עמוד נוח
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

תקציר

שם הספר עמוד נוח יתכן קורץ לרקע שממנו אלפרד מגיע – בית נורמלי, ילדות נורמלית, קשיים נורמליים, בתוכם הכול לכאורה ״נוח״. אולם שיריו, כמו אלפרד עצמו, מביעים תלישות מציאותית ניכרת, המאפיינת את ״הנורמליות״ שאיתה מתמודדים צעירים רבים בגילו של המשורר עוד מנעוריהם.

אלפרד, כמו רבים בחברה הישראלית, מחלק את תהליך ההתבגרות לשלושה שלבים מרכזיים – הילדות בצל ההורים, השירות הצבאי וההתבססות העצמאית במערכת יחסים זוגית. אולם אלפרד שוזר לממד זה גם את הממד הגיאוגרפי, ומעביר את הקורא מהילדות בבאר שבע ועד הבגרות בתל אביב, ובכך מחזק עוד יותר את הזיקה של צעירים רבים כל כך לשירתו, שהרי סיפורו אינו שונה משלהם בהרבה.

פרק ראשון

עד

עַל מָה חָשְׁבָה

בְּכָל פַּעַם שֶׁלֹּא הוֹצֵאתִי

אֶת אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה מֵהַגָּן בַּזְּמַן

שֶׁרָצִיתִי לִבְרֹחַ מֵהַבַּיִת וְלִחְיוֹת בִּמְעָרָה

שֶׁאָמַרְתִּי לָהּ שֶׁאֲנִי לֹא

אוֹהֵב אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב

אֶת סָבְתָא עַל מָה חָשְׁבָה

כְּשֶׁהוֹצִיאָה אֶת הַחֲגוֹרָה

אִמָּא לֹא הִמְצִיאָה דָּבָר

תָּמִיד הָיְתָה חֲגוֹרָה

שְׁחֹרָה אוֹ חוּמָה

מֵעוֹר אוֹ דְּמוּי עוֹר

עִם אַבְזָם אוֹ בְּלִי אַבְזָם

שֶׁמַּצְלִיפָה אוֹ סוֹטֶרֶת

עוֹשָׂה סִימָנִים עַל הַגַּב

חוֹרֶכֶת אֶת הָעוֹר

לְכַמָּה יָמִים

מְקִימָה גַּל עֵד

אִמָּא לֹא רָצְתָה לְהוֹצִיא אֶת הַחֲגוֹרָה

כְּמו שֶׁאַבָּא שֶׁלָּהּ לֹא רָצָה

כְּמוֹ שֶׁאֲנִי לֹא רָצִיתִי

כָּמוֹהָ, מוּלָהּ

מָלֵא, מָתוּחַ, נָכוֹן.

משפחת כהן

שֶׁיְּנַתְּקוּ אֶת הַחַשְׁמַל

שֶׁלֹּא אֶרְאֶה קִירוֹת מִתְקַלְּפִים

לֹא אֶת הַמַּרְצֵפוֹת הַזָּזוֹת בַּהוֹל

בַּדֶּרֶךְ אֶל הַחֶדֶר וְלֹא שְׂמִיכוֹת

מְלֻכְלָכוֹת מִשְּׁאֵרִיּוֹת אֹרֶז שֶׁל

אֶתְמוֹל, שֶׁרַק אֶת הַטֵּלֵוִיזְיָה

יַשְׁאִירוּ דּוֹלֶקֶת לִרְאוֹת פֶּרֶק

בְּמִשְׁפַּחַת קוֹסְבִּי

הָאַבָּא דּוֹקְטוֹר וְשָׁם בִּבְּרוּקְלִין

כָּל הַדְּבָרִים מִסְתַּדְּרִים.

טבע

אִמָּא

זִהֲתָה אֶצְלִי נְטִיָּה חֲזָקָה

לְאָמָּנוּת וְרָשְׁמָה אוֹתִי לְחוּג טֶבַע

בְּאֵר שֶׁבַע הָיְתָה חֲצִי מִדְבָּר

בֵּין שְׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה

דַּרְדָּרִים, אֲבָנִים וְזוֹחֲלִים

קְטוּעֵי זָנָב

כָּכָה נִרְאֶה סוֹף הָעוֹלָם

הַמַּדְרִיךְ הִבְטִיחַ שֶׁנִּרְאֶה גַּם פְּרָחִים.

אַחֲרֵי שָׁנָה סָגְרוּ אֶת הַחוּג

אִמָּא אָמְרָה שֶׁבּוֹנִים

בֵּית כְּנֶסֶת חָדָשׁ

מַפְרִיחִים אֶת הַשְּׁמָמָה

מַבְטִיחִים שֶׁנִּרְאֶה צְמִיחָה.

עמוד נוח אלפרד כהן

עד

עַל מָה חָשְׁבָה

בְּכָל פַּעַם שֶׁלֹּא הוֹצֵאתִי

אֶת אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה מֵהַגָּן בַּזְּמַן

שֶׁרָצִיתִי לִבְרֹחַ מֵהַבַּיִת וְלִחְיוֹת בִּמְעָרָה

שֶׁאָמַרְתִּי לָהּ שֶׁאֲנִי לֹא

אוֹהֵב אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב

אֶת סָבְתָא עַל מָה חָשְׁבָה

כְּשֶׁהוֹצִיאָה אֶת הַחֲגוֹרָה

אִמָּא לֹא הִמְצִיאָה דָּבָר

תָּמִיד הָיְתָה חֲגוֹרָה

שְׁחֹרָה אוֹ חוּמָה

מֵעוֹר אוֹ דְּמוּי עוֹר

עִם אַבְזָם אוֹ בְּלִי אַבְזָם

שֶׁמַּצְלִיפָה אוֹ סוֹטֶרֶת

עוֹשָׂה סִימָנִים עַל הַגַּב

חוֹרֶכֶת אֶת הָעוֹר

לְכַמָּה יָמִים

מְקִימָה גַּל עֵד

אִמָּא לֹא רָצְתָה לְהוֹצִיא אֶת הַחֲגוֹרָה

כְּמו שֶׁאַבָּא שֶׁלָּהּ לֹא רָצָה

כְּמוֹ שֶׁאֲנִי לֹא רָצִיתִי

כָּמוֹהָ, מוּלָהּ

מָלֵא, מָתוּחַ, נָכוֹן.

משפחת כהן

שֶׁיְּנַתְּקוּ אֶת הַחַשְׁמַל

שֶׁלֹּא אֶרְאֶה קִירוֹת מִתְקַלְּפִים

לֹא אֶת הַמַּרְצֵפוֹת הַזָּזוֹת בַּהוֹל

בַּדֶּרֶךְ אֶל הַחֶדֶר וְלֹא שְׂמִיכוֹת

מְלֻכְלָכוֹת מִשְּׁאֵרִיּוֹת אֹרֶז שֶׁל

אֶתְמוֹל, שֶׁרַק אֶת הַטֵּלֵוִיזְיָה

יַשְׁאִירוּ דּוֹלֶקֶת לִרְאוֹת פֶּרֶק

בְּמִשְׁפַּחַת קוֹסְבִּי

הָאַבָּא דּוֹקְטוֹר וְשָׁם בִּבְּרוּקְלִין

כָּל הַדְּבָרִים מִסְתַּדְּרִים.

טבע

אִמָּא

זִהֲתָה אֶצְלִי נְטִיָּה חֲזָקָה

לְאָמָּנוּת וְרָשְׁמָה אוֹתִי לְחוּג טֶבַע

בְּאֵר שֶׁבַע הָיְתָה חֲצִי מִדְבָּר

בֵּין שְׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה

דַּרְדָּרִים, אֲבָנִים וְזוֹחֲלִים

קְטוּעֵי זָנָב

כָּכָה נִרְאֶה סוֹף הָעוֹלָם

הַמַּדְרִיךְ הִבְטִיחַ שֶׁנִּרְאֶה גַּם פְּרָחִים.

אַחֲרֵי שָׁנָה סָגְרוּ אֶת הַחוּג

אִמָּא אָמְרָה שֶׁבּוֹנִים

בֵּית כְּנֶסֶת חָדָשׁ

מַפְרִיחִים אֶת הַשְּׁמָמָה

מַבְטִיחִים שֶׁנִּרְאֶה צְמִיחָה.