מעבר לקופה
הלילה בו מתו האוטובוסים - מתוך צינורות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הלילה בו מתו האוטובוסים - מתוך צינורות
הלילה בו מתו האוטובוסים - מתוך צינורות
הלילה בו מתו האוטובוסים - מתוך צינורות

הלילה בו מתו האוטובוסים - מתוך צינורות

אתגר קרת

עוד על הספר

ניתן לרכישה בכרטיסיית ספרים דיגיטליים ניתן לרכישה בכרטיסיית סיפורים קצרים
צילום:Stephan Röhl

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

לקרוא עוד...

נושאים

קצרים

הספר מופיע כחלק מ -

צינורות
צינורות

תקציר

כולם עדיין ממתינים בתחנות אבל השמועה מתחילה לחלחל - האוטובוסים נכחדו מהעולם.

**שימו לב, זהו סיפור קצרצר**

לקרוא עוד...

פרק ראשון

המתנתי על ספסל התחנה, בלילה בו מתו האוטובוסים. בוחן את החורים המנוקבים בכרטיסייה, מנסה לחשוב כמו מה הם נראים. היה שם חור אחד שהזכיר ארנב, אותו הכי אהבתי. האחרים, לא משנה כמה זמן הסתכלתי עליהם, המשיכו להיראות כמו חורים. ״שעה אנחנו מחכים,״ רטן הזקן מנומנם, ״אפילו יותר מזה. החברות של האוטובוסים, ייקח אותם השד. 

המשך העלילה בספר המלא

לקרוא עוד...
צילום:Stephan Röhl

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

עוד על הספר

ניתן לרכישה בכרטיסיית ספרים דיגיטליים ניתן לרכישה בכרטיסיית סיפורים קצרים

נושאים

קצרים

הספר מופיע כחלק מ -

צינורות
צינורות
הלילה בו מתו האוטובוסים - מתוך צינורות אתגר קרת

המתנתי על ספסל התחנה, בלילה בו מתו האוטובוסים. בוחן את החורים המנוקבים בכרטיסייה, מנסה לחשוב כמו מה הם נראים. היה שם חור אחד שהזכיר ארנב, אותו הכי אהבתי. האחרים, לא משנה כמה זמן הסתכלתי עליהם, המשיכו להיראות כמו חורים. ״שעה אנחנו מחכים,״ רטן הזקן מנומנם, ״אפילו יותר מזה. החברות של האוטובוסים, ייקח אותם השד. 

המשך העלילה בספר המלא