מעבר לקופה
ניילון - מתוך צינורות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ניילון - מתוך צינורות
ניילון - מתוך צינורות
ניילון - מתוך צינורות

ניילון - מתוך צינורות

אתגר קרת

עוד על הספר

ניתן לרכישה בכרטיסיית ספרים דיגיטליים ניתן לרכישה בכרטיסיית סיפורים קצרים
צילום:Stephan Röhl

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

לקרוא עוד...

נושאים

קצרים

הספר מופיע כחלק מ -

צינורות
צינורות

תקציר

טירון שבע השפלות לומד בדרך הקשה על חשיבות הניילון.

**שימו לב, זהו סיפור קצרצר**

לקרוא עוד...

פרק ראשון

הסמל לקח את תחבושתו המנוילנת של אלון ודחף אותה לתוך הדלי. בועות אוויר הופיעו על פני המים. הסמל התעלם מהן והמשיך ללחוץ את התחבושת לקרקעית, חיוך מזלזל על פניו. אלון לא הצליח להחניק בתוכו את התחושה, שהסמל מנסה, בלי כל סיבה, להטביע את תחבושתו, תחבושתו האישית.

זרם הבועות הפסיק. הסמל הוציא את ידו מהגיגית ובחן את הגווייה הלחה בבוז. ״לזה אתה קורא ניילון, חסין? יש בפלסטיק הזה חור בגודל כּוּס.״

המשך העלילה בספר המלא

לקרוא עוד...
צילום:Stephan Röhl

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

עוד על הספר

ניתן לרכישה בכרטיסיית ספרים דיגיטליים ניתן לרכישה בכרטיסיית סיפורים קצרים

נושאים

קצרים

הספר מופיע כחלק מ -

צינורות
צינורות
ניילון - מתוך צינורות אתגר קרת

הסמל לקח את תחבושתו המנוילנת של אלון ודחף אותה לתוך הדלי. בועות אוויר הופיעו על פני המים. הסמל התעלם מהן והמשיך ללחוץ את התחבושת לקרקעית, חיוך מזלזל על פניו. אלון לא הצליח להחניק בתוכו את התחושה, שהסמל מנסה, בלי כל סיבה, להטביע את תחבושתו, תחבושתו האישית.

זרם הבועות הפסיק. הסמל הוציא את ידו מהגיגית ובחן את הגווייה הלחה בבוז. ״לזה אתה קורא ניילון, חסין? יש בפלסטיק הזה חור בגודל כּוּס.״

המשך העלילה בספר המלא