פרק ראשון: התיאוריה שביסוד העבודה שצריך לעשות
לעיסוק בניצול פסיכולוגי הגעתי כאשר חטפתי אותו על הראש. בצעירותי הייתי חבר בתנועה שוויונית. מה זה שוויונית? – קיבוץ. לא היו בינינו עשירים ועניים או בעלי זכויות וחסרי אותן זכויות. התנועה שלנו חרטה על דגלה את המטרה לבטל כל "ניצול אדם בידי אדם".
היינו שותפים שווים, כמובן, גם בקבלת-החלטות הנוגעות לחיינו. אם היו בינינו חילוקי-דעות, היה נערך דיון שלכל אחד הייתה זכות להשתתף בו – וההחלטות נתקבלו באופן דמוקרטי ברוב-קולות. רק אחרי שההחלטה נתקבלה בדרך דמוקרטית היינו מחויבים במשמעת קולקטיבית לקבל אותה. מה יכול להיות טוב מזה?... הסידור הזה קיים בכל המפלגות הפוליטיות והארגונים הוולונטריים עד היום. נבחרתי על ידי הקיבוץ שלי לוועידת התנועה ושם "חטפתי את שוק חיי", כמו שאומרים. התברר שאין שום דיון ואין אפילו זמן לדיון, אבל המון זמן מוקדש לטקסים עם תפאורה ומקהלות ומופעים, הבאים כולם ללכד ולגבש ולחזק את הרגשת ה"יחד" בלי צורך ואפילו ללא יכולת לחשוב – אבל בהזדהות עם הקיים, כלומר עם "דרכנו" בה מובילה אותנו המנהיגות הקיימת. ועוד נוכחתי שם, שאיש אינו מקשיב ברצינות על מנת להשתכנע, שאין שום שוויון בהזדמנות להשפיע על ההחלטות, אלא שהמנהיגים עושים בוועידה הזאת כבשלהם וההחלטות מוכנות מראש; שרמת הטיעונים והדיבורים היא כל-כך "פשטנות-יתר, הפשטת-יתר, והכללת-יתר" שהאלדוס האכסלי, אילו נכח, היה בוודאי בורח משם כל עוד רוחו בו. ולא זו בלבד, אלא שחשתי ברור, שאת אלה שמנסים להתנגד לבאא-באא-באא בניצוח הממסד המפלגתי, רומסים ממש בדברים בגסות שאין בה שום דמיון ליחסי חברים ושותפים, מונעים מהם יכולת ממשית להתבטא ולהשפיע. מתוך החוויה הזאת, שהייתה בשבילי טראומטית, עלה בי הרעיון שיש גם ניצול פסיכולוגי של אדם-בידי-אדם, יש ועוד איך...
בתקופה שגיששתי את דרכי להבין מה זה בדיוק ניצול פסיכולוגי, מדוע כל כך מעטים הם האנשים המודעים לקיומו, איך ובאילו אמצעים הוא פועל, ומה אפשר לעשות כדי להשתחרר ממנו ולהביס אותו – נתקלתי בתאוריה מן המוכן ש"הקפיצה" את המודעות שלי לעניין בבת אחת, ונתנה לי כלים להבין את התופעה ולהתמודד אִתה. התאוריה הזאת נקראת סמנטיקה כללית. היא איננה אחת הדיסציפלינות האקדמאיות "סמנטיקה" או "סמיוטיקה". ככל שידיעתי מגעת, לא מלמדים סמנטיקה כללית בארץ בשום מקום, ומעטים מאוד מכירים אותה.
סמנטיקה כללית כבשה את לבי באמיתות טענותיה הבסיסיות אך גם באופי האנושי של דובריה, כפי שהוא הצטייר מן הספרים והמאמרים שלהם. נשבה מהם רוח שהרחיבה את הדעת בפשטותה וברעננותה. היא הייתה ההיפך הגמור מרוח הז'רגון המקצועי הפילוסופי, המליצה האידיאולוגית, המלל האבסטרקטי. הסמנטיקאים הכלליים נצטיירו כ"חבר'ה לעניין", בלי חכמות ועם יושר אינטלקטואלי שהוביל הישר להתייחסות מעשית לבעיות האנושיות הכבדות. והם לא "עשו עניין" משחיטת פרות קדושות. הכול נאמר אצלם בלשון פשוטה ובהירה, ברוח טובה ואפילו עם הומור. בעל חוב אני להם.
אחד מדובריה הידועים ביותר של סמנטיקה כללית, סם הייאקאווה, הגדיר אותה פעם כתאוריה המוקדשת לבעיה איך לא לעשות מעצמך אידיוט. לפי מיטב ידיעתי וניסיוני, זה יותר ממה שמורי הפילוסופיה יכולים לומר לזכותה. על כל פנים, אני מוכן עד היום להזדהות בתווית "סמנטיקאי כללי", אף על פי שהתורה הזאת לא הצליחה לכבוש לה מקום חשוב בחשיבה ובתרבות המערבית ובעולם האקדמי. אני מניח שהיא יותר מדי רדיקלית לעיכול בתנאים רגילים, יותר מדי מהפכנית ביחס לתפיסות המושרשות והמקובלות, ויותר מדי פשוטה וישרה ממה שנדרש כדי לעשות רושם רציני ומכובד. בין התיאוריות הממוסדות והמלומדות, מצאתי בסמנטיקה הכללית את הילד בעל העיניים הפקוחות, האומר בפשטות את מה שכולם לא רואים, מסונוורים מן האידיאולוגיה שלהם: "המלך הוא עירום!".
סמנטיקה כללית איננה גישה חדשה לגמרי לפתרון בעיות ולריפוי מחלות חברתיות, אלא יישום מקורי של הגישה המדעית, זאת ששינתה בזמן קצר ביותר את העולם בתחומים שבהם טיפלה, ופתרה בעיות בצורה העולה על כל דמיון של הדורות הקודמים. המהפכה שסמנטיקה כללית מחוללת היא בכך, שהיא מציעה ליישם את הגישה המדעית לפתרון בעיות בתחומים שגם בימינו נשלטים על ידי גישתם הקדם-מדעית של המכשפים ורופאי האליל המודרניים: מנהיגים, בעלי חזון, אידיאולוגים, מורי הלכה, פילוסופים, פוליטיקאים ו"מעצבי דעת הציבור" למיניהם.
.jpg)
