מי כמונו יודע - מתוך אוטוקורקט

האיש שישב מולי בבית הקפה לא הפסיק לדבר. הוא היה אמריקאי, וסיפר לי שכתב שלושה ספרים, שאחד מהם זכה בפרס בינלאומי חשוב מאוד שלא שמעתי עליו מעולם. הוא דיבר מהר, כאילו יש לו יותר מדי דברים להגיד והוא חייב להספיק את כולם, וכל משפט שני שלו התחיל ב״ומי כמונו יודע…״ זה גרם לי להרגיש כאילו אנחנו ישות אחת, תאומים סיאמיים שאמנם יכולים לנופף עצמאית, כל אחד בזרועותיו שלו, אבל חולקים לב אחד גדול וכואב שפועם כמו מטרונום ענקי שרק הוא ואני יכולים לשמוע. ״...ומי כמונו יודע,״ הוא אמר שוב, ״שיצירה היא בסך הכל פעולת הסחה. מראית עין של מציאות קרנבלית רוחשת שאמורה להסיח את דעתנו מהמציאות האמיתית הקרה, המאכזבת ונטולת הנשמה.״