הגיע הזמן שנכיר בזה, בני אדם לא ממש טובים בלזכור דברים באופן שהם באמת קרו. אם חוויה היא מלבוש, אז זיכרון הוא הבגד אחרי שכובס שוב ושוב לא לפי ההוראות: הצבעים שלו דהו, המידה התכווצה לגמרי, והריח המקורי, הנוסטלגי, של אותו פריט לבוש הפך מזמן לריח הסחלבים המלאכותי של מרכך הכביסה.
בכל אלה הירהר לעצמו גיורא שבירו ז"ל בזמן שהמתין בתור לעולם הבא. התור נראה ארוך, כמעט אינסופי, אבל איכשהו הזמן זרם בו אחרת וההמתנה בו היתה הרבה יותר נסבלת מאשר, נניח, ההמתנה לבדיקות הביטחון בנמל התעופה או לרופא, מצבים שגיורא, שתמיד טס במחלקה ראשונה וטופל במרפאות יוקרה, ממילא לא הכיר. אבל בתור המסוים הזה נראה שאין קיצורי דרך. נראה שכולם שווים בפני המוות, או בפני בורא עולם, או מי שזה לא יהיה שהמתין להם שם בסוף התור הבלתי נגמר. אם כי לך תדע, הירהר גיורא, אולי יש איזו כניסה נוספת לצדיקים שהוא והאחרים לא ידעו עליה. כן, מתבקש שתהיה כניסת אח"מים סודית. הרי לא סביר שכשמריה הקדושה או מהטמה גנדי מתו הם נאלצו לעמוד בתור כמו כולם.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
