המוח ואני - כיצד ליצור את עצמי

מבוא

המוח האנושי הוא, ככל הנראה, המערכת המורכבת ביותר הידועה לנו.

בעמודים הבאים אסביר מעט מהתוכן הידוע לנו היום על מבנה המוח, תפקודם של חלקים שונים בו ועל התוצאה — ההתנהגות האנושית.

מטרת ההסברים היא לאפשר לכם לקבל תמונה כללית, מעניינת ורלוונטית בעיקר על האזורים המוחיים המשפיעים ישירות על תהליכי קבלת ההחלטות ועל ההתנהגות שלנו, בני האדם.

כמי שעוסק בהוראה ובטיפול משנת 1998 אני מאמין שהבנת מבנה המוח ותפקודו תעזור לכם להבין, לקבל, להאמין וליישם את התכנים השונים הקיימים בספר.

אשתדל להציג את המידע בצורה בהירה ופשוטה כך שלא יידרש ידע מקצועי קודם על מנת להבין את המבנים השונים ואת הקשרים ביניהם.

מבנה המוח (אנטומיה)

במהלך החיים העובריים מתרבים תאי הגוף ומתמיינים למערכות שונות. מערכת העצבים נוצרת כמשטח של תאים שמתקפל ליצירת צינור. אחד מקצוות הצינור ממשיך ומתפתח ליצירת המוח כפי שאנו מכירים אותו בתוך הגולגולת.

החלוקה הבסיסית ביותר של מערכת העצבים היא למערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה) ולמערכת העצבים הפריפרית (כל שאר העצבים הקיימים בגוף כגון בגפיים, בבטן ובפנים).

המוח עצמו מחולק למספר אזורים:

1. המוח הגדול
2. המוח הקטן
3. גזע המוח

המוח הגדול, שהוא הנושא העיקרי בספר, מחולק לשני חצאים (המיספרות) — ימני ושמאלי המחוברים ביניהם על ידי ‘כפיס המוח׳ (corpus callosum) הכולל מאות מיליוני ‘חוטים׳ (אקסונים) המעבירים ביניהם אותות חשמליים המייצגים מידע, וכך משמש כפיס המוח גשר להעברת מידע בין ההמיספרות.

כל אחת מההמיספרות מחולקת לאונות — אזורים במוח, הנמצאים אצל כולנו באותו המקום, והם בעלי תפקידים ידועים ואחידים בקרב בני האדם (אם כי ישנם יוצאי דופן).

נוירונים הם התאים החשובים ביותר במערכת העצבים והם האחראים על העברת האותות החשמליים. אותות אלו מייצרים את המידע שבו עוסק המוח ללא הרף.

מבנה הנוירון השכיח כולל גוף (דמיינו כדור קטן ובתוכו מבנים זעירים) שממנו יוצאות שלוחות. לנוירונים יש שלוחות קצרות (דנדריטים) הקולטות מידע חשמלי מנוירון אחר ומעבירות אותו לכיוון גוף התא (כך הנוירון ‘שומע׳ מה הנוירון הקודם ‘אומר׳ לו). מאזור אחר בגוף הנוירון יוצאת שלוחה ארוכה (אקסון) המעבירה מידע לנוירונים הבאים (כך הנוירון ‘מדבר׳ אל הנוירון הבא). אקסונים המעבירים מידע בתוך המוח הם קצרים, אך אלו המעבירים הוראות דרך חוט השדרה לתנועות שרירי הרגליים עשויים להגיע לאורך של מטר ואף יותר (חשבו על גובהם של שחקני כדורסל ב־NBA).

מהירות ההולכה של האות החשמלי באקסון עשויה להגיע למאות קמ״ש (מעל 100 מטרים בשנייה). מהירות זו מאפשרת לנו לקבל כמעט מיידית מידע מהחושים אל המוח, לעבד אותו, להחליט מה משמעותו, לבחור אם וכיצד להגיב ואז גם לשלוח הוראות פעולה לחלקים אחרים בגופנו.

הנוירונים לא ממש נוגעים זה בזה. ישנו מרווח זעיר בין קצה האקסון של העצב המוסר מידע לדנדריט של העצב המקבל. מרווח זה נקרא סינפסה (synapse) ובו יש נקודת האטה בהעברת המסר. בקצה האקסון קיימים חומרים המכונים מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטרים) ובהתאם למסר החשמלי המגיע מגוף הנוירון אל האקסון, משתחרר למרווח הסינפטי המוליך העצבי הנכון בכמות ובזמן המתאימים. בדנדריט של התא המקבל ישנם קולטנים (רצפטורים) ספציפיים לכל מוליך עצבי. זוהי דרך העברת מידע כימית. כאשר המוליך העצבי נקלט בדנדריט של התא המקבל, מתחיל שם שוב אות חשמלי העובר מהדנדריט אל גוף התא ומשם אל האקסון שלו ואז אל הנוירון הבא...

האות החשמלי עובר דרך גוף הנוירון לאקסון ומשם דרך סינפסה כימית לדנדריט של הנוירון הבא

כך, למעשה, תהליך העברת המידע כולל אות חשמלי — אות כימי — אות חשמלי וכן הלאה.

כיצד פעילות חשמלית־כימית כזו יוצרת דברים מורכבים כמו שפה, הבנה, תודעה, רגשות, שליטה בדחפים, יצירתיות וכולי?

אני לא בטוח שאי פעם נבין לגמרי.

״עם המוח שלנו אף פעם לא נבין את המוח שלנו״
(ד״ר חנינא קכל)

תפקוד המוח (פיזיולוגיה)

הפעילות המתקיימת באזור מוח נתון תלויה באזורי המוח האחרים שאליהם הוא קשור. לדוגמה: אזורים בהמיספרה השמאלית הקרויים על שם פרופ׳ קרל ורניקה (Wernicke) ופרופ׳ פול ברוקה (Broca) אחראים על הבנת מילים ויצירתן, בהתאמה. אזורים בהמיספרה הימנית אחראים על המרכיבים הניגוניים (פרוזודיה) של השפה אשר מייצרים את המשמעות הרגשית של המילים והמסרים.

החלק החיצוני של המוח מסודר בשכבות ומכונה קורטקס (קליפת המוח — ‘החומר האפור׳ המפורסם). בקורטקס נמצאים גופי הנוירונים ומהם נמשכים האקסונים אל החלק הפנימי של המוח ואזורים נוספים. אקסונים אלו מצופים בשכבת מיאלין (myalin) שומנית (בדומה לציפוי של חוטי חשמל) המשמרת את מהירות ההולכה העצבית, וצבעה לבן (‘חומר לבן׳). גם בחלק הפנימי של המוח יש מרכזים של חומר אפור האחראים על תפקידים שונים.

לדוגמה, הקורטקס המוטורי (אזור החוצה את המוח לרוחב בצורת קשת מתחת לגולגולת, בערך בקו האוזניים) אחראי להתחיל את ההוראה לתנועות (מוטוריקה) שתסתיים בהפעלת השרירים המתאימים. גרעיני הבסיס (basal ganglia) הם מצבורי חומר אפור במעמקי המוח שאחד מתפקידיהם הוא בחירת התגובה התנועתית הטובה ביותר מבין מספר אפשרויות קיימות.

למוליכים העצביים (דופמין, סרוטונין, נוראדרנלין, אצטילכולין ועוד) יש השפעות התלויות בעצם קיומם ובמידת הפרשתם אל הסינפסה, אך ההשפעה תלויה גם באזור המוח שבו הם מופרשים. הפרעות בהפרשת הדופמין עלולות לגרום הפרעות תנועה כמו במחלת פרקינסון או הפרעות בניהול המחשבות וההתנהגות כמו בהפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD – attention deficit and hyperactivity disorder) שכונתה בעבר הפרעת קשב וריכוז.

התנהגות

חלק גדול מהתנהגויות בעלי החיים בכלל ובני האדם בפרט נקבע על ידי תהליכים תוך־מוחיים. חלק מהן נקבע באופן מודע מתוך מחשבה (הניתנת לתיאור בעזרת מילים) וחלק נוצר באופן לא מודע כתגובה אוטומטית לגירוי כלשהו — רפלקס.

גירויים הגורמים לתגובה עשויים להיות ממקור חיצוני כגון רעש חזק, קור וריח של עשן או ממקור פנימי כגון רעב, עייפות, מחשבות ושינויים הורמונליים.

מצבים בסביבה החיצונית או הפנימית הנקלטים על ידי המוח עוברים תהליכי עיבוד, וחלקם גורם שינויים מחשבתיים, רגשיים והתנהגותיים. שינויים אלו הם תגובות לגירויים, אולם ככל שמדובר ביצור מפותח ובעל יכולות מוחיות מורכבות יותר (כגון בני אדם), התגובות לגירוי מסוים אינן קבועות והן תלויות במידה זו או אחרת בתהליכי קבלת החלטות. לדוגמה, הגירוי שאני חש מפרוסת עוגת שוקולד טעימה הנמצאת מולי עשוי לגרום לי להושיט יד ולאכול אותה, אך אם איזכר בתוצאות בדיקת הדם שעברתי לאחרונה אני עשוי לבחור לוותר על העוגה או לפחות לבחור לאכול פרוסה קטנה יותר.

על מנת לקבל החלטה, על המוח לקבל מידע על הגירוי (החיצוני או הפנימי), להבין את משמעותו ו׳למשוך׳ מידע רלוונטי מהזיכרון (במקרה של עוגת השוקולד — מה היו רמת הכולסטרול והסוכר בבדיקת הדם האחרונה שלי). השלב הבא הוא הצגת מספר אפשרויות פעולה רלוונטיות ואז בחירת זו המתאימה ביותר על ידי ביטול כל שאר האפשרויות.

אז כיצד ניתן להחליט מה הבחירה המתאימה ביותר? למיטב ידיעתנו, ישנם אזורים במוח המקודדים ערך (חיובי או שלילי) ועוצמה (ציון גבוה או נמוך) למשמעות הגירויים ואפשרויות התגובה.

זהו תהליך פיזיולוגי מהיר שהתפתח לאורך האבולוציה על מנת לעזור לנו לשרוד בתנאים הקשים ששררו בעבר. אם הייתם נתקלים אז בעוגת שוקולד אין ספק שכדאי היה שתאכלו אותה כי אי אפשר היה לדעת מתי תגיע מנת המזון הבאה. היום, לעומת זאת, לא חסרות עוגות שוקולד. מה שחסר הוא התאמת מערכת קבלת ההחלטות לתנאים שבהם אנו חיים.

שתי מערכות עיקריות מעורבות בקבלת ההחלטות שלנו — המערכת הלימבית (מערכת במעמקי המוח המייצרת את הרגשות) והמערכת הפרה־פרונטלית (המערכת הקדם מצחית, prefrontal cortex) המייצרת מחשבות הניתנות להסבר במילים, במשפטים ובמסרים מורכבים.

המערכת הלימבית העתיקה מייצרת רגשות שנועדו לגרום להתנהגויות הישרדותיות.

האזור הפרה־פרונטלי החדש עוסק בחשיבה, הסבר, תכנון וניהול ההתנהגות

המערכת הלימבית עתיקה מאוד, קיימת גם בבעלי חיים פרימיטיביים, ומכונה לעיתים ‘מוח זוחלים׳, החלטותיה עוסקות בעיקר בשאלה איך להגיב ‘כאן ועכשיו׳ כדי לשרוד. היא זו שגורמת דחף לאכול את פרוסת העוגה עתירת הקלוריות.

המערכת הפרה־פרונטלית היא החדשה ביותר באבולוציה (חלק מה־neocortex) ומאפשרת איסוף מידע רב יותר, הכנסתו למערך השיקולים ובכך קבלת החלטה שתתרום לבעל החיים בטווח הרחוק.

בהרצאות אני מגדיר ש״דחף הוא הפתרון של המערכת הלימבית לבעיה שהוצגה למוח״. ״אני רעב״, הפתרון — ״הושט יד לאכול״. ״אני רואה משהו בזווית העין משמאל״, הפתרון — ״סובב את הראש שמאלה״. היכולת של המערכת הפרה־פרונטלית לעצור את הדחף יכולה לשרת את האינטרסים של האדם לטווח הארוך, למשל על ידי הצעה לחלוק את פרוסת העוגה עם אדם אחר ובכך ליצור קשר חברתי שיעזור לשניהם לשרוד לאורך זמן ואף ליצור שיתוף פעולה שיעזור להשיג ‘עוגות׳ נוספות בהמשך.

אם כן, ההחלטה מהי הפעולה הנכונה ביותר תלויה במערכת קבלת החלטות הכוללת את החלק של מערכת פרימיטיבית מהירה ומערכת חדשה ואיטית (יחסית).

אם נתייחס למכלול חיינו כשרשרת אין־סופית של גירויים הנכנסים למוח, עוברים עיבוד ושקלול ומייצרים תגובות הגורמות תוצאות וגירויים נוספים, הרי שהמרכיב הקריטי ביותר בקביעת מסלול החיים הוא התהליך המורכב של קבלת החלטות — העבודה המשותפת והמאוזנת (או לא) של המערכת הלימבית והמערכת הפרה־פרונטלית.

אם אתם רוצים לשפר את התוצאות בחייכם עליכם לשנות את ההחלטות שאתם מקבלים: ההחלטות האישיות, המשפחתיות, החברתיות, התזונתיות, התנועתיות, הרגשיות ואף המחשבתיות שלכם.

אתם קוראים את תחילתו של הספר שכתבתי, כלומר קיבלתם החלטה לתת לעצמכם צ׳אנס! אני שמח על כך, ואני מאמין שאם תמשיכו ותקראו ותאמצו את ההמלצות המופיעות בספר, התוצאות בחייכם ישרתו ויקדמו אתכם ואת הקרובים אליכם במשך שנים.

אני את שלי עשיתי.

עכשיו תורכם.

בהצלחה,

בשמחה ובאהבה,

ד״ר אלון קכל