הרפתקאות דורד - כרך א'

פרק 1 - המפגש

ישבתי על הבר בפונדק שלושת הנוצות. היססתי אם להזמין עוד בירה עד שבולארד יגיע. מצד אחד, לבירה החמה שלהם יש טעם של שתן ומצד שני... לעזאזל, הגמד הזה תמיד מאחר. ״מוזג, תמזוג עוד בירה״.

המוזג המנומנם קם מכיסאו המט ליפול והלך בעצלתיים לחבית. בדרך, אסף את הכוס שלי, פתח את ברז החבית ומזג בירה עד שהקצף עלה על גדות הכוס. ״בבקשה, דורד״.

המוזג זכר את שמי מהתקופה שאני והיחידה שלי שירתנו באיזור. היינו שורצים שם כל ערב, עד שרובנו היינו נופלים מהרגליים ואלו שעוד הצליחו להישאר ערים היו גוררים אותנו למחנה. טוב, האמת שגם הצלנו את הפונדק כשחבורת טרולים תועה התחילה לעשות שמות בפונדק. מזל שממילא היינו בדרכנו לפונדק. הרגנו את חלקם, והשאר ברחו. המוזג... אני לא מצליח להיזכר בשמו, הודה לנו, אמר שלעולם יזכור לנו זאת והזמין אותנו לערב על חשבונו. הוא לא שכח אותי, אבל אני לא מצליח להיזכר בשמו.

גם בולארד היה שם. בולארד ואני היינו חלק מפלוגת העורב המלכותית, פלוגה מעורבת. בניגוד לשאר הצבא שהסתדר בצורת גדודים סגורים של בני אדם, אלפים, גמדים, קוסמים וכו’, הפלוגה היתה שייכת למשמר המלך. מפקד המשמר, הרוזן אלברד, האמין שביחידות מעורבות עם יכולות שונות של יצורים שונים, השלם עולה על סה״כ חלקיו. כך אני, בולארד וסיין הכרנו. היינו חלק מיחידת הסהר בגדוד. היינו יחידת הסיור של הגדוד. מחפשים דרכים לעבר היעד, מתצפתים על האוייב וטומנים מלכודות. בולארד היה הגמד של היחידה, וככזה היה מומחה לאיתור מלכודות, הטמנת מלכודות וכמובן זיוונות, יכולת ראיית לילה שהסתמכה על פליטת חום וקור של עצמים. אני הייתי הגשש של היחידה ומדריך הירי בקשת. סיין היה מפקד היחידה וקוסם. הוא היה קוסם רב עוצמה, למד במגדל הלבן של קוסמי הדרקון. מה קרה מאז, חשבתי לעצמי. אחרי שהמלך הקודם נפטר, אחיו שירש אותו, החליט לנתק את אנשי הסוד של המלך הקודם, וכך החליט על פירוק הגדוד. אחרי שהגדוד התפרק, אני, בולארד וסיין התחלנו לעבוד כשכירי חרב. נלחמנו במלחמות לא לנו, הצלנו אנשים, החזרנו פריטים אבודים, הצלנו עיירות, עשינו חיל ועושר רב. כל זה עד שיום אחד, כאשר חזרנו לטירתו של סיין בדרך לבתינו, ראינו כי היא נשרפה בחלקה. כאשר הגענו בדהרה לטירה, התברר שחבורת השודדים, שאת מנהיגה אסרנו לפי דרישת המלך לפני שש שנים, הגיעה לטירה, הרגה את אישתו של סיין ושרפה את הטירה על אנשיה. כך לפחות סיפר לנו הסייס, שישן באורוות הטירה שלא נפגעה. סיין נשבע שלא ינוח עד שימצא את אחרון השודדים ויהרגם. למרבה הצער, ליבו של סיין נשבר באותו לילה, והוא נפל לטיפה המרה. מאז לא הצליח להטיל קסם אחד כמו שרצה, ובטח שלא לאתר שודד כזה או אחר. אני ובולארד ניסינו לאתר את השודדים, אך חוץ משני שודדים שהשתכרו סמוך לטירה, לא הצלחנו למצוא את השאר. למחרת שני השודדים היו תלויים מצווארם על עץ האלון העתיק בשטח הטירה. הדבר לא סייע לסיין. ומאז התלייה, דרכנו נפרדו. אני הפכתי להיות גשש שכיר שעובר מעיר לעיר ומציע את שירותיו, בולארד נעלם וסיין, הוא נשאר לגור בחורבות הטירה ולשתות. בהתחלה עוד הייתי מבקר אותו כשהייתי בסביבה, אך לאחר שהוא הטיל לעברי כדור אש והאשים אותי שבגללנו (אני ובולארד), בגלל שהסכמנו למשימה של לכידת ראש השודדים, אישתו מתה, הפסקתי להגיע לבקר.

גמד ארור. בגלל האיחורים שלו אני שותה עוד כוס, ועם האלכוהול הזיכרונות עולים. הזמן של הגמדים הוא זמן אחר, זמן מדבר. כל זמן שהם לא יקבעו איתך, הם יאחרו. אבל אם אתה לא נמצא במקום שבו קבעו איתך בזמן שקבעו (או לאחריו כמובן), הם יסתלקו מייד. שליח הגיע אליי לפני יומיים ונתן לי מכתב שנשלח ע״י בולארד. המכתב ציין את הפונדק את התאריך של היום ואת השקיעה כמועד הפגישה. בולארד מאחר כרגיל, השקיעה היתה לפני שעתיים לערך. גמד ארור.

״דורד, שמעת מה קרה לסיין?״, שאל אותי המוזג.

״לא, לא שמעתי דבר. הייתי בערבות הקפואות עד לפני יומיים.״, עניתי.

״הוא נעצר. אומרים ששרף את זקנו של המלך.״

החנקתי את צחוקי. המלך החדש, נילרב, היה בלתי נסבל מבחינתי אחרי שפירק את הגדוד. כל דבר שעשה לא מצא חן בעיניי. הוא היה ילד גבר ולא ממש הצליח לגדל זקן כמו מלך ראוי. המחשבה על זקן התיש שלו עולה באש גרמה לי כמעט להיחנק מצחוק. אבל בכל זאת, לצחוק על המלך זאת עבירה חמורה.

״באמת?״, שאלתי.

״כך אמרו לי עוברי אורח שהגיעו מהבירה לפני כמה ימים״.

בטח בגלל זה בולארד רצה להיפגש בבהילות כזאת, חשבתי לעצמי. אירוע כזה עלול לגרור עונש מוות, ובטח בולארד רוצה שנסייע לסיין ו...

טפיחה על הירך. ״שלום דורד, מה שלומך?״

תמיד אהבתי לעשות את זה לבולארד כשאיחר. בכל פעם הייתי מתיישב ליד שולחן שהוא יכול לשבת לידו בקלות כגמד שהוא, וכשאיחר, הייתי עובר לבר הגבוה כדי שיצטרך לתפס. כמה שלא ניסיתי, הוא מעולם לא התעצבן מזה. כך שבולארד הגיע גבוה מספיק כדי לטפוח לי על הירך.

״מה שלומך בולארד?״, עניתי.

״שמעת מה קרה לסיין?״

״הרגע דין״, דין, זהו שמו של המוזג נזכרתי לפתע ״סיפר לי את השמועות על סיין.״

״כן, לפני חודש סיין הגיע למלך. המלך קיבל אותו כאביר־קוסם במשמר המלך הקודם. הוא הגיע, הטיח במלך האשמות ועלבונות שהוא אשם בפירוק המשמר הקודם, מה שגרם למותה של אישתו. בשבריר שניה הוא ניסה להטיל את אחד מכדורי האש שלו על המלך, אך יצאה לו להבה קטנה. לרוע מזלו, הוא אכן הצליח לפגוע במלך, שרף את זקנו וגרם לו לכוויה. כמובן שהמלך זרק את סיין השיכור לכלא.״

״ואיך המלך מתכוון להחזיר רב־מג אדיר כזה בכלא?״, שאלתי.

״זה די פשוט, האזיקים שבו הוא אזוק עשויים מעופרת. אתה יודע שעופרת מחסלת כל קסם, ככה שהמסכן אפילו לא מסוגל להטיל קסם אור פשוט בצינוק שאליו זרקו אותו.״, ענה בולארד וטיפס תוך כדי על כיסא הבר הגבוה לידי.

״אתה יודע שאני שונא להיות פה. למה הבאת אותי הנה?״, שאלתי.

״עוד לא נרגעת מפירוק המשמר? אתה עדיין נוטר טינה למלך על מה שהוא עשה לגדוד? אתה יודע שהוא צדק. ובכל מקרה, זה יער המלך, הוא צמוד לאיזמרגד (עיר הבירה). חשבתי שזה יהיה נחמד להיפגש פה לזכר ימים עברו, וממילא אנחנו צריכים לנסות לעתור לארמון, כך שאנחנו צריכים להיכנס לאיזמרגד.״, ענה בולארד.

ידעתי שהוא צודק. אולי סיין האשים את כל העולם וגם אותנו במות אישתו, אבל אנחנו היינו חברים שמוכנים למות אחד בשביל השני. לא היה ספק שלמרות הכעס, שנינו התכוונו לעשות הכל כדי לשחרר את סיין.

״אז מה אתה מציע?״ , שאלתי.

״שכנעתי את זקן מסדר הדרקון לערוב לסיין ולקבוע לנו פגישה עם המלך מחר בחצות היום. נלך אליו מחר ונבטיח לו כל דבר שנוכל כדי לשכנע אותו לשחרר את סיין״. אפילו הבאתי איתי אבנים טובות מהמכתש שלנו.״

שכחתי לספר, בולארד הוא לא סתם גמד. הוא בנו של נסיך גמדי המכתש. הגמדים חיים במספר שבטים בעולם, כאשר לכל שבט יש נסיך, וכלל הנסיכים בעולם בוחרים את מלך הגמדים. אביו של בולארד הוא נסיך גמדי המכתש בצד הדרומי של הממלכה. מהמכתש כורים את מירב באני הספיר בממלכה, אך גם יהלומים, אבני אודם ועוד. בולארד מעולם לא השוויץ במוצאו, ולמרות שיכל בקלות, מעולם לא עטה את אחת מהאבנים היקרות שבני עמו כרו בעבור משפחתו. להביא אבנים לצורך פרטי, גם אם אלטרואיסטי, היה מנוגד בצורה מוחלטת לאופיו. אכן המצב קשה. המלך יכל לגזור עונש מוות על סיין בגין ניסיון התנקשות.

״אני מניח שגם נישן כאן הלילה. אתה זוכר כמה המיטות לא נוחות פה ו...״, אמרתי.

״אתה זוכר שאתה מדבר עם גמד? סלע קשה הוא המזרון שאנחנו מחפשים.״ צחק בולארד.

גמד ארור.

״לא יאומן כמה אתה מריר מאז פירוק הגדוד. לא התראינו במשך 5 שנים, אבל בכל זאת אתה ממשיך עם השטויות של לשבת על כיסאות בר גבוהים, ואפילו לא נתת חיבוק.״, אמר בולארד.

״צודק.״ עניתי, ירדתי מכיסאי ונתתי חיבוק דוב לגמד המקסים הזה. קשה לי להודות, אבל אני ממש אוהב את הגזעי הזה. שכחתי לומר, גזעי הם אוסף הגזעים התבונתיים הטובים במהותם (פחות מאשר יותר): בני האדם, האלפים, הגמדים, הזוטונים וחלק מהענקים. כמובן שמדובר על הגדרה דיכוטומית מאוד לא נכונה, שכן בכל אחד מהגזעים הללו יש טובים, יש רעים, אך רובנו גם טובים וגם רעים ומתנהגים בהתאם לסיטואציה. טוב, אולי חוץ מהאלפים המתנשאים. בצד השני יש את הארורים: הטרולים, הגובלינים, האורקים והחלק השני של הענקים (לגביהם החלוקה בין הטובים לרעים יותר ברורה).

״באמת התגעגעתי אליך חבר״, אמרתי לו. ״אפשר להזמין אותך לכוס שתן, סליחה, בירה?״. דין עשה פרצוף נעלב, אולי בצדק...

״לא דורד. מאז הסיפור עם אישתו של סיין, לא נגעתי יותר באלכוהול. ראיתי מה הוא עושה לגזעי, גם אחד חזק ורב עוצמה כמו סיין.״, ענה בולארד.

״אז מה עשית בחמשת השנים האחרונות?״, שאלתי.

כך ישבנו ודיברנו, השלמנו פערים והעלנו חוויות משותפות אל תוך הלילה. לאחר מכן עלינו לחדרנו. אני קרסתי על המיטה ותוך רגעים ספורים נרדמתי.