פרק ראשון
טבילה בבריכה
קונור טבל את הרשת שלו בבריכה והעלה גוש גדול של אצות. רצועות ירוקות ארוכות של צמחים קטנטנים הידלדלו מהרשת. נראה כאילו הוא דג מפלצת מֵימית. זה כנראה מה שעשיתי, חשב קונור. אחרי הכול, יותר מדי אצות יחסמו את האור, ושאר הצמחים בבריכה ימותו.
קונור העביר את הבוקר בניקוי המים. הבריכה היתה בקצה החצר האחורית שלו, בצד השני של גדר עץ לְבָנָה. העלים של עצי הפקאן נצצו באור השמש החמימה של מיזורי.
קונור הפיל את האצות על שפת הבריכה. בדיוק כשעמד להעלות עוד גוש, הוא הבחין במשהו מתפתל בתוך הרשת. רֹאשן!
״שלום לך!״ אמר קונור. ״כשתגדל תהיה צפרדע שור? או צפרדע אחו?״ הוא הניח את הרשת בעדינות כדי שהראשן יוכל לברוח, והסתכל עליו כששחה ובעט ברגליו האחוריות הקטנטנות. הראשן הצטרף לקבוצה גדולה של ראשָׁנים שהתגודדו ליד כמה קָנים.
רגע אחד, חשב קונור. הם מסתובבים בשוליים... הם בטח לא ראשָׁנים של צפרדעים — אני חושב שאֵלֶּה קרפדות!
קונור אהב כל דבר שקשור למים. אמא שלו חשבה שכשיגדל הוא יהיה ביולוג ימי, וילמד על הצמחים והחיות בים.
״יום אחד נצא לחופשה ליד החוף,״ אמא אמרה בארוחת הבוקר. ״נכון שיהיה מדהים לראות את האוקיינוס?״
קונור נגע בתג המצפן שעל החולצה שלו. אמא שלו לא ידעה שקונור כבר ראה הרבה אוקיינוסים...
אחרי שהעלה את גוש האצות האחרון והחלקלק, קונור השעין את הרשת שלו על גדר העץ. כבר היה חם. השמש הבהיקה על שדות החיטה שהקיפו את הבית שלו. קונור נכנס פנימה.
הוא רחץ ידיים בכיור המטבח, ואז נכנס למזווה כדי לקחת חטיף גרנולה. על דלת המזָוֶוה היתה תלויה גלויה. היה כתוב בה, ״אני אוהב את יריד המדע של מיזורי!״ קונור זכה בפרס הראשון בתחרות שנערכה ביריד, מפני שגידל אלמוג באקווריום.
הוא הושיט יד לפתוח את הדלת, ואז נעצר בהפתעה.
לצד הגלויה הופיעה צורה זוהרת.
זה היה עיגול עם מחט במרכזו. סביב החלק החיצוני נראו האותיות צ’, ד’, מז’ ו־מע’.
מצפן!
מצפן שנראה כמו התג על החולצה של קונור...
קונור חייך. ההרפתקנים הסודיים קיבלו משימה חדשה! חשב.
התרגשות עקצצה בגופו כשנכנס למזווה. מדפי האוכל נעלמו, ובמקומם הוא ראה אור לבן מסנוור. ליבו הלם. רוח נשבה על פניו, כאילו הוא זז ממש מהר.
כעבור רגע האור דעך. קונור עמד בחדר גדול ומוכר. אור משורת מסכי המחשבים הִבהב על קירות האבן השחורים. בארונות זכוכית הוצגו חפצים, כמו במוזיאון. היו שם מאובנים של דינוזאורים, מֵטֵאוריטים מהחלל וקונכיות מקרקעית האוקיינוס. על הרצפה היתה פרושׂה מפה ענקית של כל העולם. דרך כיפת התקרה אפשר היה לראות את הכוכבים ואת שביל החלב. קונור חזר לתחנת החקר!
״קונור — כאן!״ הוא אמר.
ליד המחשבים היה מִקבץ של כיסאות נוחים. ילדה עם שיער שחור קצר זינקה מאחד מהם. לחולצת הכדורגל שלבשה היה צמוד תג מצפן, כמו התג של קונור.
״הֵיי, טָמיקוֹ!״ אמר קונור. הוא שם לב למחרוזת הסטֶגוזאורוס המגניבה שלה — טמיקו התמחתה בדינוזאורים.
״הַיי!״ אמרה טמיקו. ״תראה — האחרים באים!״
שאר ההרפתקנים הסודיים התחילו לזרום פנימה דרך הפתח הזוהר. ילדה גבוהה וחייכנית הצדיעה להם, כמו תמיד. ״ליאה — כאן!״ היא קראה. ליאה ידעה כל פרט על צמחים וחיות.
אחריה הגיעה קיקי, שאהבה מכונות וטכנולוגיה. היא הרכיבה משקפיים ובאה בפיג’מה ושיער פרוע משינה. ״קיקי — כאן!״
״אוֹלי — כאן!״ אמר ילד ג’ינג’י בחולצת טריקו עם ציור של יער גשם.
שאר חברי הצוות התפקדו. היו שם רוֹשְׁני, שרצתה להיות אסטרונאוטית, גוּסטבו, שאהב היסטוריה וצֶ’נְג, שידע כל מה שצריך על סלעים והרי געש.
המִפְקָד הסתיים. קונור היה מלא התלהבות — עכשיו הם ישמעו מה המשימה! כולם התיישבו במקומות הקבועים שלהם סביב המפה על הרצפה.
ובאמת, על חלק מהמפה נצנץ עיגול אור. קונור זיהה את המקום מיד — דרום האוקיינוס השקט, מזרחית לאוסטרליה. העיגול גדל עד שנראה כמו מסך טלוויזיה ונראתה בו להקת לווייתנים צוללת במים. ללווייתנים היו סנפירים ארוכים ובטן לבנה.
״לווייתנים גדולי־סנפיר,״ אמר קונור.
אבל במי תבחר תחנת החקר להרפתקה הזאת? התחנה תמיד בחרה שני חברים שהיו להם ידע וכישורים מתאימים למשימה.
קונור השפיל את מבטו וראה את תג המצפן שלו מאיר. ״אני בעסק!״ צעק. הוא היה המומחה הימי של המועדון, אז זה היה הגיוני. אבל את מי יצַוותו אליו? התג של רושני הבהיק והאיר את פניה.
״מגניב!״ אמרה רושני. ״אבל אני מומחית לחלל. מעניין איך זה קשור ללווייתנים גדולי־סנפיר.״
״תֶּכף נגלה,״ אמר קונור. הוא נתן לה כִּיף. ״תחנת החקר אף פעם לא טועה!״
קיקי נגעה בלחצן של אחד המחשבים. כלי רכב עם שני מושבים עלה מהרצפה. ״הבִּיגל מוכן לצאת לדרך,״ אמרה קיקי. הבִּיגל נקרא על שם הספינה של המדען הידוע צ’רלס דַרווין. הוא נראה כמו מכונית קארטינג ישנה, עם צבע מתקלף והגה עקום.
אבל הוא יותר מסתם קארטינג, חשב קונור.
שאר ההרפתקנים הסודיים התיישבו ליד המחשבים, מוכנים לעזור לקונור ולרושני בכל דבר שיזדקקו לו במשימה שלהם.
״בהצלחה!״ קרא צ’נג.
״אני כבר מתה לשמוע על זה!״ הוסיפה טמיקו.
״תתקשרו אם תצטרכו משהו!״ אמרה קיקי.
קונור ורושני נופפו לחבריהם לשלום, ואז נכנסו לבִּיגל. קונור אחז בהגה. ״מוכנה?״ שאל.
רושני הנהנה. ״מוכנה.״
הוא רכן קדימה ולחץ על לחצן ההפעלה שבלוח הבקרה. הבִּיגל התחיל לרעוד. הברגים והאוּמים רטטו כאילו בעוד רגע יישלפו ממקומם. אור חזק הבזיק. הבִּיגל זינק קדימה, וקונור ורושני נהדפו לאחור במושבים. פתאום הם טסו במנהרת אור.
מתחתיהם התחיל הבִּיגל לשנות את צורתו. הגלגלים נעלמו. ג’ויסטיק החליף את ההגה. זכוכית הקיפה אותם. ״אולי הפעם הבִּיגל יהיה סירה!״ קונור צעק בקול רועד מעוצמת השינויים.
הם הרגישו שכשוך ענקי. קונור הביט בפליאה מבעד לחלון מעוגל וראה מים כחולים משתרעים לפניו. מעליהם עפה ציפור טרופית לבנה עם נוצות זנב ארוכות.
״זה האוקיינוס השקט!״ אמר.
רושני הצביעה על הפֵּריסקופ שהזדקר החוצה מתקרת הזכוכית של תא ההגאים.
״אנחנו לא בסירה,״ אמרה בחיוך. ״אנחנו בצוללת!״
פרק ראשון
טבילה בבריכה
קונור טבל את הרשת שלו בבריכה והעלה גוש גדול של אצות. רצועות ירוקות ארוכות של צמחים קטנטנים הידלדלו מהרשת. נראה כאילו הוא דג מפלצת מֵימית. זה כנראה מה שעשיתי, חשב קונור. אחרי הכול, יותר מדי אצות יחסמו את האור, ושאר הצמחים בבריכה ימותו.
קונור העביר את הבוקר בניקוי המים. הבריכה היתה בקצה החצר האחורית שלו, בצד השני של גדר עץ לְבָנָה. העלים של עצי הפקאן נצצו באור השמש החמימה של מיזורי.
קונור הפיל את האצות על שפת הבריכה. בדיוק כשעמד להעלות עוד גוש, הוא הבחין במשהו מתפתל בתוך הרשת. רֹאשן!
״שלום לך!״ אמר קונור. ״כשתגדל תהיה צפרדע שור? או צפרדע אחו?״ הוא הניח את הרשת בעדינות כדי שהראשן יוכל לברוח, והסתכל עליו כששחה ובעט ברגליו האחוריות הקטנטנות. הראשן הצטרף לקבוצה גדולה של ראשָׁנים שהתגודדו ליד כמה קָנים.
רגע אחד, חשב קונור. הם מסתובבים בשוליים... הם בטח לא ראשָׁנים של צפרדעים — אני חושב שאֵלֶּה קרפדות!
קונור אהב כל דבר שקשור למים. אמא שלו חשבה שכשיגדל הוא יהיה ביולוג ימי, וילמד על הצמחים והחיות בים.
״יום אחד נצא לחופשה ליד החוף,״ אמא אמרה בארוחת הבוקר. ״נכון שיהיה מדהים לראות את האוקיינוס?״
קונור נגע בתג המצפן שעל החולצה שלו. אמא שלו לא ידעה שקונור כבר ראה הרבה אוקיינוסים...
אחרי שהעלה את גוש האצות האחרון והחלקלק, קונור השעין את הרשת שלו על גדר העץ. כבר היה חם. השמש הבהיקה על שדות החיטה שהקיפו את הבית שלו. קונור נכנס פנימה.
הוא רחץ ידיים בכיור המטבח, ואז נכנס למזווה כדי לקחת חטיף גרנולה. על דלת המזָוֶוה היתה תלויה גלויה. היה כתוב בה, ״אני אוהב את יריד המדע של מיזורי!״ קונור זכה בפרס הראשון בתחרות שנערכה ביריד, מפני שגידל אלמוג באקווריום.
הוא הושיט יד לפתוח את הדלת, ואז נעצר בהפתעה.
לצד הגלויה הופיעה צורה זוהרת.
זה היה עיגול עם מחט במרכזו. סביב החלק החיצוני נראו האותיות צ’, ד’, מז’ ו־מע’.
מצפן!
מצפן שנראה כמו התג על החולצה של קונור...
קונור חייך. ההרפתקנים הסודיים קיבלו משימה חדשה! חשב.
התרגשות עקצצה בגופו כשנכנס למזווה. מדפי האוכל נעלמו, ובמקומם הוא ראה אור לבן מסנוור. ליבו הלם. רוח נשבה על פניו, כאילו הוא זז ממש מהר.
כעבור רגע האור דעך. קונור עמד בחדר גדול ומוכר. אור משורת מסכי המחשבים הִבהב על קירות האבן השחורים. בארונות זכוכית הוצגו חפצים, כמו במוזיאון. היו שם מאובנים של דינוזאורים, מֵטֵאוריטים מהחלל וקונכיות מקרקעית האוקיינוס. על הרצפה היתה פרושׂה מפה ענקית של כל העולם. דרך כיפת התקרה אפשר היה לראות את הכוכבים ואת שביל החלב. קונור חזר לתחנת החקר!
״קונור — כאן!״ הוא אמר.
ליד המחשבים היה מִקבץ של כיסאות נוחים. ילדה עם שיער שחור קצר זינקה מאחד מהם. לחולצת הכדורגל שלבשה היה צמוד תג מצפן, כמו התג של קונור.
״הֵיי, טָמיקוֹ!״ אמר קונור. הוא שם לב למחרוזת הסטֶגוזאורוס המגניבה שלה — טמיקו התמחתה בדינוזאורים.
״הַיי!״ אמרה טמיקו. ״תראה — האחרים באים!״
שאר ההרפתקנים הסודיים התחילו לזרום פנימה דרך הפתח הזוהר. ילדה גבוהה וחייכנית הצדיעה להם, כמו תמיד. ״ליאה — כאן!״ היא קראה. ליאה ידעה כל פרט על צמחים וחיות.
אחריה הגיעה קיקי, שאהבה מכונות וטכנולוגיה. היא הרכיבה משקפיים ובאה בפיג’מה ושיער פרוע משינה. ״קיקי — כאן!״
״אוֹלי — כאן!״ אמר ילד ג’ינג’י בחולצת טריקו עם ציור של יער גשם.
שאר חברי הצוות התפקדו. היו שם רוֹשְׁני, שרצתה להיות אסטרונאוטית, גוּסטבו, שאהב היסטוריה וצֶ’נְג, שידע כל מה שצריך על סלעים והרי געש.
המִפְקָד הסתיים. קונור היה מלא התלהבות — עכשיו הם ישמעו מה המשימה! כולם התיישבו במקומות הקבועים שלהם סביב המפה על הרצפה.
ובאמת, על חלק מהמפה נצנץ עיגול אור. קונור זיהה את המקום מיד — דרום האוקיינוס השקט, מזרחית לאוסטרליה. העיגול גדל עד שנראה כמו מסך טלוויזיה ונראתה בו להקת לווייתנים צוללת במים. ללווייתנים היו סנפירים ארוכים ובטן לבנה.
״לווייתנים גדולי־סנפיר,״ אמר קונור.
אבל במי תבחר תחנת החקר להרפתקה הזאת? התחנה תמיד בחרה שני חברים שהיו להם ידע וכישורים מתאימים למשימה.
קונור השפיל את מבטו וראה את תג המצפן שלו מאיר. ״אני בעסק!״ צעק. הוא היה המומחה הימי של המועדון, אז זה היה הגיוני. אבל את מי יצַוותו אליו? התג של רושני הבהיק והאיר את פניה.
״מגניב!״ אמרה רושני. ״אבל אני מומחית לחלל. מעניין איך זה קשור ללווייתנים גדולי־סנפיר.״
״תֶּכף נגלה,״ אמר קונור. הוא נתן לה כִּיף. ״תחנת החקר אף פעם לא טועה!״
קיקי נגעה בלחצן של אחד המחשבים. כלי רכב עם שני מושבים עלה מהרצפה. ״הבִּיגל מוכן לצאת לדרך,״ אמרה קיקי. הבִּיגל נקרא על שם הספינה של המדען הידוע צ’רלס דַרווין. הוא נראה כמו מכונית קארטינג ישנה, עם צבע מתקלף והגה עקום.
אבל הוא יותר מסתם קארטינג, חשב קונור.
שאר ההרפתקנים הסודיים התיישבו ליד המחשבים, מוכנים לעזור לקונור ולרושני בכל דבר שיזדקקו לו במשימה שלהם.
״בהצלחה!״ קרא צ’נג.
״אני כבר מתה לשמוע על זה!״ הוסיפה טמיקו.
״תתקשרו אם תצטרכו משהו!״ אמרה קיקי.
קונור ורושני נופפו לחבריהם לשלום, ואז נכנסו לבִּיגל. קונור אחז בהגה. ״מוכנה?״ שאל.
רושני הנהנה. ״מוכנה.״
הוא רכן קדימה ולחץ על לחצן ההפעלה שבלוח הבקרה. הבִּיגל התחיל לרעוד. הברגים והאוּמים רטטו כאילו בעוד רגע יישלפו ממקומם. אור חזק הבזיק. הבִּיגל זינק קדימה, וקונור ורושני נהדפו לאחור במושבים. פתאום הם טסו במנהרת אור.
מתחתיהם התחיל הבִּיגל לשנות את צורתו. הגלגלים נעלמו. ג’ויסטיק החליף את ההגה. זכוכית הקיפה אותם. ״אולי הפעם הבִּיגל יהיה סירה!״ קונור צעק בקול רועד מעוצמת השינויים.
הם הרגישו שכשוך ענקי. קונור הביט בפליאה מבעד לחלון מעוגל וראה מים כחולים משתרעים לפניו. מעליהם עפה ציפור טרופית לבנה עם נוצות זנב ארוכות.
״זה האוקיינוס השקט!״ אמר.
רושני הצביעה על הפֵּריסקופ שהזדקר החוצה מתקרת הזכוכית של תא ההגאים.
״אנחנו לא בסירה,״ אמרה בחיוך. ״אנחנו בצוללת!״
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
