הכבוד האבוד של היהודי ההונגרי

הקדמה

בין שתי המלחמות ברוב מדינות אירופה, - בעיקר במדינות הלאום החדשות שנוצרו אחרי הסכמי ורסאי בשנים 1919-1918 התהוו בישויות המדיניות החדשות שתי מחנות עיקריים. הלכו וגברו במסגרות המדיניות החדשות זרמים לאומניים ששאפו למזג תנועות משיחיות קלריקאליות ולאומניות שמסתמכות על העבר ההיסטורי של עמים אלה — על "החזרה העטרה ליושנה" — מיתוסים מן העבר וכנגדם הופיעו תנועות ליברליות עם גישה של ראיה אוניברסאלית של זכויות אדם- שכולם שווים בלי הבדלי גזע עור ומין־של עולם נאור . האלמנטים המאחדים במסגרת הזרם הלאומי־נאציונליסטי איפשר איחוד בין הגוונים השונים של הלאומנות הקלריקאלית, ובמקביל זירז התעצמות התנועות הליברליות

אלו האחרונים, בכל מדינה היו מפוצלים על דקויות ביניהן. הליברלים לא פעם התנצחו ביניהם — על הכבוד של מי צודק יותר במאבקו למען החופש ושויוןוגם מספרית כולם ביחד היו בשלב מסויים בין שתי המלחמות במיעוט מול התנועות הלאומניות בארצותיהם . גם בימין היו מלחמות כבוד בין הזרמים אבל במדינותרבות מצאו דרכים לשיתופי פעולה גם בזכות איזה מנהיג כריזמתי ששאב לשורותיו את רוב עם עם סיסמאות לאומניות נבובות והפלגניות כלפי יריבי הלאומנות . כך לעשור או שניים היה רוב ללאומנות ולזרמים פשיסטיים

זה הבסיס הראשוניבמחקר שלי במאבקי הכוח בין אליטות ליברליות מול מגמות פשיסטיות באירופה.

אני עשיתי צעד נוסף כאשר בחרתי חברה — חבל טרנסילבניה - שיש בה שתי קבוצות אתניות שנלחמות על הבכורה במתחם הטריטוריה בה הם חיים .אם התיאור של שני כוחות לאומנים וליברלים הקשה על החברה המונו־אתנית על אחת כמה בחברה רב אתנית שבה בכל קבוצה פעלו שתי הזרמים, הליברלי והלאומני בו זמנית ולא פעם היה אינטראקציה כל הזרמים של כל אתניים אלה נגד אלה

בספר זה אני מפתח על פני כ 60 עמודים את הצד התיאורטי של מלחמות הכבוד בכל הזרמים ולאחר מכן על כל יתר הספר אני פורש מקרה חקר של מחוז טרנסילבניה — רומנים, הונגרים ובתווך היהודים- בתקופה הנידונה- בין שתי מלחמות העולם.

מבוא

בספר זה אנסה לבחון אירועים היסטוריים במבחן של רגשות. דחפים של מנהיגים, וגם של אנשים מן הישוב שמתייחסים למעשים של עצמם ושל אחרים בפריזמה לא רציונאלית, ולא תועלתנית למעשיהם שלהם ושל זולתם. המיקוד יהיה על היחס אל "האחר" השונה, כציר מרכזי של הספר. אשתדל לבחון רגשות של קבוצה אתנית אחת כלפי זולתה, כאשר הם גרים בשכנות, בתחרות, ובעוינות ובחשדנות זה לזה. מקרה החקר יהיה חבל טרנסילבניה.

האם יש עמים עבורם הכבוד חשובה פחות מאשר לעמים אחרים? זאת תישאר שאלה פתוחה שספר זה לא יטפל בה. יש סכנה בקביעות כאלה לגלוש להפרת התקינות הפוליטית או לפחות כותב המחקר זה עלול להיות מואשם בכך. קשה לדמיין שלאדם פשוט או משכיל הכבוד הוא דבר זניח. יכול לקרות שלא כל אחד ייאבק באותה תעוזה עבור כבודו

***

יעדו המרכזי של ספר זה הוא לברר את מעמדו של האתנוס היהודי בטראנסילבניה בתקופת השלטון ההונגרי (1918-1867), דרך תקופת השלטון הרומני (1940-1920), ואת דרכי ההתמודדות של הקהילה היהודית בתקופה של חילופי שלטון. לשם כך נזהה את התהליכים שהובילו להיווצרותו של הרעיון הלאומי בקרב הקבוצות האתניות השונות בטרנסילבניה תוך בחינת תיזות שונות של תיאורטיקנים אחדים, הדנות בצמיחת הלאומיות באירופה.

חקר של חבל או מדינה רב־אתנית מעלה מספר שאלות ראשוניות הנוגעות להיבטים הפוליטיים, החברתיים, הכלכליים והתרבותיים של החבל ולתדמיתו, כגון איזו קבוצה אתנית נמצאת בשלטון, מה גודלה היחסי באוכלוסייה, מה יחסה כלפי הקבוצות האחרות, מה כוחה הכלכלי והחברתי ומה הדימוי שלה בעיני עצמה ובעיני אחרים. כל השאלות האלה נוגעות לזמן נתון, מכיוון שבשלב מסוים קבוצה אתנית אחרת עשויה להגיע לשלטון, וכתוצאה מכך ישתנה כל המערך במדינה או בחבל הארץ.

חבל טרנסילבניה היה במאה ה-18 ובמחצית הראשונה של המאה ה-19 (עד 1867), חלק מן האימפריה ההבסבורגית. בשנים 1918-1867 היה השטח שבו התקיימה פעם האימפריה הזאת תחת שלטון משותף של אוסטריה ושל הונגריה. לכן כונו השנים האלה בשם "התקופה הדואלית".

מהבחינה הגיאופוליטית והגיאו־תרבותית שכנה טרנסילבניה בשוליה המזרחיים של המונרכיה האוסטרו־הונגרית. מיקומה, בפאתיה המזרחיים של מערב אירופה מצד אחד ובקצוות המערביים של מזרח היבשת מן הצד האחר, הציב אותה בצומת של תרבויות שתיווכה בין הרוח הווינאית לבין סערות הבלקנים. לכאן זרמו רעיונות הן מן המזרח והן מן המערב. בגבולותיה של טרנסילבניה — בדרום ובמזרח — מעבר להרי הקרפטים, השתרעה הממלכה הרומנית הישנה (Vechiul Regat al Romaniei), הקרויה גם "הרגאט", ובצידיה המערביים והצפוניים היו שאר חלקיה של המונרכיה האוסטרו־הונגרית. כאמור, פרט לשתי הקבוצות האתניות הגדולות ביותר, זו של הרומנים וזו של ההונגרים, היו בטרנסילבניה גם מיעוטים קטנים, קבוצות של לאומיות של פזורה (diaspora) שהיו מנותקות ממולדתו, כגון הסקסונים והשוובים מגרמניה והיהודים — שבתקופה הנידונה כאן היו חסרי מולדת פוליטית.

טרנסילבניה הועברה מהונגריה לרומניה בעקבות חוזה טריאנון(1920 - Trianon). אמנם להלכה, כאמור, טרנסילבניה היתה חלק מן המונרכיה הדואלית, אבל למעשה החבל היווה חלק אינטגרלי מהונגריה רבתי. בספר זה נכנה זאת: "התקופה ההונגרית" (1918-1867) ומאז 1918 ועד 1940 היה החבל דה־יורה חלק מרומניה, להלן נכנה פרק זמן זה בשם "התקופה הרומנית".

מבחינה אדמיניסטרטיבית, בתקופה שאחרי 1918 היה חבל זה מורכב מארבעה אזורים: "הנסיכות ההיסטורית של טרנסילבניה", קרישנה (Crisana), מרמורש (רומנית — Maramures; הונגרית — Maramaros) ובנאט (Banat). ספר זה מתמקד בתקופה הרומנית — בין שתי מלחמות העולם — אבל כדי להבין את דינמיקת היחסים הבין־אתניים ואת מעמדם של היהודים לאחר חילופי השלטון, יש לסקור את המצב גם בתקופה ההונגרית. יתרה מזאת, יש להעיף מבט לאחור עד ל"אביב העמים" ב-1848 — "התקופה ההבסבורגית הניאו־אבסולוטית" (האחרונה), כדי לאמוד את השינויים בהתנהגות האתנית בחבל זה.

על פי מפקד שביצעו ההונגרים בשנת 1910, האוכלוסייה הכוללת בטרנסילבניה מנתה כ-5.2 מיליון תושבים. 53.8% מתוכם היו רומנים, 31.6% הונגרים, 10.7% גרמנים, חלקם סקסונים וחלקם שוובים, ו-3.5% יהודים — שהיוו קרוב ל-183,000 נפש¹.על אלה יש להוסיף מיעוטים קטנים, כגון רותנים בצפון, סרבים בדרום מערב, ארמנים וצוענים בחלקים שונים של החבל. במפקד רומני משנת 1930 נרשמו עלייה מסוימת בשיעור הרומנים באוכלוסיית החבל (57.8%), ירידה משמעותית של כ-7% באחוז ההונגרים (24.4%) וירידה מזערית במספר היהודים².

לפי הגדרה גיאו־פוליטיות של הולי קייס (Holly Case)3 הדימוי הלאומני הרומני וההונגרי, כלומר, טרנסילבניה נמצאית בליבה של האומה בגבולותיה המזרחיים של מלכות ההונגריה ובבגבולותיה המעריביים ביותר של רומניה הגדולה

לדעתי, גם אחרי הסכמי טריאנון (1920), כפי שאציג בהמשך הספר, חבל טרנסילבניה נשארה ב"נפשה" של הלאומיות ההונגרית, וזאת למרות שהוא כבר היה מחוץ לגבולותיה הפוליטיים.

***

אם מבקשים להבין את מערכת היחסים האינטר־אתניים בחבל או מדינה רב־אתנית כגון טרנסילבניה, אנחנו נצטרך לבחון מספר שאלות ראשוניות הנוגעות להיבטים הפוליטיים, החברתיים, הכלכליים והתרבותיים של החבל ובמקביל לתהות על תדמיתם של האתני השונים בעיני עצמם ובעיני זולתם. גם חשובה גודלה של קבוצה, בידי איזו מהן נמצא השלטון ואמצעי האכיפה. השאלות האלה נוגעות לזמן נתון, מכיוון שבשלב מסוים קבוצה אתנית אחרת עשויה להגיע לשלטון, והחליף את רעותה במעמד זה, וכתוצאה מכך ישתנה מערכת היחסים האתניים בחבל הארץ הנידון כאן.

לקשר בין לאומיות וכבוד אתני יינתן משקל מיוחד בספר זה- ולאורו תיבחן מעמדו של האתנוס היהודי בטראנסילבניה בתקופת השלטון ההונגרי (1918-1867), והמעבר לתקופת השלטון הרומני (1940-1920) תוך בחינת דרכי ההתמודדות של הקהילה היהודית בתקופה של חילופי שלטון. לשם כך נזהה את התהליכים שהובילו להיווצרותו של הרעיון הלאומי בקרב הקבוצות האתניות השונות בטרנסילבניה תוך בחינת תיזות שונות של תיאורטיקנים אחדים, הדנות בצמיחת הלאומיות באירופה.

***

המאבק ההיסטורי שניהלו בני העם הרומני ובני העם ההונגרי על השלטון בטרנסילבניה מצא את ביטויו במישורים שונים ולא פסחה גם על הויכוחים בפרשנות הסטטיסטית של שפות השגורות בטרנסילבניה. הנתונים הסטטיסטיים, שהוצגו בדרך שהטתה את הכף לטובת צד זה או אחר. אמנם אין ויכוח בין שני העמים על כך שהן בתקופה ההונגרית והן בתקופה הרומנית הקבוצה האתנית הרומנית היתה הגדולה ביותר בחבל וההונגרים הגיעו למקום השני, אבל המאבק בין שני העמים התנהל בכל התקופות. היהודים שימשו בין היתר, כלי במלחמה הסטטיסטית התמידית הזאת. בתקופה ההונגרית, כל מי שהיה דובר הונגרית — ורוב יהודי טרנסילבניה השתייכו לקטגוריה הזאת — נרשם כהונגרי. מנגד, במפקד שנערך בשנת 1930 שידלו הרומנים את היהודים להצהיר על עצמם כעל דוברי אידיש במספרים העולים על המצב בפועל, בעוד שרבים מביניהם המשיכו לדבר הונגרית.⁴ התכלית של מעשה זה הייתה להקטין את מספרם של דוברי ההונגרית בממצאים הסטטיסטיים. שתי הקבוצות האתניות הגדולות עשו אפוא שימוש ביהודים, כל אחת בתקופה שבה שלטה בחבל, כדי להגדיל את האחוז היחסי שלהן בין תושבי טרנסילבניה. המניפולציות האלו יכולות להיות אחד ההסברים לירידה במספר ההונגרים במפקד שנעשה ב-1930, אם כי ידוע שאחרי 1918 גם הייתה הגירה מסוימת של הונגרים למדינת הלאום ההונגרית. המיעוט היהודי נקלע אפוא בתווך, בין שתי הקבוצות האתניות העיקריות של טרנסילבניה.

מיעוט נוסף — הגרמני — היה קבוצה סגורה למדי ולא שימש סלע מחלוקת בין שתי הקבוצות הראשיות. בתקופה ההונגרית הכריזו הגרמנים על נאמנותם לשלטונות בודפשט, ומיד אחרי 1918 הם עשו כן כלפי רומניה, בעודם ממשיכים לנהל חיים עצמאיים פחות או יותר. לא נוצרו מתחים מיוחדים בינם לבין היהודים, לפחות לא לפני 1933.⁵ שנת עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה

בספר זה, שבמרכזה עומדת שאלת הזהות היהודית תורחב היריעה אל מעבר להתנהגות היהודית ותיבחן ההתנהגות האתנית של הקבוצות האחרות שבתוכן חיים היהודים. כל חברה מתאפיינת במבנה אתני מסוים, העשוי להשפיע רבות על גיבוש הזהות היהודית בתקופה של פוסט אמנציפציה. כדי להבין את השינויים שחלו בזהות היהודית בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, ייבחנו במקביל שלושה אתני (ethnie) שחיו בחבל טרנסילבניה: רומנים, הונגרים ויהודים, לפני 1918 ואחריה. בחינת הזהות הרומנית וההונגרית בחבל תסייע להבין את המהפכים שחלו בזהות היהודית.

בספר זה יצאתי למסע היכרות עם איטלקטואלים רומנים, הונגרים ויהודים, בנסותי לברר האם היה סיכוי כלשהו לשיח רעיוני ביניהם, שיח שמטרתו מפגש רעיוני שיאפשר קיום משותף, או שמא היה שיח כזה חסר סיכוי מלכתחילה, כשם שהתברר הדבר אחרי 1918. אכן, לאחר הקמת מדינות הלאום השונות באזור, עלה כי מדינת הלאום התקשתה מאד ל"עכל" את האתנוס האחר.

***

בספר זה ננסה לתהות על המושג זהות אתנית הן במישור התיאורטי והן במישור המעשי. הנחת הספר היא שזהות היא עניין של שייכות — במקרה שלנו לאתנוס מסוים — וכי אין מדובר בנתון יציב; חלים בו שינויים, שיכולים להיות תולדה של שינויים סביבתיים. הפרמטרים המשפיעים על נתון זה הם תקופה, מקום והחלטות של גורמים בינלאומיים לגבי האתנוס הספציפי ולגבי הסביבה שבה הוא שוכן.

מענין לבדוק- לפני שנכנסים לשאלות של זהויות אתניות בטרנסילבניה כיצד תיאורטיקנים שונים בוחנים את משמעות שאלת הזהות: היסטוריונים, סוציולוגים, אנתרופולוגים ופסיכולוגים בשאלת צמיחת הלאומיות וחיבוטי הזהות.

במישור התיאורטי ייבדקו תיאוריות קלאסיות ומודרניות, לצורך הבנת צמיחת הלאומיות במערב אירופה ובמזרחה של היבשת. ייבחנו תיאוריות⁶

***

נשאלת השאלה אם קיימת זהות אתנית. אם זהות אתנית היא גורם אימננטי ומחולל, כמו שטוענים אחדים מהתיאורטיקנים לעיל, או שגורם זה אינו קיים כלל, אלא מומצא על ידי בעלי עניין, כמו שטוענים אחרים . לטענתי, הזהות האתנית חיה וקיימת לכל הפחות לגבי מי שמאמין בקיומה, ודי בכך כדי לעשותה גורם מחולל בהיסטוריה.

לצורך זה בדקתי מקורות היסטוריים, כגון חומר ארכיוני ועיתונות בת התקופה — ובעיקר מאמרים שמביעים עמדות בשאלות שיועלו כאן. מאמרים אלה, של יהודים ולא יהודים (הונגרים רומנים וגם אחרים), ישמשו כדי להדגים את יחסים הבין־אתניים בחבל.

ספר זה יעלה שאלות על היחס בין זהות ושייכות, בין זהות ותחושת אמון כלפי קטגוריות השייכות: האם תמיד יש יחס ישיר בין מוצא אתני לקטגוריית השייכות; מה כוחה של התרבות בקביעת השייכות; האם הוא מכריע? האם בחירת שייכות אחרת, שונה מזו של קבוצת המוצא, היא בחירה ממש או תוצאה של גורמים חיצוניים; האם היא נובעת משיקול תועלתני או משיקול של רגש?

הנחת העבודה של ספר זה היא שיחסים "טובים" שהיו בין האתנוס ההונגרי לאתנוס היהודי לפני 1918 ייתנו את אותותיהם לאחר שהלאום ההונגרי השולט בחבל יאבד את כוחו החוקתי לטובת הלאום שהיה תחת שליטתו בעבר, הלאום הרומני. וכשהאחרון יגיע לשלטון, אחרי 1918, הוא מן הסתם יזכור זאת לקבוצה האתנית שששלטה בו ביד רמה — ההונגרים. הוא גם לא ישכח את "סוכניו" של ה"מדכא" — היהודים. האתנוס הרומני יראה בתרבות ה"עלית" בעיני עצמו, של האתנוס ששלט בחבל בעבר איום מתמיד, שעליו יש לגבור בכוח באמצעות יצירת תכנים תרבותיים משלו. תחושת הקיפוח שצבר לאורך השנים תשמש מנוע לכפיית השפה הרומנית והתרבות הרומנית על כל הקבוצות האתניות בטרנסילבניה. התופעה הזאת איפיינה את רוב מדינות הלאום החדשות שקמו אחרי 1918.

סיומה של מלחמת העולם הראשונה היה מעין יריית פתיחה למרוץ להגדרה עצמית של תנועות לאומיות, שעוררו לא מעט תסיסה באזורים רב־אתניים. התנועה הלאומית היהודית בחבל טרנסילבניה היתה בתרדמה בהשוואה ליהדות מזרח אירופה. יהודי חבל זה, אשר קיבלו זכויות אזרח יחד עם יתר יהודי הונגריה עוד ב-1867, לא חשו צורך להקים תנועה לאומית יהודית, קרי, תנועה ציונית.

אימוץ הרעיון הציוני לאורך זמן היה נחלתם של יהודים לא רבים בתוך טרנסילבניה, גם אם בתחילה התקבל הרעיון בהתלהבות גדולה. התנועה הציונית בטרנסילבניה, בחלקה, היתה קבוצה של צעירים יהודים שבחרו בזהות מהפכנית. אלה האמינו שאין להם מה להפסיד מהחיבור לזהות יהודית ציונית. את החיבור לזהות הפוליטית ההונגרית הפסידו, לזהות הרומנית לא חפצו להתחבר והם בחרו בשבירת הכלים ובפנייה לכיוון חדש — הטפה לעלייה לארץ ישראל. במזרח אירופה התנועה הציונית לא היתה חידוש, ואילו בטרנסילבניה כן. בחבל זה, לפחות בתחילת הדרך, נשמעו סיסמאות לאומיות עם מאפיינים של התנועה הציונית ההרצליאנית.

מכיוון שהמנהיגים הציונים היו צעירים בעצמם, תישאל שאלה אם הם נשארו מהפכנים לוהטים לאורך 20 השנים הבאות, עד סוף תקופת הספר (1940). הנחת העבודה היא שהתבגרותם של מנהיגים אלה והנסיבות שהתפתחו בחבל עצמו וברומניה בכלל, הסיטו אותם לבחירה בזהות אבולוציונית — ניסיון להשיג זכויות ליהודים על ידי השתלבות בפוליטיקה הרומנית.

הנושא שבו יתמקד ספר זה — בעיקרו- היא אותה קבוצה לא קטנה יחסית של יהודים, שהזדהתה פוליטית עם יעדיו של האתנוס ההונגרי בטרנסילבניה אחרי חוזה טריאנון מ-1920, כשהיה ברור שטרנסילבניה עברה סופית לידי רומניה. על קבוצה זו נמנו יהודים אינטלקטואלים, אנשי רוח, סופרים ועיתונאים, שהיו מחוברים מעשית ורגשית לתרבות ההונגרית ובחרו לגייס את כל מרצם וכישוריהם לתמיכה במטרות הפוליטיות של ההונגרים. ייבחנו הקשרים בין אינטלקטואלים יהודים לעמיתיהם ההונגרים בטרנסילבניה ובהונגריה, הן לפני 1918 והן אחריה ננסה להסביר כיצד העברתה של טרנסילבניה לידי רומניה יצרה בין שתי הקבוצות חיבורים סימביוטיים, שבמרכזם עמדה תחושה של אובדן משותף.

היהודים אלה החליטו לצעוד עם ההונגרים, כי הזהות התרבותית ההונגרית היתה כה מושרשת בהם, שחלקם לא שינו את דרכם גם בתקופת השואה, כשהיהודים נרדפו על ידי ההונגרים וחלק מהם גם נרצחו בידי ההונגרים. תיבחן השאלה אם אפשר היה למחוק לגמרי זהות מוצא. נראה כי גם קונפליקטים חריפים לא היו מסוגלים לעשות כן. ההנחה היא שהאלמנט של כבוד שמשמש מנוע לגיבוש הזהות, כך שיהודי, שהצהיר כל חייו שהוא הונגרי אינו יכול לסגת ביום סגריר אחד מזהות זו, שכן אז יצטייר כמי שמודה ששפט לא נכונה כל חייו. נביא כמה דוגמאות בספר.

למה היה ליהודים קושי להשתלב בתרבות הרומנית אחרי 1918? ההנחה היא שאינטלקטואלים רומנים, שהתחנכו במסגרת הונגרית, הושפלו במסגרות אלה בגלל לבושם והרקע התרבותי שלהם. כאשר הפכו לבעלי השלטון אחרי 1918 ובעקבות זאת למחוללי הרומניזציה, הם ראו ביהודים ההכללה - פרו־הונגרים והתייחסו אליהם בהתאם. אבל היו גם אינטלקטואלים רומנים שנקטו גישה סובלנית יותר, שתקבל גם היא מקום בעבודה זו.

***

ההתמודדות עם בעיית הזהות בחברה משתנה לא היתה נחלתם של היהודים החילונים בלבד. גם החברה היהודית הדתית עמדה בפני דילמות בעת חילופי שלטון. ביהדות הטרנסילבנית היו שלושה זרמים: האורתודוקסים, הניאולוגים והסטטוס קוו אנטה (Status quo ante). אחרי 1918 התגובה של שני הזרמים האחרונים הייתה דומה, ובניתוח אפשר להתייחס אליהם כאל קבוצת זהות אחת.

***

החברה היהודית הטרנסילבנית היא פסיפס של שכבות רבות, המתחלקות על פי זהויות מסוגים שונים: פוליטיות, דתיות, תרבותיות, לשוניות, והם נמצאים על רצף שבין מסתגרים בחברה היהודית ולבין מתבוללים מוחלטים, ובתווך המנסים לפשר בין הקצוות, ציונים ואנטי־ציונים. כל הפסיפס היהודי הזה פעל בחברה רב־אתנית מסוכסכת, שאחרי חילופי השלטון של 1918 נדרשה למצוא את דרכה מחדש. בספר זה ננסה לפרום את החיבורים המורכבים שבין חלקי הפסיפס, להבין את התהליכים שמאחורי בחירת הזהויות על פני ציר זמן של 22 שנה (1940-1918) ואת משמעויותיהן של הבחירות השונות, תוך מבט אחורה לתקופת השלטון ההונגרי.

ייבחנו פועלם וכתביהם של אינטלקטואלים, אנשי רוח ואנשי ציבור יהודיים מזרמים רעיוניים שונים, כדי לנסות להבין את חיבוטי הזהות ואת הדרך שבה בחרו או שאליה נקלעו.

ספר זה מתמקד בעיקר בנושאים של "התנהגות אתנית". כאשר הכוונה היא ל"התנהגות אתנית" בעיני הצופה "האחר" באתנוס המדובר, ולא בעיני כותב המחקר. כך הדבר לכל אורך הספר, "התנהגות אתנית" היא התנהגות של אתנוס אחד בעיני האתנוס האחר המתבונן בו. ועל כן ספר זה לא יטפל בנושאים כגון:

1. מבנה המפלגה ההונגרית הלאומית (OMP)1938-1922

2. מבנה המפלגה היהודית הכלל רומנית (PE)1938-1931

3. האורתודוקסים היהודים, ובעיקר החרדים

4. הקומוניסטים היהודים

בשני הנושאים הראשונים לא בחנו את המבנה הארגוני של המפלגות ולא את דרך התנהלותן כגוף פוליטי, אלא מיקדנו את תשומת הלב בהתנהגותן כמכשיר בידי האתנוס שהן שירתו.

באשר לשני הנושאים האחרונים, היות והמחקר האתני עוסק ביחסה של קבוצה אתנית אחת לקבוצות אחרות, ובהתנהגותן בעקבות השפעות הדדיות, שתי הקבוצות האלה פעלו מחוץ לגיאוגרפיה הפוליטית של סביבתן. כל אחת מידרה את עצמה מאחרים, מסיבותיה שלה ובדרכה שלה.

האורתודוקסים, שחיו ב"עולמה של תורה", לא התעניינו בסביבה שמחוץ לחברה האורתודוקסית. קבלת זכויות מהסביבה והכרה של החברה הכללית לא הטרידו אותה. גם הקומוניסטים הדירו רגליהם משאלות אתניות, מכיוון שהם נאבקו למען זכויות סוציאליות ל"מדוכאי העולם", בלי קשר למוצאם האתני. יתרה מזאת, פירוק המסגרות האתניות היה חרוט על דגלם.

בספר זה העיסוק במתבוללים היה הרבה יותר רחב בהיקף ובעומק מאשר בתנועה ציונית. ראשית ראשית, אחוז היהודים בקבוצה ראשונה היתה יותר גדולה, ושנית, מבחינת ציר הספר כאן של יחסים אינטר־אתניים — המתבוללים היו יותר מעורבים גם רגשית וגם מעשית.