הגולם

מקומות טיפסו על עצים והתיישבו בצמרות חיוורות, אירועים הותכו. שמות הפכו דממה, דמויות הפכו קטנות, תווים הוסרו מן הפנים, תשובות הפכו חידה. אינני יודע מה יהיה או כיצד אצא מפה. ריח עכור עולה באפי מרגע שאני פוקח את עיניי ועד שבאים החלומות. אינני נע לבדי, זרים נושאים אותי לחדר או לחוץ. האוויר משתנה, לרגע, מישהו אומר: קר! או: חם נורא! ומכניס אותי לאותו החֹם. אינני יודע מה המאכלים הנדחסים לפי, לא מרק ולא תבשיל, לא קר ולא חם, אין מלח ואין סוכר. אינני יודע מתי שעת הארוחה או מתי סופה, רק תחושת רסק על שפתיי וטעם אין. המולה פוקחת את האוזן, מישהו גונח בקביעות, אחר צועק אוי, ומשתתק. מפעם בפעם קול משתיק את כולם וקול אחר מצטחק.