המדריך להייטקיסט המתחיל

הקדמה

בספר זה אספר את סיפור המסע שלי בעולם הטכנולוגיה התוסס – סאגה שהחלה לא בחברת טכנולוגיה ענקית, אלא בתחום הבלוגינג הצנוע. נכון, בלוגינג! הכניסה הראשונית שלי לעולם הדיגיטלי החלה בכתיבת מחשבות ובשיתוף תובנות בפלטפורמות שונות. עם זאת הרגשתי מוגבל על ידי הגבולות של WordPress.com*. אז מה עושה חובב טכנולוגיה עם נטייה לאתגרים? בונה בלוג משל עצמו, כמובן. הרפתקת הקידוד הראשונה שלי החלה בקורס Lynda.com (כיום ידוע בשם LinkedIn Learning*), שהדריך אותי ברזי יצירת הבלוג שלי מאפס. זו הייתה צלילה למים העמוקים, אבל זה היה מרגש מאוד.

משם, התשוקה שלי הפכה לעבודה. נסחפתי בעולם התחרותי של פלטפורמת מסחר התבניות Envato*, תוך עיצוב ומכירה של תבניות HTML ותבניות WordPress. לא הכול הלך חלק, אבל בין הים הסוער של שוק זה, אחת התבניות שלי הצליחה להכות זהב, עם 25 מכירות. ניצחון קטן, אבל דחיפה משמעותית לביטחון העצמי הנרקם שלי.

ואז נכנס לזירה WooCommerce – הרחבה ל־WordPress אשר הופכת בלוג פשוט לחנות אינטרנטית שרק שמעתי עליה בעבר ושעוררה את סקרנותי. העסק של אבי היה צריך נוכחות מקוונת, וניצלתי את ההזדמנות להתנסות בכלי החדש הזה. לא ידעתי שפרויקט זה יהפוך למחויבות ארוכת הטווח הראשונה שלי בעולם הרשת. השנים חלפו, והאתר הזה עדיין עומד על תילו. אריכות ימיו ברשת העניקה לו כוח SEO* מדהים, מה שהופך אותו למגדלור בתוצאות החיפוש בכל הקשור לאביזרי רכב.

המסע שלי לא היה דרך מובנת מאליה. הוא התפתל בשבילים בלתי צפויים ובשטחים בלתי ממופים; מחברה קטנה לסטארט־אפ דינמי, ולאחר מכן לאולמות הגדולים של Google, כל פרק בחיי היה מלווה בלמידה, באתגרים ובצמיחה. עולם התכנות לא היה רק כתיבת שורות קוד; הוא הפך לקנבס שעליו ציירתי את השאיפות שלי, את החלומות שלי ואת התשוקה שלי לטכנולוגיה ולפתרון בעיות.

גם כשלבשתי את מדי הצבא והתחלתי את התפקיד שלי כחייל קרבי בהנדסה קרבית אחרי התיכון, להבת התשוקה הטכנולוגית לא דעכה. להפך, האתגרים של הצבא רק חיזקו את החלטתי לחדור לעומק עולם הקידוד. באותם הימים היה האינטרנט עדיין בחיתוליו – Web 2.0*. רק הפציע השחר, ולבירינת המערכת האקולוגית העצום שאנו מכירים עם פיתוח אתרים ואפליקציות כיום היה עדיין בראשיתו. הפשטות היחסית הזו הפכה לברכה בלתי צפויה עבורי.

בתוך הקושי בחיים בצבא, עם לוחות הזמנים הנוקשים והשגרה המפרכת, מצאתי נחמה בלמידה. האייפון 4 הנאמן שלי והמחשב הנייד הלא כל כך נייד, שדרש תמיד חיבור לחשמל, שימשו עבורי צוהר לעולם התכנות העצום. נהגתי להוריד סרטונים וקורסים ב־PHP ו־JavaScript ולנצל את כל הרגעים הפנויים שלי כדי לצפות בהם. בעודי מתכרבל תחת הכוכבים בלילה או מתגנב בין השמירות, הייתי שקוע באותם קורסים, האוזניות שלי אוטמות בפניי את העולם. המחברת שלי הייתה מלאה בהערות, בתצפיות ובנתחי קידוד חיוניים והתפתחה למעין Cheat Sheet* מותאם אישית.

כשהגיעו ההפסקות בין השמירות, לא חשבתי רק על מנוחה אלא גם על יישום. האתר של אבי הפך לשדה הניסויים שלי – ארגז חול שבו אני הופך תיאוריה למעשה. בהתחשב בסביבה הספרטנית שלי, בייחוד במיטת הקומתיים הרעועה ששימשה לי מרחב עבודה מאולתר, כל שורת קוד שכתבתי הייתה עבורי כמו מרד קטן, עדות למסירותי.

מרתק לחשוב איך אותן שנים מעצבות, אף שהן רחוקות כל כך מסביבת ההייטק הקונבנציונלית, הניחו את התשתית למיזמים העתידיים שלי. הצבא לימד אותי משמעת וגמישות, אבל דווקא הניגודיות בין העולם הזה לבין כישורי ההייטק החבויים בי היא שעיצבה באמת את המפתח שהייתי אמור להיות. המגבלות, במקום לעכב אותי, רק תדלקו את היצירתיות ואת הנחישות שלי. כל אתגר, בין שהיה היעדר מרחב עבודה מתאים או המגבלות של טכנולוגיית האינטרנט המוקדמת, היה לקפיצת מדרגה ודחף אותי לחדש ולהסתגל.

חיי הצבא שלאחר מכן פתחו סדרה חדשה של אתגרים והזדמנויות. כמו רוב הצעירים שחווים את המעבר מהצבא לחיים האזרחיים, גם אני התמודדתי עם השאלה מהי דרכי. העדיפות המיידית שלי הייתה לגשת לבחינת הפסיכומטרי, מכשול הכרחי שניצב מולי. בה בעת, הצרכים המעשיים של החיים דחפו אותי לכיוון שוק העבודה. גדלתי בכרמיאל שבגליל המערבי, בצפון הדי רחוק, ולכן האפשרויות שלי היו מוגבלות למדי. בכל זאת, זה לא היה מרכז ההייטק השוקק של תל אביב.

אחד ממסלולי העבודה הכדאיים ביותר בכרמיאל באותה התקופה היה בחברות טלמרקטינג. לא בדיוק עבודת החלומות שלי, אבל הֵי, צריך להתחיל איפשהו, נכון? אז עם תחושת מעשיות, מצאתי את עצמי צולל לעולם השיחות המנוכרות של קביעת תורים עבור אנשים בקופות חולים. זה היה עיקוף מעניין, בלשון המעטה, אבל לא ידעתי שהגורל טומן בחובו הפתעה עבורי.

שבוע אחד לתוך עבודת הטלמרקטינג שלי, בזמן שגללתי בפיד של הפייסבוק שלי במהלך הפסקה, פוסט אחד צד את עיניי. חברה מקומית קטנה חיפשה מפתח WordPress. חלק מהז'רגון בפוסט הזה צלצל בפעמונים מוכרים – מילים ומונחים שנתקלתי בהם במהלך מרתוני הקידוד הלימודיים שלי. בגחמה חשבתי, למה לא לנסות את זה? קורות החיים שלי, אם אפשר לקרוא להם כך, היו דלילים, בלשון המעטה. התגאיתי בשתי נקודות עיקריות: קישור לאתר של אבי, הפרויקט האמיתי הראשון שלי, ותג הכבוד הצנוע מהרפתקת Envato שלי: תבנית HTML שמצאה 25 קונים.

להפתעתי הרבה החברה הגיבה. הם הטילו עליי משימה – פרויקט ביתי שכלל יצירת דף נחיתה עם טופס. זה היה שטח בלתי מוכר עבורי, אבל עם העוז והנחישות שרכשתי בצבא, משכתי לילה לבן, התעסקתי, כתבתי קוד וזכיתי. אז לא היה AI שהיה אפשר לבקש ממנו לכתוב במקומי את הקוד. עם עלות השחר היה לי דף הנחיתה שלי: עדות דיגיטלית לנחישותי.

לתדהמתי, הם אהבו את העבודה! לפני שהספקתי להפנים זאת, הנחתי את אוזניית הטלמרקטינג שלי על השולחן. זה היה הצעד הראשון שלי לעבר עולם ההייטק המקצועי – עולם שחלמתי עליו, עבדתי לקראתו ועכשיו הייתי מוכן לכבוש.

לאחר שקפצתי ראש לעולם התכנות המקצועי, נפתח בפניי אופק נוסף: לימודים. להחזיק עבודה במשרה מלאה זה לא דבר פשוט, אבל כשמוסיפים לזה למידת תואר, זה כמו לנסות לטפל בחשבונות של הדירה תוך כדי רכיבה על חד־אופן. אבל הייתי נחוש. האוניברסיטה הפתוחה הפכה למקלט האקדמי שלי, שם רכשתי לבסוף תואר במדעי המחשב. בסוף לא עשיתי זאת רק כדי להוסיף שורה בקורות חיים; ביקשתי לחדור לעומק, להבין את הניואנסים ולחזק את המיומנות שלי בים הטכנולוגיה העצום.

ייתכן שתתהו, האם זה היה קשה? בהחלט. השילוב של יעדים בעבודה לשליחות אקדמית היה כמו לנסות לערבב שמן ומים. אבל ההתמודדות עם המחויבויות הכפולות הללו שכללה את המיומנויות שלי מעבר לקידוד בלבד, משמעת, נחישות והאומנות העדינה של ניהול זמן היו לטבע שני עבורי. זה היה מרתון קפדני, לא ריצה קלה, אבל כל לימוד מאוחר בלילה, כל סוף שבוע שנשרף – רק העשירו את אהבתי למלאכה וחיזקו את המחויבות שלי.

בספר זה אני לא רק משתף במסלול הקריירה שלי; אני מציע לכם שטיח שארוג מחוויות, מלמידה ומאין־ספור שורות קוד מתוקנות המשקפות הן את מאמציי המקצועיים והן את מסעי האקדמי. תקוותי היא שכל דף יעניק לכם רסיסי השראה ואולי אפילו ינחה אתכם כשאתם חוצבים את הנישה שלכם בעולם התכנות המתפתח ללא הרף.

מהצוות הקטן של העבודה הראשונה שלי אי־שם ביישוב קטן בשם טל־אל ועד לחברה הענקית והמגוונת של Google, המסע שלי היה רצוף במגוון רחב של פרויקטים, אתגרים וחשוב מכול – הזדמנויות ללמידה. חוויות אלו, בתמיכת הבסיס החזק של החינוך הפורמלי, היו כעמוד תווך חשוב בעיצוב המתכנת שהפכתי להיות.

לכל עובד הייטק שאפתן שמתחיל לקרוא בספר: עולם הטכנולוגיה הוא עצום כשם שהוא מרגש, וכל אתגר, בין שמדובר בבאג עקשן או באלגוריתם מורכב, הוא אבן דרך לקראת שליטה בעולם העצום הזה. אני מקווה שהספר שלי ישמש הן קרן אור והן עדות למה שאפשר להשיג בעזרת התמדה, תשוקה וקצת קוד. אז, חגרו חגורות ונצא למסע הדיגיטלי הזה יחד!

פרק 1:

איך סיימתי תואר במדעי המחשב תוך כדי עבודה במשרה מלאה בשלוש וחצי שנים

כשיצאתי לשוק העבודה טרי מהצבא, הייתי נרגש אבל גם קצת עצבני. היו לי כמה פרויקטים קטנים באמתחתי, ובכלל זה בלוג משחקים אשר הייתי מתחזק כתחביב, תבנית HTML גנרית שנמכרה בפלטפורמת המסחר של Envato וחנות אינטרנטית לאביזרי רכב שבניתי עבור העסק הקטן של אבא שלי, הכול מבוסס על framework* בשם WordPress. אבל לא היו לי שום הכשרה פורמלית או ניסיון מקצועי בפיתוח תוכנה.

למרות היעדר השכלה מסורתית במדעי המחשב, הצלחתי לקבל את עבודתי הראשונה בחברה קטנה לפיתוח תוכנה. הייתי אסיר תודה על ההזדמנות והחלטתי לנצל אותה עד תום.

מייד לאחר הכניסה לתפקידי החדש הבנתי שיש לי הרבה מה ללמוד. הייתי מוקף מפתחים מנוסים שהיו מוכנים לתמוך בי ולהדריך אותי. ככל שעבדתי על פרויקטים שונים וצברתי יותר ניסיון, התחלתי להרגיש בטוח יותר ביכולות שלי ובפוטנציאל שלי כמתכנת.

במבט לאחור על התקופה הזו, אני יכול לראות כמה רחוק הגעתי, אבל בזמנו הייתי פשוט אסיר תודה על ההזדמנות ללמוד ולגדול בתחום שבו בחרתי, וידעתי שזו רק תחילתו של המסע שלי כמתכנת.

כשהתחלתי ללמוד קוד, נמשכתי לטכנולוגיות נישה כמו PHP ו־jQuery. שפות ו־framework־ים אלה לא היו פופולריות כמו Java או React*, אבל הן אפשרו לי להתחיל לפתח מהר מאוד בלי הרבה הכנה מוקדמת כדי לקבל משהו שרָץ. לא צריך קומפיילר*, לא צריך ענן, לא צריך באנדלר*, לא צריך כלום – רק קובץ index.php שאפשר להפעיל בדאבל־קליק.

כשבניתי את תיק העבודות שלי והתחלתי לחפש את עבודתי הראשונה, לא הייתי בטוח באיזה אופן תשפיע ההתמקדות שלי בטכנולוגיות נישה על חיפוש העבודה שלי. חששתי שמעסיקים יראו את כישוריי פחות ערכיים או רלוונטיים מאלה של עמיתיי, שהתמקדו בשפות פופולריות יותר.

להפתעתי, טכנולוגיות הנישה שלי היו כנקודה מכרעת בחיפוש העבודה שלי. המעסיק הראשון שלי היה חברה קטנה לפיתוח תוכנה שחיפשה מישהו עם ניסיון ב־PHP ו־jQuery לצורך פרויקט ספציפי. הם התרשמו מהידע שלי על הטכנולוגיות הללו ומההתלהבות שלי מהן, והם ראו את כישוריי כמתאימים במיוחד לצרכים שלהם.

בסופו של דבר לא ממש היה אכפת לי מכך שהתחלתי בטכנולוגיות נישה. מה שהיה חשוב הוא שהיו לי הכישורים והידע שהמעסיק שלי היה צריך ושהצלחתי ללמוד טכנולוגיות חדשות ולהסתגל אליהן.

לאורך כל הקריירה שלי, למדתי שחשוב להתמקד בכישורים ובטכנולוגיות שמעניינים ומניעים אותך, ולא לנסות לרדוף אחרי הטרנדים האחרונים. כל עוד יש לכם בסיס חזק ויכולת ללמוד ולהסתגל, תוכלו למצוא את מקומכם בעולם התכנות.

לאורך השנים הראשונות שלי כמפתח אתרים, הרעיון להתחיל בלימודים אקדמיים נראה לי רחוק כמו מאדים. אם תוהים למה, הסיבה היא שהאמנתי שכבר עמדתי במקום שבו שאפתי להיות: מפתח אתרים. הריגוש שבבניית משהו מאפס והסיפוק מניפוי באגים מסובכים הספיקו לי. תואר מסורתי נראה לי כמו עיקוף מיותר ולא כמו נתיב ישיר למטרות שלי.

ובכל זאת, היו קולות, בייחוד אלו של הוריי, שהיו טובי לב אך עקשניים. כחלק מהסנטימנטים של משפחות רבות מתקופת העלייה מברית המועצות, הם החזיקו באמונה בלתי מעורערת כי השכלה פורמלית היא המפתח לא רק לכבוד, אלא גם לטיפוס בסולם ההצלחה בתעשייה. בעיניהם, ההישגים התכנותיים שלי, מספקים או מתגמלים כלכלית ככל שיהיו, חסרו את התוקף של תואר חתום ומאומת.

עם זאת, לעזוב את העבודה שלי לגמרי לא היה אפשרות. כל יום במשרד היה הרפתקה חדשה. הייתי נכנס עם חיוך רחב, להוט להתמודד עם האתגרים ועם הפרויקטים שחיכו לי. השמחה והתשוקה העצומה שחשתי בעבודתי היו בלתי ניתנות למשא ומתן, והמחשבה להחליף אותן באולמות הרצאות ובבחינות תיאורטיות הייתה מדכדכת.

אבל לחיים, כפי שהבנתי, יש דרך מוזרה להציע פתרונות דווקא כשאתה הכי לא מצפה להם.

אני זוכר לילה קר במיוחד במהלך אחד התרגילים במילואים. היינו יישובים על גבי משאית צבאית ענקית, עטופים בחשכה, כוכבים מפוזרים מעל. כשהרכב התגלגל לעבר יעדנו, העולם סביב היה מטושטש ומלא בצלליות וסילואטות. על רקע זמזום המנוע וקרקוש הרדיו מדי פעם התחלתי בשיחה עם חייל אחר; שיתפנו בסיפורים על החיים שלנו מחוץ לבועה הצבאית הזו.

כשהצגתי בפניו את הדילמה שלי – התשוקה לעבודה שלי אל מול הדחיפה של ההורים שלי לתואר אקדמי – הוא הציג בפניי אפשרות משנה חיים: האוניברסיטה הפתוחה. הוא צייר תמונה של מקום שמציע גמישות, מאפשר לי לקבוע את הקצב שלי ומבטיח שלא אצטרך לבחור בין העבודה שלי ובין תואר אקדמי.

באותו הלילה, על גבי המבצר הנע הזה תחת החופה העצומה של שמי הלילה, נשתל זרע הפשרה המציעה את הטוב משני העולמות. לא ידעתי אז כמה עוצמתית תהיה ההחלטה הזו וכיצד המסע דרך האוניברסיטה הפתוחה לא רק יפייס את ההורים שלי, אלא גם יוסיף עומק ורוחב משמעותיים להבנתי את הטכנולוגיה ואת האפשרויות הבלתי מוגבלות שלה.

כך גיליתי את האוניברסיטה הפתוחה. מפה לשם התחלתי ללמוד בה: התחלתי מקורס אחד בסמסטר קיץ, עברתי לשני קורסים בסמסטר רגיל ואז הרגשתי בנוח והמשכתי לכל התואר עם שלושה קורסים בסמסטר רגיל ושניים בקיץ. קצב זה אִפשר לי לסיים את התואר באחד־עשר סמסטרים, שהתפרסו על גבי שלוש שנים ושמונה חודשים, עם סמסטר אחד שבו לקחתי חופש וטסתי למזרח לנקות קצת את הראש.

עם הזמן, למדתי המון שיטות ודרכים כיצד לנהל את הזמן שלי בצורה יעילה וכיצד ללמוד נכון. אלו דברים שעזרו לי מאוד גם ליהנות במהלך התקופה הזו, שבה היו לי כל כך הרבה דברים על הראש. בפרק הזה אני רוצה לשתף אתכם בהם; כיצד לנהל את הזמן, איך ללמוד כאשר אין מסגרת קונבנציונלית שבה מישהו מנהל עבורנו את הזמן, מה הייתה תוכנית הלימודים שלי ובאילו כלים השתמשתי כדי להקל את חיי.

המשך הפרק בספר המלא