על כסף, מזגנים וקקי - מתוך כלכלת כיס

הרובוט האנושי

אני הולך לסופרמרקט, נניח שאני נכנס לרמי לוי. אני צריך לקנות חבילת טיטולים, קילו עגבניות ושני קילו חזה עוף. אני ניגש למדף הטיטולים. נניח שהמחיר חמישים שקלים לחבילה (אין לי שמץ). מיד נפרשת בתוך מוחי רשת מיוחדת של השוואת מחירים. ממש טבלה שאני רואה בדמיון. אני רואה שורות על שורות ובשורות מופיעים שמות של רשתות שיווק שונות: שופרסל, רמי לוי, חצי חינם וויקטורי. תחת כל רשת, אני רואה רשימה של מחירי טיטולים.

רגע אחר כך נפתחת טבלה נוספת; טבלת המבצעים. מיד אני יודע שטעיתי (זו סתם דוגמה כמובן); שופרסל יותר זולה.
אבל אני לא מתעצל: טבלה חדשה נפתחת והיא טבלת מחירי העגבניות. תוך שניות אני משקלל ומבין שרמי לוי עדיף: השילוב של עגבניות וטיטולים הופך אותו לרלבנטי.

ואולי זה לא מופרך. אולי ככה יראה העתיד; חיבור מוחי ישיר, אינטרנטי למעין אתר להשוואות מחירים. אני אהיה נגיש לכל המידע בשוק ואני אוכל לייעל את הבחירות שלי. 

איזו כלכלה יש לנו?

בפועל אני עייף. אני חוזר מיום עבודה. הסניף של מגה נמצא בדרך הביתה. אני נכנס. אני קונה את מה שאני צריך. אני יודע שבגדול, ככה אומרים, העגבניות במגה זולות עכשיו. שמעתי מחבר בחצי אוזן שברמי לוי יש מבצע טיטולים, אבל אני לא יודע בדיוק מה ההבדל בין המחיר של רמי לוי ושל שופרסל. ובכלל, הסניף של רמי לוי רחוק.
אני קונה.
את השוואת המחירים אני שומר לקניית תנור האפיה שלי.
שם יש כסף יותר גדול.

אז מה בעצם אני רוצה להגיד?

שהכלכלה הרגילה, המיין-סטרימית (של הזרם המרכזי), לקחה פחות בחשבון את הרכיבים הפסיכולוגיים האישיים שלי. היא ניסתה לייצר הפשטה של "אני", והאני הזה שיצר אדם סמית הוא רציונלי, אנוכי ונוטה לסחור עם אחרים.
בספרון הזה אנחנו דוגמים כמה הוגים שמביטים על הכלכלה מנקודת מבט שונה מהרגיל; נקודת מבט פסיכולוגית.
אנחנו פוגשים את דניאל כהנמן ועמוס טברסקי שפיתחו תחום חדש בפסיכולוגיה קוגניטיבית (של החשיבה) שנקרא כלכלה התנהגותית. אחר כך אנחנו הולכים הכי רחוק מהמחשבה ומדברים על כסף מנקודת המבט של פרויד ושל תלמידו שנדור פרנצי; אנחנו משווים את הכסף לקקי. אנחנו מסיימים עם מעין פסיכולוגיה חברתית של כסף שיצר הפילוסוף היהודי גרמני גאורג זימל.