אשמת הניצול
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אשמת הניצול
מכר
מאות
עותקים
אשמת הניצול
מכר
מאות
עותקים

אשמת הניצול

4.9 כוכבים (12 דירוגים)

עוד על הספר

אלדר הוכמן

אלדר הוכמן הוא פסיכיאטר, סופר ומרצה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. הוכמן הוציא לאור ספר שירה בשם מציאות של אנורקסית בסאן טרופז. מתגורר בפתח תקווה, נשוי ואב לשלוש בנות. 

נושאים

תקציר

מלחמת חרבות ברזל פורצת ובנה של רונה חסר. היא מנסה להיאחז בעובדות אך לא מוצאת ביניהן מקום לעצמה. גם טכניקת ההרפיה של בעלה עופר, שפוקק את אצבעותיו בפניה, לא עוזרת לה להפסיק לרטוט. רק כשהיא יורדת לבור שנפער מתוך ההריסות של ציפורה, אמא של תצפיתנית שנחטפה לעזה, היא מצליחה לתפוס מחסה.

פרק ראשון

המקרר בסוּפר עולה על גדותיו. אני מחפשת את אריזת היוגורט שלו, זו העשירה בחלבון. 
אישה אחת מביטה בי מאחור, קפואה.
אני אוחזת ביוגורט ומקלפת את אחת מפינות המכסה. מהפתח שנוצר אני יונקת, משיבה למדף את האריזה ריקה ויוצאת. 
בחלל המקרר האחר, זה שבבית, אני מסתכלת על הערבה שהחזרנו להצטנן אחרי נטילת לולב, ולידה הבדיקה של אורי, שתכננתי להביא באִסְרו חג לקופת חולים. כמה הוא התבייש שיגלו לו דם סמוי בצואה, אבל בגלל שזה רץ במשפחה, אין ברירה, בסוף נכנע לי ועשה. 
צליל הטלפון מתנגן עמום מבעד לדלתות המקרר הפתוח. אני משאירה אותו פעור פה, כמוני, נהנית מהנשיפות הקרות, מקווה שהצפצוף הפעם יתריע בכל פעם שהטמפרטורה עולה. 
איך, איך לא הייתה התרעה.
הלו,
שלום, רונה? זו את?
כן, נכון, זאת אני. תודה שאתם מתקשרים. המילים נקשרות לי ללשון, מסרבות לצאת מחלל הפה בסימן שאלה.
רונה, אין חדש. הוא עדיין בחזקת נעדר.    

אלדר הוכמן

אלדר הוכמן הוא פסיכיאטר, סופר ומרצה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. הוכמן הוציא לאור ספר שירה בשם מציאות של אנורקסית בסאן טרופז. מתגורר בפתח תקווה, נשוי ואב לשלוש בנות. 

עוד על הספר

נושאים

אשמת הניצול אלדר הוכמן

המקרר בסוּפר עולה על גדותיו. אני מחפשת את אריזת היוגורט שלו, זו העשירה בחלבון. 
אישה אחת מביטה בי מאחור, קפואה.
אני אוחזת ביוגורט ומקלפת את אחת מפינות המכסה. מהפתח שנוצר אני יונקת, משיבה למדף את האריזה ריקה ויוצאת. 
בחלל המקרר האחר, זה שבבית, אני מסתכלת על הערבה שהחזרנו להצטנן אחרי נטילת לולב, ולידה הבדיקה של אורי, שתכננתי להביא באִסְרו חג לקופת חולים. כמה הוא התבייש שיגלו לו דם סמוי בצואה, אבל בגלל שזה רץ במשפחה, אין ברירה, בסוף נכנע לי ועשה. 
צליל הטלפון מתנגן עמום מבעד לדלתות המקרר הפתוח. אני משאירה אותו פעור פה, כמוני, נהנית מהנשיפות הקרות, מקווה שהצפצוף הפעם יתריע בכל פעם שהטמפרטורה עולה. 
איך, איך לא הייתה התרעה.
הלו,
שלום, רונה? זו את?
כן, נכון, זאת אני. תודה שאתם מתקשרים. המילים נקשרות לי ללשון, מסרבות לצאת מחלל הפה בסימן שאלה.
רונה, אין חדש. הוא עדיין בחזקת נעדר.