך של שלושה מטרים ובגובה שני מטרים. הווילונות הכבדים היו מוסטים, כך שאור השמש אכן שטף את הסלון הענק.
בקומה הראשונה של הבית מוקמו הסלון והמטבח, ואילו חדרי השינה נמצאו בקומה השנייה.
פעמון הכניסה ניגן מנגינה משיר ילדים מתוק. את הפעמון מצאה באחד מטיוליה ברחבי העולם. בכל פעם שנסעה הייתה מביאה משהו לבית שיתאים לרהיטים. את הבית עיצבה בחוכמה וביד אומן.
במסך שהציג את תמונת המצלמה הפונה לחזית הוא ראה אותם עומדים בשער – שוטר ושוטרת.
***
הוא נזכר בנערה הצנומה והיפה שהפכה לאישה יפהפייה, וכשנכנסה לחדר משכה אליה מייד את כל המבטים. כלפי חוץ הייתה שקטה וצנועה, אך כלפי פנים הייתה אש להבה.
הדמעות החלו להציף את עיניו, הגבר האציל והגאה נשבר לרסיסים. היא נסעה בכביש המהיר, ונהג משאית שאיבד שליטה התנגש במכונית המרצדס ספורט. המכונית הנמוכה נמעכה מתחת לתא הנהג, לא היה לה שום סיכוי.
אדוארד פתח את הדלת. הם עמדו בפתח. שוטר גבוה, מטר ותשעים, חשב אדוארד, בערך בגובה שלי.
הוא הביט בתגית השם. “דור נחשון,” אמר בקול עצוב.
השוטר הנהן בראשו.
“ואת – ליאת שמש,” קרא את תווית השם.
“אכן,” ענתה השוטרת.
היא הייתה עגלגלה ונמוכה בניגוד לשוטר. לא יכלו למצוא זוג מתאים יותר? חשב אדוארד בליבו, ובלי משים עלה חיוך נבוך על פניו.
“אדון אדוארד רג’ואן?” שאלה השוטרת, אף על פי שהשלט על הדלת בלט מאוד. אדוארד ואסתר רג’ואן, צעקו האותיות השחורות היצוקות נחושת מבריקה על משטח עץ זית מעוצב אובלי.
היא חייבת לוודא, חשב בליבו והנהן.
“אני מבינה שקיבלת את ההודעה,” אמרה השוטרת.
אדוארד הניע את ראשו לאות הן.
“הבאנו לך את החפצים האישיים שנלקחו מהזירה,” אמרה והושיטה לו שקית ניילון אטומה בצבע לבן שסמל המשטרה מוטבע משני צדדיה.
“אני מודה לכם,” אמר והושיט את ידו לקחת את השקית.
“שלא תדע עוד צער,” אמר השוטר.
הם עמדו עוד כמה שניות בדממה. אחר הסתובבו והלכו בצעדים מדודים, וטרקו את השער אחריהם.
הניידת התרחקה לאט, ומשחק האורות על הסדינים נמוג לאיטו.
היה שם רק את תיק היד האפור שלה. אחרי כל השנים הוא עדיין היה שמור ויפה. היא קנתה אותו בפראדה, בברגדורף גודמן בניו יורק. היה זה תיק מלבני אפור שלו שתי ידיות עגולות ורצועה לנשיאה. את סביב התיק, כמסגרת, עיטר פס עור שחור ודק. על הידית בצד החיצוני היה תלוי ארנקון לכסף קטן או למפתחות.
הוא הרים את לשונית הארנקון, שם היו מפתחות הבית ומעט כסף קטן. הוא הפך את הארנקון. המפתחות נפלו על משטח העץ של האי במטבח ושלושה מטבעות של עשרה שקלים התגלגלו כל אחד לכיוון אחר ונחתו על מרצפות השיש במטבח.
הוא לא טרח להרים או לחפש אותם. הוא הביט בתיק פנימה. זו הייתה הפעם הראשונה שהביט בתוכן התיק שלה.
***
ההלוויה התנהלה בשקט. מאות המלווים עמדו בדממה, מקשיבים לחזן המפורסם ולדברי האשכבה. לא נישאו נאומים והספדים לבקשת אדוארד. במשך כל הטקס עמד זקוף בחליפת שלושת החלקים והדמעות זלגו מעיניו כמעיין שופע. מדי פעם בפעם ניגב את הדמעות במטפחת כותנה של פעם, היום קשה כבר למצוא מטפחות בד.
פרק ב’ - האחיות שירין ונסרין
הלילה ירד על העיר ח’ורמאבאד. לפתע הרעידה צרחה את הבית. אסתר – בשמה העברי, וניהד – בשמה הפרסי, פרצה אל העולם. תינוקת יפה שפלומת שערה הייתה שחורה משחור.
שרידה המיילדת ניקתה את התינוקת הקטנה, עטפה אותה בבד כותנה לבן שנגזר מראש מסדין חדש, ויצאה אל אסלן. היא לא אמרה דבר והניחה את התינוקת בין כפות ידיו העצומות. ניהד כמעט נבלעה בהן.
נסרין, שנותרה בחדר, הניחה מגבת קרה על ראש אחותה, “יש לך ילדה יפה,” לחשה באוזנה.
לאחר מכן קמה ויצאה, והצטרפה אל אסלן. שניהם הסתכלו בגוף הקטן שבידיו הגדולות ולבבותיהם התמלאו אהבה לתינוקת היפה.
***
אסלן גולין עבד בבית המרחץ שנמצא בעיבורו של מבצר שנים־עשר הצריחים פלכ אל־אפלאכ, שידוע ומפורסם בכל איראן גם בשם טירת שאפור ח’ואסת. בבוקר היה הולך מביתו שמעבר לכביש למבצר ומפעיל את משאבת המים שמחוברת לבאר. אסלן הדליק את התנורים, מילא את המדפים בחדר הקדמי שבו היו מתלבשים והניח מגבות נקיות. הוא עבר בחדר החם לראות שיש מספיק זרדים שבהם מכים את הגוף כדי לפתוח את הנקבוביות. לאחר מכן נכנס לחדר שבו נמצאה הבריכה הקרה, אסף ברשת את הלכלוך ופתח את ברזי המים כדי שיציפו את הבריכה.
ניהד, בתו בת העשר, כבר ישבה בתא העץ שחזיתו מגולפת בפיתוחים ובסלסולים מעשה ידי אומן. בגלל שהייתה נמוכה, ישבה על הכיסא הגבוה שאסלן הניח עליו שתי כריות, וגבתה את דמי הכניסה.
ניהד החליפה את חג’ איבראים הזקן שנפטר בשיבה טובה בשנתו, יש האומרים בגלל אשתו הצעירה שאותה אהב אהבת נפש, האישה שהזכירה לו השכם והערב את חובתה להיות אם ורעיה והשקתה אותו מיני שיקויים כדי שיוכל לקיים את מצוות “חרוש כרצונך את שדה אשתך”, עד שליבו של הזקן לא עמד בנטל, ובכל זאת נתן לה ארבעה בנים.
אף אחד לא היה יכול לרמות את הילדה החייכנית. אף שלא הלכה לבית הספר ידעה חשבון מצוין. מששילמו את דמי הכניסה במלואם משכה ניהד את ידית הנחושת המבריקה והדלת נפתחה. התא שבו ישבה היה גבוה מהרצפה, וכל המשלם היה צריך להניח את הכסף כשהוא מרים את ידיו מעל הכתפיים, והיו גם כאלה שעמדו על קצות האצבעות.
האם נסרין הייתה מכינה את התה בקומקום כסף שעבר בירושה במשפחה. בכפית מדידה הכניסה לקומקום את עלי התה האדום המיובשים, הוסיפה מים רותחים, ניערה את הקומקום כדי לערבב את התה והמים, מזגה לכוס גדולה והחזירה לקומקום.
שלוש פעמים ביצעה את הפעולה כדי שהתה הרותח יתערבב ויקבל את הצבע הנכון, וגם יתקרר. אחר הייתה מוזגת את התה לכוסות שלהן ידית ושטבעת בצבע זהב עיטרה את שוליהן. את הכוסות הניחה על תחתיות תואמות. לאחר מכן הייתה מוזגת מים קרים בכוסות ארוכות ומכינה מגש שחציו תה וחציו מים קרים, וצלוחית שעליה קוביות סוכר. אסלן היה לוקח ומעביר פנימה כי לאישה אסור היה להיכנס לאזור הגברים.
נסרין הייתה מחמיצה זיתים ומלפפונים, עגבניות וכל מיני ירקות. מדי בוקר יצאה מהחצר, פרסה מחצלת ומכרה את מרכולתה. לקראת הצוהריים אספה הכול, חזרה לחצר ויצאה ובידה סל ובו תבשילים לארוחת הצוהריים של אסלן.
בחדר השירות הייתה מכבסת בשתי אמבטיות מים חמים. את המגבות תלתה לייבוש על החבלים הארוכים שנפרסו בין העמודים שליד הבאר לעמודים של הקיר החיצוני של בית המרחץ, שלא היה בו חלון. נסרין הייתה מורידה את הכביסה היבשה, מקפלת ומכניסה לארון.
לקראת אחר הצוהריים חזרה לחצר, הוציאה את המחצלת ופרסה שוב את מרכולתה. כך חסכה כסף בשביל לקנות לניהד כל מה שזו הייתה צריכה.
***
בחשאי לימדה נסרין את ניהד קרוא וכתוב, חשבון, עברית וכל מה שידעה, אבל זה לא הספיק. כשמלאו לה שתים־עשרה שנים החליטה לשלוח אותה לאחותה באספהן כדי שתלך לבית הספר.
אסמאעיל איליאן, סוחר עשיר ומפורסם בכל אספהן, בעלים של שמונה מחסנים גדולים באספהן ובטהרן, גר עם אשתו שירין, דודתה של ניהד, סמוך לארמון האשט בהשת, בבית רחב ידיים מוקף בגן עצי פרי ובצמחים שהובאו מכל רחבי איראן ושכנותיה.
שירין הייתה אישה יפה ואלגנטית. שמעה של המסיבה השנתית שערכה יצא למרחוק, וכל עשירי אספהן הוזמנו אליה.
אסמאעיל החנה את מכונית המרצדס הלבנה ונכנס לחצר דרך דלתות העץ הכבדות, שעשויות מלוחות מגושמים המחוברים במסמרי ברזל שיוצרו על ידי הנפח, ראשם כגודל ביצה, ושתי טבעות ברזל גדולות שימשו ידיות פתיחה.
נסרין יצאה לקראתו ובידה קנקן מים קרים, כוס תה ועוגיות מלוחות שנאפו לפני דקות מספר. ניהד יצאה ורצה לקראתו. הוא גחן, הרים אותה וחיבק אותה בחוזקה.
ניהד אהבה את הדוד העשיר, שתמיד הביא לה מתנות קטנות, ואת דודתה שירין היפה, שנהגה לחבק אותה ולנשק אותה, הרעיפה עליה אהבה ותמיד לקחה אותה לחנויות היפות של אספהן.
כל הדברים והבגדים של ניהד נאספו לארגז עץ שעליו מגולפים פרחים וציפורים ושמכסהו עטוי בד קטיפה אדום, ממוסמר במסמרי נחושת מבריקים. המכסה נע על שני ציריו וננעל בבריח ובמנעול קטן.
אסלן הרים את הארגז בכפותיו הגדולות כאילו היה עשוי נייר והכניס אותו לתא המטען של המרצדס.
דרך השמשה האחורית ראתה ניהד את נסרין ואסלן מנופפים לה בידיהם.
המכונית נבלעה בענן אבק ונעלמה מהעין. נסרין חיכתה, אולי המכונית תחזור.
אסלן הרים אותה כאילו הייתה נוצה והכניס אותה הביתה, היא חיבקה את גופו העצום, והבכי פרץ. אסלן חיבק אותה באהבה, ושניהם קיוו שזו לא הפעם האחרונה שבה הם רואים את ניהד.
המכונית גמאה את ארבע מאות הקילומטרים בשמונה וחצי שעות, כאשר בכל מאה קילומטר עשו הפסקה. אסמאעיל הכיר את כל המקומות שבהם עצרו. אנשי המקום קיבלו את פניו בברכות כבוד ובקפה שחור חם ומר.
***
הבית רחב הידיים היה בגובה שתי קומות. בקומה השנייה היו חדרי השינה הנפרדים של אסמאעיל ושירין. לכל חדר שינה היה צמוד חדר רחצה ושירותים משלו. בחדר הרחצה של שירין הייתה אמבטיה עגולה שבה ישבה בתוך קצף ריחני שריחו התפשט בכל רחבי הקומה. בקומה היו עוד שני חדרי שינה לאורחים, אחד מהם קיבלה ניהד.
בקומה הראשונה היו הטרקלין והספרייה, שם היו יושבים הגברים לשיחות עסקים. חדר האוכל והמטבח היו צמודים לטרקלין.
בגן היו ארבעה ביתנים ששימשו את המשרתים, השומרים והנהג.
שירין רשמה את ניהד לבית הספר באג צ’האר, מרחק עשר דקות הליכה מהבית.
בהיותה בת ארבע־עשרה חלתה ניהד באבעבועות רוח ופניה מלאו בפצעים. היא הובהלה לבית החולים אמיר אל־מומנין. האחיות טיפלו בה באהבה. אלו היו אחיות פרטיות שהובאו במיוחד לטפל בחולה העשירה. שירין לא חסכה ודרשה את הטיפול הטוב ביותר לאחייניתה. באותם הימים גמלה בליבה של ניהד ההחלטה להיות אחות.
באחד הימים הגיע שוטר לבית הספר, דיבר עם המורה ולקח את ניהד בלי שום הסבר. משהלכה אחריו לכיוון הפארק ראתה מרחוק המולה ליד שער החצר של הבית. השוטר סיפר לה שהדוד אסמאעיל איבד את כל נכסיו, הגיע לספרייה והתאבד.
***
אסמאעיל היה מהמר, נהג לערוך מסיבות חשק לקצינים הבכירים והזניח את שירין. באחת הפעמים נכנסה שירין לבית, המבשלת והמנקה לא יכלו להסתכל לה בעיניים והתחבאו במטבח. היא עלתה לחדרה ונעצרה ליד דלת חדרו של אסמאעיל שהייתה פתוחה כדי סדק, והציצה.
אסמאעיל, בבית שלה, עם המופקרות שלו! זה לא יעבור בשתיקה!
בספרייה היה תלוי שוט חתול שלו תשע רצועות שקיבל במתנה מקפטן אונייה בריטית. הבריטים נהגו להעניש את המלחים על ידי הצלפות בשוט החתול.
היא תלשה את השוט מהקיר ועלתה בשקט לחדר השינה של אסמאעיל. השניים היו עסוקים כל כך במלאכת האהבהבים, שלא שמו לב לשירין עד שזו החלה להצליף בהם בכל הכוח, קורעת בשר מגופה של האישה, מפניה ומידיה עד שריטשה אותה.
היא לא העיפה מבט אחד באסמאעיל ההמום, הרועד מפחד.
שירין מצאה נחמה בזרועותיו החסונות של שומר הראש שלה חביב זאדה החסון. אסמאעיל ידע, אבל פחד להתערב, בייחוד כי היא נתנה לו להמשיך בהוללות ובהימורים.
מהרומן האסור נכנסה שירין להיריון, ובחודש השביעי כבר לא יכלה להסתיר את הבטן שתפחה ונסעה לאחותה בח’ורמאבד. אחותה נסרין, שלא היו לה ילדים משלה, גידלה את הילדה כאילו הייתה בתה.
***
אסמאעיל הגיע במכונית הסטודיבייקר לארק שהובאה במיוחד בשבילו מאמריקה, עצר בפתח הבית, הרים את ראשו וראה את שירין מטפלת בפרחי הגינה.
למה היא לא משאירה את העבודה לגנן? חשב בליבו.
הוא נכנס לספרייה, פתח את הכספת, הוציא את האקדח, הכניס לפיו ומשך את ההדק.
אף אחד לא ידע ששירין שמעה את הירייה. היא הגיעה בתוך דקות מהגינה לספרייה, אספה את חבילות השטרות והתכשיטים שהיו בכספת הפתוחה והטמינה אותם בשולי שמלתה.
היא רצה לחדרה, הכניסה את הכסף לתיק שחור, סגרה את הרוכסן והחביאה מתחת למיטה.
***
שירין הכניסה את מזוודתה של ניהד, שבה היו ארוזים כל חפציה, לתא המטען של המרצדס הלבנה שבו היו כבר כמה מזוודות. יחד נכנסו למרצדס מאחור, כשמלפנים ישבו הנהג ושומר הראש. השער נפתח והמכונית גלשה לכביש ודהרה קדימה.
המכונית גמאה את המרחק כשהיא מטלטלת את הנוסעים בכביש המשובש.
שירין ביקשה לעצור לאכול משהו וללכת לשירותים. הם עצרו ליד אכסניה קטנה שנוהלה על ידי אישה כבדה. רגליה היו רזות ביחס לממדי גופה והפתיעו ביכולתן לשאת את משקלו.
נותרו להם כמאתיים וחמישים קילומטר עד הגבול הטורקי ועוד כשלוש מאות קילומטר לימת ואן, מחוז חפצם.
כבר החל לרדת הערב והם החליטו להישאר באכסניה ללינת הלילה. הם קיבלו חדרים נקיים, אחד לשירין ולניהד ואחר לשני הגברים.
ריח הקפה החזק התפשט בכל האכסניה והעיר אותן. בסיום ארוחת הבוקר ציידה אותן בעלת האכסניה בקופסאות עם כריכים ובקבוקי מים קרים והם יצאו לדרך. הנהג נשאר באיראן, וחביב שומר הראש הוא שנהג.
היציאה מאיראן והמעבר בגבול הטורקי ארכו דקות מספר. בהוראת הקצין שכיסו תפח מכמות השטרות שקיבל הורם המחסום והם יצאו לדרכם.
חלק ראשון
פרק א’ – התאונה
שמיים אפורים של שעת אחר הצוהריים. טרטורו של אופנוע שנשמע לפתע הקפיץ בבהלה חתול שניתר בזנב זקור מפח האשפה הפתוח. על חבל הכביסה היו תלויים הסדינים שתלתה העוזרת. כעת הם שימשו מסך שעליו ריצדו אורות כחולים־אדומים בריקוד חד־גוני.
ניידת המשטרה עצרה בשקט מול שער הבית. עכשיו ריצדו האורות במחול מהיר וחדרו דרך החלון הגדול שאותו ביקשה להתקין כדי שהבית יהיה שטוף אור. היה זה חלון שזגוגיתו כפולה, באורך של שלושה מטרים ובגובה שני מטרים. הווילונות הכבדים היו מוסטים, כך שאור השמש אכן שטף את הסלון הענק.
בקומה הראשונה של הבית מוקמו הסלון והמטבח, ואילו חדרי השינה נמצאו בקומה השנייה.
פעמון הכניסה ניגן מנגינה משיר ילדים מתוק. את הפעמון מצאה באחד מטיוליה ברחבי העולם. בכל פעם שנסעה הייתה מביאה משהו לבית שיתאים לרהיטים. את הבית עיצבה בחוכמה וביד אומן.
במסך שהציג את תמונת המצלמה הפונה לחזית הוא ראה אותם עומדים בשער – שוטר ושוטרת.
***
הוא נזכר בנערה הצנומה והיפה שהפכה לאישה יפהפייה, וכשנכנסה לחדר משכה אליה מייד את כל המבטים. כלפי חוץ הייתה שקטה וצנועה, אך כלפי פנים הייתה אש להבה.
הדמעות החלו להציף את עיניו, הגבר האציל והגאה נשבר לרסיסים. היא נסעה בכביש המהיר, ונהג משאית שאיבד שליטה התנגש במכונית המרצדס ספורט. המכונית הנמוכה נמעכה מתחת לתא הנהג, לא היה לה שום סיכוי.
אדוארד פתח את הדלת. הם עמדו בפתח. שוטר גבוה, מטר ותשעים, חשב אדוארד, בערך בגובה שלי.
הוא הביט בתגית השם. “דור נחשון,” אמר בקול עצוב.
השוטר הנהן בראשו.
“ואת – ליאת שמש,” קרא את תווית השם.
“אכן,” ענתה השוטרת.
היא הייתה עגלגלה ונמוכה בניגוד לשוטר. לא יכלו למצוא זוג מתאים יותר? חשב אדוארד בליבו, ובלי משים עלה חיוך נבוך על פניו.
“אדון אדוארד רג’ואן?” שאלה השוטרת, אף על פי שהשלט על הדלת בלט מאוד. אדוארד ואסתר רג’ואן, צעקו האותיות השחורות היצוקות נחושת מבריקה על משטח עץ זית מעוצב אובלי.
היא חייבת לוודא, חשב בליבו והנהן.
“אני מבינה שקיבלת את ההודעה,” אמרה השוטרת.
אדוארד הניע את ראשו לאות הן.
“הבאנו לך את החפצים האישיים שנלקחו מהזירה,” אמרה והושיטה לו שקית ניילון אטומה בצבע לבן שסמל המשטרה מוטבע משני צדדיה.
“אני מודה לכם,” אמר והושיט את ידו לקחת את השקית.
“שלא תדע עוד צער,” אמר השוטר.
הם עמדו עוד כמה שניות בדממה. אחר הסתובבו והלכו בצעדים מדודים, וטרקו את השער אחריהם.
הניידת התרחקה לאט, ומשחק האורות על הסדינים נמוג לאיטו.
היה שם רק את תיק היד האפור שלה. אחרי כל השנים הוא עדיין היה שמור ויפה. היא קנתה אותו בפראדה, בברגדורף גודמן בניו יורק. היה זה תיק מלבני אפור שלו שתי ידיות עגולות ורצועה לנשיאה. את סביב התיק, כמסגרת, עיטר פס עור שחור ודק. על הידית בצד החיצוני היה תלוי ארנקון לכסף קטן או למפתחות.
הוא הרים את לשונית הארנקון, שם היו מפתחות הבית ומעט כסף קטן. הוא הפך את הארנקון. המפתחות נפלו על משטח העץ של האי במטבח ושלושה מטבעות של עשרה שקלים התגלגלו כל אחד לכיוון אחר ונחתו על מרצפות השיש במטבח.
הוא לא טרח להרים או לחפש אותם. הוא הביט בתיק פנימה. זו הייתה הפעם הראשונה שהביט בתוכן התיק שלה.
***
ההלוויה התנהלה בשקט. מאות המלווים עמדו בדממה, מקשיבים לחזן המפורסם ולדברי האשכבה. לא נישאו נאומים והספדים לבקשת אדוארד. במשך כל הטקס עמד זקוף בחליפת שלושת החלקים והדמעות זלגו מעיניו כמעיין שופע. מדי פעם בפעם ניגב את הדמעות במטפחת כותנה של פעם, היום קשה כבר למצוא מטפחות בד.
פרק ב’ - האחיות שירין ונסרין
הלילה ירד על העיר ח’ורמאבאד. לפתע הרעידה צרחה את הבית. אסתר – בשמה העברי, וניהד – בשמה הפרסי, פרצה אל העולם. תינוקת יפה שפלומת שערה הייתה שחורה משחור.
שרידה המיילדת ניקתה את התינוקת הקטנה, עטפה אותה בבד כותנה לבן שנגזר מראש מסדין חדש, ויצאה אל אסלן. היא לא אמרה דבר והניחה את התינוקת בין כפות ידיו העצומות. ניהד כמעט נבלעה בהן.
נסרין, שנותרה בחדר, הניחה מגבת קרה על ראש אחותה, “יש לך ילדה יפה,” לחשה באוזנה.
לאחר מכן קמה ויצאה, והצטרפה אל אסלן. שניהם הסתכלו בגוף הקטן שבידיו הגדולות ולבבותיהם התמלאו אהבה לתינוקת היפה.
***
אסלן גולין עבד בבית המרחץ שנמצא בעיבורו של מבצר שנים־עשר הצריחים פלכ אל־אפלאכ, שידוע ומפורסם בכל איראן גם בשם טירת שאפור ח’ואסת. בבוקר היה הולך מביתו שמעבר לכביש למבצר ומפעיל את משאבת המים שמחוברת לבאר. אסלן הדליק את התנורים, מילא את המדפים בחדר הקדמי שבו היו מתלבשים והניח מגבות נקיות. הוא עבר בחדר החם לראות שיש מספיק זרדים שבהם מכים את הגוף כדי לפתוח את הנקבוביות. לאחר מכן נכנס לחדר שבו נמצאה הבריכה הקרה, אסף ברשת את הלכלוך ופתח את ברזי המים כדי שיציפו את הבריכה.
ניהד, בתו בת העשר, כבר ישבה בתא העץ שחזיתו מגולפת בפיתוחים ובסלסולים מעשה ידי אומן. בגלל שהייתה נמוכה, ישבה על הכיסא הגבוה שאסלן הניח עליו שתי כריות, וגבתה את דמי הכניסה.
ניהד החליפה את חג’ איבראים הזקן שנפטר בשיבה טובה בשנתו, יש האומרים בגלל אשתו הצעירה שאותה אהב אהבת נפש, האישה שהזכירה לו השכם והערב את חובתה להיות אם ורעיה והשקתה אותו מיני שיקויים כדי שיוכל לקיים את מצוות “חרוש כרצונך את שדה אשתך”, עד שליבו של הזקן לא עמד בנטל, ובכל זאת נתן לה ארבעה בנים.
אף אחד לא היה יכול לרמות את הילדה החייכנית. אף שלא הלכה לבית הספר ידעה חשבון מצוין. מששילמו את דמי הכניסה במלואם משכה ניהד את ידית הנחושת המבריקה והדלת נפתחה. התא שבו ישבה היה גבוה מהרצפה, וכל המשלם היה צריך להניח את הכסף כשהוא מרים את ידיו מעל הכתפיים, והיו גם כאלה שעמדו על קצות האצבעות.
האם נסרין הייתה מכינה את התה בקומקום כסף שעבר בירושה במשפחה. בכפית מדידה הכניסה לקומקום את עלי התה האדום המיובשים, הוסיפה מים רותחים, ניערה את הקומקום כדי לערבב את התה והמים, מזגה לכוס גדולה והחזירה לקומקום.
שלוש פעמים ביצעה את הפעולה כדי שהתה הרותח יתערבב ויקבל את הצבע הנכון, וגם יתקרר. אחר הייתה מוזגת את התה לכוסות שלהן ידית ושטבעת בצבע זהב עיטרה את שוליהן. את הכוסות הניחה על תחתיות תואמות. לאחר מכן הייתה מוזגת מים קרים בכוסות ארוכות ומכינה מגש שחציו תה וחציו מים קרים, וצלוחית שעליה קוביות סוכר. אסלן היה לוקח ומעביר פנימה כי לאישה אסור היה להיכנס לאזור הגברים.
נסרין הייתה מחמיצה זיתים ומלפפונים, עגבניות וכל מיני ירקות. מדי בוקר יצאה מהחצר, פרסה מחצלת ומכרה את מרכולתה. לקראת הצוהריים אספה הכול, חזרה לחצר ויצאה ובידה סל ובו תבשילים לארוחת הצוהריים של אסלן.
בחדר השירות הייתה מכבסת בשתי אמבטיות מים חמים. את המגבות תלתה לייבוש על החבלים הארוכים שנפרסו בין העמודים שליד הבאר לעמודים של הקיר החיצוני של בית המרחץ, שלא היה בו חלון. נסרין הייתה מורידה את הכביסה היבשה, מקפלת ומכניסה לארון.
לקראת אחר הצוהריים חזרה לחצר, הוציאה את המחצלת ופרסה שוב את מרכולתה. כך חסכה כסף בשביל לקנות לניהד כל מה שזו הייתה צריכה.
***
בחשאי לימדה נסרין את ניהד קרוא וכתוב, חשבון, עברית וכל מה שידעה, אבל זה לא הספיק. כשמלאו לה שתים־עשרה שנים החליטה לשלוח אותה לאחותה באספהן כדי שתלך לבית הספר.
אסמאעיל איליאן, סוחר עשיר ומפורסם בכל אספהן, בעלים של שמונה מחסנים גדולים באספהן ובטהרן, גר עם אשתו שירין, דודתה של ניהד, סמוך לארמון האשט בהשת, בבית רחב ידיים מוקף בגן עצי פרי ובצמחים שהובאו מכל רחבי איראן ושכנותיה.
שירין הייתה אישה יפה ואלגנטית. שמעה של המסיבה השנתית שערכה יצא למרחוק, וכל עשירי אספהן הוזמנו אליה.
אסמאעיל החנה את מכונית המרצדס הלבנה ונכנס לחצר דרך דלתות העץ הכבדות, שעשויות מלוחות מגושמים המחוברים במסמרי ברזל שיוצרו על ידי הנפח, ראשם כגודל ביצה, ושתי טבעות ברזל גדולות שימשו ידיות פתיחה.
נסרין יצאה לקראתו ובידה קנקן מים קרים, כוס תה ועוגיות מלוחות שנאפו לפני דקות מספר. ניהד יצאה ורצה לקראתו. הוא גחן, הרים אותה וחיבק אותה בחוזקה.
ניהד אהבה את הדוד העשיר, שתמיד הביא לה מתנות קטנות, ואת דודתה שירין היפה, שנהגה לחבק אותה ולנשק אותה, הרעיפה עליה אהבה ותמיד לקחה אותה לחנויות היפות של אספהן.
כל הדברים והבגדים של ניהד נאספו לארגז עץ שעליו מגולפים פרחים וציפורים ושמכסהו עטוי בד קטיפה אדום, ממוסמר במסמרי נחושת מבריקים. המכסה נע על שני ציריו וננעל בבריח ובמנעול קטן.
אסלן הרים את הארגז בכפותיו הגדולות כאילו היה עשוי נייר והכניס אותו לתא המטען של המרצדס.
דרך השמשה האחורית ראתה ניהד את נסרין ואסלן מנופפים לה בידיהם.
המכונית נבלעה בענן אבק ונעלמה מהעין. נסרין חיכתה, אולי המכונית תחזור.
אסלן הרים אותה כאילו הייתה נוצה והכניס אותה הביתה, היא חיבקה את גופו העצום, והבכי פרץ. אסלן חיבק אותה באהבה, ושניהם קיוו שזו לא הפעם האחרונה שבה הם רואים את ניהד.
המכונית גמאה את ארבע מאות הקילומטרים בשמונה וחצי שעות, כאשר בכל מאה קילומטר עשו הפסקה. אסמאעיל הכיר את כל המקומות שבהם עצרו. אנשי המקום קיבלו את פניו בברכות כבוד ובקפה שחור חם ומר.
***
הבית רחב הידיים היה בגובה שתי קומות. בקומה השנייה היו חדרי השינה הנפרדים של אסמאעיל ושירין. לכל חדר שינה היה צמוד חדר רחצה ושירותים משלו. בחדר הרחצה של שירין הייתה אמבטיה עגולה שבה ישבה בתוך קצף ריחני שריחו התפשט בכל רחבי הקומה. בקומה היו עוד שני חדרי שינה לאורחים, אחד מהם קיבלה ניהד.
בקומה הראשונה היו הטרקלין והספרייה, שם היו יושבים הגברים לשיחות עסקים. חדר האוכל והמטבח היו צמודים לטרקלין.
בגן היו ארבעה ביתנים ששימשו את המשרתים, השומרים והנהג.
שירין רשמה את ניהד לבית הספר באג צ’האר, מרחק עשר דקות הליכה מהבית.
בהיותה בת ארבע־עשרה חלתה ניהד באבעבועות רוח ופניה מלאו בפצעים. היא הובהלה לבית החולים אמיר אל־מומנין. האחיות טיפלו בה באהבה. אלו היו אחיות פרטיות שהובאו במיוחד לטפל בחולה העשירה. שירין לא חסכה ודרשה את הטיפול הטוב ביותר לאחייניתה. באותם הימים גמלה בליבה של ניהד ההחלטה להיות אחות.
באחד הימים הגיע שוטר לבית הספר, דיבר עם המורה ולקח את ניהד בלי שום הסבר. משהלכה אחריו לכיוון הפארק ראתה מרחוק המולה ליד שער החצר של הבית. השוטר סיפר לה שהדוד אסמאעיל איבד את כל נכסיו, הגיע לספרייה והתאבד.
***
אסמאעיל היה מהמר, נהג לערוך מסיבות חשק לקצינים הבכירים והזניח את שירין. באחת הפעמים נכנסה שירין לבית, המבשלת והמנקה לא יכלו להסתכל לה בעיניים והתחבאו במטבח. היא עלתה לחדרה ונעצרה ליד דלת חדרו של אסמאעיל שהייתה פתוחה כדי סדק, והציצה.
אסמאעיל, בבית שלה, עם המופקרות שלו! זה לא יעבור בשתיקה!
בספרייה היה תלוי שוט חתול שלו תשע רצועות שקיבל במתנה מקפטן אונייה בריטית. הבריטים נהגו להעניש את המלחים על ידי הצלפות בשוט החתול.
היא תלשה את השוט מהקיר ועלתה בשקט לחדר השינה של אסמאעיל. השניים היו עסוקים כל כך במלאכת האהבהבים, שלא שמו לב לשירין עד שזו החלה להצליף בהם בכל הכוח, קורעת בשר מגופה של האישה, מפניה ומידיה עד שריטשה אותה.
היא לא העיפה מבט אחד באסמאעיל ההמום, הרועד מפחד.
שירין מצאה נחמה בזרועותיו החסונות של שומר הראש שלה חביב זאדה החסון. אסמאעיל ידע, אבל פחד להתערב, בייחוד כי היא נתנה לו להמשיך בהוללות ובהימורים.
מהרומן האסור נכנסה שירין להיריון, ובחודש השביעי כבר לא יכלה להסתיר את הבטן שתפחה ונסעה לאחותה בח’ורמאבד. אחותה נסרין, שלא היו לה ילדים משלה, גידלה את הילדה כאילו הייתה בתה.
***
אסמאעיל הגיע במכונית הסטודיבייקר לארק שהובאה במיוחד בשבילו מאמריקה, עצר בפתח הבית, הרים את ראשו וראה את שירין מטפלת בפרחי הגינה.
למה היא לא משאירה את העבודה לגנן? חשב בליבו.
הוא נכנס לספרייה, פתח את הכספת, הוציא את האקדח, הכניס לפיו ומשך את ההדק.
אף אחד לא ידע ששירין שמעה את הירייה. היא הגיעה בתוך דקות מהגינה לספרייה, אספה את חבילות השטרות והתכשיטים שהיו בכספת הפתוחה והטמינה אותם בשולי שמלתה.
היא רצה לחדרה, הכניסה את הכסף לתיק שחור, סגרה את הרוכסן והחביאה מתחת למיטה.
***
שירין הכניסה את מזוודתה של ניהד, שבה היו ארוזים כל חפציה, לתא המטען של המרצדס הלבנה שבו היו כבר כמה מזוודות. יחד נכנסו למרצדס מאחור, כשמלפנים ישבו הנהג ושומר הראש. השער נפתח והמכונית גלשה לכביש ודהרה קדימה.
המכונית גמאה את המרחק כשהיא מטלטלת את הנוסעים בכביש המשובש.
שירין ביקשה לעצור לאכול משהו וללכת לשירותים. הם עצרו ליד אכסניה קטנה שנוהלה על ידי אישה כבדה. רגליה היו רזות ביחס לממדי גופה והפתיעו ביכולתן לשאת את משקלו.
נותרו להם כמאתיים וחמישים קילומטר עד הגבול הטורקי ועוד כשלוש מאות קילומטר לימת ואן, מחוז חפצם.
כבר החל לרדת הערב והם החליטו להישאר באכסניה ללינת הלילה. הם קיבלו חדרים נקיים, אחד לשירין ולניהד ואחר לשני הגברים.
ריח הקפה החזק התפשט בכל האכסניה והעיר אותן. בסיום ארוחת הבוקר ציידה אותן בעלת האכסניה בקופסאות עם כריכים ובקבוקי מים קרים והם יצאו לדרך. הנהג נשאר באיראן, וחביב שומר הראש הוא שנהג.
היציאה מאיראן והמעבר בגבול הטורקי ארכו דקות מספר. בהוראת הקצין שכיסו תפח מכמות השטרות שקיבל הורם המחסום והם יצאו לדרכם.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
