זן למתחילים - מתוך אוטוקורקט
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
זן למתחילים - מתוך אוטוקורקט

זן למתחילים - מתוך אוטוקורקט

ספר דיגיטלי
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

גבר קצר רוח וחרד נאלץ להתמודד עם העובדה שדירתו מתחילה לשנות את מיקומה.

פרק ראשון

בסוף שיעור היוגה, כששילם למורה, במקום להודות לו או לומר "נתראה בשבוע הבא!" היא תקעה בו מבט ארוך ואמרה לו, "אתה חייב ללמוד להרפות." גברי לא ענה, רק הינהן. הרגיז אותו שהיא אומרת לו דבר כזה, ככה, משום מקום. היא מורה ליוגה, לא פסיכולוגית קלינית או גורו או איך שלא קוראים לזה, והוא בא לשיעורים איתה כדי שיסבול פחות מכאבי גב. זהו. שם זה נגמר. המורה הזאת, ליטל, היתה שמנמנה, אבל גברי בחיים לא היה נופל עליה עם "את חייבת להפסיק עם המתוקים". אנשים לא תמיד מבינים את מקומם, הוא חשב לעצמו כשעלה במדרגות הבניין שלהם, אבל כשהגיע לקומה השלישית, משהו אחר התחיל להפריע לו. בצד הימני של הקומה, היכן שהיתה אמורה להיות דלת הדירה שלהם, היתה דלת העץ החומה של השכנה סטלה, ועליה השלט "משפחת קירשנר", ואילו הדלת הלבנה והמוכרת שלהם, עם ציור הסירה שעומריקי צייר בגן והשמות של עומריקי, של מירית ושלו, היתה עכשיו בצד השמאלי.

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

זן למתחילים - מתוך אוטוקורקט אתגר קרת

בסוף שיעור היוגה, כששילם למורה, במקום להודות לו או לומר "נתראה בשבוע הבא!" היא תקעה בו מבט ארוך ואמרה לו, "אתה חייב ללמוד להרפות." גברי לא ענה, רק הינהן. הרגיז אותו שהיא אומרת לו דבר כזה, ככה, משום מקום. היא מורה ליוגה, לא פסיכולוגית קלינית או גורו או איך שלא קוראים לזה, והוא בא לשיעורים איתה כדי שיסבול פחות מכאבי גב. זהו. שם זה נגמר. המורה הזאת, ליטל, היתה שמנמנה, אבל גברי בחיים לא היה נופל עליה עם "את חייבת להפסיק עם המתוקים". אנשים לא תמיד מבינים את מקומם, הוא חשב לעצמו כשעלה במדרגות הבניין שלהם, אבל כשהגיע לקומה השלישית, משהו אחר התחיל להפריע לו. בצד הימני של הקומה, היכן שהיתה אמורה להיות דלת הדירה שלהם, היתה דלת העץ החומה של השכנה סטלה, ועליה השלט "משפחת קירשנר", ואילו הדלת הלבנה והמוכרת שלהם, עם ציור הסירה שעומריקי צייר בגן והשמות של עומריקי, של מירית ושלו, היתה עכשיו בצד השמאלי.